'בנפול אויבך אל תשמח' בקביעת ימי הפורים <תמיה בדברי המש"ח>

[נוטר הכרמים]

כתב בספר משך חכמה פרשת בא (שמות יב,טו)

הנה בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד... ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך. כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון - יום מפלת האויבים, לחג הנצחון. לא כן בישראל. המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה, וכמו שאמר 'בנפול אויבך אל תשמח וכו' פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו', הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ה' הלא הרע בעיני ה' צריך לשנאותו, ולכך לא נזכר בפסח חג המצות "כי בו עשה במצרים שפטים" רק "כי הוציא ה' את בני ישראל ממצרים", אבל על מפלת האויבים אין חג ויו"ט לישראל...
וכן בנס פורים לא עשו יו"ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל, רק היו"ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם, וכמו שהיו צריכים למנוחה והיו נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים, היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים, כי רק השמחה על המנוחה, לכן ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים וכו' לקיים עליהם להיות עושים וכו' כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (שאנו שמחים במפלתן רש"י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם, ועי' ירושלמי אמר ר"ח י"ג זמן מלחמה הוא והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא כו', ועי' ברא"ש ריש מגילה, ולכן כיון שהחלו לעשות אם היו מפסיקין מלעשות היו סבורים שעשו השמחה על הרוג בשונאיהם, ובתוך אלו השנים כבר נצמחו אויבים חדשים ושונאים מקרוב, ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה, לכן היו עושים כל ימיהם להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם לא על הנקימה, וזה אשר החלו לעשות כו' והבן.
והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום שביעי של פסח. ואם היה אומר הש"ית שיעשו בשביעי מקרא קדש היה מדמה האדם שה' ציוה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים, ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה, שנאמר 'ולא קרב זה אל זה', שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים שציוה להן טרם שנטבעו בים, ודו"ק. וכן מפורש בילקוט רמז תרנד שלכן לא כתב שמחה בפסח ואין גומרין הלל כל שבעה משום בנפול אויבך אל תשמח.

והנה בדברי הגמ' במגילה טז,א מפורש כך:

גחין וסליק [מרדכי] כי סליק בעט ביה, א"ל [המן] לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח, א"ל הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב ואתה על במותיכו תדרוך.

וצ"ב היאך הדברים עולים בקנה אחד?

[בברכה המשולשת]

א. יתר על כן, בשביעי של פסח- ישראל עצמם אמרו שירה על מפלתם של המצרים.
ב. ובליל הסדר אנו מבקשים- שפוך חמתך, וכן בפיוט של ייני- תהא מפלת עדינה כמפלת צוענה.
ג. אולי יש לחלק שבפורים ישראל נלחמו וצמו, ולכן לדורות נקבע יו"ט מדרבנן רק ביו שנחו ויכלו לשמוח ללא פחד, ואילו בפסח ה' נלחם במצרים וישראל יכולים היו להלל ולשמוח מיד.

[ענ'י לעצמי]

כתב בספר משך חכמה פרשת בא (שמות יב,טו)

הנה בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד... ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך. כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון - יום מפלת האויבים, לחג הנצחון. לא כן בישראל. המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה על זה, וכמו שאמר 'בנפול אויבך אל תשמח וכו' פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו', הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ה' הלא הרע בעיני ה' צריך לשנאותו, ולכך לא נזכר בפסח חג המצות "כי בו עשה במצרים שפטים" רק "כי הוציא ה' את בני ישראל ממצרים", אבל על מפלת האויבים אין חג ויו"ט לישראל...
וכן בנס פורים לא עשו יו"ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל, רק היו"ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם, וכמו שהיו צריכים למנוחה והיו נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים, היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים, כי רק השמחה על המנוחה, לכן ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים וכו' לקיים עליהם להיות עושים וכו' כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (שאנו שמחים במפלתן רש"י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם, ועי' ירושלמי אמר ר"ח י"ג זמן מלחמה הוא והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא כו', ועי' ברא"ש ריש מגילה, ולכן כיון שהחלו לעשות אם היו מפסיקין מלעשות היו סבורים שעשו השמחה על הרוג בשונאיהם, ובתוך אלו השנים כבר נצמחו אויבים חדשים ושונאים מקרוב, ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה, לכן היו עושים כל ימיהם להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם לא על הנקימה, וזה אשר החלו לעשות כו' והבן.
והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום שביעי של פסח. ואם היה אומר הש"ית שיעשו בשביעי מקרא קדש היה מדמה האדם שה' ציוה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים, ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה, שנאמר 'ולא קרב זה אל זה', שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים שציוה להן טרם שנטבעו בים, ודו"ק. וכן מפורש בילקוט רמז תרנד שלכן לא כתב שמחה בפסח ואין גומרין הלל כל שבעה משום בנפול אויבך אל תשמח.

והנה בדברי הגמ' במגילה טז,א מפורש כך:

גחין וסליק [מרדכי] כי סליק בעט ביה, א"ל [המן] לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח, א"ל הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב ואתה על במותיכו תדרוך.

וצ"ב היאך הדברים עולים בקנה אחד?

לכבוד עניינא דיומא:
גם ראיתי מובא בשם 'זבח פסח', שכתב האברבנאל בטעם שמטיפין יין כאשר אומרים 'דם ואש...' שהוא משום דכתיב 'בנפול אויבך אל תשמח' (ובאמת ביקשתיו ולא מצאתיו ב'זבח פסח', אשמח אם מישהו מצליח למצוא). ולכאורה צ"ב כנ"ל דהלא מפורש במגילה (טז.) שהני מילי בישראל, אבל בגוים כתיב 'ואתה על במותימו תדרוך'. וכבר דשו בה רבים בשאלה הזאת על השבלי הלקט (קע"ד בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה, הובא בב"י סימן ת"ץ) בטעם שלא גומרים את ההלל כל ימי הפסח, לפי שנטבעו המצריים, וכתיב 'בנפל אויבך אל תשמח', וג"ז צ"ב כנ"ל (חוץ ממה שכנראה חולק על הגמ' דערכין, וכבר העירו בזה).
ולכאורה מבואר שמדרשים חלוקים הם (מדרש הרנינו וגמ' דידן), ומצאתי שכן נקט במאור ישראל (ברכות ט:), וע"ש עוד שהביא גם ממדרש שוחר טוב (סוף מזמור קד) שנח' בזה התנאים.
עוד ציין לספר 'מילי דברכות' [רצ"ה גרודזנסקי] נב: [שם כתוב (בתירוצו השני) שיש לחלק בין המצריים, שרצונם לבסוף היה להיטיב לעם ישראל ולשלחם, לבין פרעה שהכביד את לבו. עפ"ז נוכל ליישב שהגמ' במגילה מדובר בהמן שלא רצה להיטיב לעם ישראל כלל ועקר, אמנם זה תירוץ מחודש מאד כמובן].
עוד ציין לספר אש דת (ד:) שכתב בשם הזוהר לחלק בין רשעים שהגיע זמן פורענתם לבין רשעים אחרים, וגם עפ"ז מיושב קושייתנו.
האם למישהו יש תירוצים נוספים? אשמח לשמוע.