בספר שם משמואל, מקץ תרע"ד, מובאים הדברים הבאים משמו של האדמו"ר רבי שמחה בונם מפרשיסחא: "וכמו שהגיד אדמו"ר הקדוש הרבי ר' בונם זצ"ל מפרשיסחא שכל הדברים הושפלו בחורבן ביהמ"ק חוץ מן התורה, ע"כ נרות חנוכה שהוא נר מצוה ושורה עליהם תורה אור, אי אפשר שתהי' בהם שום אחיזת חיצונים".
דבריו אלו לא נהירים על רקע הנאמר בגיטין נו ע"ב בנוגע לטיטוס שנכנס לקודש הקודשים והציע ספר תורה תחתיו במהלך חטאו: "אזל שדריה לטיטוס. "ואמר אי א-להימו צור חסיו בו" (דברים לב, לז) זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה? תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים, והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת [=דקר], ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר: "שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות" (תהילים עד, ד)".
כיצד אפשר להלום בין הדברים?