פורום אוצר החכמה

הנה קיי"ל שאם כבתה אינו זקוק לה, ובמשנ"ב בשעה"צ תרע"ג ל"ב כתב שאפילו אם כיבה במזיד שמחוייב לחזור ולהדליק מ"מ לא יברך על ההדלקה.
והסתפקתי מה הדין באופן שהדליק כדין, ואח"כ בא רוח וכיוצ"ב והנרות כבו, אבל היה יכול למנוע את הכיבוי על ידי שמירה על הנרות, ופשע ולא שמר, האם הוא ככיבה במזיד שמחויב לחזור ולהדליק או כנכבו הנרות בשוגג, דמעיקר הדין אין חייב להדליקם.
וכן יש לדון, ברואה את נרות חברו הולכים ליכבות, ויש בידו למנוע את הכיבוי, האם מחוייב בזה, או שאין ענין בזה כלל. אשמח לסברות ומקורות.

לא הבנתי, מה זה 'פשע ולא שמר' כאשר מעיקרא אין בכלל חיוב שמירה?

אם הדלקה עושה מצוה, מה ההו"א שיצטרך לדאוג שנרות חבירו לא יכבו?

עצם דברי המשנ"ב שאם כיבה במזיד מחוייב לחזור ולהדליק מחושים בעיני - מנין לו החיוב הזה?

כדכד כתב:עצם דברי המשנ"ב שאם כיבה במזיד מחוייב לחזור ולהדליק מחושים בעיני - מנין לו החיוב הזה?

כי הרשב"א שאומר שלא ידליק מדבר בשוגג ומשמע שבמזיד ודאי חייב.

בהשקפה פשוטה, ויש גם ראיות, הא דכבתה אין זקוק לה אין זה אלא 'קולא' שהקילו על מי שעשה חובתו כראוי שלא להטריחו להדליק שוב. ולכן פשוט שהמכבה במזיד או קרוב לזה, אינו בכלל האי קולא, וכדמשמע בתש' הרשב"א כנ"ל.

לא ראיתי את הרשב"א
אבל בהשקפה פשוטה מ"ד כבתה אין זקוק לה זה בגלל שהמצווה החיא במעשה ההדלקה ולא בזה שידלק אח"כ

עכשיו ראיתי את הרשב"א הזה בפרוייקט השו"ת
[quot

e]

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקלט
שאלת מה שאמרו גבי נר חנוכה כבתה אין זקוק לה. אם לאחר שהדליק בא לתקנה וכבה אותה בשוגג אם חייב להדליקה פעם שנייה או לאו? ואם יחזור וידליקנה צריך לחזור ולברך או לא?
תשובה מסתברא שאינו חייב להדליקה דהוה ליה ככבתה דהדלקה עושה מצוה וכבר הדליקה. ואם בא להדליקה אינו מברך עליה דמצות הדלקה כבר עבדה[

/quote].
לא הבנתי מה הראיה מדבריו שכבתה אין זקוק לה היא קולא ואדרבא אני מבין מדבריו כמו בהודעתי הקודמת שאין זקוק לה משום שמקיים את המצוווה בעצם ההדלקה ולכן אין צריך להדליק אם כבתה כי אין מצווה שיהיה דלוק אלא להדליק.
מה שהרשב"א עוסק בכיבה בשוגג ולא במזיד הוא משום שע"ז היתה השאלה וגם הרבה יותר הגיוני שאדם יכבה בטעות כשבא לתקנה מאשרשיכבה במזיד אבל לכאורה הדין והטעם שייך גם באופן שכיבה במזיד

שתי ראיות שדין כבתה אין זקוק לה הוא פטור, ולא מחמת שגדר המצוה היא במעשה:
א. הרמב"ן כותב שבשבת שא"א להדליק לכו"ע כך הוא הגדר.
ב. התרה"ד [סימן קב] כותב שבע"ש שמדליקים מוקדם אפשר לברך כי הכשר מצוה כמצוה, ומבואר שהמצוה היא אחר כך אלא שהמעשה מכשיר אותו.

לענ"ד מהרשב"א שהבאתי ומל' השו"ע שהדלקה עושה מצוה לפיכך כבתה אין זקוק לה מוכח לא כך.
בעצם, מעצם הלשון "הדלקה עושה מצוה" מוכח א כך.

את הרמב"ן שהביא מר לא הבנתי.

מהתה"ד אין ראיה, שהרי ודאי שהדלקה עושה מצוה להלכה. א"כ יש לומר בכוונתו שמברכים על הדלקה בע"ש למרותש עושה את מעשה המצוה שאמור להיות בשבת טרם זמנו משום שגם ההכשר של זה שידלוק נר בשבת הוא גם מצוה

א. הלשון אכן מסייעת לזה, אבל עדיין לא מכריחה. כי אם יש ראיות שזה פטור אז גם הלשון תתפרש כך, שקיים את מצותו בזה.

ב.הרמב"ן אומר שגם למי שסובר ביום חול שזקוק לה בשבת אין זקוק והגדר האו כמו ביום חול למ"ד אין זקוק לה. וברור שעצם גדר המצוה לא משתנה מחול לשבת.

ג. לא הבנתי מה הענין להכשיר את הנר שידלוק בשבת אם המצוה היא המעשה.

א. לא הבנתי מדוע הלשון מסייעת ולא מכריחחה
ג. זה מה שמחדש התה"ד שלמרות שהמצוה היא בהדלקה הכשרת הנר שידלוק זה גם מצוה ואפשר לברך מעכשיו.

כדכד כתב:א. לא הבנתי מדוע הלשון מסייעת ולא מכריחחה
ג. זה מה שמחדש התה"ד שלמרות שהמצוה היא בהדלקה הכשרת הנר שידלוק זה גם מצוה ואפשר לברך מעכשיו.

א. כי אפשר לפרש את הלשון, שלמרות שמצד גדר המצוה היה ראוי שיזדקק להדליק, החבוה שהטילו עליו הוא רק המעשה ובזה קיים את מצוותו.

ג. הכשר מצוה כמצוה לא יכול לחדש מצוה חדשה אלר רק להכשיר את המצוה הקיימת. אם המצוה היא המעשה אז ההדלקה מבעו"י לא הכשירה מעשה בלילה, היא הכשירה שהנר ידלוק אבל לא זה מצוה.

א. לא הבנתי מדוע אפשר לפרש כך. כתוב שהדלקה עושה מצוה ולכן אם כבתה אין זקוק לה. איך שייך לפרש שיש פה ענין של קולות ופטורים. כתוב שהמצוה היא עצם ההדלקה ולכן אם כבתה לא נורא.
ב. לא ראיתי בפנים את הרמב"ן אבל ממה שהביא מר נראה שפשוט כוונתו שבשבת אם נכבה כיוון שאינו יכול להדליק קיים את המצוה אף למ"ד זקוק לה. לא הבנתי בכלל מה ההשלכה מכאן למ"ד אין זקוק וכיצד.
ג. בלי התה"ד איך תסביר את הדלקה עושה מצוה בהדלקה בערב שבת אם תפרש כשיטתי (שהיה משמע שהיית מוכן לפרש כך לולא הראיות נגד)?

א. ראשית יש להבהיר שכשאמרנו פטור אין הכוונה קולא שלא להטריחו, אלא שבעיקר חובתו הוא אחראי רק לדאוג מתחילה שידלוק ובזה התקיימה מצותו.
הדברים באו לאפוקי אמירה שהמצוה היא מעשה בלבד, ועל זה אנו אומרים שבודאי המצוה היא לעשות שהנר ידלוק ולא מעשה בעלמא, אלא שלא התחייב הגברא בזה יותר מהדאגה הראשונית ובזה התקיימה מצותו.
ב. תסתכל בפנים הוא אומר שזה אותו גדר כמו מ"ד אין זקוק לה.
ג. בלי התה""ד המהלך הוא כמו הרשב"א שמוכיח משבת לכל יום שאפשר להדליק קצת לפני הזמן.

א. אני בודאי מסכים שאפשר לפרש "כבתה אין זקוק לה" שהוא פטור מלדאוג להמשך הדליקה ולא שהמצוה היא במעשה ההדלקה.
את זה שהמצוה היא במעשה ההדלקה הוכחתי מ"הדלקה עושה מצוה.
כשהרשב"א והשו"ע מקשרים בין "הדלקה עושה מצוה" לכבתה אין זקוק לה" הרי שזה אומר שהמצוה היא במעשה ההדלקה ולא בהיות הנר דולולכן כבתה אין זקוק לה. לא הבנתי איך ניתן לפרש את זה אחרת.
ב. הסתכלתי ברמב"ן

בחידושי הרמב"ן מסכת שבת דף כא עמוד א
ושבת למ"ד כבתה זקוק לה דינו שוה לחול למ"ד כבתה אין זקוק לה כשם שבחול מותר להדליק בשמנים הללו ואם כבו אין זקוק לה אף בשבת כן לדברי הכל, ואין מחזרין להדליק בפתילות ושמנים אחרים, שבשבת לדברי הכל כבתה אין זקוק לה ואין לך בה אלא מצות הדלקה בלבד,

אם זו כוונת מר.
הוא לא אומר ש"יש להם אותו גדר" הוא אומר ש"דינם שווה". בפשטות כוונתו כמו שאמרתי שבשבת אינו יכול להדליק שוב גם למ,ד שבחול צריך.
ג. האם לפי הרשב"א אפשר להדליק לפני הלילה נר שלא ידלק כלל בלילה אלא יכבה קודם?
אם לא הרי שההיתר להדליק קודם הוא דווקא בנר שידלק בלילה שהוא זמנו
זאת, למרות שהדלקה עושה מצוה.
אם כן ישלומר שהגם שהמצוה היא במעשה ההדלקה זה דווקא במעשה הדלקת נר שאמור לדלוק בלילה.
לענ"ד זו כוונת התה"ד.

א. הדלקת נר זה לא מעשה בעלמא אלא לעשות שהנר ידלוק, אלא שבזה שהאדם דאג לכך במעשה כבר קיים את המוטל עליו. זה הכוונה עושה מצוה.
ב. הוא כותב 'ואין לך בה אלא מצות הדלקה בלבד' לא שהוא אנוס.
ג. אתה כותב דברים נכונים, אבל מה זה שייך להכשר מצוה כמצוה, ומה זה מסביר למה אם כבה הנר לפני הזמן לא צריך להדליק שוב?

א. מה שאחרי שהדליק אינו חייב לדאוג שישאר דולק מונח במלים "כבתה אין זקוק לה". כשאנו אומרים ש"הדלקה עושה מצוה" משמעות הדבר הוא שהמצוה היא בעם הדלקה (אף שההדלקה צריכה להיות ראויה לדלוק בזמן המצוה). כשאנו אומרים הדלקה עושה מצוה ולפיכך כבתה אין זקוק לה לא יתכן שהמשמעות היא שהוא אינו חייב לדאוג לדליקת הנר במשך הזמן ולכן אינו חייב לדאוג להדליקו אם כבה אלא שהמצוה היא במעשה הדלקה ולכן אם כבה אין צריך להדליק.

ב. הרי גם לפי הרמב"ן ההבדל בין הדלקת נרות חנוכה לליל שבת לבין הדלקתם ביום חול אינו נובע מהבדל בהלכות חנוכה אלא בהלכות שבת שביום חול מותר להדליק אם כבה בלילה ולמ"ד זקוק לה גם צריך להדליק ולבליל שבת אסור. לפיכך ברור שמה שלמ"ד זקוק לה בחול אין זקוק לה בשבת אינו נובע מיסוד חיוב אחר של חנוכה בשבת חנוכה אלא מכך שאסור לו להדליק ונמצא ש"אין לך אלא מצות הדלקה" הוא שמבחינה מעשית אינו צריך אלא להדליק בתחילה ולא להדליק שוב אם נכבה ולא שיש גדר חדש בהלכות חנוכה שהתחדש בדברי הרמב"ן.

ג. מה שהתכוונתי לומר הוא שכשמדליק בע"ש יוצר מצב שהנר דולק בליל שבת וזה הכשר מצוה והחידוש הוא שאפשר לברך עליו כי הוא מכשיר מצוה שהרי הוא צריך להדליק נר שאמור לדלוק בלילה וגם התחדש שאין צריך להדליק שנית אם נכבה כי בעצם יצר כבר את הכשר המצוה אלא שאח"כ נכבה

פעם רציתי להסביר הדין דכבתה אין זקוק לה עפ"ד הנימוקי יוסף בדין אשו משום חציו. ובעז"ה מצאתי לאחר זמן בשו"ת הגר"ש מוהליבר ז"ל או"ח סימן כ"ב שכתב וז"ל, "וצריך להבין הסברא מן הא דקיי"ל הדלקה עושה מצוה דאפי' כבתה אין זקוק לה, דמאחר דבעינן שמן כשיעור שידלוק חצי שעה, והוא לא הדליק רק משהו איך אמרינן דכבר קיים כל המצוה, והנלע"ד ע"פ מש"כ הנמוקי יוסף ז"ל בפ"ב דב"ק שהקשה על ר' יוחנן דסובר אשו משום חציו א"כ איך שרינן עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת דלדברי ר' יוחנן הוי כאילו הבעיר הוא בעצמו בשבת, ותירץ דמאחר דאמרינן אשו משום חציו וא"כ בזורק החץ בשעה שיוצא החץ מידו אמרינן דנעשה הכל, וכו', דכי אתחיל מערב שבת הוא דאתחיל וכמאן דאגרמיה בידים בההוא עידנא דלית ביה איסור חשוב עכ"ד. וכו' וכו' וכו'. ועפ"ז נתברר לנו הטעם דהדלקה עושה מצוה לענין זה דאם כבתה אין זקוק לה, דמאחר דאשו משום חציו, א"כ כבר עשה כל המעשה בשעת ההדלקה, ולא איכפ"ל במה שעשה אח"כ, וכו'."