אם בני המן נתלו עם ראשיהם

[חד ברנש]

הגרי"ח סופר (בקונטרסו 'יד סופר' ח"ב) האריך להוכיח שבני המן נהרגו, הוסרו ראשיהם ואז נתלו. היינו, הם נתלו ללא ראשיהם. (אני כותב מזכרון רחוק מאוד).
אך האם מצאנו במקורות (חז"ל או ראשונים) דעה הפוכה, שראשי הבנים נשארו על מקומם גם בתלייתם?

[אויבער חכמניק]

לא ראיתי את דברי הגרי"ח סופר,
אך הדברים מפורשים בתוספות (שבת צב א ד"ה אישתכח), וז"ל:
'דמכתף אדם עד לארץ שלש אמות, כדאמר בתרגום מגלת אסתר פרשנדתא אצטליב על תלת אמין וכן כלהו, וראשיהם היו קטועים'.

[רב טקסט]

ידוע שיש בזה חולקים. עי' מנות הלוי, ויש כמה ראשונים שנראה מהם כך.
בלקט יושר עמוד 156 כתב,
וצריך לקרות חמש מאות איש ואת פרשנדתא וגו' בנשימה אחת, כדי שאינו מפסיק בין פסוק לפסוק, מ"מ צריך להפסיק בנגון בין איש לואת, כדי שיהא נראה שהחמש מאות איש אינם נתלים.
וכונתו שאם יקראם כולם יחד עם החמש מאות איש, ביטלת ההיכר דכולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו שנאמר רק על עשרת בני המן, וכמו שהקשה כך בהגמ"י. ולכך הצריך שם עכ"פ נגון המפסיק. ועכ"פ מלשונו שיהיה משמע שאינם נתלים, מבואר דהא דבהדי הדדי נפקי נשמתייהו היה בעת תלייתן. וכמדומה שכן מפרש מהרש"א שם, וכבר תמהו עליו.

מאידך מעניין לציין לדברי הרמ"ע במאמר מעין מעין גנים
דכלהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו אעפ"י שנהרגו א' הנה וא' הנה והוא פלא

(בענין מה שמפרשים דרך הלצה, רוב בניו וכו' על העץ תלית, שנאמר על זה שהיו קצוצי ראש. שמעתי בזה 'קנייטש' דבלשון המשנה מצאנו ראשו ורובו, דהיינו שיש ראשו ויש רובו, וא"כ כשאנו אומרים רוב בניו היינו רק הרוב ולא הראש).

[יוסף חיים אוהב ציון]

לא ראיתי את דברי הגרי"ח סופר,
אך הדברים מפורשים בתוספות (שבת צב א ד"ה אישתכח), וז"ל:
'דמכתף אדם עד לארץ שלש אמות, כדאמר בתרגום מגלת אסתר פרשנדתא אצטליב על תלת אמין וכן כלהו, וראשיהם היו קטועים'.

הגריח"ס כל רז לא אניס ליה והביא דברי התו"ס. עיין הסכמתו לספרי הקט עתה באתי,ישנו באוצרינו.