אָבֵל פרוז האם מותר להשתתף בסעודת פורים ביום ט"ו אצל המוקפין

[אחד הרבנים]

שאלה לי לחברי תלמידי חכמים פה
אשמח אם למישהו יש מקור בענין
כידוע נחלקו הראשונים האם נוהג אבילות בפורים
ישנם בזה שלש שיטות וכמו שסיכמם בעמק שאלה
שיטת השאילתות דפורים כרגל ומבטל שבעה
שיטת הרמב"ם פורים כחנוכה ור"ח דנוהג בו אבילות , וכ"פ שו"ע
שיטת מהר"ם מרוטנבורג דפורים כשבת ונוהג בו אבילות בצנעה, וכ"פ הרמ"א
מחלוקתם היא כלפי שבעה אך כלפי י"ב חודש לא נתברר הסוגיא כל צרכה
מלבד הלכות משלוח מנות לאבל שכתבם הרמ"א בקיצור וברמיזה
ונחלקו בדבריו הט"ז והמג"א
אך כלפי סעודת פורים דנו כל האחרונים להתיר עפ"י הראב"ד דהותר סעודת מצוה לאבל שהוא בעל השמחה
אך יש לדון האם דין זה גם לפרוז בט"ו דהא הרמ"א דפסק דאין אבילות בפהרסיא בשבעה פסק זה לשני הימים
(וסברא דומה שאינה מוכרחת מצאנו במנהג שהובא ע"י חלק מהפוסקים דאף לשיטות דאבל ניגש בחנוכה להיות ש"ץ מ"מ בפורים בשני הימים אין הוא ניגש).

[כדכד]

מקור איני יודע
אבל מסברא יש לחלק
אם כל שנה הוא רגיל להשתתף בשמחת הפורים במוקפים ועתה ייפקד מקומו זו אבלות בפרהסיא ולפחות יש צד לומר כך
אם אינו רגיל כל שנה - למה תיחשב היעדרותו כאבלות בפרהסיא?

[צופה_ומביט]

לא כל היעדרות מאירוע שמחה שרגילים בו נחשבת היתר דאבלות בפרהסיא. לדוגמה: אבל אינו מקיף בלולבו בהושענות, ואין לך פרהסיא גדולה מזו שעומד [כ]אבל בין חתנים, והוא דבר שהוא וכל ישראל רגילים בו מדי שנה בשנה, וכו'. והטעם כתב הגר"א כי ההקפות הן עניין שמחה. וייסד מכאן [וכמדומה מעוד מקומות] הגשר החיים שהיתר דפרהסיא מתיר רק שלא לנהוג ניהוגי צער, אבל לא מתיר לנהוג ניהוגי שמחה. [כמדומה שהוא עצמו סתר לפעמים כלל זה דידיה, וצ"ע].

[אחד הרבנים]

יישר כח לעונים
אכן יש לדון בגדרי אבילות בפהרסיא וכבר רבו בזה השיטות
אך שאלתי להתיר היא אף שלא מטעם אבילות בפהרסיא
אלא מדכתב בשו"ת זקן אהרן (הקדמון) סימן רי"ג דהותר לאבל להשתתף בסעודת פורים בכ"ש מדברי הראב"ד שהביא בשו"ת מהרי"ל סימן קיז וז"ל מסקנת הראב"ד דכשהשמחה תלויה בו. כגון משיא יתום ויתומה. דשרי לאכול אפילו בסעודת נשואין דחשיב שמחה שלו וסעודת מצוה.
ושאלתי האם חשיב שמחה שלו וסעודת מצוה שהותר בפורים האם שייך לשני הימים
וכעין דפסק רמ"א דשני הימים אסורים באבילות בפהרסיא.

עוד יש לדון דהנה בחנוכה הקילו רוב הפוסקים וסברתם דלא חשיב כ"כ סעודת שמחה דהא אין מחויבים בסעודה
וכחילוק הפשוט בין סעודת נישואין שהחמירו בה לבין שאר סעודות שאינם של שמחה בביתו שהקילו בהם יותר
וא"כ אפשר לומר דאף לגבי פרוז סעודה ביום ט"ו אינה סעודה החשובה שמחה כ"כ.

אשמח לשמוע סברתכם

[יוסף חיים אוהב ציון]

מאחי נר"ו.
א. לכאו' נראה דאסור להשתתף בסעודה זו, דהלא אין "מצוה" לבן י"ד לעשות סעודה בט"ו, [רק שלא להתענות בו וכו', ועכ"פ אינו בכלל "ימי משתה ושמחה" - המוטל עליו מדינא ביום י"ד, וע' היטב בלשון השו"ע (ר"ס תרצה), והוא רק כעין המבואר ברמ"א (שלהי או"ח) על ריבוי סעודה מעט באדר ראשון, ושם מייתי הפסוק "וטוב לב משתה תמיד"].

ב. מה תאמר, אין אבלות בפרהסיא, אין זה פרהסיא מה שנמנע בשוא"ת, וחזר הדין לסעודת מריעות שהוא אסור בה. ושאני רבינו תם שאם לא היה עולה לתורה בשבת, היה זה פרהסיא והמנעותו מתפרשת כמעשה לענין זה, כמבואר בטור ושו"ע שלהי יו"ד.

ג. ובשער הציון (שם סק"ג) הביא מפמ"ג, שיש לבן י"ד חיוב קצת לאכול ב"יום" ט"ו. [ולא בלילו. ע"ש]. ולכאו' לפי"ז בסעודת מצוה דפוריא שרי ליה להיות שותף, וכד' הראב"ד שהובאו בשאלה הניצבת לפנינו.

ד. ונראה טפי שאם היה אוסר על עצמו לאכול בשר חוץ מסעודות מצוה, לא היינו מתירים לו ביום ב' דפורים. ולפי"ז קשה להתיר לבן י"ד השתתפות בסעודה דאיכא מריעות ביום ט"ו. אא"כ נימא דכיון דלדידהו אין כאן מריעות גרידא אלא "מצוה", א"כ הוא נטפל להם. וזה חידוש שקשה להכריע על פיו לקולא בלא ראיה.
ובל"נ אציג השאלה בפני מרן הגר"ד קוק שליט"א בהמשך.

[כדכד]

יי...

עוד יש לדון דהנה בחנוכה הקילו רוב הפוסקים וסברתם דלא חשיב כ"כ סעודת שמחה דהא אין מחויבים בסעודה
וכחילוק הפשוט בין סעודת נישואין שהחמירו בה לבין שאר סעודות שאינם של שמחה בביתו שהקילו בהם יותר
וא"כ אפשר לומר דאף לגבי פרוז סעודה ביום ט"ו אינה סעודה החשובה שמחה כ"כ.

אשמח לשמוע סברתכם

אינו נראה כלל
שכן אם הוא מרבה בשמחה בביתו שבפרזים יכול להשוות לחנוכה שהוא קצת שמחה
אבל אם הולך למוקפים שאצלם האי יומא קא גרים משתה ושמחה הרי שזו ודאי סעודת שמחה
וזה שאינו מחוייב בה זו רק סברא לאסור ולא להתיר

[עזריאל ברגר]

מסכים לסברת האוסרים, ובפרט שאפילו בפורים דידיה כתוב שימנע מלראות מיני שמחה, ושבמשלוח מנות לא ישלח מגדנות אלא מאכלים.

אלא אם כן מדובר במקרה שהימנעותו מהשתתפות בסעודה תהיה ניכרת לקהל רחב, כגון אם חל פורים דמוקפין ביום שישי, והוא נמצא עם המשפחה בסעודת פורים שעושים פורס-מפה-ומקדש, ויהיה בולט אם הוא לא יצטרף לסעודה וכיו"ב.

[עזריאל ברגר]

ומענין לענין באותו ענין:
לפני כמה שנים נפטרה אמו של הגה"ח הרב יקותיאל שליט"א פרקש בי"ד אדר.
כמה שנים אחר כך, נפטרה בקיו"ש ל"ע ול"ע בתו של הרב פרקש (שהיתה חולה וכו') כמה ימים לפני פורים.
ונמצא שחל היארצייט של אמו בפורים דפרזים שחל בתוך השבעה, והוא תושב ירושלים - שעיקר הפורים שלו ט"ו. ופורים דאותה שנה חל בימים חמישי-שישי, דהיינו שבירושלים בי"ד אדר קראו בפרשת השבוע.
וכאן נכנסו לשאלה: ביארצייט - נוהגים לעלות לתורה בו ביום. ובימי אבלות - אסור לעלות לתורה. ומאידך - נקיטינן שאין אבלות פרהסיא נוהגת בפורים, אף לא לפרזים בפורים דמוקפין ולמוקפין בפורים דפרזים.

דנו בזה, והוחלט שבעת התפילה בי"ד אדר יכריזו ויודיעו לכל המשתתפים שיש לו יארצייט על אמו, ואז במילא יהיה חשש אבלות פרהסיא אם לא יעלה לתורה, ועלה לתורה (מסתמא - בלי שקראוהו בשמו, כרבינו-תם בשעתו).

(שמעתי זאת מאחד מבניו, שהיה נוכח בשעת מעשה - שהרי היתה זו אבלות על אחותו).

[יוסף חיים אוהב ציון]

מאחי הנ"ל.
שוב אמר לי הגר"ד קוק שליט"א, שאם מדובר באדם שאינו מחפש "טרמפ" להשתמט מהלכות אבילות, אלא שזה דרכו בכל שנה ושנה להמשיך את שמחת הפורים של יום י"ד גם ביום ט"ו, וכך וסת שמחתו להיות עושה את ב' הימים האלה - ימי הודיה ושמחה על הנסים ועל הנפלאות, א"כ נפיק מסעודה זו שם "מרעות", ושפיר יכול לעשות כן, ואפי' אינו הולך למקום המוקפין, אלא שרגילין הוא וחבריו במקום פרוז להמשיך את השמחה גם ביום חמשה עשר, הרי שהסברא הנ"ל יש בה כח להתיר.

[עזריאל ברגר]

מאחי הנ"ל.
שוב אמר לי הגר"ד קוק שליט"א, שאם מדובר באדם שאינו מחפש "טרמפ" להשתמט מהלכות אבילות, אלא שזה דרכו בכל שנה ושנה להמשיך את שמחת הפורים של יום י"ד גם ביום ט"ו, וכך וסת שמחתו להיות עושה את ב' הימים האלה - ימי הודיה ושמחה על הנסים ועל הנפלאות, א"כ נפיק מסעודה זו שם "מרעות", ושפיר יכול לעשות כן, ואפי' אינו הולך למקום המוקפין, אלא שרגילין הוא וחבריו במקום פרוז להמשיך את השמחה גם ביום חמשה עשר, הרי שהסברא הנ"ל יש בה כח להתיר.

אכן בהלכות אבלות יש הרבה דגש על ההבדל בין מי שעושה דבר שהוא רגיל בו, וכעין "חובה" עבורו, כגון "שמחת מרעות שהוא חייב לפרעה" (בפשטות הכוונה לחובה נימוסית לפי התרבות והחברה המקומית וכו'. וכ"ש רגילות של מנהג שלפעמים הוא מעין נדר) - שבכל אלו מקילים הרבה יותר לעומת מי שמחפש תירוצים להשתמט מאבלותו על קרוביו.

וע"ד מה שדובר באשכול viewtopic.php?p=788803 על ויתור על חזנות שיש ויתור שמגיע מחוסר החשיבות של המצווה שעליה מוותר ויש ויתור שמגיע מחשיבות אהבת-ישראל.