ל' יום קודם החג עוסקים בהל' החג, אינני יודע אם זה נאמר גם על פורים בכל זאת כדאי לעסוק כעת בפן ההילכתי לפני שיתחילו לעסוק בפן הפורימי.
ישנו חידוש מפורסם של הגאון הרוגאצ'בי בענין עשרת בני המן מדוע נכתבי באותיות גדולות למרות שאינם אותיות רבתי כקו' הגר"א.
ראשית הוא מוכיח מתוספתא בזרעים ש"שומע כעונה" שייך רק בקריאה עצמה ולא בצורתה, שנית הוא מביא שיש מנהג עתיק שכל הקהל אומר בפיו את עשרת בני המן, ומבאר שלמנהג זה יסוד בהלכה לפי התוספתא ההיא שלא שייך שומע כעונה בצורת הקריאה הרי לעשרת ב"ה יש הלכה מיוחדת שצריך לקראם בנשימה א', וזה לא שייך כאמור לצאת על ידי שומע כעונה.
כעת מצטט הגאון את התוס' בברכות מו: ונאמן אתה של ברכת ההפטרה הוא מן הברכה העליונה, ולכך הוא נכתב גדול שבימים הראשונים היו רגילין לעמוד כל הקהל ולומר בקול רם נאמן אתה וכו' כשהיה התינוק מגיע שם.
לפי ההבנה הרגילה וכך הבין הגאון, כל קטע של נאמן אתה נרשם בסידורי בעלי התוס' באותיות גדולות כי היה מנהג קדום שכל הקהל אומר את הקטע לפני התינוק (הילד שהיה מקבל מפטיר), ולמדנו מכאן שמה שכל הציבור אומר נכתב באותיות גדולות.
ולכן כתבו את י' בני המן באותיות גדולות, לומר שכל הקהל צריך לאמרו כנ"ל.
הדברים כפתור ופרח, ויחד עם זה מרפסן איגרי, כדברי התוס' הנ"ל בברכות כתבו גם בפסחים קד: ד"ה חוץ בסנון אחר:
וברכה שלאחר הפטרה דצור כל העולמים עד שכל דבריו האמת והצדק ויש הפסק במחזורים ומתחיל נאמן אתה הוא ואין שם ברכה לא בחתימת הראשונה ולא בפתיחת השניה ונראה דכולה ברכה אחת היא דכולה משתעיא בנאמנות ובאמיתות המקום ומה שיש הפסק במחזורים לפי שהיו רגילים כל הציבור להפסיק שם ולומר שבח כדאמר במסכת סופרים (פרק יג הלכה י')
נעיין שם במס' סופרים ובהלכות שלפני ואחרי:
ולבסוף מברך, ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה המדבר ומקיים שכל דבריו אמת וצדק.
ומיד עומדין העם ואומרים, נאמן אתה הוא י"י אלהינו ונאמנים דבריך נאמן חי וקיים תמיד תמלוך עלינו לעולם ועד. וזה אחד ממחלוקת בני מזרח ובני מערב, שבני מזרח עונין אותה בישיבה, ובני מערב בעמידה; ובכל מקום שנחלקו שני תנאים, או שני אמוראים, ולא בדיק לן הילכתא כחד מינייהו, אזלינן בתר המחמיר, כל שכן בשבח ותהילה של חי העולמים, שהדבר תלוי בלב, לשנות הלכה למעשה, שנאמר כל פעל י"י למענהו.
ואחר כך חוזר המפטיר לעניינו ואומר, נאמן אתה הוא י"י אלהינו ונאמנים דבריך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל נאמן אתה, ברוך את י"י האל הנאמן בכל דבריו.
רואים מכאן שלא שהיו אומרים את נאמן אתה המופיע בחומש, אלא נאמן אתה אחר, שתחילתו "נאמן אתה הוא י"י אל' ונאמנים דבריך נאמן חי וקיים תמיד וכו' וכו', לנאמן זה גם כן כונת התוס' בברכות (ונראה שהיה כתוב שם כל תחילת הנוסח וקצרוהו הסופרים וכתבו וכו'), ומה שכתבו שנכתב באותיות גדולות לא כל הקטע, אלא הדיבור המתחיל כדי לציין כאילו קטע חדש, ומבארים התוס' שאין זו ברכה חדשה כי אם המשך הקודמת אלא שהמברך היה מפסיק כאן כדי שהקהל יאמר את הנוסח המיועד לקהל שבמס' סופרים.
אילו היה זה לפני 10 שנים הייתי סבור שאני מקשה זאת, אך הואיל וזכינו לאוצר המופלא, התברר לי כי קדם לי בתמיהה זו הרב שמואל אהרן שזורי (וועבער) בירחון "קול תורה" שהוציא לאור שנה י (כז) חוברת ה-ו עמ' יג, גם מנחת אשר מהרב אשר וויס שליט"א פ' נשא העיר בזה, אבל שם לב רק לחלק מהתמיהה שמה שכתבו התוס' בברכות שכתוב באותיות גדולות הרי לפי התוס' בפסחים מתבאר שהכונה שרק הד"ה, אילו היה מעיין במס' סופרים בפנים היה שם לב שהתמיהה גדולה בהרבה.