מגילה טו, א: אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך. ופירש רש"י: עד עכשיו - נבעלתי באונס. ועכשיו - מכאן ואילך מדעתי. אבדתי ממך - ואסורה אני לך, דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, וברצון - אסורה לבעלה.
ובתוס' שם: כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך - וא"ת אמאי לא היה מגרשה ותהא מותרת להחזירנה י"ל לפי שכל מעשה הגט הוא ע"פ עדים והיה ירא פן יתפרסם הדבר למלכות.
וכתב הרשב"א על דברי התוספות: "ואינו נכון בעיני ויכתוב לה בכתב ידו שהוא כשר דאורייתא וטוב היה לו לעשות כן דהא אסתר היכי עבדה הכי דהשתא ברצונה נבעלת ותהרג ואל תעבור ואילו היה מגרשה בכתב ידו לא היתה עוברת על אסור עריות החמור ולא היתה נאסרת למרדכי, אלא שדברי אגדה הן ואין משיבין עליהן".
הרשב"א מחדש שכשהגט כשר מה"ת, אינה נאסרת לבעלה, אף שהגט פסול מדרבנן.
אולם לכאו' יש ליישב בפשיטות, שהרי חששם של התוס' היה שאם יגרשנה בעדים, ייודע הדבר למלכות, והרי גם אם יחזירנה לאחר מכן, יצטרך לקדשה בעדים, ושוב יוודע הדבר למלכות. והרשב"א כנראה סבר שאפשר לקדשה בעדים לאחר זמן, או באופן נסתר. משא"כ הגירושין הוצרכו כעת חיה.