ידועים דברי החת"ס בתשו' אה"ע קי"ט, לענין תקנת ר"ת מפסוק ותם לריק כוחכם לגבי חזרת נדוני' או חודש העיבור בכלל ... ונ"ל אדאורייתא סמך דבתי ערי חומה גאולתו עד תום שנה תמימה, וכ' רמב"ן שם וז"ל: בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו ויבוש כי ימכרנו רצתה תורה שיגאלנו בתוך שנה ראשונ' וכו' אבל הבית לאחר היאוש משנה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו ע"ש הרי זה מבואר נגלה בתורה כי אחר שנה לא יוסיף עצב עמו וכבר נשכחו חפצו ומעותיו ולפ"ז דינו בתי ערי חומה שנה תמימה עם עיבורה ונ"ל מזה מה שאנו קורין פרשת זכור פעם אחת בשנה ולרוב הפוסקים הוא דאורייתא או סמך מן התורה דכתיב לא תשכח ושיעור שכחה היא שנה וא"כ במערבא דמסקו לאורייתא בתלתא נמצא שנה האמצעי' אין בו לא פ' עמלק בבשלח ולא פ' עמלק שבכי תצא רק מה שקורין פ' זכור ונמצא אם הוא שנה מעוברת עוברים על לא תשכח אע"כ ילפי' מערי חומה שכך הוא שיעור שכחה ולענין חקירתו של שבו"י וכי בשנה פשוטה ישכח אחר יב"ח ובשנה מעוברת בעי' י"ג חדשים אם מחויבים אנחנו לדרוש טעמא דקרא נאמר כמ"ש הראשוני' הפשטני' דבשנה יש היקף של כל הימים ימי שמחה וימי צומות ושארי ענינים שיש לכל יום ביומו שמעוררה לזכור ענין ואם עבר שנה בהיקף כל זמנים כבר הוציא מדעתו ואם כן כיון שלא כלו המועדים ושינוי הזמנים עד י"ג חדשים אינו מוציאו מלבו ע"ד משל אם כלתה לו י"ג חודש ר"ח באדר שני מ"מ כשיגיע פורים הראשון יזכור ויתעצב וכדומה וכן בכל ענין ולא קשיא מידי קו' שבו"י עכ"ל
וזה דלא כמו שכ' תלמידו המהר"ם שיק בספרו על המצוות מצוה תר"ג בשמו לכוין בכי תצא.
ומ"מ לכל הדברות והאמירות צע"ג דהרי בבתי ערי חומה, שיעור שכחה הוא מיום ליום, בקפידא, והרי משבת זכור למשנהו, לפעמים היא יותר מי"ב [י"ג] חדשים דהרי תלוי בקביעת יום ר"ח אדר כמובן.