פורום אוצר החכמה

האם יש מישהו שמעיר בזה? האם זה קשור לזה שגם בגמ' מצינו שהמקור לברכות דרבנן הוא בחנוכה?

ואולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום..משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר..

אם תמצא ביאור - אולי זה יעזור גם לקושייתי:
מדוע הרמב"ם מונה (במנין המצוות שבהקדמת היד, בספר זמנים) רק ג מצוות דרבנן - עירובין, מגילה, ונר חנוכה, ואינו מונה את ההלל?

עליך עיננו כתב:האם יש מישהו שמעיר בזה? האם זה קשור לזה שגם בגמ' מצינו שהמקור לברכות דרבנן הוא בחנוכה?

ואולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום..משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר..

בחיפוש באוצר מצאתי שבספר תועפות ראם(תשע"ז, לרב אליעזר משה באר) על הרמב"ם דן בזה, כך כתוב בתוכן עניינים כאן:
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=608433
אלא שאיני מנוי(לצערי) ואינני יכול לראות מה כתוב אי שם בעמוד רכב.

עליך עיננו כתב:האם יש מישהו שמעיר בזה? האם זה קשור לזה שגם בגמ' מצינו שהמקור לברכות דרבנן הוא בחנוכה?

ואולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום..משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר..

בפשטות, כדי לעשות חיזוק לדרבנן (חנוכה).

עליך עיננו כתב:האם יש מישהו שמעיר בזה? האם זה קשור לזה שגם בגמ' מצינו שהמקור לברכות דרבנן הוא בחנוכה?

ואולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום..משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר..

שוב בינותי שהלכות חנוכה זה רק פרק אחד(פרק ג מהלכות מגילה וחנוכה) וסעיף אחד כי סעיפים א, ב, ג הם רק סיפור דברים ולא הלכות וסעיף ה הוא אמנם של חנוכה אבל חיוב הלל בחנוכה. וכפי הנראה עשה כן כדי לא להרבות בפרקים קטנים וכמו שהביא הרב מאזוז בספר מגדולי ישראל חלק א' מהרמב"ם והרמב"ן וז"ל: "הרמב"ם אהב את הקיצור ואת הצמצום, כלשונו באגרותיו: "לו יכולתי לשים כל התלמוד בפרק אחד, לא שמתי אותו בשנים". וכן כתב הרמב"ן בדרשת קהלת(כתבי הרמב"ן ח"א עמוד רח, ע"פ ביאור הרח"ד שעוועל שם)"והרב רבינו משה איננו מן המפזרים, והוא אשר גינה הפיזור". ע"כ(מהספר מגדולי ישראל).
וכיוון שההלכה השנייה של חנוכה זה הלל כבר כלל הלכות הלל כולן שם.(וכמדומה לי שראיתי פעם משהו שכתב כן בדעת הרמב"ם שחיבר ב' עניינים בפרק אחד ואינני זוכר היכן ואם היה זה על הנ"ל או הלכות אחרות וחיפשתי ולא מצאתי).

אכן סברא טובה.
אבל עדיין צריך להבין מדוע לא כתב את הלכות הלל בתוך הלכות חמץ ומצה או לולב, כדרכו לכתוב את פרטי ההלכות במקום הראשון שבו מגיעים אליהם (מהבולטים במיוחד: הלכות טומאת נדה - בהלכות איסורי ביאה, והלכות טומאת זב - בהלכות מחוסרי כפרה. שאילולא הכלל הנ"ל - היו ראויות שתיהן להיכלל בהלכות מטמאי משכב ומושב).
ונראה - כפי שכתבו לעיל כמדומני - שהעדיף להפריד בין הלכות שעוסקות במצוות דאורייתא לבין הלכות העוסקות במצוות דרבנן.
ועפ"ז גדלה קושייתי - מדוע לא כתב את מצוות ההלל בפירוש?

ואולי לא רצה לקרוא להלכות אלו בשם "הלכות מגילה וחנוכה והלל", מפני אריכות הלשון, ולכן לא כתב במפורש את מצוות ההלל במנין המצוות.

לגבי מה שכתבתי שיש הפרדה בין דאורייתא לדרבנן בספר זמנים, אאריך מעט יותר:
אלו הן המצוות דרבנן שמברכים עליהן אשר קדשנו במצוותיו וציוונו:
א. נטילת ידיים.
ב. נר שבת (לא כתבתי שויו"ט, כי לפי הרמב"ם אין מצווה להדליק נר בימים טובים, כידוע ליודעים).
ג. עירוב חצרות.
ד. עירוב תחומין.
ה. עירוב תבשילין.
ו. מגילה.
ז. נר חנוכה.
ח. הלל.
(כשמונים "שבע מצוות דרבנן" - מאחדים את כל העירובים לאחת, ומוסיפים מצווה נוספת: תעניות, או ברכות - ברכות הנהנין וכו'. אבל כאן היה לי נוח למנות כך לצורך נוחות הדיון).

וכך סידרן הרמב"ם:
א. מצוות נטילת ידיים - מפוזרת ברמב"ם לכמה מקומות: חלק בהלכות ק"ש ותפילה, חלק בהלכות ברכות, וחלק בספר טהרה (מפוזרות גם שם).
ב. מצוות נר שבת - כנראה כלל אותה בתוך "זכור את יום השבת לקדשו".
ג-ד. עירוב חצרות ועירוב תחומין - קבעו הלכות לעצמן ונקראו בשם "הלכות עירובין", וניכר בבירור שלא עשה הרמב"ם כרבינו הקדוש שהכניס את הלכות מחיצות והלכות תחומין לתוך מסכת עירובין, אלא הרמב"ם הכניס אותן לתוך הלכות שבת, ששם הוא מפרט את הדינים של המצוות דאורייתא והמסתעף מהן (כשיטתו, שתחומין דאורייתא), ורק את הלכות העירובין מדרבנן כתב בהלכות עירובין (אבל הטושו"ע נהגו כרבינו הקדוש במשנה, ורק הפרידו (בסידור הסימנים) לארבעה חלקים: הלכות מחיצות, הלכות עירובי חצרות, הלכות תחומין, והלכות עירובי תחומין).
ה. עירובי תבשילין - שולבו בתוך הלכות יו"ט, וכפי שכתבו לעיל שכך דרכו של הרמב"ם לשלב הלכות קצרות בתוך הלכות גדולות-יותר.
ו-ז-ח. מגילה חנוכה והלל - עליהן דיברנו כאן.

עזריאל ברגר כתב:אם תמצא ביאור - אולי זה יעזור גם לקושייתי:
מדוע הרמב"ם מונה (במנין המצוות שבהקדמת היד, בספר זמנים) רק ג מצוות דרבנן - עירובין, מגילה, ונר חנוכה, ואינו מונה את ההלל?

בתשובת ר"א בן הרמב"ם לרבי דניאל הבבלי שאלה א' (ד"ה אמנם אשר חשבת על הלל) אחרי שהוכיח דהלל חיובו רק מדרבנן כתב וז"ל ואף אם נודה למחשבה הזאת ונאמר כי נתחייב מן התורה בשבח סתם עם כל זאת לא יקשה עלינו כי אנחנו כבר מנינו חיוב מצות תפילה וענין חיובה כולל שבח והגדלה ובקשה וכדומה והשבח הוא ענף מחוב התפלה ואין פנים למנותו מצוה לעצמו. עכ"ל
ולפי זה מסתבר דאף לפי האמת לדעת הרמב"ם דהוי רק דרבנן, אינו נמנה כמצוה בפנ"ע, דלענין עצם ההלל שנאמר בכלל מצות תפילה, ולענין הזמן שנאמר הרי הוא בכלל מצוות שבמועד [ושרשו בחנוכה דתקנתו להודות ולהלל וכענפיו בכל מועד].

עליך עיננו כתב:אולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום.. משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר.

כ"כ כאן למטה בהערה 37
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=248


אולי י"ל עוד שלא הביאו בהלכות יו"ט להבדיל בין דאורייתא לדרבנן ולהוציא מדעת בה"ג שחושב אותו בכלל תרי"ג.

ועוד חוטי סברות:
-מצות הלל אינה מסתעפת משום פרט של מצות שביתת יו"ט מהתורה ולכן אין מקום לספחה שם.
-אינה בכלל מצות יו"ט שהרי נוהגת בחנוכה ממש כביו"ט שמן התורה והלומד הלכות חנוכה אין לו לחפש בהלכות יו"ט.

עזריאל ברגר כתב:לגבי מה שכתבתי שיש הפרדה בין דאורייתא לדרבנן בספר זמנים, אאריך מעט יותר:
אלו הן המצוות דרבנן שמברכים עליהן אשר קדשנו במצוותיו וציוונו:
א. נטילת ידיים.
ב. נר שבת (לא כתבתי שויו"ט, כי לפי הרמב"ם אין מצווה להדליק נר בימים טובים, כידוע ליודעים).
ג. עירוב חצרות.
ד. עירוב תחומין.
ה. עירוב תבשילין.
ו. מגילה.
ז. נר חנוכה.
ח. הלל.
(כשמונים "שבע מצוות דרבנן" - מאחדים את כל העירובים לאחת, ומוסיפים מצווה נוספת: תעניות, או ברכות - ברכות הנהנין וכו'. אבל כאן היה לי נוח למנות כך לצורך נוחות הדיון).

וכך סידרן הרמב"ם:
א. מצוות נטילת ידיים - מפוזרת ברמב"ם לכמה מקומות: חלק בהלכות ק"ש ותפילה, חלק בהלכות ברכות, וחלק בספר טהרה (מפוזרות גם שם).
ב. מצוות נר שבת - כנראה כלל אותה בתוך "זכור את יום השבת לקדשו".
ג-ד. עירוב חצרות ועירוב תחומין - קבעו הלכות לעצמן ונקראו בשם "הלכות עירובין", וניכר בבירור שלא עשה הרמב"ם כרבינו הקדוש שהכניס את הלכות מחיצות והלכות תחומין לתוך מסכת עירובין, אלא הרמב"ם הכניס אותן לתוך הלכות שבת, ששם הוא מפרט את הדינים של המצוות דאורייתא והמסתעף מהן (כשיטתו, שתחומין דאורייתא), ורק את הלכות העירובין מדרבנן כתב בהלכות עירובין (אבל הטושו"ע נהגו כרבינו הקדוש במשנה, ורק הפרידו (בסידור הסימנים) לארבעה חלקים: הלכות מחיצות, הלכות עירובי חצרות, הלכות תחומין, והלכות עירובי תחומין).
ה. עירובי תבשילין - שולבו בתוך הלכות יו"ט, וכפי שכתבו לעיל שכך דרכו של הרמב"ם לשלב הלכות קצרות בתוך הלכות גדולות-יותר.
ו-ז-ח. מגילה חנוכה והלל - עליהן דיברנו כאן.

ייש"כ גדול.

אליהו חיים כתב:

עזריאל ברגר כתב:אם תמצא ביאור - אולי זה יעזור גם לקושייתי:
מדוע הרמב"ם מונה (במנין המצוות שבהקדמת היד, בספר זמנים) רק ג מצוות דרבנן - עירובין, מגילה, ונר חנוכה, ואינו מונה את ההלל?

בתשובת ר"א בן הרמב"ם לרבי דניאל הבבלי שאלה א' (ד"ה אמנם אשר חשבת על הלל) אחרי שהוכיח דהלל חיובו רק מדרבנן כתב וז"ל ואף אם נודה למחשבה הזאת ונאמר כי נתחייב מן התורה בשבח סתם עם כל זאת לא יקשה עלינו כי אנחנו כבר מנינו חיוב מצות תפילה וענין חיובה כולל שבח והגדלה ובקשה וכדומה והשבח הוא ענף מחוב התפלה ואין פנים למנותו מצוה לעצמו. עכ"ל
ולפי זה מסתבר דאף לפי האמת לדעת הרמב"ם דהוי רק דרבנן, אינו נמנה כמצוה בפנ"ע, דלענין עצם ההלל שנאמר בכלל מצות תפילה, ולענין הזמן שנאמר הרי הוא בכלל מצוות שבמועד [ושרשו בחנוכה דתקנתו להודות ולהלל וכענפיו בכל מועד].

חשבתי לומר כן מסברא אך למיעוט בקיאותי חששתי אולי יהיו סתירות לזה ומי לנו גדול מבן הרמב"ם וייש"כ.

במסתרים כתב:

עליך עיננו כתב:אולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום.. משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר.

כ"כ כאן למטה בהערה 37
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=248


אולי י"ל עוד שלא הביאו בהלכות יו"ט להבדיל בין דאורייתא לדרבנן ולהוציא מדעת בה"ג שחושב אותו בכלל תרי"ג.

ועוד חוטי סברות:
-מצות הלל אינה מסתעפת משום פרט של מצות שביתת יו"ט מהתורה ולכן אין מקום לספחה שם.
-אינה בכלל מצות יו"ט שהרי נוהגת בחנוכה ממש כביו"ט שמן התורה והלומד הלכות חנוכה אין לו לחפש בהלכות יו"ט.

ייש"כ

אליהו חיים כתב:

עזריאל ברגר כתב:אם תמצא ביאור - אולי זה יעזור גם לקושייתי:
מדוע הרמב"ם מונה (במנין המצוות שבהקדמת היד, בספר זמנים) רק ג מצוות דרבנן - עירובין, מגילה, ונר חנוכה, ואינו מונה את ההלל?

בתשובת ר"א בן הרמב"ם לרבי דניאל הבבלי שאלה א' (ד"ה אמנם אשר חשבת על הלל) אחרי שהוכיח דהלל חיובו רק מדרבנן כתב וז"ל ואף אם נודה למחשבה הזאת ונאמר כי נתחייב מן התורה בשבח סתם עם כל זאת לא יקשה עלינו כי אנחנו כבר מנינו חיוב מצות תפילה וענין חיובה כולל שבח והגדלה ובקשה וכדומה והשבח הוא ענף מחוב התפלה ואין פנים למנותו מצוה לעצמו. עכ"ל
ולפי זה מסתבר דאף לפי האמת לדעת הרמב"ם דהוי רק דרבנן, אינו נמנה כמצוה בפנ"ע, דלענין עצם ההלל שנאמר בכלל מצות תפילה, ולענין הזמן שנאמר הרי הוא בכלל מצוות שבמועד [ושרשו בחנוכה דתקנתו להודות ולהלל וכענפיו בכל מועד].

ק"ק שהרי לרמב"ם נשים חיבות בתפילה והלל נשים פטורות משום שהוא ז"ג ולפי הנ"ל היה לרמב"ם לציין חיוב נשים בזה כמו בתפילה..

עליך עיננו כתב:

אליהו חיים כתב:

עזריאל ברגר כתב:אם תמצא ביאור - אולי זה יעזור גם לקושייתי:
מדוע הרמב"ם מונה (במנין המצוות שבהקדמת היד, בספר זמנים) רק ג מצוות דרבנן - עירובין, מגילה, ונר חנוכה, ואינו מונה את ההלל?

אינו נמנה כמצוה בפנ"ע, דלענין עצם ההלל שנאמר בכלל מצות תפילה, ולענין הזמן שנאמר הרי הוא בכלל מצוות שבמועד [ושרשו בחנוכה דתקנתו להודות ולהלל וכענפיו בכל מועד].

ק"ק שהרי לרמב"ם נשים חיבות בתפילה והלל נשים פטורות משום שהוא ז"ג ולפי הנ"ל היה לרמב"ם לציין חיוב נשים בזה כמו בתפילה..

זה אמנם רק 'קצת קשה' דהרי הזמן של המועד הוא המחייב של השבח בתפילה [וכמו שדקדק הר"א בן הרמב"ם דתפילה מורכב מג' דברים וכאן מחוייב ב'שבח' לבד], ובפרט אם הוא מחמת כן בכלל מצוות שבמועד מדרבנן (וכדכתבנו בס"ד לעיל, השארתי תיבות אלו שב'ציטוט') [ואולי יש לדון עדיין].

במסתרים כתב:

עליך עיננו כתב:אולי אפש"ל שכיון שחנוכה במהותו הוא להודות ולהלל אז זה ממש מצות היום.. משא"כ בשאר יו"ט ור"ח שזה דין אחר.

כ"כ כאן למטה בהערה 37
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=248


אולי י"ל עוד שלא הביאו בהלכות יו"ט להבדיל בין דאורייתא לדרבנן ולהוציא מדעת בה"ג שחושב אותו בכלל תרי"ג.

ועוד חוטי סברות:
-מצות הלל אינה מסתעפת משום פרט של מצות שביתת יו"ט מהתורה ולכן אין מקום לספחה שם.
-אינה בכלל מצות יו"ט שהרי נוהגת בחנוכה ממש כביו"ט שמן התורה והלומד הלכות חנוכה אין לו לחפש בהלכות יו"ט.

אכן דייקתי לעיל ולא הקשיתי מדוע לא נזכר בהלכות יו"ט, ובפרט שיש שני ימים טובים שאין בהם חיוב הלל (ר"ה ושש"פ), אלא מדוע לא נזכר בהלכות חמץ ומצה - שבו הוזכר ההלל לראשונה ברמב"ם (מלבד מה שהוזכר בדרך אגב בהלכות ברכות), או בהלכות לולב - שמנענעים אותו בשעת ההלל.

י"ל שלא הביאו בהל' חומ"צ שכן אין מברכים על ההלל בליל פסח

במסתרים כתב:י"ל שלא הביאו בהל' חומ"צ שכן אין מברכים על ההלל בליל פסח

עכ"פ לדעת הרמב"ם.

יעיון בחידושי רא"ב פינקל על חנוכה שהאריך שההלל של חנוכה זה "האתרוג" של חנוכה... שהמצווה בחנוכה היא להודות ולהלל ולכן החיוב של ההלל בחנוכה שונה מהותית מהלל בשאר ימים טובים(אולי לא מהלל של ליל פסח)
ןכך הוא מיישב שם מדוע הרמב"ם פירט את כל הלכות הלל דווקא בחנוכה משום שאז עיקר ההלל

בדרך אגדה יש לקשר ההלל במיוחד עם חנוכה, שכן בהלל מודגש כמה פעמים באופן מיוחד "בית אהרן" ("יברך את בית ישראל, יברך את בית אהרן וגו'"), וכמדומה שלא מצינו כזו הדגשה בשום קטע אחר של תפילה, ולכן זה שייך במיוחד לחנוכה שהוא חג של "כהניך הקדושים".

לעצם הענין כבר הערתי באשכול אחר שהשאלה הגדולה היא למה מפרט הרמב"ם את פרטי דיני ההלל לפני שהוא מפרט את פרטי דיני הדלקת נר חנוכה, ולכאורה איפכא מסתברא, ובפרט שהדלקת נר חנוכה היא כבר בליל כ"ה ואילו אמירת ההלל מתחילה רק בבוקר.

הרי"ף הביא גם כן את דיני הלל לאחר הלכות חנוכה (שבת יא: מדפי הרי"ף). ויתכן שהרמב"ם נמשך אחריו.

מספר בן מלך