מחיית עמלק

[אנונימי אנונימי]

חידש הגר"ח קנייבסקי שרק בהריגת ב' עמלקים יוצא יד"ח מחייה כשם שלגבי מגילת סוטה צריך מחיה בב' אותיות
ואני שואל מה פשוטם של דברים האם אינו מקיים המצוה עד שכל העם יהיה מחוי או שמקיים אפילו באחד

[מתיישב]

מניין לו לכבודו לחדש שאינו מקיים המצווה אלא אם מוחה את כל העם העמלקי.

[אנונימי אנונימי]

מניין לו לכבודו לחדש שאינו מקיים המצווה אלא אם מוחה את כל העם העמלקי.

כי סוף סוף לא נמחה זכר עמלק

[עקביה]

בשבת ראיתי את דברי רח"ק (טעמא דקרא, אסתר פ"א פ"ח).
הוא למד דין זה מירושלמי (סוטה פ"ג ה"ג), שאם נמחקו ממגילת סוטה (או מהשם) שתי אותיות, לדעת בית הלל זה נחשב שנמחקה המגילה.
מכאן למד רח"ק ש'מחייה' היא בשניים לפחות.

לא הבנתי מה הקשר בין מגילת סוטה לעמלק. במגילת סוטה (וק"ו אם הכוונה לשם עצמו) חסרונן של שתי אותיות ניכר ומשפיע על קריאת המגילה, משא"כ עם שמונה אלפים, או הרבה יותר, ובכל מקרה אינו יחידה אחת כמגילת סוטה - לא אמור להיות הבדל בין שנים לאחד.
וה' יאיר עיני.

[אשרי יושבי ביתך]

מצו"ב מאמר (שהתפרסם בגליון 'עומקא דפרשה', פ' ויקרא תשפ"ב) שנו"נ בדברי מרן הגר"ח שליט"א:

[עקביה]

מצו"ב מאמר (שהתפרסם בגליון 'עומקא דפרשה', פ' ויקרא תשפ"ב) שנו"נ בדברי מרן הגר"ח שליט"א:

ייש"כ.
חלק מהכתוב בקובץ זה קראתי בשבת האחרונה בגליון עומקא דפרשה, ומאחר שכל הכתוב בעניין זה שם, מתחילה ועד סוף, הוקשה בעיניי מאד, עיינתי בגוף הספר טעמא דקרא, שמא ירפא הקושי, אך תוחלתי נכזבה.

נ.ב. שמא י"ל שרח"ק לא אמר דברים אלה אלא עבור הוורט שלו שם, ולא כמחדש משהו להלכה.

[באמונתו]

מצו"ב מאמר (שהתפרסם בגליון 'עומקא דפרשה', פ' ויקרא תשפ"ב) שנו"נ בדברי מרן הגר"ח שליט"א:

לענ"ד, ע"פ חידושו ההלכתי המופלא של מרן רבינו הגדול שליט"א, זכינו ביישוב עוד, כיצד השאיר שאול את אגג בחיים, נגד מצווה המפורשת של מחִייה, והוא מפני שאם מחִייה היא בשניים דווקא, ממילא יוצא שאף בהיפוך, כשהורג כל העמלקים מותיר רק אחד, כבר קיים מחִייה, היות וזה העמלקי יחיד הנשאר, אינו אלא פחות מכשיעור מחִייה.

[עקביה]

לימוד זכות הוא דבר חשוב. בפרט כשמדובר בשאול המלך. דא עקא, שה' לא ציווה את שאול לקיים מ"ע של מחיית עמלק, אלא למחות את עמלק.
אגב, הבעיה הזו קיימת באופן חריף בקובץ הנ"ל - כאילו מטרתנו בעולם היא לצבור נקודות בפנקסו של הקב"ה, ולא, פשוט, לעשות את רצונו יתברך.

[עושה חדשות]

לעשות רצון אבינו חפצנו. ובכל זאת, למצוות יש גדרים מדוייקים, ורבותינו בכל הדורות עמלו הרבה לברר אותם. ולו משום יגדיל תורה ויאדיר.

ועל דברי הגרח"ק יש להליץ קצת, שמצינו הרבה שהשוו חכמים את הגדרים ללמוד סתום מן המפורש גם במקום שיש טעם ניכר לחלק. ומשמע שהיה ראוי בעיניהם עצם הענין שיהיו כללים שווים גם לדברים רחוקים.

[עקביה]

ועל דברי הגרח"ק יש להליץ קצת, שמצינו הרבה שהשוו חכמים את הגדרים ללמוד סתום מן המפורש גם במקום שיש טעם ניכר לחלק. ומשמע שהיה ראוי בעיניהם עצם הענין שיהיו כללים שווים גם לדברים רחוקים.

אה"נ. בחז"ל יש דברים כאלה.
אבל מצאת משהו ממין זה אחרי חתימת הגמרא?

[באמונתו]

לעשות רצון אבינו חפצנו. ובכל זאת, למצוות יש גדרים מדוייקים, ורבותינו בכל הדורות עמלו הרבה לברר אותם. ולו משום יגדיל תורה ויאדיר.
ועל דברי הגרח"ק יש להליץ קצת, שמצינו הרבה שהשוו חכמים את הגדרים ללמוד סתום מן המפורש גם במקום שיש טעם ניכר לחלק. ומשמע שהיה ראוי בעיניהם עצם הענין שיהיו כללים שווים גם לדברים רחוקים.

לא הבנתי מדוע צריך "להליץ". חסרות אותיות בודדות שמשנות את כל המשמעות מהמילה ומהתוכן?!

[אשרי יושבי ביתך]

המחבר סידר את מאמרו הנ"ל, באופן חדש ומפליא, ומצו"ב לתועלת הרבים:

[זיז שדי]

נחלקו הרמב"ם והגה"מ אימתי נוהגת מחית עמלק, שיטת הרמב"ם שנוהג אפי' בזמן הזה, ושיטת הגה"מ שנוהג רק לימות המשיח.
והקשה ה"ה על הגה"מ ממלחמת שאול בעמלק.
ועיין במכילתא על הפסוק כי מחה אמחה את זכר עמלק שנחלקו תנאים אי זכר זה המן, או זכר זה אגג, ועמלק כשמועו, וצ"ב פלוגתתם. (וידוע מה שאמר הרי"א וצ"ע טובא ממסכת סופרים)
וי"ל דאיכא ב' דינים במחית עמלק, אחד מטעם עמלק ואחד מטעם 'זכר עמלק' ויש חילוק בין שניהם, דדין עמלק הוא למחות כל העם כמשמעו, אך מדין זכר יש למחות כל המזכיר לנו את זכר עמלק.
והיה מקום לומר דמצד דין מחית עמלק אם לא היה נמחה כל עמלק מה יועיל לנו הריגת אחד או שניים, אך מצד דין 'זכר' יש להרוג כל המזכיר לנו וכל עמלקי בכלל.
ויש לבאר דבזה נחלקו במכילתא, דודאי הריגת המן לא היה בו דין עמלק, ולא היה אז מלך וכל דינו היה מדין זכר, אך באגג נחלקו בפלוגתא דהגה"מ והרמב"ם.
ובזה יש לתרץ קושית ה"ה דודאי מודה הגה"מ שיש דין מחית זכר במלחמת שאול אך לא היה על זה עיקר מצוות מחית עמלק.
והנה נחלקו שאול ושמואל, שאול אומר הקימותי את דבר ה' ושמואל אומר לו יען מאסת את דבר ה'. וצ"ב
ולפי דברינו אתי שפיר, דלשיטת הרמב"ם י"ל דשאול סביר"ל כהגה"מ ולכן סבר שכל הדין שנצטווה הוא מטעם זכר וכל אחד שהרג קיים מצוות תמחה את זכר, (ולגבי הצאן יש לומר דסבר דהקדש מועיל להפקיע זכר עמלק ממנו וכמו שכתב היעב"ץ ב"ב מו) וקאמר ליה שמואל דדינא כהרמב"ם ונצטווה למחות את כל העם וגם בדינא דמחית עמלק לא יועיל הקדש. (ויש לפרש לפי"ז הסתירה אי מקבלים גרים מעמלק, דכשדין ההריגה מדין זכר מועיל גירות להפקיע זכרו של עמלק. ומב"ב של המן למדו תורה וכשהדין מדין עמלק לא מועיל גירות דסוףסוף עמלק ננהו)
ולשיטת הגה"מ י"ל דלכו"ע הדין היה מדין זכר ולפיכך היה מועיל הקדש להפקיע זכרו, אך עיין רש"י בשמואל שכתב דעמלקים מכשפים היו ועושים עצמם כבהמות, ודלא כמו שכתב בפירושו על התורה, ואולי סבר כהגה"מ דדינא דמחית עמלק ובהמותיו הוא רק לימות המשיח ושמואל צווה מדין זכר ובעצם היה מועיל הקדש אם לא שהיו עמלקים מכשפים, ודו"ק.