הודעהעל ידי כן מסתבר » ג' דצמבר 19, 2023 6:38 pm
בענין הנידון שהעליתי, והוא ההשוואה בין הספר הכרונולוגי היווני מכבים א’ לבין מסורת הגאונים, במטרה לבחון היכן משתלב הסיפור המקובל של מלחמות בית חשמונאי בהיסטורה היוונית.
שיערתי כי החלק השני והשלישי של המגילה, העוסקים בכיבושיו של בגרס היווני לעיר ירושלים, כשבסילוקו הסופי נמצא פך השמן הטהור ולזכרו נקבעו ימי החנוכה, מקביל בצורה מסויימת להיסטוריה היונית המספרת אודות שר בשם ’בקחידס/בקירוס’ שכבש את ירושלים.
ועשיתי תימוכין לדבריי מכך שמצאנו כי בשניהם מסופר כי הכיבוש השני וחזרתם של בני חשמונאי לבית המקדש היו לאחר מותו של יהודה המכבי.
ובכדי שיוכל הקורא לבחון בעצמו את הדברים ולהתרשם מהם, ואולי גם להביע את דעתו בענין, אציג לפניכם את החלק במכבים א’ העוסק בסיפור כיבושו של בקחידס, אותו העתקתי מאשכול סמוך שכותרתו היא ’ספר החשמונאים’, ולעומתו את הקטעים הרלוונטיים במגילת אנטיוכוס, אותם העתקתי מאתר ’דעת’.
וזה החילי:
מגילת בני חשמונאי המכונה מגילת אנטיוכוס חלק ב’:
ויהי כאשר שמע אנטיוכוס המלך כי נהרג ניקנור משנהו, צר לו מאוד, וישלח להביא לו את בגריס הרשע המטעה את עמו.
ויען אנטיוכוס ויאמר לבגריס: הלא ידעת אם לא שמעת, אשר עשו לי בני ישראל. הרגו חיילי ויבוזו מחנותי ושרי. עתה על ממונכם אתם בוטחים, או בתיכם לכם הם, בואו נעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלוקיהם: שבת ראש חודש ומילה.
אז בגריס הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים, ויהרוג בהם הרג רב, ויגזור גזרה גמורה על שבת ראש חודש ומילה.
בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז, מצאו איש אשר מל את בנו, והביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד.
וגם אישה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה, ותמל אותו לשמנת ימים, ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה.
ותען ותאמר: לך אומרים בגריס הרשע, אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כורת עמנו, ברית אבותינו לא נבטל ממנו, שבת ראש חודש ומילה מבני בנינו לא יוסר. ותפל את בנה לארץ, ותיפול אחריו, וימותו שניהם כאחד.
ורבים מבני ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם, ולא שינו את ברית אבותם.
בזמן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו: בואו ונלך ונשבות במערה, פן נחלל את יום השבת. וילשינו אותם לפני בגריס.
אז בגריס הרשע שלח אנשים חלוצים, ויבואו וישבו על פי המערה.
ויאמרו אליהם: יהודים, צאו אלינו, אכלו מלחמנו ושתו מייננו ומעשינו תהיו עושים.
ויענו בני ישראל ויאמרו אלה לאלה: זוכרים אנחנו אשר צוונו ה' על הר סיני "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות", עתה טוב לנו אשר נמות במערה מאשר נחלל את יום השבת.
בהיות זה כאשר לא יצאו אליהם היהודים, הביאו עצים וישרפו על פי המערה, וימותו כאלף איש ואישה.
אחרי כן יצאו חמשה בני מתתיהו, יוחנן וארבעת אחיו, וילחמו בעמים ויהרגו בהם הרג רב, ויגרשום לאיי הים, כי בטחו באלוקי השמים. אז בגריס הרשע נכנס בספינה אחת, וינס אל אנטיוכוס המלך, ועמו אנשים פליטי חרב.
ע”כ.
והשווה לספר המכבים א’ בנוגע לכיבושו של בקירוס/בקחידס:
וישוב דימיטריוס על כסא מלכותו. (ד) ויקבצו אליו כל הפוחזים והבוגדים בישראל, ואליקים בראשם, והוא נכסוף נכסף אל משמרת הכהונה. (ה) ויצעקו חמס על יהודה ועל עמו, ויאמרו אל המלך. (ו) הנה יהודה ואחיו המיתו כל אוהביך, ואותנו גרשו מן הארץ. (ז) ועתה שלח נא איש אשר בטחתה בו, לראות את הרע אשר עשו לנו ולארצך, ולייסרם ואת כל עדתם. (ח) ויבחר המלך באחד מרעיו ושמו בכחידס, הרודה בעבר הנהר, כי בטח בו המלך ושמו אדיר בארץ. (ט) וישלח אתו את הבוגד אליקים, וימלא את ידיו לכהן, ויצווהו לעשות שפטים בבני ישראל. (י) ויסעו בחיל גדול אל ארץ יהודה, וישלחו מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם למען התעותם. (יא) ויהודה ראה כי חיל גדול בעקבם, ויכר כי עורמה בפיהם ולא האמין להם.
(יב) ועדת סופרים התקבצו אל אליקים ואל בכחידס לדבר אתם במישרים ונלוו אליהם החסידים ראשי בני ישראל לשאול להם לשלום. (יג) כי אמרו בלבם הלא אליקים כהן הוא, מזרע אהרן אשר בא עם החיל הזה, ובגוד לא יבגוד באחיו. (יד) וידבר אליקים להם לשלום וישבע לאמור, חי ה' אם אשקר לכם לעשות עמכם כל רע. (טו) ויהי כי האמינו לשבועתו, ויאחז ששים איש מהם וישחטם ביום אחד. (טז) ככתוב בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר. (יז) ויחרד כל העם חרדה גדולה עד מאוד, ויילילו ויאמרו הלא אין אמון בם כי הפרו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו לנו.
[אליקים מושל בחסד בכחידס]
(יח) ויפן בכחידס מירושלים ויחן על בית סוכו וישלח בכל הארץ מסביב לאחוז את האנשים אשר נמלטו מידו וישחטם וישליכם אל הפחת. (יט) ואחרי כן הפקיד את אליקים על הארץ ויעזוב אנשים אתו לעזור לו וישב אל המלך. (כ) ואליקים נלחם בעד הכהונה הגדולה, ויתקבצו אליו כל עוכרי ישראל ותכבד ידם על ארץ יהודה וירושלים. (כא) וירא יהודה את אליקים ועדתו כי ירעו עוד מן הגויים. (כב) ויקום ויעבור בכל גבולי יהודה, וינקם בכל הפושעים, ויעצרו משוט בארץ. (כג) ויהי כראות אליקים את יהודה ואת עמו כי שגבו ממנו, ואין לאל ידו להתייצב לפניהם, וישב וילך אל המלך ויצעק חמס עליהם.
ומכאן אפנה ללב הענין, והוא השוואת דברי כותב המגילה מהצד היהודי לדברי כותב המכבים מהצד היווני, בנוגע למלחמה העיקרית וכיבוש בית המקדש הסופי.
מגילת בני חשמונאי המכונה מגילת אנטיוכוס חלק ג’:
ויען בגריס ויאמר לאנטיוכוס: אתה המלך שמת ציווי לבטל מן היהודים שבת ראש חודש ומילה, מרמה גדולה ומרד בתוכה. אשר אם ילכו כל העמים והאומות והלשונות, לא יוכלו לחמשת בני מתתיהו: מאריות הם חזקים ומנשרים הם קלים ומדובים הם ממהרים. עתה המלך, עצתי תיטב עליך, ולא תלחם באנשים מעט. כי אם תלחם בהם, ותבוש בעיני כל המלכים. לכן כתוב ושלח ספרים בכל מדינות מלכותיך, ויבואו שרי החילות, ולא ישאר מהם אחד. גם פילים מלובשים שריונים יהיו עמהם.
וייטב הדבר בעיני אנטיוכוס המלך, וישלח ספרים לכל מדינות מלכותו, ויבואו שרי כל העמים והממלכות, וגם פילים מלובשים שריונים עימהם באו.
שנית קם בגריס הרשע, ויבוא לירושלים, בקע בחומה וינתק המבוא, וישבר במקדש שלוש עשרה פרצות. וגם מן האבנים שיבר, עד אשר היו כעפר.
ויחשוב בלבו ויאמר: הפעם הזאת לא יוכלו לי, כי רב חילי ועוז ידי.
ואלוקי השמים לא חשב כן.
וכששמעו חמשה בני מתתיהו, קמו ויבואו למצפה גלעד, אשר היה שם פליטה לבית ישראל בימי שמואל הנביא. צום גזרו, וישבו על האפר לבקש רחמים מלפני אלוקי השמים.
אז נפל בלבם עצה טובה יהודה הבכור, שמעון השני, השלישי יוחנן, הרביעי יונתן, החמישי אלעזר.
ברך אותם אביהם וכן אמר:
יהודה בני, אדַמֶה אותך ליהודה בן יעקב, אשר היה נמשל כאריה.
שמעון בני אדַמֶה אותך לשמעון בן יעקב, אשר הרג יושבי שכם.
יוחנן בני אדַמֶה אותך לאבנר בן נר שר צבא ישראל.
יונתן בני אדַמֶה אותך ליונתן בן שאול, אשר הרג עם פלישתים.
אלעזר בני אדַמֶה אותך לפנחס בן אלעזר, אשר קנא לאלוהינו והציל את בני ישראל.
על זה יצאו חמשה בני מתתיהו ביום הזה, וילחמו בעמים, ויהרגו בהם הרג רב.
ויהרֵג מהם יהודה.
באותה שעה, כאשר ראו בני מתתיהו כי נהרג יהודה; שבו ויבואו אל אביהם.
ויאמר להם: למה שבתם?
ויענו ויאמרו: אשר נהרג יהודה אחינו, אשר היה חשוב ככולנו.
ויען מתתיהו אביהם ויאמר אליהם: אני אצא עמכם ואלחם בעמים, פן יאבדו בית ישראל, ואתם נבהלתם על אחיכם.
ויצא מתתיהו ביום ההוא עם בניו, וילחמו בעמים. ואלוקי השמים נתן כל גיבורי העמים בידם, ויהרגו בהם הרג רב, כל אחוזי חרב וכל מושכי קשת, שרי החיל והסגנים, לא נותר בהם שריד. וינוסו שאר העמים למדינות הים.
ואלעזר היה מתעסק להמית הפילים, ויטבע בפרש הפילים. וכאשר שבו, בקשוהו בין החיים ובין המתים ולא מצאוהו, ואחר כך מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים.
וישמחו בני ישראל כי ניתנו בידהם שונאיהם. מהם שרפו באש, ומהם דקרו בחרב, ומהם תלו על העץ.
ובגריס הרשע, המטעה את עמו, שרפו אותו בית ישראל באש.
ואז אנטיוכוס המלך, כאשר שמע אשר נהרגו בגריס הרשע וכל שרי החיל אשר עמו, נכנס בספינה וינס למדינת הים. כל מקום אשר היה בא שמה, מורדים בו וקוראים אותו "הבורח".
אחרי כן באו בני חשמונאי לבית המקדש, ויבנו השערים הנשברים, ויסגרו הפרצות, ויטהרו העזרה מן ההרוגים ומן הטומאות.
ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת, אשר הייתה חתומה בטבעת הכהן הגדול, וידעו כי היתה טהור, והיה בה כשיעור הדלקת יום אחד.
ואלוקי השמים אשר שיכן שמו שם, נתן בה ברכה והדליקו ממנה שמונה ימים.
על כן קיימו בני חשמונאי קיום, וחזקו איסר ובני ישראל עימהם כאחד, לעשות שמונה ימים האלה ימי משתה ושמחה, כימי מועדים הכתובים בתורה, ולהדליק בהם נרות, להודיע אשר עשה להם אלוקי השמים ניצוחים.
ע”כ.
והשווה לנאמר בספר המכבים א’ אודות כיבושו השני של בקירוס/בקחידס:
פרק ט [נפילת יהודה]
(א) ויהי כשמוע דימיטריוס את מפלת נקנור וחילו, ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אליקים על ארץ יהודה עם מבחר צבאו אשר עומד תמיד לימינו במערכה. (ב) ויסעו וילכו דרך הגלגל ויחנו על מסילות אשר בארבל וילכדוה, וישפכו שם דם רב. (ג) ובחודש הראשון בשנת מאה וחמישים ושתים נסעו ירושלימה ויחנו עליה. (ד) ומשם נסעו אל בארות, ופקודיהם עשרים אלף איש רגלי ופרשים אלפים. (ה) ויהודה תקע את מחנהו בליש, ושלושת אלפים איש בחור עמו. (ו) ויהי בראותם את מחנה האויב כי עצום הוא מאוד, וייראו, וינוסו רבים מן המחנה, ולא נשארו עם יהודה בלתי שמונה מאות איש. (ז) וירא יהודה כי נפוץ העם מעליו, והמלחמה נגד פניו, ויפג לבו, כי קצרה העת להשיב את הנפוצים, וייצר לו מאוד. (ח) ובכל זאת אמר אל הנשארים: קומו ונלחמה את אויבינו, אולי נוכל נכה בם. (ט) וימאן העם ויאמרו: לא נוכל להם, אך את נפשנו נציל ונסורה הפעם. (י) כי אחרי הפרד אחינו מעלינו דל כוחנו מאוד, ואיך נוכל להלחם בם. (יא) ויען יהודה ויאמר חלילה לי מתת עורף. כי אם קרבה עתנו, ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלימה.
(יב) ויצא החיל מן המחנה וייסע לקראתם. (יג) תופשי הקשת והקלעים וכל גיבורי החיל הלכו בראשם, והפרשים משני עבריהם, ושר צבאם בכחידס מימינם. (יד) כזאת נסעו משני קצותם לקראתם ויריעו בחצוצרות. (טו) ויתקעו גם אנשי יהודה לקראתם, ותרעש הארץ מקול שאון המחנות, ותהי המלחמה מן הבוקר עד הערב. (טז) וירא יהודה את בכחידס עומד מימין עם תוקף חילו, ויתקבצו אליו כל אבירי לב, ויינגף האגף הימין לפניהם, וירדפו אחריהם עד רגל הר אשדוד. (יז) ויהי בראות העם משמאל כי ניגף האגף הימין, ויפנו וירדפו אחרי יהודה ואנשיו. (יח) ותהי המלחמה חזקה, ויפלו חללים רבים משני עבריהם, וגם יהודה נפל בין החללים והנשארים נסו לנפשם.
(יט) וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם, ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית. (כ) ויבכו אותו כל בית ישראל ויתאבלו עליו ימים רבים ויקוננו ויאמרו:
(כא) הוי כי נפל גיבור במלחמה, חוסן ישראל ומגינו.
(כב) ויתר מעשי יהודה ומלחמותיו, וכל הגדולות אשר עשה, אינם בכתובים, כי עצמו מספר.
[בחירת יונתן למנהיג]
(כג) ויהי אחרי מות יהודה וירבו המתפרצים בכל גבולות ישראל וכל עושי עולה נשאו את ראשם. (כד) ויהי כי כבד הרעב בארץ וילכו כל העם ויתענו תחת יד בכחידס. (כה) ויבחר לו בכחידס אנשי בלייעל וייתן אותם לראשים על העם. (כו) ויחקרו ויחפשו את הדבקים ביהודה, ויביאו אותם אל בכחידס להתעלל ולהינקם בהם. (כז) ותהי שערורה גדולה בישראל אשר לא נהייתה כמוה מאז אפס נביא מארץ. (כח) ויוועדו יחדו כל אוהבי יהודה, ויבואו אל יונתן ויאמרו לו. (כט) אחרי מות יהודה אחיך אין כמוך בארץ, לצאת ולבוא לפנינו להצילנו מכף בכחידס ומכף כל דורשי רעת עמנו. (ל) לכן בחרנו בך להיות לראש ולנגיד עלינו תחת יהודה אחיך, וללחום את מלחמותינו. (לא) ויואל יונתן להיות להם לראש, ויקם תחת יהודה אחיו. וישמע בכחידס ויצווה לבקש אותו ולהמיתו. (לב) ויוגד הדבר ליונתן ולשמעון, וינוסו עם כל הנלווים אליהם אל מדבר תקוע, ויחנו על שפת ים המלח. (לג) וישמע בכחידס את הדבר ביום השביעי, ויסע עם כל חילו ויעבור את הירדן. (כאן דילגתי לאהבת הקיצור על קטטה מקומית בין בני מתתיה לבין חמולה ערבית מסוימת). (מג) וישמע בכחידס ויסע לקראתם ויבא בחיל גדול על שפת הירדן ביום השבת.
(מד) ויאמר יונתן אל אנשיו לאמור: (מה) קומו ונלחמה בעד נפשנו, כי לא כתמול שלשום היום הזה. (מו) הנה האויב מפנים ומאחור, ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה, ומקום לנוס אין. (מז) ועתה הרימו קולכם אל ה' להושיעכם מיד אויביכם. (מח) ויהי כי החלו להלחם, וישלח יונתן את חרבו להכות את בכחידס, ויט בכחידס מפניו. (מט) וירד יונתן ועמו אל תוך הירדן וישחו ויעבורו, ומאנשי בכחידס לא עבר איש אחריהם. (נ) ויפלו מאנשי בכחידס ביום ההוא כאלף נפש.
[בכחידס מבצר את ערי יהודה; מות אליקים]
(נא) ויפן בכחידס וישב ירושלימה, ויחל לחזק את ערי יהודה, ויסב את יריחו ואת אמה ואת בית חורון ואת בית אל ואת תמנה ואת פארן ואת טפו חומות גבוהות דלתיים ובריח. (נב) וישם מצב בתוכם להצר לבני ישראל. (נג) ויחזק גם את בית צור ואת גזר ואת המצודה, וייתן משמר בתוכה, וימלא את מסכנותיה בר ואוכל. (נד) ואת בני נשיאי הארץ לקח לבני ערובה ויכלאם במצודה בירושלים. (נה) ויהי בחודש השני, בשנת שלוש וחמישים ומאה, ויצווה אליקים להרוס את החומה התיכונה לדביר הבית אשר הקימו הנביאים לפנים. (נו) ויהי בהחילם להרוס, ויד ה' נגעה באליקים - ולא יספו. (נז) ויהי כאילם לא יפתח פיו, ולא יכול לצוות את ביתו, וימת בצירים וחבלים. (נח) וירא בכחידס כי מת אליקים, וילך וישב אל המלך, ותשקוט ארץ יהודה שנתיים ימים.
[בכחידס יוצא למלחמתו האחרונה, ונסוג]
(נט) ויוסדו כל רשעי הארץ יחד ויאמרו. (ס) הנה יונתן ועדתו שלווים ושקטים המה ועתה לכו ונביא את בכחידס עליהם לצוד אותם בלילה אחד. (סא) וילכו אל בכחידס ויגידו לו את עצתם. (סב) ויזעק בכחידס חיל גדול, וישלח בסתר ספרים לכל הנלווים אליו לתפוש את יונתן ואת כל עדתו. (סג) ויוודע הדבר ותישאר עצתם מעל ותהי להפך. (סד) כי תפוש תפשו יונתן ושמעון חמישים איש מראשי הארץ הנועדים עליהם וישחטום. (סה) וינוסו אחרי כן עם כל ההולכים אחריהם אל בין בשן אשר במדבר, ויבנו את הריסותיה וישבו שם. (סו) וישמע בכחידס ויקהל את כל חילו וישמע גם את היהודים אשר בארץ. (סז) ויסע ויבוא לפני בית בשן וילחם עליה ימים רבים, ויערוך כל כלי משחית לקראתה.
(סח) ויעזוב יונתן את העיר ביד שמעון אחיו, ויצא ממנה עם מקצת אנשיו, ויך את הדר ואת אחיו ואת בני פשרון באוהליהם. (מט) ויהי בהחילו להכות בהם, וירבו עוזריו וילך הלוך וחזק. (ע) ושמעון ואנשיו פרצו מן העיר ויציתו את כל כלי משחיתם באש, ויכו את חיל בכחידס וינגף לפניהם. (עא) וירא כי תם לריק כוחו, ותבער חמתו ביהודים אשר הסיתוהו לבוא בארץ, ויהרוג רבים מהם, וייתן את לבו לשוב אל ארצו. (עב) וישמע יונתן וישלח אליו מלאכים לקרוא לו לשלום, ולבקש מידו להשיב לו את השבויים. (עג) ויואל בכחידס לעשות ככל אשר שאל, וישבע לו לבלתי הרע לו עוד כל ימיו. (עד) וישב לו את כל השבי מארץ יהודה, ויפן וישב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ יהודה. (עה) ותשבות המלחמה בישראל וישב יונתן במכמש וישפוט את העם, ויכרת את הפושעים מקרב ישראל.
פרק י [יונתן כורת ברית עם אלכסנדרוס]
(א) ויהי בשנת ששים ומאה, ויעל אלכסנדרוס בן אנטיוכוס המפואר, וילכוד את עכו, ויאספוהו העירה בשלום וימלוך שם. (ב) וישמע דימיטריוס, ויזעק חיל גדול מאוד לצאת למלחמה לקראתו. (ג) וישלח דימיטריוס ספרי שלום אל יונתן, ויחניף לו בחלק לשון להטות לבבו אליו. (ד) כי אמר בלבו: טוב לי כי יקשור נפשו בנפשי, מהתקשרו עם אלכסנדרוס עלי. (ה) הלא פקוד יפקוד את כל הרע אשר עשיתי לו ולאחיו ולכל עמו. (ו) ויכתוב לו לאמור: הנני נותן לך יד לעשות חיל ולהחלץ, ונכרתה ברית יחדו, וציותי להשיב לך את בני הערובה אשר בידי. (ז) וילך יונתן ירושלימה, ויקרא את הספר באזני העם ובאזני האנשים אשר על המצודה. (ח) ויהי כשמעם כי נתן לו המלך יד לעשות חיל, וימס לבבם וייראו מפניו. (ט) וישלח את בני הערובה לחופשיף ויונתן השיבם לאבותיהם.
(י) וישוב יונתן לשבת בירושלים ולבנות את העיר ולהקים את הריסותיה. (יא) ויצווה את עושי המלאכה להקיף את הר ציון חומות אבני גזית לחזקו ויעשו כן. (יב) ויברחו כל בני הנכר מן הערים אשר בנה בכחידס, ויעזוב איש את מקומו וילך לו אל ארצו. (יג) רק בבית צור נשארו כל הנסוגים מאחרי ה' ומצוותיו ותהי להם למקלט.
נ.ב. יודגש שוב, כי דבריי אלו נאמרים רק כלפי אלו הרואים בספר המכבים א’ ספר היסטוריה נחמד, שמקורותיו עלומים, ומחברו עלום, הסובר אחרת יכול לראות את עצמו כפטור מלהגיב בנושא.
נערך לאחרונה על ידי
כן מסתבר ב ד' דצמבר 27, 2023 8:33 pm, נערך 10 פעמים בסך הכל.