פורום אוצר החכמה

לכאורה אם הדבר היה פשוט וברור וחתום ע"י המן עצמו, מדוע שמרדכי לא היה הולך למלך עם ה'שטר' הזה והופך את הקערה על פיה כבר מתחילת הענין?

המן היה עבדו של מרדכי רק ע"ד הדרש, כך שהמן היה מתכחש לשטר ע"ד הפשט.

אנו רק באדר הראשון.

תנסה אתה להגיע לחומני עם שטר שהוא עבד שלך עוד מתקופת היותו בגלות...

רבותי, אני שואל ברצינות ואתם מתלוצצים? מי שלא מתאים לו, לא חייב להגיב.

המלך יכול להפקיע את השעבוד ולבטל את המכירה, ודינו דין.
ואז לא יהיה למרדכי הסבר למה אינו משתחוה להמן. [כמובא במדרש שאמר ליושבים בשער המלך שאין אדון משתחוה לעבדו].
ואולי גם בגלל שמדין מחיית עמלק יש לאבד את רכושו, ואם ישתחרר המן יזכה בכל הרכוש שהיה עד עכשיו של מרדכי. ויל"פ.

אוהב אוצר כתב:רבותי, אני שואל ברצינות ואתם מתלוצצים? מי שלא מתאים לו, לא חייב להגיב.

דבריהם פשוטים ונכונים.
כבר אמרו שאין משיבין על האגדה, ודברי האגדה לא באו לתאר מציאות פיזית כמו שנתבאר כאן viewtopic.php?f=17&t=25713#p260061.
גם אם נגיד שבמציאות היה כזה שטר, עדיין מבחינה פרקטית אחשורוש שהיה המלך לא היה מחויב יתר על המידה לכך, ויכל להתחמק מקיום השטר בלי בעיה.

יבנה כתב:

אוהב אוצר כתב:רבותי, אני שואל ברצינות ואתם מתלוצצים? מי שלא מתאים לו, לא חייב להגיב.

דבריהם פשוטים ונכונים.
כבר אמרו שאין משיבין על האגדה, ודברי האגדה לא באו לתאר מציאות פיזית כמו שנתבאר כאן viewtopic.php?f=17&t=25713#p260061.
גם אם נגיד שבמציאות היה כזה שטר, עדיין מבחינה פרקטית אחשורוש שהיה המלך לא היה מחויב יתר על המידה לכך, ויכל להתחמק מקיום השטר בלי בעיה.

הבעיה היא שאני לא משיב על האגדה עצמה....

מה שנכון נכון כתב:המלך יכול להפקיע את השעבוד ולבטל את המכירה, ודינו דין.
ואז לא יהיה למרדכי הסבר למה אינו משתחוה להמן. [כמובא במדרש שאמר ליושבים בשער המלך שאין אדון משתחוה לעבדו].
ואולי גם בגלל שמדין מחיית עמלק יש לאבד את רכושו, ואם ישתחרר המן יזכה בכל הרכוש שהיה עד עכשיו של מרדכי. ויל"פ.

בדיוק הפוך ושאלתי מתחזקת יותר, כי הנה יכול היה המן לומר למלך שמרדכי לא מקיים את מצות המלך והיה מעניש אותו, אלא בהכרח שמעשה זה המובא בגמ' היה גם כפשוטו
וקמה וגם ניצבה שאלתי,
ועוד, כב' עונה אם מרדכי היה הולך מה היה יכול המלך לעשות. אני שואל מדוע בכלל לא ניסה.
חכם [חכמי] יבנה, בכבוד.

אוהב אוצר כתב:

מה שנכון נכון כתב:המלך יכול להפקיע את השעבוד ולבטל את המכירה, ודינו דין.
ואז לא יהיה למרדכי הסבר למה אינו משתחוה להמן. [כמובא במדרש שאמר ליושבים בשער המלך שאין אדון משתחוה לעבדו].
ואולי גם בגלל שמדין מחיית עמלק יש לאבד את רכושו, ואם ישתחרר המן יזכה בכל הרכוש שהיה עד עכשיו של מרדכי. ויל"פ.

בדיוק הפוך ושאלתי מתחזקת יותר, כי הנה יכול היה המן לומר למלך שמרדכי לא מקיים את מצות המלך והיה מעניש אותו, אלא בהכרח שמעשה זה המובא בגמ' היה גם כפשוטו
וקמה וגם ניצבה שאלתי,

היכן אמרתי שהמעשה לא היה כפשוטו?
במגלה כתוב הטעם למה המן לא הלך להלשין למלך על מרדכי.
אני כתבתי טעם למה לא רק שככה"נ לא היתה תועלת בהליכת מרדכי למלך כיון שהמלך חפץ ביקרו של המן, אלא גם נזק היה יוצא מזה.

אוהב אוצר כתב:רבותי, אני שואל ברצינות ואתם מתלוצצים? מי שלא מתאים לו, לא חייב להגיב.

אני לא חושב שמישהו כאן התלוצץ. מה שמנסים להשיב לך הוא, כי בשלטון בו יושבים אנשים רשעים ומושחתים, דברים כאלו לא עובדים. מרדכי ידע כפי הנראה שאם יבוא למלך בטענה כזו שהמן הוא עבדו. הרי המן לא יודה בעובדה, הוא יכול לטעון שמרדכי משקר, שהכל מזוייף, החתימה מזוייפת וכו'. בוא וראה כיום מה קורה במדינות טוטליטאריות למי שמנסה לפעול כנגד השלטונות.

ועוד, כב' עונה אם מרדכי היה הולך מה היה יכול המלך לעשות. אני שואל מדוע בכלל לא ניסה.

מי אמר שלא ניסה, אולי ניסה ולא הצליח?

משמעות ד' הגמרא היא שמרדכי דוקא בא עם 'טענת עשירות', טענה חזקה, ולכן המן סבר שכל זה איננו שווה לי.
משמע שאכן המן חשש מכך שמרדכי יטען שהוא עבדו. וקושיית השואל באמת חזקה. מדוע לא תבעו?

אגב, מצו"ב מאמר שפרסמתי בשעתו בנושא עבדותו של המן :

האכלת מרדכי את המן לחם
א] במגילה טו,א: "בשעה שראה המן את מרדכי יושב בשער המלך, אמר 'כל זה איננו שוה לי', כדרב חסדא דאמר זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי". ופירש רש"י: 'מרדכי בא אליו בטענת עושר, המן בא בטענת עוני,שמכר המן את עצמו למרדכי קודם לכן ימים רבים בככרי לחם', עכ"ל. ובמדרש אגדת אסתר (ה,ט) מובא שכשבנו ישראל את חומת ירושלים בימי עזרא, באו השונאים והפריעו להם בבנייתם, והוחלט לברר אחד מישראל ואחד מהשונאים הללו, ונבחרו לכך מרדכי והמן ונתנו להם צידה לדרך ומרדכי אכל את לחמו לאט לאט, ואילו המן אכל הכל בבת אחת, עד שתם לחמו. הגיע המן ללוות ממרדכי ככר לחם ולא היה מרדכי רוצה. לבסוף אמר לו מרדכי: 'אם אתה נותן לי ככר לחם אתה מוכר עצמך לי?' והסכימו ע"ז, וכתבו את המכירה על סנדלו של מרדכי שהמן האגגי עבדו של מרדכי היהודי, שנמכרתי לו בעד ככר לחם, עכה"ד שם.
ובילקוט שמעוני (רמז תתנו) מסופר הדבר מעט שונה, כך: "פעם אחת נתן המלך ממון ושיגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה. נטל המן ממון שלו ואכלו, ולא נשתייר לו ממון.כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו. בא המן אצל מרדכי, אמר לו הלויני ממון זה שבידך. אמר לו:'אין אני מלווך אלא א"כ תמכור נפשך לעבד לי'. קיבל על נפשו והלווהו וכתב לו וכו'. זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא",עכ"ל.
ב] ויש לעיין: מדוע החייה מרדכי את המן האגגי מזרע עמלק, ולא נתן לו לרעוב, והיה מקיים בכך מצות מחיית עמלק ע"י הרעבתו??
והנה לדעת הרמב"ם (סהמ"צ סוף מ"ע) שמחיית עמלק אינה מצות עשה המוטלת על כל יחיד ויחיד מישראל, אלא על הציבור בלבד, ניחא. וכן מצינו בכתבי הגרי"ז מבריסק זצ"ל שהרמב"ם כתב דוקא במלחמת ז' עממין שאם בא אחד מהם לידו ולא הרגו ביטל מצות עשה, ואילו גבי מחיית עמלק לא כתב כן, והיינו משום שדין מחיית עמלק שונה בכך שהוא ע"פ נביא ובציבור, ואין זו חובה על היחיד. אולם לדברי החינוך (מצוה תרד) שהוא חיוב על היחיד, לכאורה קשה מדוע לא נתן לו לרעוב.
ואולם לפי מה שביארתי בס"ד בספרי ויאמר שמואל סי' מ"ט שאף שישנו חיוב מחיית כל אחד מעמלק (משום "איבוד זרע עמלק"), אכתי א"צ לזה אא"כ בהריגה זו מתקיימת גם מחיית "אומת עמלק", (ושוב ראיתי כעין זה בביאור הגרי"פ לרס"ג ח"א ס', שדברי החינוך אמורים רק באופן שכבר נמחו כמעט כל העמלקים, שאז יש חיוב על היחיד להרוג יחידים מעמלק, וכן הוא בפירוש המלבי"ם שמואל טו,יט), א"כ הדברים מובנים, דכה"ג לא הוצרך מרדכי לגרום שהמן ימות ע"י שלא יאכילנו, שבכה"ג לא נתחייב במחייתו, ואם סבר שירוויח בזה שיהיה עבדו, שפיר יכול להחיותו.
ג] ובכלל מצינו דעות רבות שחיוב מחיית עמלק לא היה שייך בזמן מרדכי, שלדעת רש"י (סנהדרין כ,ב) והרמב"ן (סו"פ בשלח) אין צורך להילחם בעמלק אא"כ תהא מנוחה מכל האויבים שמסביב, ולהחינוך (מצוה תצז) חיוב מלחמת עמלק הוא רק כשישראל יושבים על אדמתם, ולדעת הרמב"ן והיראים (מצוה תל"ה) המצוה מוטלת רק על מלך ישראל,והדברים ארוכים, וא"כ לא קשה כלל..
ד] ולדברי הילקוט אולי יש לתרץ באופן אחר, שלפירוש הילקוט הוצרך המן ללוות ממון ממרדכי כדי 'להוציא על בעלי מלחמה'. ושפיר יש לומר שמכיון ששניהם לחמו יחדיו באותה מלחמת כיבוש המדינה, צריך אחד לסייע לשני, שהרי כולם בחטיבה ומטרה אחת, וזה אינו נוגע לעצם חיותו של המן עצמו, שהרי לא הוצרך לאוכל בעבור עצמו, אלא לצורך בעלי המלחמה האחרים.
ה] והנה באוצר המדרשים (איזנשטין אסתר עמ' 60) מובא המעשה באופן שונה לחלוטין, וז"ל: 'ומעשה שהיה מרדכי גולה עם הגולה והיה הולך בדרך והיה עמו המן הרשע ונרעב בדרך וכו', ונשאל למרדכי ליתן לו לחם, ואמר לו: "בעבור ה' הגדול והנכבד תן לי לחם" ונתן לו לחם. יום שני ביקש המן לחם בכל המחנה ולא מצא כי אם עם מרדכי, אמר לו : "תן לי לחם כדי שאחיה". אמר לו מרדכי: "איני מצווה שאחיה אותך ואמית את עצמי". אמר לו המן למרדכי: "קנה גופי". אמר לו מרדכי: "אקנה את ידיך בככר לחם". אמר לו המן: "קנה את חציי בשתי ככרות". קנה חציו בשתי ככרות, אמר לו מרדכי: "אכתוב על רגליך שטר בכתובת קעקע". אמר לו: "כתוב". כתב על רגלו שהמן בן המדתא עבד למרדכי, ובשביל זה הדבר נתקנא המן למרדכי, לכן נאמר "איש יהודי", עכ"ל שם.
ונראה שלגירסת סיפור זה הדברים נפלאים, שהנה המן אומר למרדכי:"בעבור ה' הגדול והנכבד", ויש להבין לשם מה הוסיף המן את שם ה' בבקשתו?
והנראה דהנה ידועים דברי הרמב"ם (מלכים ו,ד) שבני עמלק שקבלו על עצמם ז' מצוות והשלימו עם ישראל, אין נלחמים איתם. וביאר מרן החזו"א זצ"ל שסבר הרמב"ם שכל מצות מחית עמלק היא דוקא בעושה מעשה עמלק. ואני עני ביארתי בספרי ויאמר שמואל סי' מ"ט שביאור הדבר הוא שע"י קבלת ז' מצוות יצאו מגדר "אומת עמלק", שהגדרתה כפירה בזדון בה', (אעפ"י שלענ"ד עדין אפשר, אם רוצים, להורגם, מדין "זרע עמלק", עי"ש).
ולזה מובן הדבר באופן נפלא שהמן ביקש ממרדכי לחם בהקדימו שמבקש זאת "בעבור ה' הגדול והנכבד", והיינו שגילה דעתו שאינו כופר בהקב"ה ומקבל אמונתו, וממילא שוב אינו נכלל בחיוב מחית עמלק ומשום כך הוצרך מרדכי להסביר מדוע אינו נותן לו לחם מפני ש"איני מצווה שאחיה אותך ואמית את עצמי", והיינו משום שאנו מצווים להחיות גרי תושב שקבלו ע"ע את האמונה בהקב"ה וז' מצוות, וע"כ הוצרך לטענה בכדי שלא להאכילו, וא"ש.
ו] ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בדבר שאלתנו, באלו הדברים: לא היה בידו להמיתו, ומפני דרכי שלום נתן לו. וידידי רבי מרדכי טישלר זצ"ל ביאר דאין מצות מחיית עמלק מתקיימת ע"י הרעבה, דמרדכי לא יהרגנו, אלא ימות מעצמו, ובכה"ג כיון דלא יקיים בזה מ"ע דמחיית עמלק, שוב אם יש לו ענין להחיותו, יכול ליתן לו פת לחם. וידידי רבי אהרן פרנקל שיחי' ביאר שמרדכי אמר להמן שמכיוון והוא עמלק, אינו יכול לפרנסו, אך אם רוצה שיאכילנו, אזי שיימכר לו לעבד, ועבד ישראל יהיה, ואזי ניתן להאכילו, עכ"ד. ויש להוסיף בזה דברי החתם סופר (בתורת משה) שפירש את פירוש הפסוק במגילה ש"כי הגיד להם אשר הוא יהודי", היינו שהמן עצמו הוא יהודי, כיון שהוא עבדו ודינו כישראל...

ש. ספראי כתב:משמעות ד' הגמרא היא שמרדכי דוקא בא עם 'טענת עשירות', טענה חזקה, ולכן המן סבר שכל זה איננו שווה לי.
משמע שאכן המן חשש מכך שמרדכי יטען שהוא עבדו. וקושיית השואל באמת חזקה. מדוע לא תבעו?

אולי הקושיא חזקה, אבל התירוצים שתורצו כאן ברורים ונכונים:
א. מי אמר שלא תבעו? אולי תבע ולא נענה.
ב. כיון שהמלך גידל את המן, פחד מרדכי על נפשו שמא יבולע לו אם יתבע.
ומה שהבאת מהגמרא דמרדכי בא בטענת עשירות, אינו מוסיף כלום לחיזוק הקושיא. דהתם מיירי בהרגשה הפנימית של המן בראותו את מרדכי, אשר שניהם יודעים את האמת. אמת שלא יכל המן לשאת, ולזה אמר כל זה איננו שווה לי.

השאלה היא מה היה כשהגיעו מרדכי והמן למקום יישוב לפני שעלה המן לגדולה, למה לא תבע מרדכי מיד את המן שיקיים את חתימתו ויהיה עבדו בפועל.
ותירצתי באשכול סמוך שני תירוצים:
א. שמיד שהגיעו למקום יישוב השתמט המן מלקיים דברו, והוא היה גברא אלמא ולא היתה למרדכי אפשרות לתובעו בדין.
ב. שמלכתחילה לא היתה המכירה גמורה וחלוטה אלא לתקופה מסוימת, והמן עשה את דברו, אבל הלגלוג "עבדא דמיזדבין בטולמי" נשאר עליו לנצח.
עוד אפשר לומר:
ג. שמיד כשהגיעו למקום יישוב - באו בני משפחתו של המן ופדאוהו בממון וכיו"ב.

ראיתי בספר שמפרש אומרו כי הגיד להם כי הוא יהודי, היינו המן, שנמכר למרדכי לעבד והוכרח לקבל עליו ז׳ מצות בני נח.