פורום אוצר החכמה

כתב בצפנת פענח הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ג

והנה יש בזה ב' נסים א' מהנרות, וגם מה שנצולו מן העכו"ם, וא"ש מש"כ התוס' סוכה ד' מ"ו ע"א ד"ה הרואה ע"ש וקשה לתירוצם דאמאי לא תיקנו לשומע קריאת המגילה שיברך ג"כ זה. ובזה א"ש דהרואה מברך רק על הנס שניצול מעכו"ם ולא על הנס של הנרות. ובזה א"ש מה שכ' רש"י ז"ל בסוכה הנ"ל דגבי נר חנוכה מברך תחלה שהחיינו ואח"כ שעשה נסים וכן מבואר במס' סופרים ובגמ' דמגילה ד' כ"א ע"ב גבי מגילה מבואר להיפך דשהחיינו מברך לאחר שעשה נסים אך כאן קאי הנסים על שני הדברים על הנרות ועל הימים ובפורים הברכה רק על המגילה, ונ"ל דעכשיו שבטלה מגילת תענית נשאר רק מן הנרות ומשום מצוה ולכן לא נהגו לפרסם וגם ברכת הרואה לא נהגו.

וכ"כ בתשובה בשו"ת צפנת פענח החדשות ח"ג סי' טז.

וצ"ע טובא, שהרי בגמ' [ר"ה יח, ב] פליגי אם בטלה מגילת תענית או לא, ולא מצינו דכל דין ברכת הרואה תלוי בפלוגתא זו.
וביותר דמסקנת הגמ' [שם יט, ב] והלכתא בטלו והלכתא לא בטלו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר יומי. וכ"כ השו"ע [סי' תקעג, א] וז"ל, הלכתא בטלה מגלת תענית, וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם וכל שכן לפניהם ולאחריהם, חוץ מחנוכה ופורים שאסור להתענות בהם בעצמם, אבל לפניהם ולאחריהם מותר.
וא"כ מבו' דלענין חנוכה ופורים לא בטלה מגילת תענית.

יתכ"ל דהגמ' הביא דינא דחנוכה ופורים ממגילת תענית (שקדמה לתלמוד בבלי) וקבעו לדורות, ורק אח"כ פסקו שמגילת תענית אינו להילכתא, וודאי שהיה בכח חז"ל לבטל דבר אחד ולקיים את השני. ומה גם שתעניות עשרה בטבת וי"ז בתמוז וצום גדליה וכדו' ג"כ הובאו במגילת תענית ולא נתבטלו עם המגילה. זה אומר שרובו אינו להילכתא אבל מיעוטא להילכתא, ובפרט פורים שכבר הוזכר כיו"ט במגילת אסתר. ודוק ואשכח.

תרשישי כתב:ומה גם שתעניות עשרה בטבת וי"ז בתמוז וצום גדליה וכדו' ג"כ הובאו במגילת תענית

הפרק על התעניות הנספח למגילת תענית אינו ממגילת תענית, ואינו קשור כלל לסוגיא זאת.

עץ הזית כתב:

תרשישי כתב:ומה גם שתעניות עשרה בטבת וי"ז בתמוז וצום גדליה וכדו' ג"כ הובאו במגילת תענית

הפרק על התעניות הנספח למגילת תענית אינו ממגילת תענית, ואינו קשור כלל לסוגיא זאת.

אכן הצדק עמך, ויפה אמרת.
אך אכן צריך ביאור למה קראו לו 'מגילת תענית' - ולא 'מגילת יום טוב' וכדו' [ומסתמא כבר דנו בזה].

תרשישי כתב:יתכ"ל דהגמ' הביא דינא דחנוכה ופורים ממגילת תענית (שקדמה לתלמוד בבלי) וקבעו לדורות, ורק אח"כ פסקו שמגילת תענית אינו להילכתא, וודאי שהיה בכח חז"ל לבטל דבר אחד ולקיים את השני.

לא הבנתי את כל הדו"ד.
הצ"פ מדבר על מגילת תענית שבטלה, והוא מקשר את דין ברכת הרואה והדלקה בחוץ, לדין מגילת תענית אם בטלה או לא.
ומה מועיל לומר שחלק זה של מגילת תענית לא בטל.

תרשישי כתב: אך אכן צריך ביאור למה קראו לו 'מגילת תענית' - ולא 'מגילת יום טוב' וכדו' [ומסתמא כבר דנו בזה].

כי זה הימים שבהם אסור להתענות (כי הנחת היסוד הייתה שבכל יום יש רצון להתענות אם לא תקנת מג"ת)