מאמר ג' נר מצוה אות כא.
מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק (שבת כא ב). הנה הזמן הזה ניתקן לנר מצווה הלזה, הוא הזמן הממוצע בין היום והלילה, ובפרט לדעת המסכת סופרים [פרק כ הלכה ד] דתנא משקיעת החמה, ועיין בתוס' זבחים (נו. ד"ה מנין) ומנחות (כ ע"ב ד"ה נפסל), כל היכא דתנא משקיעת פירושו מתחילת השקיעה. הנה תתבונן בדברי רז"ל (מנחות צט ב) דשאל ההוא מרבנן, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו ללמוד חכמות יוונית (היא הפלסופיא הטבעיית אשר הנחש כרוך בעקבה), ואמר לו [[רבו]: כתיב "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח), צא ובדוק שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה (והוא אינו בנמצא, כי אפילו הזמן הממוצע קצתו מן היום וקצתו מן הלילה). הנה על פי זה תבין כי הנר מצוה ניתקן זכרון לבני ישראל לחכמת תורתם, כי אור שֵׂכל ישראל היא למעלה מן חכמת הטבע (על כן היה הנס באור שלא כטבע), חלילה לבן ישראל להשקיע שכלו וחכמתו בחכמות החיצוניות כאשר רצו היוונים. וזהו שתיקנו בנר מצוה הזה (הרומז לחכמת התורה למעלה מן הטבע) משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא זמן ממוצע בין היום והלילה, ואף על פי כן אז נוהג הנר מצוה (הרומז לתורה), להורות: צא ובדוק שעה שאינה מן היום וכו', דאפילו זמן הממוצע – קצתו מן היום וקצתו מן הלילה, ואין לך רשות להיבטל ממנה, דכתיב: "והגית בו יומם ולילה":
חיפשתי אצל נכדו המנח"א בדרחו"ש, ול"מ שם אימתי הדליק.