חנוכייה מדורגת. ריינוס ואוסטרייך. איזו מנגינה ? ומיהו מחותנו של מתתיהו ?
פורסם: ב' דצמבר 06, 2021 2:17 am
חנוכייה מדורגת. ריינוס ואוסטרייך. איזו מנגינה ? ומיהו מחותנו של מתתיהו ?
בעת נעילת שער - 12 גרגרים בעניין חנוכה,
א, על מהות היום
חנוכה.רבו הדעות על השוני הבולט שבבבל - בגמרא - הדגישו בעיקר את נס הנרות, ואילו בא"י - על הניסים ועוד- הדגישו את נס הניצחון , נקדים ונדגיש שדברי תורה " עניים במקומן ועשירים במקום אחר "
ומשלימין הן זה את זה, ולכן -
1. נניח כמקובל שיש את שתי הסיבות לחנוכה. השמן והניצחון.[בעצם שלושה ,שכן חנוכת המזבח מעיקרו של יום ,ובשל כך נקבעה קריאת התורה של חנוכה].
2. עובדה שכל צד ( אי/ בבל) הדגיש רק \בעיקר דבר אחד.
3. לכאורה כל צד היה אמור להציג את הקרוב השייך והבולט לגביו !
4. וכאן עולה השאלה:
איך זה התהפך.
ובעוד המלחמה באי בעיצומה (ואולי בתחילתה). וכבר חוגגים ניצחון .
ואילו בבבל הרחוקה מהמקדש . וממילא מרושם הנס .מדגישים את נס השמן ?
1. מלכות יון 180 שנה. ואחריו מלכות בית חשמונאים 103 שנה, עז,ט,
2. החשמונאים לחמו עד שחרור המקדש כשלוש שנים.
3. מלחמות מכבים יוונים נמשכו עוד מעל עשרים שנה.
4. מדוע דווקא באי ששם המלחמות נמשכו עוד זמן רב והקמת מלכות חשמונאי היתה רק עם שמעון. שם החליטו לציין את הנס ע ל - ה מ ל ח מ ות .
בלי להתייחס לנס השמן. !
5. אם כבר - ההגיון אומר הפוך. שבאי יתייחסו לנס השמן- שהיה נראה מיידי ובולט לעין. והמלחמות עדיין היו בעיצומן לעוד 20 שנה.
ואילו בבבל יציינו את נס המלחמות . שהוא מבחינתם גדול יותר משמעותי יותר יש לו הדים רחבים ועושה רושם נרחב יותר .
אגב " יהודה" הגיבור המרכזי כלל אינו מוזכר בחזל.!!
ב, על צורת החנוכייה - מעלין בקודש !
מעניינת שיטתו של מהרי ברונא -שמי שמדליק בנרות שעווה ,נכון שיסדר כל נר גבוה מחבירו = מדורג, וזאת שכן מעלין בקודש ולא מורידין- .להלכה זה לא התקבל.
ועוד במבנה החנוכייה - התשבר כולו משנן שאם בחנוכייה הנרות אינן בשורה אחת ישרה הרי זה פסול, והרי זה נגד הגמרא הרמא המשנה ברורה,שחנוכייה כזאת כשרה, אך יש לשמור על ריחוק וקנה נפרד. ולבני תימן יש עדיין בשימוש חנוכיות עגולות. [ כנל גם אם אינן בשורה ישרה, או אינן בגובה שווה -שכשרות , אם כי - עדיף שיהיו ישרות שוות ובשורה].
ג, על דרך ההדלקה- ריינוס או אוסטרייך ?
כבני הריינוס או כבני אוסטרייך .
אך לפי כולם יש להדליק בעברית = לשהק.
דהיינו לפי מנהג אוסטרייך - מדליקין את הנר הכי ימני תחילה. ואז ממשיכים שמאלה, כך המהרשל והגרא.
אולם למהרם המרדכי והשוע נוהגים כבני הריינוס , ומדליקין את הנר הכי שמאלי ,ואז פונים לימין,וזה בדכ המנהג המקובל.
בין הנימוקים לטענות מאי משמע "פונה לימין" יש גם הוכחות משפת לשהק, דהיינו-
למדליקים את הימני ופנייה שמאלה -שכך היא דרך כתיבת השורות בלשהק מימין לשמאל.
למדליקים את השמאלי ופנייה ימינה - גם הם מוכיחים זאת מצורת האותיות בלשהק [ אשורי] שמתחילים בשמאל ואז פונים ימינה.
ד. לא מספיק-שמש -
בטור ובשוע שיש להדליק שני נרות מלבד נרות החנוכה,אחד שלא ליהנות וכו, והשני הוא השמש =שמשמש להדלקת שאר הנרות, ויש הנוהגים כך גם היום, אולם אנו נוהגים כרמא והמג"א שהוא הוא השמש והוא גם מציל מהנאה באור הנרות.
ה. מספר הנרות לב"ה\וב"ש
האם יש יום ששתי השיטות משתוות במספר הנרות - ואכ מתי ? הבה נבדוק:
הימים- א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח,
--------------------------------------
לב"ה 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8,
לב"ש 8, 7, 6, 5, 4 ,3, 2, 1,
מסקנה אין אף יום בו שיטות בה ובש משתוות.
ו. הנרות הללו
א. הנרות הללו- מקור מסכת סופרים. = חזל. ובראש מחזל - אבל סודרה מאוחר יותר .
הראשון שנהג לומר זאת מהרם מרוטנברג [ה' מו, 1286]. ואחכ הראש המרדכי ועוד.
לא מוזכר ברשי ריף רמבם רוקח..
במפרשים מובא גם הנימוק - שבעבר כשהמאור בבית היו נרות. היו מצהירים ש" הנרות הללו" הם רק לנס וכו. להבדיל בין האור לאור ..
ולכן במסכת סופרים יש גירסא- שכתוב
" ומתנה ואומר " וכו. וכך גם במהריל.
יותר מכך יא שיש לאמור זאת בין שתי הברכות. ולפני ההדלקה.
ובקיצור חוברה עי חזל, והנוהג לאמרה מופיע לראשונה לפני כ 800 שנה. ונראה שגם קודם אמרוה, אם כי לא מצאנו בכתובים עכ.
וכז עוד לפני ריבוי הגירסאות על מספר המילים והאותיות
36/ 38/39/ 41 /44 /50
לבעלי הכוונות.
ז. מעוז צור .
הכול כבר נכתב ומפורסם- וממ ייחודו בתפוצתו הרבה רק במאות האחרונות ובכל העדות ,למרות היעדרותו מספרי היסוד ההלכתיים !
הבית האחרון על גלות אדום - חסר בחלק מהמקורות הקדומים. ויש ויכוח אם היה במקור ונשמט מפני הסכנה. ויא שנוסף בתקופה מאוחרת.
ממ המחבר הוא מרדכי מהראשונים - והוא לא ברור, יא ר מרדכי בן הלל מנירנברג שנספה בפרעות רינדפלייש, ורואים בפיוט קשר למסעי הצלב.ויא מרדכי בן יצחק מאיטליה שעבר למגנצא ,יא שחיבר גם את " מה יפית" לליל שבת.
הפיוט ידוע בעם ישראל כשבע מאות וחמישים שנה - אולם אינו מופיע בספרי ההלכה שוע משנה ברורה קיצשוע , אינצקלופ תלמודית ולא בלוח של הר טוקצינסקי. הוא כן מופיע כמנהג בסידורים וכדומה מלפני כארבע מאות שנה , מקור ראשון לאמירתו- עדות של הלקט יושר על התרומת הדשן ,ואחכ בקיצור שלה, ובחוות יאיר . אחכ עם הזמן היו עוד כל מיני בתים שחוברו בדומה לו. מהרמא. מהנחלת שבעה. מנכד המהרל החתס ועוד.
וכנל ייחודו היקלטותו ותפוצתו הרחבה בכל הקהילות החוגים, והפיכתו ל ש י ר של חנוכה - הוא, ו "יוונים יוונים " מהבית הרביעי שלו, למרות הנל.
מבחינת המבנה החריזה והמשקל הוא מעניין. ולמעוניין הכול מופיע בערכו.
ח, למנצח בנגינות- איזו מנגינה
ובאיזו מנגינה אתם שרים את הנרות הללו ?
מנגינת - בנגינות.
או מנ. -המעלות.
ואולי במנ. עלמות .
או מנ. מחלת.
או מנ. יונת אלם.
שכן לאבע כל אלה השמות הם : " של מזמור מסויים שיש לנגן כמנגינת שיר פלוני.
. וכתבו את התיבה הראשונה של אותו שיר.
והיה שיר שהתחיל בתיבת " "נגינות " ....וכו
ט. על המלחמות
אתה אוהב מלחמות- אהה !
למה מה . נראה לך ?
אז תוריד את ה וו'
. ...ו על ה מ ל ח מ ו ת . .
ממתי שמחים על מלחמות ?
והרי יעקב אמר : "הדא הוא ויירא- שלא יהרוג. ויצר לו- שלא יהרג.
וכן ראו גזירה רעה- אפילו בחרב של שלום.
אלא: ועל התשועות על המלחמות. בלי ו' .
ופירושו על התשועות שעשית במלחמות.
אבל אם מתעקשים להשאיר את הו' -אז אפשר כך:
א. ועל המלחמות שה' עושה בגויים. או
ב. ועל המלחמות = על הניצחון.
שניצחון מכונה מלחמה (הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה).
ובנוסח הספרדים אין גורסים זאת כלל .
י, מראשי הלוחמים על קידוה"ש
מי מצויין שהיה בראשי הלוחמים ביוונים ? כמובן " מתתיהו ובניו וכו". אבל היה עוד אחד ,שכולם יודעים אך אינם מכירים , ומיהו ? "מחותנו של מתתיהו",. הבנו , אבל מה שמו ?
אה - שמו "חשמונאי", כך משמע במגילה יא, שכן כתוב שם : וחשמונאי [ עם ו' ] ובניו ומתתיהו כהן גדול.. שבנו של זה נשא את בתו של זה. וכן במסכת סופרים ובמחזור ויטרי כתוב "וחשמונאי" ב ו'. ויש שדחו לפירוש זה.
אז איך שכחנו.
יא.
והדליקו נרות בחצרות קדשיך
אבל בשביל מה עם מקל- כיון שהיו טמאים.וכדי להימנע מטומאת המקדש הדליקו את המנורה "בהיכל" על ידי מקל ארוך !
( נכון שטומאה הותרה בציבור. אבל אם אפשר להימנע -רצוי להימנע, ונהגו כך. זרע יעקב.
אבל החתס אומר לא . לא במקדש- אלא ב...ח צ ר. שם הדליקו את המנורה.
וכך מסביר החתם סופר את הנאמר " והדליקו ב ח צ ר ו ת. קדשך.
מכיון שההיכל היה מלא בע"ז. ועד שפינוהו וטיהרוהו ל א הדליקו נרות בהיכל - אלא בעזרה.
וההדלקה בעזרה כשרה ! מפני שהדין שעל המנורה להיות במקדש היא מדיני "צורת הבית" ולא מדיני "ההדלקה" שכשרה גם בעזרה.
יב. לדביר ביתך
דבר-בסגול.
דבר- בקמץ.
דיבר- בחיריק וסגול.
מה מכל הנ"ל מתקשר ל"דביר" שבעל הניסים ?
וגם בשמ"ע ברצה והשב את העבודה לדביר..
רגע , אבל מה זה בכלל דביר?
1.המקדש כולו. חרדים ירושלמי ברכות,
או רק חלק במקדש: והוא-
2. מחיצה בין הקודש לק"ק. רשי במלכים א,ו,
3. רק קודש הקדשים. רדק מלכים שם
וכולם נמצאים במפרשים.
*דיבר = שמשם יוצא הדיבור לעולם.
*או הדבר= מגיפה לעוברי רצונו.
*או דבר בקמצים = שמשם יוצאים הדבר =התורה והמצוות [ואפשר שיש עוד פירוש].
-------------------
בעת נעילת שער - 12 גרגרים בעניין חנוכה,
א, על מהות היום
חנוכה.רבו הדעות על השוני הבולט שבבבל - בגמרא - הדגישו בעיקר את נס הנרות, ואילו בא"י - על הניסים ועוד- הדגישו את נס הניצחון , נקדים ונדגיש שדברי תורה " עניים במקומן ועשירים במקום אחר "
ומשלימין הן זה את זה, ולכן -
1. נניח כמקובל שיש את שתי הסיבות לחנוכה. השמן והניצחון.[בעצם שלושה ,שכן חנוכת המזבח מעיקרו של יום ,ובשל כך נקבעה קריאת התורה של חנוכה].
2. עובדה שכל צד ( אי/ בבל) הדגיש רק \בעיקר דבר אחד.
3. לכאורה כל צד היה אמור להציג את הקרוב השייך והבולט לגביו !
4. וכאן עולה השאלה:
איך זה התהפך.
ובעוד המלחמה באי בעיצומה (ואולי בתחילתה). וכבר חוגגים ניצחון .
ואילו בבבל הרחוקה מהמקדש . וממילא מרושם הנס .מדגישים את נס השמן ?
1. מלכות יון 180 שנה. ואחריו מלכות בית חשמונאים 103 שנה, עז,ט,
2. החשמונאים לחמו עד שחרור המקדש כשלוש שנים.
3. מלחמות מכבים יוונים נמשכו עוד מעל עשרים שנה.
4. מדוע דווקא באי ששם המלחמות נמשכו עוד זמן רב והקמת מלכות חשמונאי היתה רק עם שמעון. שם החליטו לציין את הנס ע ל - ה מ ל ח מ ות .
בלי להתייחס לנס השמן. !
5. אם כבר - ההגיון אומר הפוך. שבאי יתייחסו לנס השמן- שהיה נראה מיידי ובולט לעין. והמלחמות עדיין היו בעיצומן לעוד 20 שנה.
ואילו בבבל יציינו את נס המלחמות . שהוא מבחינתם גדול יותר משמעותי יותר יש לו הדים רחבים ועושה רושם נרחב יותר .
אגב " יהודה" הגיבור המרכזי כלל אינו מוזכר בחזל.!!
ב, על צורת החנוכייה - מעלין בקודש !
מעניינת שיטתו של מהרי ברונא -שמי שמדליק בנרות שעווה ,נכון שיסדר כל נר גבוה מחבירו = מדורג, וזאת שכן מעלין בקודש ולא מורידין- .להלכה זה לא התקבל.
ועוד במבנה החנוכייה - התשבר כולו משנן שאם בחנוכייה הנרות אינן בשורה אחת ישרה הרי זה פסול, והרי זה נגד הגמרא הרמא המשנה ברורה,שחנוכייה כזאת כשרה, אך יש לשמור על ריחוק וקנה נפרד. ולבני תימן יש עדיין בשימוש חנוכיות עגולות. [ כנל גם אם אינן בשורה ישרה, או אינן בגובה שווה -שכשרות , אם כי - עדיף שיהיו ישרות שוות ובשורה].
ג, על דרך ההדלקה- ריינוס או אוסטרייך ?
כבני הריינוס או כבני אוסטרייך .
אך לפי כולם יש להדליק בעברית = לשהק.
דהיינו לפי מנהג אוסטרייך - מדליקין את הנר הכי ימני תחילה. ואז ממשיכים שמאלה, כך המהרשל והגרא.
אולם למהרם המרדכי והשוע נוהגים כבני הריינוס , ומדליקין את הנר הכי שמאלי ,ואז פונים לימין,וזה בדכ המנהג המקובל.
בין הנימוקים לטענות מאי משמע "פונה לימין" יש גם הוכחות משפת לשהק, דהיינו-
למדליקים את הימני ופנייה שמאלה -שכך היא דרך כתיבת השורות בלשהק מימין לשמאל.
למדליקים את השמאלי ופנייה ימינה - גם הם מוכיחים זאת מצורת האותיות בלשהק [ אשורי] שמתחילים בשמאל ואז פונים ימינה.
ד. לא מספיק-שמש -
בטור ובשוע שיש להדליק שני נרות מלבד נרות החנוכה,אחד שלא ליהנות וכו, והשני הוא השמש =שמשמש להדלקת שאר הנרות, ויש הנוהגים כך גם היום, אולם אנו נוהגים כרמא והמג"א שהוא הוא השמש והוא גם מציל מהנאה באור הנרות.
ה. מספר הנרות לב"ה\וב"ש
האם יש יום ששתי השיטות משתוות במספר הנרות - ואכ מתי ? הבה נבדוק:
הימים- א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח,
--------------------------------------
לב"ה 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8,
לב"ש 8, 7, 6, 5, 4 ,3, 2, 1,
מסקנה אין אף יום בו שיטות בה ובש משתוות.
ו. הנרות הללו
א. הנרות הללו- מקור מסכת סופרים. = חזל. ובראש מחזל - אבל סודרה מאוחר יותר .
הראשון שנהג לומר זאת מהרם מרוטנברג [ה' מו, 1286]. ואחכ הראש המרדכי ועוד.
לא מוזכר ברשי ריף רמבם רוקח..
במפרשים מובא גם הנימוק - שבעבר כשהמאור בבית היו נרות. היו מצהירים ש" הנרות הללו" הם רק לנס וכו. להבדיל בין האור לאור ..
ולכן במסכת סופרים יש גירסא- שכתוב
" ומתנה ואומר " וכו. וכך גם במהריל.
יותר מכך יא שיש לאמור זאת בין שתי הברכות. ולפני ההדלקה.
ובקיצור חוברה עי חזל, והנוהג לאמרה מופיע לראשונה לפני כ 800 שנה. ונראה שגם קודם אמרוה, אם כי לא מצאנו בכתובים עכ.
וכז עוד לפני ריבוי הגירסאות על מספר המילים והאותיות
36/ 38/39/ 41 /44 /50
לבעלי הכוונות.
ז. מעוז צור .
הכול כבר נכתב ומפורסם- וממ ייחודו בתפוצתו הרבה רק במאות האחרונות ובכל העדות ,למרות היעדרותו מספרי היסוד ההלכתיים !
הבית האחרון על גלות אדום - חסר בחלק מהמקורות הקדומים. ויש ויכוח אם היה במקור ונשמט מפני הסכנה. ויא שנוסף בתקופה מאוחרת.
ממ המחבר הוא מרדכי מהראשונים - והוא לא ברור, יא ר מרדכי בן הלל מנירנברג שנספה בפרעות רינדפלייש, ורואים בפיוט קשר למסעי הצלב.ויא מרדכי בן יצחק מאיטליה שעבר למגנצא ,יא שחיבר גם את " מה יפית" לליל שבת.
הפיוט ידוע בעם ישראל כשבע מאות וחמישים שנה - אולם אינו מופיע בספרי ההלכה שוע משנה ברורה קיצשוע , אינצקלופ תלמודית ולא בלוח של הר טוקצינסקי. הוא כן מופיע כמנהג בסידורים וכדומה מלפני כארבע מאות שנה , מקור ראשון לאמירתו- עדות של הלקט יושר על התרומת הדשן ,ואחכ בקיצור שלה, ובחוות יאיר . אחכ עם הזמן היו עוד כל מיני בתים שחוברו בדומה לו. מהרמא. מהנחלת שבעה. מנכד המהרל החתס ועוד.
וכנל ייחודו היקלטותו ותפוצתו הרחבה בכל הקהילות החוגים, והפיכתו ל ש י ר של חנוכה - הוא, ו "יוונים יוונים " מהבית הרביעי שלו, למרות הנל.
מבחינת המבנה החריזה והמשקל הוא מעניין. ולמעוניין הכול מופיע בערכו.
ח, למנצח בנגינות- איזו מנגינה
ובאיזו מנגינה אתם שרים את הנרות הללו ?
מנגינת - בנגינות.
או מנ. -המעלות.
ואולי במנ. עלמות .
או מנ. מחלת.
או מנ. יונת אלם.
שכן לאבע כל אלה השמות הם : " של מזמור מסויים שיש לנגן כמנגינת שיר פלוני.
. וכתבו את התיבה הראשונה של אותו שיר.
והיה שיר שהתחיל בתיבת " "נגינות " ....וכו
ט. על המלחמות
אתה אוהב מלחמות- אהה !
למה מה . נראה לך ?
אז תוריד את ה וו'
. ...ו על ה מ ל ח מ ו ת . .
ממתי שמחים על מלחמות ?
והרי יעקב אמר : "הדא הוא ויירא- שלא יהרוג. ויצר לו- שלא יהרג.
וכן ראו גזירה רעה- אפילו בחרב של שלום.
אלא: ועל התשועות על המלחמות. בלי ו' .
ופירושו על התשועות שעשית במלחמות.
אבל אם מתעקשים להשאיר את הו' -אז אפשר כך:
א. ועל המלחמות שה' עושה בגויים. או
ב. ועל המלחמות = על הניצחון.
שניצחון מכונה מלחמה (הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה).
ובנוסח הספרדים אין גורסים זאת כלל .
י, מראשי הלוחמים על קידוה"ש
מי מצויין שהיה בראשי הלוחמים ביוונים ? כמובן " מתתיהו ובניו וכו". אבל היה עוד אחד ,שכולם יודעים אך אינם מכירים , ומיהו ? "מחותנו של מתתיהו",. הבנו , אבל מה שמו ?
אה - שמו "חשמונאי", כך משמע במגילה יא, שכן כתוב שם : וחשמונאי [ עם ו' ] ובניו ומתתיהו כהן גדול.. שבנו של זה נשא את בתו של זה. וכן במסכת סופרים ובמחזור ויטרי כתוב "וחשמונאי" ב ו'. ויש שדחו לפירוש זה.
אז איך שכחנו.
יא.
והדליקו נרות בחצרות קדשיך
אבל בשביל מה עם מקל- כיון שהיו טמאים.וכדי להימנע מטומאת המקדש הדליקו את המנורה "בהיכל" על ידי מקל ארוך !
( נכון שטומאה הותרה בציבור. אבל אם אפשר להימנע -רצוי להימנע, ונהגו כך. זרע יעקב.
אבל החתס אומר לא . לא במקדש- אלא ב...ח צ ר. שם הדליקו את המנורה.
וכך מסביר החתם סופר את הנאמר " והדליקו ב ח צ ר ו ת. קדשך.
מכיון שההיכל היה מלא בע"ז. ועד שפינוהו וטיהרוהו ל א הדליקו נרות בהיכל - אלא בעזרה.
וההדלקה בעזרה כשרה ! מפני שהדין שעל המנורה להיות במקדש היא מדיני "צורת הבית" ולא מדיני "ההדלקה" שכשרה גם בעזרה.
יב. לדביר ביתך
דבר-בסגול.
דבר- בקמץ.
דיבר- בחיריק וסגול.
מה מכל הנ"ל מתקשר ל"דביר" שבעל הניסים ?
וגם בשמ"ע ברצה והשב את העבודה לדביר..
רגע , אבל מה זה בכלל דביר?
1.המקדש כולו. חרדים ירושלמי ברכות,
או רק חלק במקדש: והוא-
2. מחיצה בין הקודש לק"ק. רשי במלכים א,ו,
3. רק קודש הקדשים. רדק מלכים שם
וכולם נמצאים במפרשים.
*דיבר = שמשם יוצא הדיבור לעולם.
*או הדבר= מגיפה לעוברי רצונו.
*או דבר בקמצים = שמשם יוצאים הדבר =התורה והמצוות [ואפשר שיש עוד פירוש].
-------------------