ואמונתך בלילות - מעריב ליל פורים

[עושה חדשות]

רש"י תהלים צב; להגיד בבקר חסדך, בעת הגאולה. ואמונתך בלילות, ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך.

וֶאֱמוּנָה כָּל זאת וְקַיָּם עָלֵינוּ. כִּי הוּא יי אֱלהֵינוּ וְאֵין זוּלָתוֹ. וַאֲנַחְנוּ יִשרָאֵל עַמּוֹ: הַפּוֹדֵנוּ מִיַּד מְלָכִים. מַלְכֵּנוּ הַגּוֹאֲלֵנוּ מִכַּף כָּל הֶעָרִיצִים. הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ: הָעוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר. וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים. וְלא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ: הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ. וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שׂוֹנְאֵינוּ:

פתיחת ברכה זו, שבהמשכה מפורטים ניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, מתפרשת כמין חומר על נס פורים.

הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ
נוסח זהה לנוסח ברכת 'הרב את ריבנו'. (מי נסמך על מי?)

הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים
כמבו' במגילה יד. דהוי "ממיתה לחיים" ולא רק "מעבדות לחירות".

וְלא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ
רש"י בהאזינו: לעת תמוט רגלם- כשתתום זכות אבותם (וזה בשלהי בית ראשון כמבו' בשבת נה.)

הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ
כי סליק בעט ביה וכו' ואתה על במותימו תדרוך (מגילה טז.)

אולי תוסיפו עוד קישורים.

ובתהילים קפיטל סו -
בָּרְכוּ עַמִּים אֱלֹהֵינוּ וְהַשְׁמִיעוּ קוֹל תְּהִלָּתוֹ: הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ: כִּי בְחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף: הֲבֵאתָנוּ בַמְּצוּדָה שַׂמְתָּ מוּעָקָה בְמָתְנֵינוּ: הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה: אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי:

ובמגילה יא.
רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא: הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים, באש בימי נבוכדנצר הרשע, ובמים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי המן. (וראה בדברי הגר"א שם).


האם יש קשר מיוחד בין קריעת ים סוף לנס פורים?
הנה שני קטעים עוקבים מתוך פיוטו של ריה"ל "מי כמוך";
-אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ
וִימֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה שִׁמְרוּ
וְעִם שִׂמְחַתְכֶם הָאֶבְיוֹנִים זִכְרוּ
וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ
-נִסֵּי אֵל מֵאָז נְשָׂאוּנִי
וּבְנִבְכֵי הַיָּם הֶעֱבִירוּנִי
וְלָכֵן כִּלְיוֹתַי יִסְּרוּנִי
דּוֹם לַה' וְהִתְחוֹלֵל לוֹ
אבל אולי זה לאו דוקא, והפיוט של ריה"ל נכתב במקורו לאומרו בשחרית ליד 'שירה חדשה', לא בדקתי.

ואמונה כל זא"ת כי הוא אלוהינו ואנחנו עמו, ואף גם זא"ת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים להפר בריתי איתם.
זא"ת ר"ת זכות אבות תמה. "אבל אומר רבינו תם דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה". בא"י זוכר הברית.

[נוטר הכרמים]

פלאי פלאים.

אולי יש קשר בכך שהיתה כאן 'עניה' לעם ישראל, כמודגש גם בברכת הרב את ריבנו וגם ב'עזרת', ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו.

[עושה חדשות]

מס' יסוד ושורש העבודה -
הנה אמרו רז״ל על פסוק "ברוך ה׳ יום יום", בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. ועל כן עוד נוסף הוא בברכת אמת ואמונה דערבית זו, מהראוי וישר לאדם לכוין על דרך כוונה המבוארת למעלה בחנוכה, ובהודאה גדולה ועצומה יותר ויותר, על הניסים ונפלאות שעשה עמנו עם קדוש בזמן הזה, וגם על גודל מפלת שונאנו המן הצורר בניסים ונפלאות על הסדר, נס אחר נס, כידוע מספר המגילה על פי מדרשי חז״ל בגמרא הקדושה ובמדרשים.
בתיבות כי הוא ה״א ואין זולתו ואנחנו ישראל עמו, זולת הכוונה המבוארת למעלה במקומה בתפילת ערבית, עוד נוסף הוא שיכניס אדם שמחה עצומה פרטית בלבו באלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד, על שבחר בנו עם קדוש לחלקו ולגורלו להיות אלהינו ופטרון שלנו, לעמוד בימין צדקנו בכל צרה וצוקה בניסים וגבורות נפלאים, כמו שעשה לנו בזמן הזה בהצלת נפשנו ממוות לחיים ובמפלת המן הצר.
ובתיבות הפודינו מיד מלכים מלכינו הגואלינו כו׳ עד "העושה לנו ניסים ונקמה בפרעה", יכוין כעין הכוונה המבוארת למעלה בחנוכה, ועיי״ש היטיב. וביחוד בתיבות העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, יחשוב במחשבתו כמה פעמים, "גבורות ה׳ גבורות ה׳" בשמחה עצומה עד מאוד על גודל הניסים ונפלאות על הסדר, נס אחר נס, בגודל מפלת המן מאגרא רמא לבירא עמיקתא.
ובתיבות השם נפשנו בחיים, יתן במחשבתו הודאה עצומה להבורא יתברך שמו על שהציל אותנו עם קדוש ממוות לחיים בזמן הזה, ודי בזה.
(ושם בחנוכה כתב: ובערבית של שמונת ימי חנוכה, בברכת "אמת ואמונה", כשיאמר: "מלכנו הגואלנו מכף כל העריצים" כו׳ עד "העושה לנו נסים ונקמה בפרעה", יתן במחשבתו הודאה פרטית לית״ש על מלחמות הגדולות ונפלאות שעשה בימים אלו ביוונים, ועל התשועה הגדולה הזאת בישראל שהרים קרן ישראל על כל שונאינו. וראוי לאדם מאוד לכוין כוונות אלו, לתת נחת רוח בזה ליוצרו ובוראו ית״ש ויתעלה זכרו לעד, ודי בהערה זו).