מעשה שהיה במגילת אסתר שהשומעים אמרו להבעל קורא שבעת אמירת עשרת בני המן החליף א' מן השמות והקדים המאוחר, ונמצא דלא יצא, והוא הכחישם, ושוב נתברר ע"י הקלטה שהשומעים היו נכונים, והשאלה לפנינו האם השומעים יצאו המשך המגילה מהבעל קורא הואיל והוא בעצמו לא יצא, דהקורא למפרע לא יצא. וה"ה בא' שרוצה לצאת מגילה ואומר לא' לקרות בשבילו פרק א' ולשני פרק ב', וכל הבעל קורא'ת אינם יוצאים בעצמם בקריאה זו האם יכולים להוציאו.
האם זה דומה לבן כרך שאינו יכול להוציא בן עיר [או אולי התם שאני שאינו בר חיובא, וכמבואר ירושלמי (מגילה פ"ב ה"ג) "בן עיר מהו שיוציא בן כרך ידי חובתו, ייבא כהדא [פי' אתיא כהא דתנן] כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. בן כרך מהו שיוציא בן עיר י"ח ייבא כהדא כל שאינו מחוייב בדבר אין מוציא את הרבים ידי חובתן, או ייבא כהדא דאמר ר' חלבו בשם ר' חייא רבה הכל יוצאים בי"ד שהוא זמן קריאתה" ע"כ, ופירשו בק"ע ופ"מ דבעיא ראשונה אם בן י"ד מוציא בן ט"ו איפשטא דאינו מוציאו, משום שאין בן י"ד יוצא בט"ו אפי' בדיעבד, אבל בעיא השני' לא איפשטא דבן ט"ו יוצא בי"ד בדיעבד, ומספקא לי' אולי כיון שיוצא בדיעבד מקרי מחוייב בדבר, או דלמא כיון דכתחילה אין לקרוא בי"ד לא מקרי מחוייב בדבר. וכן פי' הפמ"ג (מ"ז סי' תרפח סק"ד) וכתב דכיון דלא איפשטא תיקו בדרבנן לקולא (וצ"ע דבמ"ז סו"ס תרצ"ב ובעוד כ"מ כתב הפמ"ג דמגילה דברי קבלה וספיקו לחומרא), והובא במ"ב (סי' תרפ"ח סק"ח, וע' סי' תרצב סוף סקט"ז וצ"ע כנ"ל)].
או אולי נחשב כמגילה שנכתב בשפה שהבעל קורא אינו מבינו שאינו יכול להוציא השומע (ראה עוד בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן ק"מ)?