. .אין חג שמדגיש את הניגודיות בין ירושלים ויוון, ובין היהדות לתרבות: הפילוסופיה האמנות הויזואלית :ציור ופיסול. תיטארון ומוסיקה וכו - כמו חג החנוכה . שנחגג לניצחון על היוונים ועל ההתיוונות.
והשאלה האם ההתנגדות היא טוטאלית וסופית ? או שמא ..?
ואולי אפילו ממידת החיוב יש בהן ?
א.
. . שהרי באם נרד לפרטים הרי מוסיקה והדר \ נוי ואפילו בגדי תפארת ומבנה המשכן \ והמקדש , מאמצים והשקעה נעשו בהם כדי לפארם – "זה אלי ואנווהו"..
ואולי במסגרת המלחמה בין האמונה והתורה לבין האליליות והחומריות, 'שטפו נהר' את הכול ללא הבחנה ? מכמה סיבות :
1.חלקןבשל התוכן, הן ממש ע"ז או תועבה.
2. חלקן בשל המקצוע ,– מקום סכנה, כי העוסקים בכך מסתכנים בשהותם סמוך למדרון תלול ומסוכן. ולמרות שיש בחלק מהדברים מצד עצמם, הצדקה וחיוב גם מצד הדת היהודית ,אבל בפועל ההיסטוריה הוכיחה שההתעסקות בכך גורמת לסחף מבשר רע , ובשל כך גם החלקים המותרים – נבלמו.
3.וחלקם -בגלל האנשים. כי בפועל האנשים העוסקים בכך, והמפורסמים שבהם ,הם בפועל תרבות אנשים חטאים. למרות שחלקם – מבחינת אישיותם הם דווקא בעלי שאר רוח, מחפשים את הרוחניות ואת הנשגב ,מאמינים בכך מתמתסרים לכך מעריצים ומקדישים את בחירתם. אולם יצרם הטעתם , " כי אותי עזבו מקור מים חיים -לחצוב להם בארות בארות נשברים". וכדי להתרחק מהם ומיצירותיהם דמשכא – נצטווינו לשים גדרות והרחקות.
וכבר הגדיר זאת הר ג, שלכן הגדירו חז"ל את מלכות יוון כזו ש"החשיכה עיניהם של ישראל " כאשר אדם רוקם אריג מרהיב ביופיו, אך אז משתמש בו כדי להסתיר את השמש מקור החיים, הדבר מעכיר את יופיו של האריג ומחייב אותנו לדחותו.
ב.
*ואז עולה השאלה , וכיום ? האם כאשר חדלו להיות ע"ז - הותרו דברים אלה. תמונות צילומים וציורים של אנשים חיות שמש וכוכבים נפוצים כמעט ללא הגבלות., [ בעבר רובו ככולו היה קשור לעז].
* והאם כאשר הציור הפך להיות מופשט \אבסטרקטי הוא מותר - ואולי גם חיובי שמביא לחוויות נפשיות נעלות מרוממות.
ו'מוסיקה' - הרי היא אמצעי לעורר הנבואה – ויש גם שירת הקודש של הלויים – זאת אומרת שיש בהם מעלות וחשיבות רבה בעבודת השם.
ורבו גם רבו הזמרים ויוצרי מוסיקה חרדים - ושירה נפלאה יוצאת מבית ויזניץ חבד בעלז ועוד.
ובגדים ,שעליהם נאמר בבגדי הכהונה שלבשו הכהנים בעת עבודתם, במקדש שנעשו לכבוד ולתפארת .
ג.
ובחזל- שלושה דברים מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים. [למהרשא במובן שלילי,] אבל בפשט וכך ברמבם לצד חיובי.
"ובספורנו בבראשית : "כל עץ נחמד למראה", משתמש במושג זה על מנת להסביר לנו את מטרת הבריאה הנאה – "משמח ומרחיב את הלב להכינו לקבלת השפע השכלי".
וגם בר צדוק הכהן " וכמו שאמרו (ברכות נ"ז ב) שלושה דברים מרחיבין דעתו של אדם וכו':
ומה שחכמים קוראים דעת הוא הדעת אותו יתברך שאנו מבקשים על זה בברכת אתה חונן, ודעת זה הוא מתרחב על ידי הרחבת גופניות בדירה נאה וכלים נאים, [דברי סופרים אות ח].
ואולם לגבי היופי האנושי הוא זה המעורר את היצרים האפלים ביותר , ואכן ההתעסקות בו היא אם כל חטאת,באם אינה במסגרת ובנתיב המאושר.
אבל גם בכך מצאנו מימרות חיוביות בחזל ומקורותינו.
ברכות דף ה עמוד ב הנאמר על ר יוחנן - ווי לשופרא דבלי בעפרא - .
ומעשה ברבי שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה... נאה ביותר, אמר: "מה רבו מעשיך ה'. ומברכין זאת גם על אנשים וגם על בעלי חיים נאים.
ויש שמצאו בלשון הקֹדש שמונה מלים נרדפות ליופי, כמנין ימי חנוכה: המלים הן: שפר, יֹפי, טוב[רואי], פאר, נוי, הוד, הדר ו-חן.
ד.
ורגע, אבל מה זה בכלל יופי ?
של מוסיקה, אדריכלות, ציור, שקיעה ?השלימות האחדות שבשונות, הרמוניה מפליאה , מבנה שיש בו איזון, סימטריה, פרופורציה והתאמה בין מרכיביו השונים. ואתה שואף עוד ועוד ממנו ומנסה להשכין ולקבע את הנאצל הזה אותו אצלך - בנפשך .ובשפה יהודית : יד השם, טביעת הרושם של הבורא בבריאה. ושרק בנו בבני אדם טבע את היכולת להתפעל להתרגש מכך , ולברך : ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
כן רק לבני אדם !
אין בכל בעלי החיים, במי מהם - את היכולת להתלהב ולחוות את יופי השקיעה, את המפלים השוצפים וגועשים או את מראה שביל החלב ושלל הגלקסיות [קוסמוס פירושו – סדר]..ובוודאי לא את היופי שבמתמטיקה, וכפי כנאמר בברכה:
" להתנאות בהם בני אדם".
שהרי תכלית היופי הוא למשוך את האדם להעמיק בעולם: בבורא ובבריאה , לתוך מה שהיופי מסתיר.סובב כל עלמין - וממלא כל עלמין .
. .וברמבם : יסודיהתורה ב . בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי" .תהלים מב ג.
ובהקדמה למשניות : וכן אם התעוררה עליו מרה שחורה, יסירה בשמיעת שירים ומיני נגינות, ובטיול בגנות ובבניינים נאים, ובישיבה עם צורות נאות, וכיוצא בזה ממה שירחיב הנפש, ...
ה. מעלה -מעלה.
. .אין להכחיש שחלק מהאומניות מעוררי נפש הן, מעדנות את ההרגשים, פותחות חסימות, והאדם חש התעלות רוחנית. וההתפעלות מהיופי נעוצה בהתפעלות מהשלמות. ובאם יתכנן את מעשיו – ימצא בהם שבילים וערוצים לחוש קירבה יתירה לבורא, ולהשתוקק לגרום לו נחת רוח במעשיו.
. .העוה"ז על חומריותו יתגמד , האגו יתאפס ,ושפלות רוח תמלאו, הרוח תגבר על הגשם, והנשמה תתעלה על הגוף. אם אסק שמיים שם אתה, ואציעה שאול הנך. ואתה חש שמישהוא מסתתר מאחורי ה”עולם” ההעלם - הזה! מאחורי כל היופי הזה מאחורי כל החכמה הזו!!! יש בעל לבירה ! ומשתוקקים אנו שיבוא ויציץ עלינו ויאמר לנו– אני בעל הבירה.
ולכן קשה לומר שהתורה רצתה שנאמר "מודר אני מהם " .
ו.
. .קשה לומר דברים מוחלטים בנושאים אלו ,ויש שיחמירו יותר או מעט , וכל אחד ינהג לפי רבותיו, אך מה שברור שניתן לראות היום יותר התעניינות ,יותר התעסקות, ויותר מודעות לאמנויות השונות - הכשרות ,גם ביהדות החרדית – מה שכמעט לא היה בעבר.
לסיכום-
. .היחס ליופי ביהדות הוא אמביוולנטי: לצד מעלתו הטבעית, יש גם את הסייג ממנו, כגורם שסחף ושמטבעו צפוי לסחוף, ועלול לעוות את דרכיו של האדם. ולהדיחו מהדת והמצוות..
. .ומהכינוי בתורה לבצלאל בן אורי בונה המשכן , "ואמלא אותו "רוח אלוקים" בחכמה ובתבונה ובדעת , שמות לא,ג. מעבר לסתרי תורה בפסוק ,יש כאן גם ללמדנו שחשובה האסטטיקה – אבל רק כאשר רוח אלוקים מפעמת בו. וכשמטרתו למשוך ולהביא את האדם אל - משכן השם. [ובאם זה רק להנאתו ולחוויה שבכך , האם זה רק מיותר או פסול ? שהרי בברכה אומרים " להתנאות בהם " ].
. . וכדי לוודא את המיקום הנכון בסולם הערכים היהודי שבו היופי הפנימי עולה לאין ערוך, על היופי החיצוני , לימדנו שלמה המלך כי "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל".
הקדושה שבחולין. מזכך או משחית.
Re: הקדושה שבחולין. מזכך או משחית.
חלק ב.
לא הכול - אותו דבר .
1.
ליוצר מוסיקה - הבעיות מבחינה דתית מועטות, ותועלתן מרובה , ואכן נמצא גדולי תורה רבים שהיו מלחינים וכו.
יש גם
ציירים - אמנם יש יותר מכשולים וקשיים שעימם יש להתמודד, ועדיין יש מרחב רב ועשיר לעסוק בציור אמנותי בהקפדה על הנדרש, ובוודאי באם הציור מופשט,
בפיסול הקשיים רבים יותר מציור - ועדיין כמו בציור יש מקום רב.
במחזאות ותיאטרון - הרי באם נתעלם מההצגות לפורים בטישים. ושל סמינרים במסיבות סיום וכדומה. נכון יהיה לומר שאין מתעסקים בכך.
בשירה \ פיוט - דווקא כן עסקו גדולי תורה : ורבו המשוררים מלמנותם ריה"ל רשבג אבן עזרא וכו.
ספרות - כאן יש לחלקם לתקופות שונות. בעבר לא היתה ספרות חול, אבל בהמשך עם סיפורי הצדיקים הדבר התפתח והגיע לשיא עם הסיפורי מעשיות של ר נחמן מברסלב. שכה רב נכתב ונסקר בחוגים כה רבים ושונים.
בהמשך - עם התרבות הבטאונים השונים החלו להעלות סיפורים ועלילות עם נושאים שהיו אסורים לבוא בקהל - בפומבי, והם כללו ביטיים וגילויים של לבטי נפש מצוקות ומבוכות נדחקות . מאבקים במשפחה , פירוט חולאים והשפעתם על הסובבים ועוד רבים.
בהמשך הם הופיעו כספרים , וחיקויים רבים צצו בעקבות הביקוש והפופולריות של סוג זה של ספרות.
בבתים רבים -מדורים אלה , הם הנקראים ראשונים בהגיעה החוברת \ ספר !
אבל - חלק מהספרות לפי ההגדרה הכללית, אינה - וכנראה גם אינה אפשרית לפי ההלכה. שכן מרידה ,ניפוץ מיתוסים הידרדרות לחטאים עם כל פרפורי הנפש המתייסרת ,עם כל ההגיגים הנלווים אליה ,חיטוטים וחפירות שמעלות ממעמקים את הרוע ואת הרפש.ואלו: הדראמות המשברים הן הן שבעצם יוצרות את הקריאה לכה מותחת מושכת -אבל - מנועים הם מבחינת ההלכה.
2.
א.
צייר מפורסם שהיה מקורב למספר אדמורים הוא
הרב יעקב קשמכר התקרב לחסידות צאנז והיה דבוק באדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל ושימש כנהגו בעת ביקוריו הרבים בצפת, כמו כן היה מקורב להאדמו"רים רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זצ"ל ורבי אהרן יחיאל מנדבורנה באניה אשר אהבו אותו וחיבבו אותו במיוחד,
באחת משיחותיו עימו סיפר לי - שזכה ואחת מתמונותיו \ ציוריו היתה תלוייה בבית - ולמול עיני הרבי מצאנז זצל. ובספרו זאת התמוגג מנחת על שזכה בכך..
ב.
האדמור רבי מרדכי טברסקי (ר' מאטאלע, תר"י, 1850 - י"ז באייר תר"פ 1920) היה מאדמו"רי רחמסטריווקא בדור השני לחסידות. שעלה לירושלים מראשוני הרוגי הפורומים בתר"פ. בנוסף לקדושתו ולגדלותו התורנית היה אמן וממעשי ידיו הוענקו כתשורה לאלנבי בכיבוש ירושלים.
הרב מרדכי קנה לו בקיאות רבה בש"ס וב'פוסקים' ונחשב לעילוי ולידען גדול. כבר בצעירותו הורה לו אביו להקדיש זמן מה כל יום לענייני העולם הזה, בכדי שלא ישקע מוחו ב'דביקות מרובה'. ובהוראת אביו, עסק במלאכת צורפות - לאחר שזה ראה את כשרונו בציור "שלא יזדקק לחסדי הבריות". לימים שלח ידו גם באמנויות, והיה מגלף חפצי נוי בכסף ונחושת בכישרון רב [סיפרו כי עשה לעצמו חותם כסף כדמות דיוקנו ועליה כתב: "מרדכי טווערסקי, גימטרי' כמים הפנים אל פנים כן בלב האדם לאדם"].
נפצע בט"ז בניסן, במאורעות תר"פ, בדרכו חזרה מהכותל המערבי יחד עם שניים מחסידיו. חסידיו גוננו עליו וקיבלו את רוב המכות, אך למעשה הם החלימו מפצעיהם והוא נפטר מפצעיו כעבור חודש, יז אייר תר"פ.
ג.
ובירושלים בסמוך למאה שערים , ברחוב מלאכי נמצא בית מדרשו של הרבי מדרובוביץ , ושם צמוד לשטיבל היה הרבי ר אברהם יעקב שפירא ז"ל, יושב בצילו של עץ האקליפטוס כשמכחול ציירים בידו ולפניו כן הציירים עליו פרושה הבד, הרבי מצייר ולעיתים החסידים ניצבו בדממה, וצפו בעבודת הקודש שלו.
היה זה לאחר שאשתו נפטרה וכדי לא לשקוע בעצבות .וחסידיו כמובן ראו בציוריו פלאות של סודות ויראת שמיים. והוא צוטט באומרו : "משתוקקת נפשי להעלות על הבד מעט מזעיר מקדושת ארץ-הבחירה של עם-הבחירה".
את השושלת ממשיך נכדו (בנו של שלמה אהרן), רבי אביעזר שפירא. בבית מדרשו בשכונת גאולה בירושלים. הוא גם משגיח בישיבה הליטאית קול תורה לצעירים.
לא הכול - אותו דבר .
1.
ליוצר מוסיקה - הבעיות מבחינה דתית מועטות, ותועלתן מרובה , ואכן נמצא גדולי תורה רבים שהיו מלחינים וכו.
יש גם
ציירים - אמנם יש יותר מכשולים וקשיים שעימם יש להתמודד, ועדיין יש מרחב רב ועשיר לעסוק בציור אמנותי בהקפדה על הנדרש, ובוודאי באם הציור מופשט,
בפיסול הקשיים רבים יותר מציור - ועדיין כמו בציור יש מקום רב.
במחזאות ותיאטרון - הרי באם נתעלם מההצגות לפורים בטישים. ושל סמינרים במסיבות סיום וכדומה. נכון יהיה לומר שאין מתעסקים בכך.
בשירה \ פיוט - דווקא כן עסקו גדולי תורה : ורבו המשוררים מלמנותם ריה"ל רשבג אבן עזרא וכו.
ספרות - כאן יש לחלקם לתקופות שונות. בעבר לא היתה ספרות חול, אבל בהמשך עם סיפורי הצדיקים הדבר התפתח והגיע לשיא עם הסיפורי מעשיות של ר נחמן מברסלב. שכה רב נכתב ונסקר בחוגים כה רבים ושונים.
בהמשך - עם התרבות הבטאונים השונים החלו להעלות סיפורים ועלילות עם נושאים שהיו אסורים לבוא בקהל - בפומבי, והם כללו ביטיים וגילויים של לבטי נפש מצוקות ומבוכות נדחקות . מאבקים במשפחה , פירוט חולאים והשפעתם על הסובבים ועוד רבים.
בהמשך הם הופיעו כספרים , וחיקויים רבים צצו בעקבות הביקוש והפופולריות של סוג זה של ספרות.
בבתים רבים -מדורים אלה , הם הנקראים ראשונים בהגיעה החוברת \ ספר !
אבל - חלק מהספרות לפי ההגדרה הכללית, אינה - וכנראה גם אינה אפשרית לפי ההלכה. שכן מרידה ,ניפוץ מיתוסים הידרדרות לחטאים עם כל פרפורי הנפש המתייסרת ,עם כל ההגיגים הנלווים אליה ,חיטוטים וחפירות שמעלות ממעמקים את הרוע ואת הרפש.ואלו: הדראמות המשברים הן הן שבעצם יוצרות את הקריאה לכה מותחת מושכת -אבל - מנועים הם מבחינת ההלכה.
2.
א.
צייר מפורסם שהיה מקורב למספר אדמורים הוא
הרב יעקב קשמכר התקרב לחסידות צאנז והיה דבוק באדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל ושימש כנהגו בעת ביקוריו הרבים בצפת, כמו כן היה מקורב להאדמו"רים רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זצ"ל ורבי אהרן יחיאל מנדבורנה באניה אשר אהבו אותו וחיבבו אותו במיוחד,
באחת משיחותיו עימו סיפר לי - שזכה ואחת מתמונותיו \ ציוריו היתה תלוייה בבית - ולמול עיני הרבי מצאנז זצל. ובספרו זאת התמוגג מנחת על שזכה בכך..
- קשמאכר.jpg (227.51 KiB) נצפה 2356 פעמים
ב.
האדמור רבי מרדכי טברסקי (ר' מאטאלע, תר"י, 1850 - י"ז באייר תר"פ 1920) היה מאדמו"רי רחמסטריווקא בדור השני לחסידות. שעלה לירושלים מראשוני הרוגי הפורומים בתר"פ. בנוסף לקדושתו ולגדלותו התורנית היה אמן וממעשי ידיו הוענקו כתשורה לאלנבי בכיבוש ירושלים.
הרב מרדכי קנה לו בקיאות רבה בש"ס וב'פוסקים' ונחשב לעילוי ולידען גדול. כבר בצעירותו הורה לו אביו להקדיש זמן מה כל יום לענייני העולם הזה, בכדי שלא ישקע מוחו ב'דביקות מרובה'. ובהוראת אביו, עסק במלאכת צורפות - לאחר שזה ראה את כשרונו בציור "שלא יזדקק לחסדי הבריות". לימים שלח ידו גם באמנויות, והיה מגלף חפצי נוי בכסף ונחושת בכישרון רב [סיפרו כי עשה לעצמו חותם כסף כדמות דיוקנו ועליה כתב: "מרדכי טווערסקי, גימטרי' כמים הפנים אל פנים כן בלב האדם לאדם"].
נפצע בט"ז בניסן, במאורעות תר"פ, בדרכו חזרה מהכותל המערבי יחד עם שניים מחסידיו. חסידיו גוננו עליו וקיבלו את רוב המכות, אך למעשה הם החלימו מפצעיהם והוא נפטר מפצעיו כעבור חודש, יז אייר תר"פ.
- עבודה של ר מוטלה.jpg (217.75 KiB) נצפה 2356 פעמים
ג.
ובירושלים בסמוך למאה שערים , ברחוב מלאכי נמצא בית מדרשו של הרבי מדרובוביץ , ושם צמוד לשטיבל היה הרבי ר אברהם יעקב שפירא ז"ל, יושב בצילו של עץ האקליפטוס כשמכחול ציירים בידו ולפניו כן הציירים עליו פרושה הבד, הרבי מצייר ולעיתים החסידים ניצבו בדממה, וצפו בעבודת הקודש שלו.
היה זה לאחר שאשתו נפטרה וכדי לא לשקוע בעצבות .וחסידיו כמובן ראו בציוריו פלאות של סודות ויראת שמיים. והוא צוטט באומרו : "משתוקקת נפשי להעלות על הבד מעט מזעיר מקדושת ארץ-הבחירה של עם-הבחירה".
- מלאכי.jpg (262.08 KiB) נצפה 2355 פעמים
את השושלת ממשיך נכדו (בנו של שלמה אהרן), רבי אביעזר שפירא. בבית מדרשו בשכונת גאולה בירושלים. הוא גם משגיח בישיבה הליטאית קול תורה לצעירים.
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב ו' דצמבר 23, 2022 2:39 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: הקדושה שבחולין. מזכך או משחית.
חלק ג.
מקום מצאו בו האומנים - להתהדר בתשמישי הקדושה לתת דרור לכשרונותיהם ולהפגין את יכולותיהם. באדריכלות- תכנון בתכ"נ . בפיסול \גילוף - ארונות קודש , בימות ועמודי תפילה, קופות צדקה,רמונים כתרים וידיים לספרי התורה. פמוטות לשבת, גביעים. ברקמה - פרוכות,מעילים לס"ת, מפות לשולחני שבת ומועד. בציור - קישוטי סוכה ומזרחים, כתובות ועיטורי ספרים.
נכון לעיתים השתמשו באומנים נוכריים : בפסיפסים בבית אלפא וטבריה.וי"א גם עיטורי בית הכנסת אל טרנסיטו בטולדו של ר שמואל אבולעפיה ובקורדובה.וגם על ידי האדריכל הטורקי אסעד אפנדי בביהכ"נ החורבה בירושלים. כשעצם הגעתו לירושלים היתה למטרת שיפוץ הר הבית. אבל כאמור זה לא גרע מהפעילות העצומה של האומנים היהודיים.
א.
ןאחד הדברים המעוטרים ביותר היתה כמובן החנוכייה. מה לא שולב בתוכה ? תיאורי ארמונות , צמחים . בעלי חיים פסוקים דמויות וגם קרקפות.
החנוכייה דלהלן היא ממץ מהמאה הי"ח . בצד ימין הליפורנס -קטוע הראש. ובצד שמאל יהודית נושאת בידיה את ראשו הקטוע.
המגדלים משני הצדדים דומים למגדלי המבצרים הצרפתיים מימי הביניים.
ב.
ויש גם חנוכיה מאלגיריה שחזיתה דומה לחזית ארמון סורנצו בוונציה..
הקשתות מחודדות ותחתן הבזיכים, וגם כאן יש דמיון לארמונות ונציה שיש בהם [ארקדות] שורת קשתות הנתמכת עלעמודים.
ג.
החנוכייה הבאה היא היא מצרפת מהמאה הי"ד , ובחזיתה חלון שושנה ושורת חלונות פרסה - 12 פתחים כאלה ואולי בדומה לשערי המקדש .
כללית הצורה דומה למבנה הנמצא בטוסקנה- איטליה.
החנוכיות מתערוכה במוזיאון ישראל.
מקום מצאו בו האומנים - להתהדר בתשמישי הקדושה לתת דרור לכשרונותיהם ולהפגין את יכולותיהם. באדריכלות- תכנון בתכ"נ . בפיסול \גילוף - ארונות קודש , בימות ועמודי תפילה, קופות צדקה,רמונים כתרים וידיים לספרי התורה. פמוטות לשבת, גביעים. ברקמה - פרוכות,מעילים לס"ת, מפות לשולחני שבת ומועד. בציור - קישוטי סוכה ומזרחים, כתובות ועיטורי ספרים.
נכון לעיתים השתמשו באומנים נוכריים : בפסיפסים בבית אלפא וטבריה.וי"א גם עיטורי בית הכנסת אל טרנסיטו בטולדו של ר שמואל אבולעפיה ובקורדובה.וגם על ידי האדריכל הטורקי אסעד אפנדי בביהכ"נ החורבה בירושלים. כשעצם הגעתו לירושלים היתה למטרת שיפוץ הר הבית. אבל כאמור זה לא גרע מהפעילות העצומה של האומנים היהודיים.
א.
ןאחד הדברים המעוטרים ביותר היתה כמובן החנוכייה. מה לא שולב בתוכה ? תיאורי ארמונות , צמחים . בעלי חיים פסוקים דמויות וגם קרקפות.
החנוכייה דלהלן היא ממץ מהמאה הי"ח . בצד ימין הליפורנס -קטוע הראש. ובצד שמאל יהודית נושאת בידיה את ראשו הקטוע.
המגדלים משני הצדדים דומים למגדלי המבצרים הצרפתיים מימי הביניים.
- IMG-20221223-WA0027.jpg (259.45 KiB) נצפה 2314 פעמים
ב.
ויש גם חנוכיה מאלגיריה שחזיתה דומה לחזית ארמון סורנצו בוונציה..
הקשתות מחודדות ותחתן הבזיכים, וגם כאן יש דמיון לארמונות ונציה שיש בהם [ארקדות] שורת קשתות הנתמכת עלעמודים.
- IMG-20221223-WA0030 וונציה 1.jpg (151.36 KiB) נצפה 2311 פעמים
- ונצייה 2.jpg (133.86 KiB) נצפה 2311 פעמים
ג.
החנוכייה הבאה היא היא מצרפת מהמאה הי"ד , ובחזיתה חלון שושנה ושורת חלונות פרסה - 12 פתחים כאלה ואולי בדומה לשערי המקדש .
כללית הצורה דומה למבנה הנמצא בטוסקנה- איטליה.
- IMG-20221223-WA0036 חנוכייה צרפת.jpg (154.14 KiB) נצפה 2311 פעמים
- IMG-20221223-WA0038 טוסקנה.jpg (172.6 KiB) נצפה 2311 פעמים
החנוכיות מתערוכה במוזיאון ישראל.
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 28 אורחים