בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

[בא ללמד ונמצא למד]

ידועים דברי הכס"מ (מגילה א י) שישנם ג' אפשרויות לפרש בגמ' מגילה יט. את דברי רבא, שתלה החיוב בליל י"ד:
א. דקאי אבן עיר שהלך לכרך בלבד. ב. דקאי אבן כרך שהלך לעיר בלבד. ג. דקאי אתרוויהו.
אמנם למעשה רק שתי שיטות בראשונים מצאנו בד"ז. שיטת רש"י וסיי' שהיא כאפש' ב, ושיטת הרא"ש שהיא כאפש' ג.
שאלתי היא: האם נמצא מי מרבותינו ראשונים ואחרונים שמפרש דברי רבא כאפש' א' (שהכס"מ שם אומר שהוא הטוב שבפירושים אבל לבסוף דוחה אותו)?

[בא ללמד ונמצא למד]

שו"מ לבעל 'כפתור ופרח' שכתב בפי"ב וז"ל:

ולפי דברי הרי"ף ז"ל נראה, דאבן עיר קאי, ואצטריכא ליה למימר מדפרוז וכו'.

משמע בדבריו דמפרש דברי הרי"ף רק על בן עיר שהלך לכרך, וכפשט דברי הרי"ף. וזה דלא כפירוש הרמב"ן והר"ן ולא כפירוש הראב"ד. ולפלא הוא אמאי נמנעו מפירוש זה.

[בשן]

כן איתא במפורש בספר המאורות במגילה וז"ל:
"יש מפרשים דאבן העיר שהלך לכרך קאי. והכי קאמר כי אמרינן בן עיר שהלך לכרך דקורא כמקומו ביד, הני מילי כדעתו לחזור בליל יד, ואף על פי שנתעכב, מאחר שהיה בדעתו לחזור למקומו קורא כמקומו. אבל אם דעתו להתעכב שם עד טו קורא עמהן בטו".
ואולי זוהי גם הבנת המאור בדברי הרי"ף.
ומה שהכסף משנה דחה אפשרות זו מדברי הגמרא יש ליישב שרבא דיבר על מוקף בן יומו וכשאמר "מנא אמינא לה" כתב שמהפסוק מוכח שפרוז בן יומו קרוי פרוז, ואמר שמדין פרוז נלמד למוקף, אך המקרה עליו דיבר הוא עצמו הוא על מוקף בן יומו מכיוון שהוא המקרה שמוזכר ראשון במשנה, ועיין במרכבת המשנה (אלפנדרי) שהעיר על דברי הכסף משנה: "לא ירדתי לסוף דעתו מה הקשה על פי' ראשון דרבא נקט י"ד משום דקאי ארישא דמתני' ויליף לה מקרא דכתיב הפרזים היושבים בערי הפרזות לומר דבן כרך שהלך לעיר אם דעתו להתעכב ביום ט"ו הוי פרוז ומינה יליף לבן עיר שהלך [לכרך] ואין מקום לקושית הרב עד כאן מצאתי כתוב להרב מהר"י הכהן ז"ל".

[בא ללמד ונמצא למד]

איתא במפורש בספר המאורות במגילה

מיהו המחבר, ומיהו ה'יש מפרשים' שמביא?

ואולי זוהי גם הבנת המאור בדברי הרי"ף.

אי אפשר לומר כן, לפי שאז לא היה לו לתמוה על דברי הרי"ף שהוסיף "ונתעכב ולא חזר", שהרי מוכרח היה להוסיף כן, דלא"ה היאך יתכן לחייב בן כרך בט"ו לקרוא למפרע בי"ד, והרי רק בט"ו יתברר אם פרוז הוא אם לאו?
ובענין קושיית הכס"מ, יעויין ברי"ף שכלל לא גרסינן 'מנא אמינא לה', אלא משמע דהכל הוא מדברי רבא, ואדרבה כוונתו לבוא לדין דמוקף בן יומו. ובאמת דברי הכס"מ תמוהים מאוד בזה, שהוא עצמו כתב שפירוש זה הוא הנראה שבפירושים, ולא היה לו לדחותו בקש. ואולי נמנע מלפרש כן מפני שלא מצא בראשונים להדיא פירוש זה (ובשו"ע העתיק לשון הרמב"ם מילה במילה, ואפשר שהניח מקום לפירושים...).