כדכד כתב:לכאורה פשוט כצד השני
אוהב עמו כתב:האם נמצא מי מרבותינו האחרונים שדן האם לחידושו של המאירי שמי שאין בידו מגילה כשרה יאמר הלל מדין קריאתה זו הלילא, אזי יש חיוב לבני הכפרים לומר הלל ביום הפורים בזמנו, או דילמא שכשם שיוצאים ידי חובת קריאת המגילה ביום הכניסה גם ההלל יתקיים ביום הכניסה?
תורה מפוארת כתב:אולי לדברי הגר"א שמפרש קרייתא זו הלילא שיש ניסים כיציאת מצרים שהיו למעלה מדרך הטבע ולכן החיוב הוא באמירת הלל - בצאת ישראל וכו', אולם שונה הוא נס פורים שהיה בטבע ולכן קרייתא עצם קריאת המגילה זו היא ההלל, הנס הטמון בטבע. ולדבריו אין טעם לומר כלל הלל, שאינו מן העניין כלל. כמובן שאין זו דעת המאירי ורק לנותן טעם בעלמא מדוע לענ"ד אין שייך סתם אמירת הלל היכי דלא תקון ולומר כי יהיו בני הכפרין חייבים באמירת הלל סתם, שאין קשר בין אמירת הלל מצראה לפורים.
"קושית הגמרא אמאי אין אומרים הלל בפורים תירוץ הגמרא קריאתה זו היא הלולה דהיינו שע"י קריאת המגילה יוצאים חובת אמירת הלל ומבואר במאירי דבר חדש מאד דאם אין בידו לקרות את המגלה מחמת איזה סיבה שתהיה הרי הוא מחויב באמירת הלל ובודאי שדעתו של המאירי בזה היא דעת יחיד שהרי לא הוזכר בפוסקים שום ענין של הלל בפורים ולקושטא דמלתא דבר זה טעון הסברה דהרי מתוך דברי הגמרא שקריאתה זו היא הלולה יוצא מפורש שרק ע"י קריאת המגלה הוא מקיים חובת הלל א"כ מהיכי תיתי יפטר מהלל ע"י שהוא אנוס במגלה ונראה בזה דהרי המחייב של אמירת ההלל הוא המאורע של הנס וא"כ טיבו של ההלל הוא בהתאם לטיבו של מאורע הנס דאם הנס הוא נס גלוי אז גם אמירת ההלל היא אמירה גלויה של הלל גלוי אבל בנס נסתר אסתר מן התורה מנין שנא' ואנכי הסתר אסתיר אז אמירת ההלל היא אמירה באתכסיא של הלל גנוז קריאתה זו הלולה ואין הכוונה בזה דהמגלה היא במקום הלל אלא המגלה היא מין הלל בפני עצמו דהיינו הלל טמון מבפנים בתוך קריאת מגלה מבחוץ ואשר על כן אם הוא אנוס על קריאת המגלה הרי הוא אנוס גם על ההלל".
אוהב עמו כתב:תורה מפוארת כתב:אולי לדברי הגר"א שמפרש קרייתא זו הלילא שיש ניסים כיציאת מצרים שהיו למעלה מדרך הטבע ולכן החיוב הוא באמירת הלל - בצאת ישראל וכו', אולם שונה הוא נס פורים שהיה בטבע ולכן קרייתא עצם קריאת המגילה זו היא ההלל, הנס הטמון בטבע. ולדבריו אין טעם לומר כלל הלל, שאינו מן העניין כלל. כמובן שאין זו דעת המאירי ורק לנותן טעם בעלמא מדוע לענ"ד אין שייך סתם אמירת הלל היכי דלא תקון ולומר כי יהיו בני הכפרין חייבים באמירת הלל סתם, שאין קשר בין אמירת הלל מצראה לפורים.
אכן לביאורו של הגר"א באמת לא שייך חידושו של המאירי, וזכית לכוון לדעתו הרמה של הפחד יצחק פורים ענין ל"ג וז"ל"קושית הגמרא אמאי אין אומרים הלל בפורים תירוץ הגמרא קריאתה זו היא הלולה דהיינו שע"י קריאת המגילה יוצאים חובת אמירת הלל ומבואר במאירי דבר חדש מאד דאם אין בידו לקרות את המגלה מחמת איזה סיבה שתהיה הרי הוא מחויב באמירת הלל ובודאי שדעתו של המאירי בזה היא דעת יחיד שהרי לא הוזכר בפוסקים שום ענין של הלל בפורים ולקושטא דמלתא דבר זה טעון הסברה דהרי מתוך דברי הגמרא שקריאתה זו היא הלולה יוצא מפורש שרק ע"י קריאת המגלה הוא מקיים חובת הלל א"כ מהיכי תיתי יפטר מהלל ע"י שהוא אנוס במגלה ונראה בזה דהרי המחייב של אמירת ההלל הוא המאורע של הנס וא"כ טיבו של ההלל הוא בהתאם לטיבו של מאורע הנס דאם הנס הוא נס גלוי אז גם אמירת ההלל היא אמירה גלויה של הלל גלוי אבל בנס נסתר אסתר מן התורה מנין שנא' ואנכי הסתר אסתיר אז אמירת ההלל היא אמירה באתכסיא של הלל גנוז קריאתה זו הלולה ואין הכוונה בזה דהמגלה היא במקום הלל אלא המגלה היא מין הלל בפני עצמו דהיינו הלל טמון מבפנים בתוך קריאת מגלה מבחוץ ואשר על כן אם הוא אנוס על קריאת המגלה הרי הוא אנוס גם על ההלל".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים