על הגמרא (מגילה יב:) האומרת שממוכן זה המן, אומרים תוספות:
ממוכן - יש מדרש שהיה דניאל, ולפי שהיה נשוי לשרית שהיתה גדולה ממנו, שלא היה יכול לכופה לדבר כלשונו, יעץ לעשות כן.
זה נשמע מאד מוזר שאת הגינויים שאומרת שם הגמרא על המן - הדיוט קופץ בראש, אלמלא אגרות הראשונות וכו' (כלומר שמהאגרות של "להיות כל איש שורר בביתו" וגו' נכרת טיפשותו של שולחם) - נצטרך להדביק על דניאל.
תחילה חשבתי שאולי דניאל עשה את זה במטרה להרוג את ושתי, שכן היא הייתה מסיתה את אחשורוש שלא להרשות את בניית בית המקדש (ספרי דאגדתא על אסתר א יב), ומלבד זה הייתה מרשעת גדולה, כידוע מייחסה לבנות ישראל.
ואולי אפשר לפרש כך את כוונתו לפי האופן בו מובאים הדברים בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ט):
רַבִּי זְכַרְיָה אוֹמֵר מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, עַל יְדֵי דָּנִיֵּאל שֶׁהָיָה מְמוּכָן, נִתְגַּלְגְּלָה הַמַּלְכוּת עַל אֶסְתֵּר. לְפִי שֶׁאָמַר לַמֶּלֶךְ אַל תִּבְכֶּה, שֶׁכָּל מַה שֶׁעָשִׂיתָ לְוַשְׁתִּי כַּתּוֹרָה עָשִׂיתָ, וְכָל הַמְקַיֵּם מִצְוַת הַתּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם מַלְכוּתוֹ, שֶׁכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ [בראשית ג, טז].
אבל מהמדרש באופן שהביאוהו תוס' נראה שהסיבה הייתה בעיות בשלום בית.
בכלל, תמיהות נוספות עולות ממדרש זה:
1. מי היא אותה "שרית", האם יעלה על הדעת שהייתה גויה ח"ו?
2. בהנחה שלא, איזו יהודיה הגיעה למעמד בכיר יותר מדניאל?
3. שמא הייתה גיורת, אבל זה עצמו מעמיד אותה במקום נחות מדניאל, וכיצד תשתרר עליו?
4. וכי לדניאל, שהיה חכימא דיהודאי, היו בעיות מטופשות שכאלה בשלום בית עד שהיה צריך את החוק הנלעג הזה כדי לפתור אותן?
אחר זמן מצאתי בפירוש שלל דוד (לרי"ד זינצהיים) על אסתר (א טז) שכתב על הדעה שממוכן זה דניאל:
אמנם קשה למה הוצרך התרגום (תרגום שני, יובא להלן. ע) לומר שעשה כן בשביל אשתו, ולמה לא פירש שעשה כן כדי להמית את ושתי המרשעת, והרי התרגום אמר בעצמו כיון שעל ידו נעשו כמה נסים נגזר מן השמים שעל ידו תתקטל ושתי. ונראה ודאי דלאו מטעם אשתו עשה כן דניאל אלא ודאי עשה כדי שתמות ושתי, כי ודאי לא נעלם ממנו דעתה, וגם כי נגזר מן השמים כמו שדרשו חז"ל והכיתי לבבל שם ושארית. אמנם באמת הך עצה שנתן להמית את ושתי היה סכנה גדולה, כשוך חמת המלך יזכור את ושתי וינקם מנותן העצה להמיתה, וכיון דאין לו טענה להתנצל יאמר המלך בודאי עשה כן משנאתו לושתי. ולכן אילו לא היתה לו אשה גדולה ממנו לא היה לו ליעץ כזאת למלך מבלי מצוא מנוס להתנצל, אבל כיון שהיתה לו אשה גדולה ממנו שלא רצתה לדבר כלשונו, מעתה יש לו להתנצל כי עשה כן לא לשנאת ושתי אלא לטובתו בשביל אשתו שתדבר כלשונו. אבל באמת צדיק זה לא היתה כוונתו לכך, רק עיקר כוונתו לשם שמים שושתי תומת. ולזה נקרא שמו ממוכן, דאילו בהמן שפיר נקרא ממוכן שמוכן לפורענות, אבל דניאל שנקרא ממוכן לטובה א"כ בודאי בכוונה מכוונת עשה כן.
דברי התרגום שני מובאים בזה במלואם. לענ"ד קשה מאד להכניס בהם את פירוש השלל דוד, וישפטו הקוראים (ועדיין צריכות יישוב שאר השאלות דלעיל):
[טז] וַאֲמַר מְמוּכָן דְּהוּא דָנִיֵאל וּלמָא אִתקְרִי שְׁמֵיהּ מְמוּכָן מַטוּל דְּכַד גְּלוּן שִׁבטָא דְבֵית יְהוּדָה לְבָבֶל גְּלוּן עִמְהוֹן חֲנַניָה מִישָׁאֵל וַעֲזַריָה וַהֲוָה דָנִיֵאל בְּגָלוּתָא וְאִתעֲבֵיד עַל יְדוֹי נִסִין וּגבוּרָן וְתוּב עַל יְדוֹי דְּדָנִיֵאל אִתגְּזַר מִמְרוֹמָא דְּתִתקְטֵיל וַשׁתִּי מַלכְּתָא בְּגִין כֵּין אִתקְרִי שְׁמֵיהּ מְמוּכָן מְתֻקַן וַאֲמַר מְמוּכָן קֳדָם מַלכָּא וְשִׁלטוֹנַיָא דְּהַכֵין הִיא גְזֵירַת מַלכָּא בְּזִמנָא דַהֲווֹן יְהִיבִין עֵיצוּ הֲווֹן שַׁלִיטִין זְעֵירֵי הֲווֹ עָיְיצִין קֳדָמוֹי וְאִין שְׁפַרַת עֵיצָא עֲבַדוּ יָתַהּ וְאִי לָא שְׁפַרַת עֵיצוּ דְרַברְבִין מִנְהוֹן וּממוּכָן הֲוָה זְעֵירָא דְכוּלְהוֹן וְהוּא יָהֵיב עֵיצְתָא קַמַיתָּא קֳדָם מַלכָּא וְהוּא מְמוּכָן הֲוָה שָׁקֵיל אִיתְּתָא פַרסָיְתָא וַהֲוָת עַתִּירָא מִינֵיהּ וְלָא הֲוָת צָביָא דִּתמַלֵיל עִימֵיהּ אֵלָא בְלִישַׁנָא דְפַרסָאֵי וַאֲמַר מְמוּכָן בְּגַרמֵיהּ כְּעַן אַשׁכַּחִית עִילְתָא לְמִכבַּשׁ יָת כָּל נְשַׁיָא דְּיִהוְיָן מְיַקְרָן גֻּברֵיהוֹן בְּכֵין אֲמַר מְמוּכָן קֳדָם מַלכָּא וְשִׁלטוֹנַיָא לָא עַל מַלכָּא בִלחוֹדוֹהִי אַסטֵית וַשׁתִּי מַלכְּתָא אֵלָא עַל כָּל עַמְמַיָא וְעַל כָּל שִׁלטוֹנַיָא דְּאִית בְּכָל מְדִינָתָא דְּמַלכָּא אֲחַשׁוֵרוֹשׁ: [יז] אֲרוּם יִפּוֹק פִּתגָמָא דְמַלכוּתָא עַל כָּל נְשַׁיָא לְמִהוֵי שָׁיְטִין בַּעלֵיהוֹן בְּעֵינֵיהוֹן וּתהֶא אָמְרָה אִיתְּתָא לְבַעלַהּ דִּלמָא אַתּ יַקִיר מִן מַלכָּא אֲחַשׁוֵרוֹשׁ דַּאֲמַר דְּתֵיתֵי וַשׁתִּי מַלכְּתָא קֳדָמוֹי וְלָא צְבָת לְמֵיתֵי: [יח] וְיוֹמָא הָדֵין אָמְרֵי שַׁלִיטָתָא דְפָרַס וּמָדַי דִּשׁמַעוּ יָת מִלַיָא דְמַלכְּתָא לְכָל שִׁלטוֹנַיָא כְּמִסַת דִּיהֵי סוּסָתָא לְמִרכַּב עֲלוֹהִי: [יט] וּבִזמָן דִּגזַר מְמוּכָן גְּזֵירְתָא הָדָא דְּחַל מִנַפשֵׁיהּ וַאֲמַר וְכַד תֵּיעוֹל וַשׁתִּי וְתִשׁמַע גְּזֵירְתָא הָדָא דִגזַרִית עֲלַהּ תֵּידוּן יָתִי דִינִין בִּישִׁין וְתִקטוֹל יָתִי אֵלָא אֲחַוֵי דְּמִילֵי אֲחַשׁוֵרוֹשׁ מַלכָּא דְלָא תֵיעוֹל וַשׁתִּי קֳדָמוֹי וְאוֹמֵי יָתֵיהּ בְּמוֹמָתָא דְפַרסָאֵי וּמָדָאֵי דְּלָא יִבטוּל דְּלָא תֵיעוֹל וַשׁתִּי קֳדָמוֹי דְּמַלכָּא אֲחַשׁוֵרוֹשׁ וּמַלכוּתַהּ יִתֵּן מַלכָּא לַחֲבִרתַּהּ דְּטָבָא מִינַהּ: [כ] וְיִשׁתְּמַע פִּתגָמָא דְמַלכָּא דְיַעֲבֵיד בְּכָל מַלכוּתֵיהּ אֲרוּם סַגִּיאָה הִיא וְכָל נְשַׁיָא יִתְּנוּן יְקָרָא לְבַעלֵיהוֹן מִן עַתִּירָא וְעַד מִסכֵּינָא מִן רַברְבָנָא וְעַד זְעֵירָא: [כא] וּשׁפַר פִּתגָמָא קֳדָם מַלכָּא וְרַברְבָנַיָא וַעֲבַד מַלכָּא כְּפִתגָם מְמוּכָן: [כב] וּשׁלַח מַלכָּא אִיגְּרָתָא עַל כּוּלְהוֹן מְדִינָתָא דְמַלכָּא אֲחַשׁוֵרוֹשׁ עַל מְדִינְתָא וּמדִינְתָא הֵיך כְּתָבַהּ וְעַל עַמָא וְעַמָא הֵיך לִישָׁנַהּ לְמִהוֵי כָל גֻּברָא מִתיַקַר בְּבֵיתֵיהּ וּמַטוּל דְּלָא הֲוָת אִיתְּתֵיהּ דִּממוּכָן מְמַלְלָא עִמֵיהּ אִתכְּתַבַת אִיגַּרתָּא הָדָא דְּיִהוֵי כָל גְּבַר וּגבַר מִתיַקַר בְּבֵיתֵיהּ וּמִתמַלַל עִמֵיהּ הֵיך לִישָׁנֵיהּ: