מלבב כתב:ז״ל הרשב״א על הירושלמי, חרב הכרך ונעשה של גויים, איתא חמי בו אין קורים בחוצה לו קורים
חוצה לו קורין מחמת הכרך ... והילכך: כיון דמעיקרו נתחייב הסמוך לכרך לקרוא בט"ו משום דמיגנו בתוך הכרך, הסמוך לו והנראה עימו שלא נחרבו ולא נשתנו, במילתיהו קיימי וקורין בט"ו כדינן הראשון. ומשום הכי קא מתמה: חוצה לו שלא נתחייבו אלא מחמת סמיכות הכרך קורין בט"ו, ובו שהוא היה עיקר אין קורין, ע״כ, ומזה רוצים לדייק שחיוב הסמוך הוא רק כי כבר נתחייב, אבל אם מעולם לא היה סמוך לו כשהיה קיים מעולם לא נתחייב, אבל פירוש זה לא יתכן, כמו שתמה החזו״א שאם הסמוך תלוי בכרך נימא איפכא שכיון שהכרך אינו קורא גם הסמוך אינו קורא, והגר״א פירש שתמיהת הירושלמי היה שהסמוך לא השתנה כלום שנגיד שלא קורא, מפני שמעולם לא היה לו קדושת החומה ואעפ״כ קרא בטו אז לא משנה שהכרך הסמוך לו חרב, אז לפי הגר״א אין שום ראיה לסברא זו.
גם הדיוק מהראשונים שכיון שכבר נתחייב ולא נשתנה, שרוצים לדייק שרק כיון שכבר נתחייב אינו דיוק, שהרי אין לך נשתנה גדולה מזו שכל חיובו בגלל שמצורף לכרך והכרך חרב, ועוד הרי כתבו הראשונים שכבר נתחייב בתחילה כשהיה מגני מהחומה, א״כ הרי גם כשחרב הכרך שייך לומר שהיו מגני מהחומה כשהיה חומה, והרי לא כתוב בשום מקום שצריך לידע שהכרך היה קיים בזמן החומה.
וגם מלשון הראשונים שטעם הסמוך משום שהם מגני בתוך החומה בעת מלחמה וזה גורם להם להיחשב מוקף חומה, והרי מאן יימר שהיה הכרך קיים בזמן שהיה החומה קיים ובזמן יהושע בן נון, ע״כ גם כשאין עיר קיים כל השטח הסמוך מקרי מקום המוגן מהחומה גם כשאין עיר קיים, א״כ מה זה משנה שהכרך חרב לפני שנוסד העיר הסמוך, וכן כתב הרב טיקוצ׳ינסקי לגבי השכונות החדשות בירושלים שנבנו בעת שהיה ירושלים בידי הירדנים וכן היה שם מנהג כל הציבור.
ועוד כי זה הראשונים אמרו בהוא אמינא שהכרך פטור אז צריך להגיע שהסמוך חייב בגלל שכבר התחייב, אבל במסקנה שאומרים שהכרך עצמו חייב אז מי אמר שהסמוך פטור הרי כתב החזו״א שתמיד דין הסמוך כמו הכרך.
אבל עדיין צריך ביאור כוונת הראשונים וכמו שתמה החזו״א שאם אין הטפל יותר מן העיקר אז שגם הטפל יקרא ביד, ונראה שאין כוונת הראשונים כהגרא כי אם כן עיקר חסר מן הספר, וגם החזו״א לא התכוון לזה רק שנשאר בקושיא על הראשונים רק כתב שלפי הגרא לא קשה.
ונראה שכוונת הרשבא והריטבא הוא כך, שמה שהסמוך חייב בטו הוא בגלל טפילותו לכרך, והמוגני מהחומה גורם לו להיחשב טפל לכרך, וכיון שגם אחר שחרב החומה שבטל סיבת טפילותו לכרך עדיין חייב נמצא שמה שחרב הכרך לא שינה בו כלום שגם לפני שחרב הכרך הרי כבר לא היה טפל להערך רק היה חייב כיון שנתחייב מעיקר בזמן שהיה מגני מהחומה, א״כ איך נאמר שהטפל חייב גם לאחר שבטל היותו כעיר מוקף חומה כיון שכבר נתחייב, והעיקר נפסק חיובו אחר שבטל מלהיות עיר ולא אמרינן כיון שכבר נתחייב נשאר חיובו.
אבל גם זה קצת לא משמע בלשון הרשב"א, ויש לומר באופן אחר, שכוונת הרשב"א היא כך, שגדר חיוב בטו הוא עיר מוקף חומה בימות יהושע בן נון, אז החומה לא צריך שיהיה קיים, אבל היותו עיר היה הו"א שכן צריך שיהיה עכשיו, לזאת מביא הירושלמי ראיה מסמוך, שהרי סמוך כל חיובו היא לא משום היותו עיר מוקף חומה בעצמו, רק סמוכותו וטפלותו בעבר לעיר מוקף חומה מספיק בשביל לחייבו, א"כ מסתבר דכש"כ מקום שבעצמו היה בעבר עיר מוקף חומה שלא גרע מסמוך, ואע"פ שהסמוך היותו עיר עדיין קיים, אבל מצד שני מעולם לא היה באמת עיר מוקפת חומה רק היה לה שייכות לעיר מוקף חומה, א"כ הכרך החרב השייכות שלו לעיר מוקף חומה יותר חזק.
ואין להקשות שבשלמא הסמוך הוא עיר קיימת, רק שחסר לו החומה, והרי חומה מספיק מימות יהושע בן נון, משא"כ התנאי של עיר לא מספיק מה שהיה בעבר, זה אינו, שהרי לא היה לא באמת חומה גם בעבר, רק משום טפילותו לעיר מוקפת חומה קיבל דינו כמותו, אבל לא שנחשב ממש כאילו הוא עצמו מוקף חומה, א"כ הוא הדין הכרך עצמו יקבל דינו מהעבר שלו.
עוד יש לומר באופן יותר פשוט כמו שכתב הגאון רבי נדב פרץ בספרו נדבת פרץ, שהתמיה הוא סברא בדרכי תקנת חז"ל שלא מסתבר שתיקנו תקנה באופן מוזר כזה שנראה כחוכא ואיטלולא שהטפל חייב והעיקר פטור, לכן בוודאי גם הכרך חייב.
ולפי זה אין מקום לומר סברא הנ״ל שרק כשהיה הסמוך קיים בזמן העיר, שהרי אחר שחרב החומה מה יועיל סמיכתו לעיר, ומה שכתב הגאון הרב שלמה זעפרני שליט״א שגם לשיטת החזו״א שסמוך לחרב חייב בטו זה דווקא אם היה הסמוך קיים בזמן הכרך, במחמכ״ת הרמה זה לא יתכן, שהרי החזוו״א לא כתב הטעם בגלל שכבר נתחייב, רק בגלל שלעולם דין הסמוך כדין הכרך, וכן הדברי יציב לא כתב הדברים בהחלט רק צידד כן, ועוד שהרי סיבת חיובו הוא משום שהיה מגני מזמן החומה בימות יהושע בן נון, ולא נמצא בשום אחד מהפוסקים שצריך לידע שהיה ישוב בסמוך בזמן יהושע בן נון, וסברא זו כתב הרב טיקוצינסקי לגבי השכונות החדשות בירושלים שהיה מי שרצה לטעון שכיון שמעולם לא היו סמוכים לירושלים בזמן שהיה שם ישוב יהודי שיקראו רק ביד.
גם בספר ציץ הקדש מביא בשם הגרי״ל דיסקין שאמר לו לגבי שאלתו אם העיר סמוך יותר לעיר פרוז מאשר לכרך מוקף חומה אם נימא שנמשך אחר הפרוז, ואמר הגרי״ל שא״כ לעולם לא שייך דין סמוך, שכל מקום ריק הוא פרוז, ואם נימא שדין סמוך שייך רק כשיש עיר לא שייך זה, בע״כ שסבור כמו החזו״א שלעולם דין הסמוך כמו הכרך גם כשחרב.
בס"ד
אמנם כבר ליל י"ד פורים דפרזים.
ורק עתה אני רואה שבמקום נכבד זה, העיסוק בסוגיית העיר בית שמש לא נדון באופן רחב ומעמיק כראוי למקום זה.
כלל דבריך הן אמת, באשכול על בני ברק כתבתי פירוש דומה לדבריך ברשב"א. אבל מה שברור שכל זה רק בהו"א אבל במסקנת הירושלמי שכרך שחרב דינו בט"ו, אין צורך לכל זה, כפי שכתבת. אלא דין הסמוך כדין הכרך, וכפי דעת מרן החזו"א זצ"ל.
בית שמש דינה בט"ו בוודאי על פי כל כללי ההלכה אשר בידינו וכפי שפסק הגהג"ד ר' אביגדור נבנצל שליט"א.
המכתבים וכל הקריאות כאן וכו' באופן כלל לא מוסיפים דבר בסוגיא, והיחידים שכתבו טעמם ונימוקם כאן הם רבני חב"ד (שקשה לי מאוד דעתם בדברים שונים). אבל במחילה מכבודם מוכח מכל הנכתב שלא ראו וחקרו את הנתונים.
עיין בספר חומת בית שמש לרה"ג דוד קוהלת שליט"א, שעשה עבודה מסכמת ונפלאה, וכן דעת המומחה הגדול בעניין הרב פרופסור יואל אליצור, ואישית דברתי עם מומחים למפת ארץ ישראל ודעת כולם פה אחד שבית שמש היא סמוכה לעיר מוק"ח ואף קרובה ביותר לעיר מוק"ח ברמת וודאות. והוכחנו מדברי כל הפוסקים בפורום סמוך שגם אם אינו 100% ואף רחוק מכך, דינו בט"ו, והחושש יקרא גם בי"ד ללא ברכה וכן דעת המהרי"ל דסקין והמ"ב הלכה למעשה.