משרשי המצוה לתת אל ליבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני הקב"ה, וכי לפי דעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם, ציונו ב"ה לאבד זכרו מני ארץ ולשרש אחריו מני כלה.
עכ"ל. [ועי' אדרת אליהו פר' דברים, ביאורו לתיקו"ז צ"ז ב' ד"ה עמלקים. ומקור דבריו בזוה"ק (ח"ג רל"ב ב', רל"ז ב', תיקוני זוהר ל"ח ב), ובעיקר בתיקו"ז (תיקון כא)].הערב רב דבוקים מאוד בישראל וכו', ה' מיני רב יש בישראל וכו' ובעלי מחלוקת הם גרועים מכולם והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד עד שימחו מן העולם וכו'. עמלקים הם ראשי ישראל בגלות ועליהם נאמר היו צריה לראש, וכל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתן של ערב רב ובני קין וכו',
ומעתה תתבונן ג"כ מ"ש בזוהר בשלח דף סז ע"א, א"ר יהודה בכל דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקב"ה עביד בהו קרבא עכ"ל. כי כל היועצים עצות רעות על ישראל בכל דור ודור ובכל אומה ואומה במלכותם הנה העצה באה מהדעת והוא מהדעת דסטרין א' אשר הוא שורש עמלק, וכן גזרו אומר בזוהר בראשית אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין כתות הערב רב אשר בקרבנו הם יושבים מינים מוסרים אפיקורסים הן המה משורש עמלק.
יש לדקדק במש"כ בפס' תמחה את זכר עמלק ולא את עמלק, והרי זה היה סיבת טעותו של יואב שקרא זכר עמלק בקמץ ולא בצירה. ראיתי בספרי הגר"א דקאי על אפיקורסים שבישראל דידוע דהתחלת אפיקורסות התחילה בעמלק כמ"ש המפרשים על אשר קרך בדרך שעשה אותך קר לעבודת ה' או אשר אמר לך כי כל זה הוא מקרה...וא"כ כל האפיקורסות ר"ל הם זכר לעמלק דע"י עמלק יצא נגע האפיקורסות.
ודברים אלו אסור לאמרן ואסור לשמען, דברור דהמ"ע של מחיית עמלק הוא דווקא על זרע עמלק שיצאו מעמלק בנו של אליפז בן עשו.
עכ"ל.היא שצונו להרוג ז' עממין ולאבדם שהם היו שורש ע"ז הראשון... ואולי יחשוב חושב שזו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר שז' עממין כבר אבדו, וזה אמנם יחשוב אותו מי שלא הבין ענין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות. וזה שהצווי שנגמר בהגיע תכליתו מבלתי שיהא זה תלוי בזמן ידוע לא יאמר בו אינו נוהג לדורות אבל נוהג הוא בכל דור שימצא בו אפשרות הדבר ההוא. התחשוב כשיאבד השם יתעלה זרע עמלק לגמרי ויכריתהו עד אחריתו כמו שיהיה במהרה בימינו כמו שהבטיחנו יתעלה כי מחה אמחה את זכר עמלק, הנאמר אז שאמרו יתעלה תמחה את זכר עמלק אינו נוהג לדורות, זה לא יאמר, אבל הוא נוהג בכל דור ודור כל זמן שנמצא מזרע עמלק מצוה להכריתו,
. מבואר דכמה דורות מאגג עד המן, אכן שם נראה דהמדתא לא הוי בן אגג ולא בדורו, וא"כ מאן יימר שאינו אביו ממש, וצ"ע.המן בר המדתא אגגיא בר סרח בר בוזה בר אפלוטס בר דיוסף בר דיוסים בר פרום בר מעדי בר בלעקן בר אנתמרוס בר הרידוס בר שנר בר נגר בר פרמשתא בר ויזתא בר אגג בר סומקי בר עמלק בר לחינתא דאליפז בוכריה דעשו
נוטר הכרמים כתב:וביאר בזה בספר שירת דוד לפי מה שאמר הגרי"ד (בהגרי"ז) זצ"ל, שהיה מעשה ברבינו חיים מוואלאז'ין זי"ע שהלך ברחובה של פטרבורג הבירה, ועבר ילד גוי אחד והכהו, ועמד הגר"ח לברר מי הוא הילד הזה, והתברר שזה היה אלכסנדר בנו של הצאר ניקולאי, ושאלו להגר"ח מפני מה התעניין לברר זהות הילד. ואמר הגר"ח בזה הלשון: אלע סימנים וואס דער רבי (הגר"א) האט מיר איבערגעגבען אויף עמלק, האב איך געזעזהן אין דעם שייגעץ (כל הסימנים שהרבי מסר לי אודות עמלק ראיתי בילד זה). ולכן התענינתי לברר מי הוא הגוי הזה. ולפי"ז יתכן שבזמן מרדכי היתה להם המסורת להכיר סימני עמלק.
לוי כתב:לפי התאריכים שכתבת, הוא היה בן שנתיים וחודשיים בלבד...
אדג כתב:הייתכן שילד בן שלש[!] היכה אדם בן שבעים ויותר?
שהרי הגר"ח נסתלק בי"ד בסיון תקפ"א, ואותו גוי ערל נולד באפריל 1818 למניינם - ניסן תקע"ט. כמה גדולה חוצפתם של אותם עמלקים, שעוד קודם שלמדו להלך ולדבר כבר מכים הם את זקני ישראל...
ואם לא די בכך, הרי שאנו מוכרחים לומר שאותו ערל היה גם מכשף גדול ובקיא בשמות הטומאה, שהרי קפיצת הדרך נעשתה לו ממוסקבה לפטרבורג, 700 ק"מ, בכדי להרים יד על יהודי.
נוטר הכרמים כתב:הריגה לפי סימנים
והנה בתרגום (ט,טז) איתא שאותם חמשה ושבעים אלף שהרגו היהודים בשונאיהם וכן השלש מאות איש שהרגו בשושן היו מבית עמלק. וצ"ע שהרי זה היה אחר שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ומנין ידעו שהם מזרע עמלק. וביותר לפי"ד הרדב"ז הנ"ל שאבד זכרם של שבעה עממין כאשר עלה סנחריב ובלבל האומות, וא"כ מנין ידעו מיהו עמלק. ובשלמא לענין בית המן י"ל לפי דברי התרגום שני הנ"ל דהיה מיוחס דור אחר דור לעמלק, אבל מנין ידעו יחוסן של כל אותן האלפים.
וביאר בזה בספר שירת דוד לפי מה שאמר הגרי"ד (בהגרי"ז) זצ"ל, שהיה מעשה ברבינו חיים מוואלאז'ין זי"ע שהלך ברחובה של פטרבורג הבירה, ועבר ילד גוי אחד והכהו, ועמד הגר"ח לברר מי הוא הילד הזה, והתברר שזה היה אלכסנדר בנו של הצאר ניקולאי, ושאלו להגר"ח מפני מה התעניין לברר זהות הילד. ואמר הגר"ח בזה הלשון: אלע סימנים וואס דער רבי (הגר"א) האט מיר איבערגעגבען אויף עמלק, האב איך געזעזהן אין דעם שייגעץ (כל הסימנים שהרבי מסר לי אודות עמלק ראיתי בילד זה). ולכן התענינתי לברר מי הוא הגוי הזה. ולפי"ז יתכן שבזמן מרדכי היתה להם המסורת להכיר סימני עמלק.
נוטר הכרמים כתב:דברים שאין להם שחר
והנה בפשטות דברים אלו אין להם שחר, ובודאי לא בשיטת הרמב"ם שכתב שהמצוה למחות את זרע עמלק, ואף לגירסא הישנה 'זכר' עמלק, מ"מ אין רמז לדין נוסף. ולפי דבריהם יוצא דין חדש של מצות הריגת אנשים, שלא נאמר כלל מי נכנס בענין זה, ואיש הישר בעיניו יאמר בהינף יד מי הוא זה ואי זה הוא אשר נושא את דגל עמלק, וד"ל.
ובמאסף ישורון כרך ח' בשיעורי הגרי"ד סאלאווייציק זצ"ל (עמ' שעח) שהזכיר שמועה זו בתו"ד שם, והגיב ע"ז ז"ל:ודברים אלו אסור לאמרן ואסור לשמען, דברור דהמ"ע של מחיית עמלק הוא דווקא על זרע עמלק שיצאו מעמלק בנו של אליפז בן עשו.
נוטר הכרמים כתב:למחות ההולכים בדרכי עמלק
מטו בשם רבינו הגר"ח, דבדין מחית עמלק ישנם שני דינים. א' למחות את זרע עמלק בעצמו. ב' ויש עוד דין שכל אומה שהולכת בשיטת עמלק, וי"א אף יחידים, הרי הם בכלל עמלק.
והוכיח זאת מדברי הרמב"ם (הל' מלכים ה,ד-ה) שגבי מצות הריגת ז' עממין כתב וכבר אבדו ואבד זכרם, ואילו בהלכה שאחרי כן גבי מצות מחית עמלק לא כתב כן, וצ"ע. ועל כרחך שבאמת זרע עמלק אין בזמנינו שכבר אבדו ואבד זכרם, ומ"מ אנשי שיטת עמלק יש אף היום.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 74 אורחים