המדליק לעצמו בפנים האם יברך?

[עליך עיננו]

במ"ב משמע שהמדליק בזמנו בפנים יברך גם אם הוא לבד ללא בני הבית וכך פסקו האחרונים
מאידך כ' המ"ב תרעב יא שאם מדליק בלילה אחרי הזמן ואין אף אחד מבני הבית לא יברך והביא בשעה"צ שאף שיש חולקים סב"ל
וצ"ב מה החילוק?

[אליהו בעסער]

חכמים תקנו לברך כל זמן שאנשים מסתובבים בשוק ואלו שמדליקים בפנים היינו כל זמן שבני הבית ערים ואחרי שהלכו לישון עבר הזמן משא''כ כשהוא היחיד בבית לא עבר הזמן.

[HaimL]

במ"ב משמע שהמדליק בזמנו בפנים יברך גם אם הוא לבד ללא בני הבית וכך פסקו האחרונים

1. היכן זה במ"ב.

2. מדליק בזמנו אמדליק לאחר הזמן קא רמית. או שלא הבנתי את שאלתך.

[עליך עיננו]

במ"ב משמע שהמדליק בזמנו בפנים יברך גם אם הוא לבד ללא בני הבית וכך פסקו האחרונים

1. היכן זה במ"ב.

2. מדליק בזמנו אמדליק לאחר הזמן קא רמית. או שלא הבנתי את שאלתך.

1.תרעב' סק"יא שכתב שמברך רק בזמן פירסום הנס משמע אפילו שהוא לבד.(וכך גם משמע מהשעה"צ בשם המג"א)
2.אם מדליק בפנים מאי שנא זמנו או לא הרי כל הלילה זמנה.וזה בדיוק היתה השאלה.(כמו שהביא שם בשעה"צ)

[עליך עיננו]

חכמים תקנו לברך כל זמן שאנשים מסתובבים בשוק ואלו שמדליקים בפנים היינו כל זמן שבני הבית ערים ואחרי שהלכו לישון עבר הזמן משא''כ כשהוא היחיד בבית לא עבר הזמן.

אתה מחלק בין אם יש אנשים בבית רק הם ישנים ובין אם הוא לבד ממש ? מהיכ"ת? (עי' שעה"צ הנ"ל)

[HaimL]

1.תרעב' סק"יא שכתב שמברך רק בזמן פירסום הנס משמע אפילו שהוא לבד.(וכך גם משמע מהשעה"צ בשם המג"א)
2.אם מדליק בפנים מאי שנא זמנו או לא הרי כל הלילה זמנה.וזה בדיוק היתה השאלה.(כמו שהביא שם בשעה"צ)

נראה לי שהבנתי. ונ"ל דהסברא הפשוטה היא שבאמת המדליק בשעת הסכנה על שולחנו, ליכא בזה פרסומי ניסא כלל, ולא היה צריך להדליק, אבל חכמים לא רצו שתישכח תורת הדלקה. ומנא אמינא לה, מדיוקא דברייתא, מניחה על שולחנו ודיו, היינו שמצד עיקר התקנה ל"ה יוצא יד"ח, רק תיקנו דאפ"ה ידליק על שולחנו, וסגי בהכי, דא"א בעניין אחר. ופשיטא דכ"ז הוא כשמדליק בזמנו, דהוא עיקר תקנ"ח, אבל אחר זמנו, מאי מהני. ורק אם מדליק עם ב"ב, דתו איכא פרסומי ניסא לבני הבית, הרי הוא מקיים את תקנ"ח בכל שעה שידליק, כסברת הר"י הזקן.

[HaimL]

1.תרעב' סק"יא שכתב שמברך רק בזמן פירסום הנס משמע אפילו שהוא לבד.(וכך גם משמע מהשעה"צ בשם המג"א)
2.אם מדליק בפנים מאי שנא זמנו או לא הרי כל הלילה זמנה.וזה בדיוק היתה השאלה.(כמו שהביא שם בשעה"צ)

נראה לי שהבנתי. ונ"ל דהסברא הפשוטה היא שבאמת המדליק בשעת הסכנה על שולחנו, ליכא בזה פרסומי ניסא כלל, ולא היה צריך להדליק, אבל חכמים לא רצו שתישכח תורת הדלקה. ומנא אמינא לה, מדיוקא דברייתא, מניחה על שולחנו ודיו, היינו שמצד עיקר התקנה ל"ה יוצא יד"ח, רק תיקנו דאפ"ה ידליק על שולחנו, וסגי בהכי, דא"א בעניין אחר. ופשיטא דכ"ז הוא כשמדליק בזמנו, דהוא עיקר תקנ"ח לכ"ע, דאכתי לא כלתה רגל מן השוק, אבל אחר זמנו, מאי מהני. ורק אם מדליק עם ב"ב, דתו איכא פרסומי ניסא לבני הבית, הרי הוא מקיים את תקנ"ח בכל שעה שידליק, כסברת הר"י הזקן.

[עליך עיננו]

ייש"כ כך מסתבר ומסתבר שזה הטעם לסברת הפר"ח שגם המדליק בפנים צריך לשים שמן לשיעור הידוע כתקנת חז"ל אפי' שלא שייך עד שתכלה רגל מן השוק.