ואחר כן באו בניך ל'דביר' ביתך ופינו את היכלך

[נוטר הכרמים]

להלן דברים נפלאים בביאור פיסקא זו מנוסח 'על הניסים' דחנוכה מתורת אאמו"ר שליט"א.

ואחר כך באו בניך לדביר ביתך וכו'.

והנה לשון דביר בה מכונה בית המקדש הוא על שם הפסוק (מלכים א,ו): ודביר בתוך הבית מפנימה הכין לתתן שם את ארון ברית ה', ופירש"י שם שהכוונה היא לאמה טרקסין שמבדילה בין הקדש לבין קדש הקדשים.

אכן, מחיצה זו קרויה ע"ש קדש הקדשים, וטעם שקרוי קדש הקדשים גופא בשם דביר, מבואר במפרשים שזה על שם הארון שנמצא שם, שבו מונחים הלוחות שבהם כתובים עשרת הדברות שהם דבר ה', כן פי' רש"י.

וברד"ק נראה שפי' שדביר זה בית קדש הקדשים עצמו, וכן נראה שם בפסוק כג: ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן וכו'. והרי הכרובים היו בתוך קדש הקדשים, חזינן שקדש הקדשים קרוי דביר.

ואולי י"ל הביאור בזה שבית קה"ק קרוי על שם המחיצה מכיון שלא היה המקום עשוי באופן טבעי, שהרי הארון לבד היה צריך לתפוס את כל המקום, כמבואר בב"ב צט,א. ולכן דוקא בפסוק שמדובר שעשו את הכרובים העומדים של שלמה, שם קרוי המקום על שם המחיצה, דהיינו מעבר למחיצה.

ובאמת צריך ביאור מדוע נזכר כאן קדש הקדשים, הרי היוונים ביטלו את העבודה שהיתה בהיכל ולא היתה מלחמתם בקדש הקדשים, וזהו שנזכר ופינו את היכלך.

ועוד יש להקשות על הסדר שנזכר כאן קודם הדביר שהוא הפנימי ביותר, ואח"כ ההיכל שהוא לפני הדביר, ואח"כ חצרות קדשך, שזה מחוץ לעצם המקדש. והרי סדר הכניסה הוא הפוך, מבחוץ כלפי פנים, והיה ראוי לומר ואח"כ באו בניך לחצרות קדשך, וטהרו את מקדשך, ופינו את היכלך, ובאו לדביר ביתך.

ונראה לבאר עפ"י דברי המהר"ל בקו' נר מצוה בטעם מדוע היה צריך להיות הנס בפך שמן החתום בחותמו של כהן גדול, וביאר שהיוונים ע"י כח החכמה היה להם שליטה על ההיכל כאשר עם ישראל ירדו במעלתם בדבקות בתורה, וזה מרומז בשמם בלשון הקודש שיון בגימטריא 66 והיכל בגימטריא 65, מלמד שכחם גדול מן ההיכל, אבל קודש הקדשים הוא מחוץ לשליטתם .

ובשביל שיהיה לישראל כח להלחם ביון, היה צריך להתחיל ממקום שאין ליוונים שום שליטה עליו, ולכן היה צריך להיות הנס ע"י פך השמן החתום בחותמו של כהן גדול שיש לו את הכח של קדש הקדשים, כיון שרק הוא רשאי להיכנס לשם.

ולפי"ז מתבאר היטב לשון התפילה שמזכירים את הדביר שהוא בית קדש הקדשים, מכיון שרק מכח שבאו אל דביר ביתך, יכלו אח"כ לפנות את ההיכל וכל הקדש מטומאת היוונים. ולפי"ז מיושב גם הסדר, שלא מדובר כאן על הסדר של הכניסה הגשמית, אלא על הכח שבו טהרו ישראל את המקדש.

[היא שיחתי]

מה תאמר על

"והשב את העבודה לדביר ביתך"

הרי להדיא שהעבודה היא בדביר ביתך!
והכוונה כמובן להיכל ולא לקה"ק

[שייך]

יפרש מר שיחתו
מניין שאין המכוון כאן על עבודת כהן גדול ביוה"כ,באופן של בכלל מאתיים מנה.

[היא שיחתי]

יפרש מר שיחתו
מניין שאין המכוון כאן על עבודת כהן גדול ביוה"כ,באופן של בכלל מאתיים מנה.

נו נו...
ובפרט לשיטות שואישי ישראל מוסב אדלעיל ואישי ישראל וודאי לא תפרש על הקטורת

[היא שיחתי]

כעת ראיתי מאמר של הרב אברהם מאיר הכהן קפלן והם בדומה ממש לדברי הגאון הנזכר
ואביא תמצית הדברים:
משמע דבאו לדביר אבל פינו רק ההיכל ולא הדביר שכתוב רק באו ולא נאמר ע"ז פינו
ויש להקדים דפי' מצודת ציון מלכים א ו ה ובתהלים כח ב דדביר הוא בית קה"ק שהדיבור יוצא משם
וכן תרגום מלכים בית כפורי
ואמרינן בהושענות הושע נא דביר המוצנע שהוא ארון המוצנע
ובמהר"ל מבואר בחא שבת כא: דיוונים טמאו ההיכל היכל הוא בגי' סה ויון סו ויש ליון כח גובר על היכל אבל על קה"ק אין להם שליטה עיי"ש בתוספת מרובה
ולהכי לא טיהרו בית קה"ק דהרי שם אין היוונים שולטים כלל אלא רק בהיכל יכלו לשלוט

ואביא כאן דברים מאת הגר"מ שפירא הקשורים לעומק הבנת העניין שלא שלטו יוונים בקה"ק אלא רק בהיכל והם ביאור דברי המהר"ל בזה, והינם בעומק העיון, וזיכנו בהם הגאון נוטר הכרמים באשכול אחר, (ואף ראיתי עניין זה בתכריך כתבים של שיעורי הגרמ"ש משנה שעברה ששם הציג הדברים בצורה שונה ונראה לי שבהקשר של סולם יעקב)
viewtopic.php?f=7&t=2982&p=62694&hilit=%D7%91%D7%A0%D7%99+%D7%99%D7%95%D7%9F#p62694

מכל מקום, התחלת הכל נמצא בנקודה. ובספר הזוהר משתמשים חז"ל הרבה בביטוי "נקודת ציון". פירוש הביטוי הזה הוא ששם שום חוק מחוקי העולם לא תופס. ארון הברית היה מונח על הנקודה ההיא, על אבן השתיה. ואמרו חז"ל : "דבר זה מסורת בידינו, מקום ארון אינו מן המידה". מידות הארון שהיו מדוייקות לגמרי, והיה בבית קוה"ק שגם מידותיו היו מדוייקות לגמרי, ולא הארון התכווץ ולא בית קוה"ק התרחב שאם כך היה היה נפסל, ובכל זאת להיה הארון תופס מקום כלל, ולא היה מן המידה. הדבר אינו בר תפיסה כלל, ואינו נקלט בדעת, לא רק מפני שאיננו קיים במציאות, אלא לתפיסה שבדעתנו, הדבר משולל לגמרי. אלא שבנקודה זו, נקודת ציון, האמת איננה כאמיתתנו.

תחילת כל הבריאה היא ברצונו יתברך. ההתחלה היא במה שאינו בעל מידה וגבול כלל. ובלשון הקדמונים: "בלתי בעל תכלית". לומר על דבר שהוא משולל לגמרי, הרי זו אמירה שנותנת גבול ומידה, ודבר זה אינו תופס בנקודה שהיא התחלת הכל. שהנקודה הראשונית של הכל היא בבלתי גבול.

הכפירה הגדולה של יון, כפירה אמיתית שמבטלת את כל התורה כולה, ומבקשת לעוקרה מן השורש. הכפירה שלהם, והדברים הללו הם דברי שקר גמורים, בטלים, של חוסר דעת אלא שמוכרחים אנו להזכירם לצורך הלימוד הזה, היא כפירת קדמות העולם. כאילו שהעולם הקיים הוא עולם לא נברא, אלא מציאות קיימת ומוכרחת. וכביכול, עפרא לפומייהו, המציאות היא מוכרחת כמציאותו יתברך, ח"ו. מה שהכריחם לזה הוא מה שנראה בעולם שהכל הוא בר המשך בלא התחלה. דוגמת הזמן, שכל מציאותו היא רק התמשכות והתקדמות בלא הפסק. וא"כ מוכרח שלא היה בר התחלה. כי הלא לעולם הוא מתמשך.

להוציא מכפירה נוראה זו, בא הוא הגילוי של נקודת ציון. גילוי זה בא ללמד שאכן נקודת ההתחלה אינה בגבולות טבע ההמשך, היא ההיפך הגמור מכלל חוקי הקיום. הנקודה הזו, היא גילוי גבוה ונעלה מכלל הבריאה, היא במציאות אחרת. ההתחלה היא בו יתברך. כל מי שמקיש מתנאי הקיום של הדבר, לתנאי ההיווצרות של הדבר, טועה טעות נוראה. נקודת ההיווצרות היא אחרת לגמרי מכללי ההמשך.

הרמב"ם ז"ל במו"נ בח"ב מביא דיעת הכופרים הכוזבת הזו ומאריך בה מאד. ומביא שם למשל על זה, קבוצת אנשים, זכרים, שנטרפה ספינתם בלב ים והם באו לאי בודד. והיה ביניהם ילד קטן שאף פעם לא ראה ולא ידע איך נוצר אדם בעולם. וגדל אותו הילד ולימדוהו כל מה שאפשר היה ללמדו לצורך ידיעתו את החיים במקום ישוב. וכשניסו ללמדו על מציאות היווצרות האדם, לא קיבל דבריהם כלל. באומרו, היאך יתכן שיווצר אדם במקום שהוא כל כך היפך ממקומו היום, עד שאם תניחהו אחר היווצרותו שם רגע קט, לא יוכל להתקיים. ובמשל זה מכה הרמב"ם ז"ל על קודקודם של מאמיני הקדמות. לעולם אי אפשר להקיש מטבע הקיום לטבע ההיווצרות. טבעם של דברים נובע ממציאות גבוהה יותר, והמציאות הגבוהה הזו אינה מוגבלת כלל בחוקי הקיום שבאים אחרי היווצרות הדבר.

הגילוי הזה בא לידי ביטוי בנקודה של בית קוה"ק. הנקודה הזו לא הייתה ברת הגבול של חוקי שאר הבריאה. ומנקודה זו, "אלוקים הופיע". משם התגלה הקב"ה על כלל הבריאה.

[היא שיחתי]

מה תאמר על

"והשב את העבודה לדביר ביתך"

הרי להדיא שהעבודה היא בדביר ביתך!
והכוונה כמובן להיכל ולא לקה"ק

וקושייתי בזה הלא קושיה עצומה היא דחזינן דדביר הוא מקום עבודה והוא נגד האמור בכל המקורות הנזכרים

ועיינתי בסידור רבי יהודה ב"ר יקר והוא כותב כך "והשב העבודה לדביר ביתיך. ע"ש העתיד ודביר בתוך הבית (מלכים א ו יט)" וכן הוא באבודרהם
וצ"ב דהרי הם מביאים פסוק המדבר על קה"ק.

[חכם הרזים]

[quote="נוטר הכרמים"]להלן דברים נפלאים בביאור פיסקא זו מנוסח 'על הניסים' דחנוכה מתורת אאמו"ר שליט"א.
האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם יחכימינו מי הוא הגאון הנזכר "אאמו"ר"

[אוצר החכמה]

מה שהכריחם לזה הוא מה שנראה בעולם שהכל הוא בר המשך בלא התחלה. דוגמת הזמן, שכל מציאותו היא רק התמשכות והתקדמות בלא הפסק. וא"כ מוכרח שלא היה בר התחלה. כי הלא לעולם הוא מתמשך.

לא מובן לי ההסבר הזה, אני תמיד הבנתי כדברי החובת הלבבות להיפך, שדבר שכל הזמן משתנה ומתקדם ולא נשאר במקומו א"כ השינוי בו מוכיח להיפך שהיתה לו התחלה, כי מתי התחיל השינוי ולמה הוא עומד בדיוק בנקודה הזאת, אא"כ היתה לו התחלה ולפי קצב השינויים נמצא עתה כאן.

[היא שיחתי]

מה שהכריחם לזה הוא מה שנראה בעולם שהכל הוא בר המשך בלא התחלה. דוגמת הזמן, שכל מציאותו היא רק התמשכות והתקדמות בלא הפסק. וא"כ מוכרח שלא היה בר התחלה. כי הלא לעולם הוא מתמשך.

לא מובן לי ההסבר הזה, אני תמיד הבנתי כדברי החובת הלבבות להיפך, שדבר שכל הזמן משתנה ומתקדם ולא נשאר במקומו א"כ השינוי בו מוכיח להיפך שהיתה לו התחלה, כי מתי התחיל השינוי ולמה הוא עומד בדיוק בנקודה הזאת, אא"כ היתה לו התחלה ולפי קצב השינויים נמצא עתה כאן.

אני דווקא סבור שהצדק עמו
דבר שמתמשך הרי הוא מראה שיש סיבה הממשיכתו וא"כ לעולם תלך אחורה ותצטרך למצוא סיבה לסיבה עד אין קץ

מורה נבוכים ח"ב פי"ד
ואומר, כי אריסטו אומר שהתנועה לא הווה ולא נפסדת, כלומר: התנועה בסתם 6. לפי שהוא [קצג] אומר, אם הייתה התנועה מחודשת, הרי כל מחודש קדמה לו תנועה, והיא יציאתו לפועל וחידושו אחר שלא היה 7. ותהיה התנועה אם כן מצויה, והיא התנועה אשר בה נמצאת התנועה הזו האחרונה. והנה התנועה הראשונה קדומה בהחלט, או ימשך הדבר ללא סוף 8.

[היא שיחתי]

מניין שאין המכוון כאן על עבודת כהן גדול ביוה"כ,באופן של בכלל מאתיים מנה.

אולי יש קצת להטעים דבריך דקאי על הקטורת ממאי דאמרינן לאחר סדר העבודה ביו"כ
"כל אלה בהיות היכל על יסודו ומזבח על מכונו, ועכשיו חרב מקדש ובטלה עבודה ואין לנו בעונותינו, לא אשם ולא אישים, לא בדים ולא בלולה. לא גבול ולא גורלות, לא דביר ולא דקה "
ומשמע דיש איזה שייכות בצער שאין דביר למה שאין דקה

אך מצאתי מפורש בפירושי סידור התפילה לרוקח [סא] רצה עמוד שמט דמבאר דהעבודה היא עבודת הקרבנות וזה לשונו
"והשב העבודה לדביר ביתיך השב עבודת קרבנות לביתך "

[היא שיחתי]

כבר כתבתי לעיל להקשות דאבודרהם פירש על והשב את העבודה לדביר ביתך שהוא מלשון דביר של קה"ק ראה כאן לשונו

וקושייתי בזה הלא קושיה עצומה היא דחזינן דדביר הוא מקום עבודה והוא נגד האמור בכל המקורות הנזכרים
ועיינתי בסידור רבי יהודה ב"ר יקר והוא כותב כך "והשב העבודה לדביר ביתיך. ע"ש העתיד ודביר בתוך הבית (מלכים א ו יט)" וכן הוא באבודרהם
וצ"ב דהרי הם מביאים פסוק המדבר על קה"ק.

וכעת ראיתי דאף בחנוכה הוא מפרש כן

ספר אבודרהם חנוכה
ואח"כ באו בניך לדביר ביתך ע"ש (מ"א ו, יט) ודביר בתוך הבית. ופנו את היכלך ע"ש (ויקרא ד, לו) ופנו את הבית. וטהרו את מקדשך ע"ש (עי' דהי"ב לד, ח) לטהר את הבית