פרסום הנס או זכרון הנס
א) אמרתי אשיחה וירווח לי, אשאל את תלמידי החכמים היקרים, ואקוה שיעמידוני בקרן אורה זו תורה: איתא בשבת (כג, ב): "בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו. קידוש היום עדיף דתדיר, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. בתר דאבעיא הדר פשטה נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא". והנה הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה כתב: "הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס", עכ"ל. וצ"ע מדוע שינה הרמב"ם מלשון הש"ס, שאמרו שנר חנוכה עדיף משום "פרסום הנס", וקבע שנר חנוכה קודם משום "זכרון הנס". ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי זיע"א כתב לי דהיינו הך. אולם בעניותי לא הבינותי מדוע זהו היינו הך, וא"א לומר שהרמב"ם הגדיר "פרסומי ניסא" כ"זכרון הנס", שהרי בתחילת הלכות חנוכה כתב: "ומדליקין בהן הנרות להראות ולגלות הנס", הרי שהגדיר "פרסומי ניסא" בדיוק כפי ההגדרה המקובלת, שעניינו להראות ולגלות הנס. ונדברתי בזה עם מו"ר הגרב"ש דויטש שליט"א, ה' ישלח דברו וירפאהו, וחכך בדבר, ולא עלתה בידו דבר מרווח בזה, וצ"ע.
ב) והנה הגם שמצינו שהרואה נר חנוכה צריך לברך משום זכרון הנס, ומצינו דעות ראשונים (עי' ב"י ושו"ע סי' תרעה וסי' תרעז) שגם אדם שאינו מדליק בפועל, ומדליקים עליו בביתו, צריך ג"כ להדליק נרות בעצמו במקומו, לזכרון הנס. ועי' בב"י דעת הרמב"ם בזה. אכתי הדבר לא יתרץ, משום שהגמרא קובעת במפורש שסיבת הקדמת נר חנוכה לקידוש היום הוא מצד חלק הפרסום שבו, ולא משום חלק הזכרון שבו, וצ"ע.
ג) והגר"מ גרוס שליט"א אמר לי, דהנה לענין דברי הרמב"ם (פ"ד הי"ב) ש"אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק", כתב המגיד משנה ש"נראה שלמדו ממה שנתבאר שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות, והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנ"ח דעדיף מקדוש היום", ובד' כוסות הרי אין עניינו פרסום פומבי, והוא דומה יותר לזכרון אישי של הנס, ובכל זאת הגדירו הש"ס בפסחים (קז, א) כ"פרסומי ניסא".
והנה אם אכן כך הוא, נוכל לתרץ בזה לכאו' קושיית הלח"מ שם, שהקשה כך: "כתב הרב המגיד 'וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקדוש היום'. וקשה דמאי כ"ש הוא זה, אי אמרינן חנוכה עדיף מקדוש היום היינו דחנוכה הוי פרסומי ניסא כדאמרינן בגמרא משא"כ בקדוש היום, אבל ד' כוסות דאיכא בהו פרסומי ניסא כדכתב הרב המגיד ז"ל, ודאי דהוי כמו חנוכה וא"כ לא היה לו ללמוד הדין מכל שכן, אלא מהוא הדין, וצ"ע", עכ"ל. ואולם א"נ שפרסום הנס שבד' כוסות הוא פרסום שבגדר 'זכרון הנס', א"כ ודאי שכ"ש שיצטרכו לחזר על הפתחים כדי להדליק נרות חנוכה, כיון שבכך יתקיימו ב' הדברים, גם פרסום הנס הנעשה ע"י זכרון אישי, וגם ע"י פרסום פומבי.
ד) וידידי הרה"ג רבי פסח שמרלר שליט"א אמר בזה ישוב נאה, שייתכן שהרמב"ם נקט כן אחר שבשעת הסכנה מניח על שולחנו ודיו, וכברמב"ם פ"ד ה"ח. א"כ לית ביה פרסומי ניסא, ובכל זאת סבר הרמב"ם שצריך להעדיף נ"ח על פני קידוש היום, משום זכרון הנס. ואמרו לי שכ"כ הגרב"ד פוברסקי שליט"א בספרו בד קודש, ואינו תח"י.
ה) וחכ"א השיבני דהנה בער"ש מדליקים נרות קודם השקיעה, לפני שעת הדלקת הנרות, ודעת הרמב"ם שניתן להדליק כבר מפלג המנחה. וא"כ בשעה זו עדיין אין פרסומי ניסא אלא זכרון הנס גרידא. וידידי הרה"ג רבי צבי קופמן תי' בזה דדו"ק ותשכח שלשון הרמב"ם היא כך: הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס. ואילו לשון השולחן ערוך (סימן תרעח) היא כך: ואם יש לו לשל שבת ואין לו לנר חנוכה וליין לקידוש היום, יקנה לנר חנוכה, משום פרסומי ניסא. והיינו דבשולחן ערוך מדובר למעשה, שיש לו כסף לנר חנוכה בשיעור הנדרש או לקידוש, ועל זה כתב שיקנה לנר חנוכה משום פרסומי ניסא, שאכן בהדלקת הנר יש פרסום הנס. אך הרמב"ם מדגיש שיש לו רק פרוטה אחת, היינו שיעור מינמילי ביותר, ולא מסתבר שיספיק לשיעור השמן הנדרש, שאם כן היה כותב שיש לו בכדי לקנות נר אחד כפי שכתב השו"ע, ומדבריו משמע שיכול לקנות משהו מכל דבר, או שמן או יין, ועל זה כתב שעדיף שיקנה שמן להדלקה כלשהיא ויקיים בזה זכרון הנס, שאכן בשיעור כזה אין פרסומי ניסא מאחר ואין שיעור ראוי, אך יש זכרון הנס.
ש"ב גנוט