הנו"ב קמא או"ח מא חידש שהמצוה בד"ק היא ביום בלבד ורבנן חזרו ותיקנו גם בלילה. הובא בשע"ת תרפז.
אמנם יש לעיין שפשטות הראשונים היא שלא כדבריו, דהרי הראשונים דנים בברכת שהחיינו האם לברך ביום ויש שסברו (רמב"ם רשב"ם מובא בתוס' רא"ש) שסברו שאין לברך ביום ואלו שחלקו ובראשם רבינו תם מבארים שעיקר הקריאה ביום אך לא כותבים את דברי הנו"ב שביום הוא המצווה המקורית ובערב זו רק תקנה מאוחרת יותר.
ובאמת ראיתי בפני יהושע שיישב בפשטות בדומה לנודע ביהודה, שעיקר ברכת שהחיינו על הקריאה ביום שהיא החיוב ואילו הקריאה בלילה היא רק מצוה ולא חיוב. ויש להעיר בטעם הדבר שהפנ"י כותב שהקריאה ביום היות והקריאה היא לזכר המלחמה ועיקר המלחמה ביום, אך ראה רש"י (ואו"ז) שעיקר הקריאה היא על הצרה שהיו בה וניצלו והצרה הייתה בלילה וביום ודוק.
כדעת הנו"ב כך היא גם דעת הטורי אבן (ובקונטרס אחרון הוסיף לציין לר"ן שכתב שהכפרים פטורים לגמרי מקריאת הלילה ואפשר לדחות שהקלו עליהם במיוחד) שעיקר התקנה היום.
יש לדון גם בשיטת הריטב"א שכותב שבלילה אין צריך עשרה אפילו שלא בזמנה בקריאת מגילה (אם כי אחרי זה חידש שקוראים בלילה בזמנה ורק ביום מקדימים ליום הכניסה!)
עכשיו ראיתי שזהו וויכוח בין הבנין שלמה (נח) שחידש כדברי הנו"ב וההר צבי (או"ח ב,קכ) חולק באריכות.
וכל המוסיף יוסיפו לו.