מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּם נִדְחִים מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים כְּדֵי צָרְכּוֹ, שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא. הגה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בִּדְאִכָּא שְׁהוּת לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן, אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן אֵין שׁוּם מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא נִדְחֵית מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה (רַ''ן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת ומהר''א מִזְרָחִי). וְהָא דְּמֵת מִצְוָה קוֹדֵם, הַיְנוּ דַּוְקָא בִּדְאֶפְשָׁר לוֹ לְקָרְאָהּ אַחַר כָּךְ (מהר''א מִזְרָחִי).
ואם כן - היה לנו לקרוא מגילה לפני התפילה - בין בלילה בין ביום - שהרי "אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו", והרי מדובר על דחיה בזמן (ולא על דחיה כשא"א לקיים שתיהן - כפי שהסביר הרמ"א)!