פורום אוצר החכמה

מישהו מכיר נוסח ל על הניסים שגורס ״להשכיח תורתך ולהעביר חוקי רצונך״ (במקום ״להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך״). [ראיתי מי שמביא שכן הוא נוסח הגר״א, בספר עיון תפילה וכן בספר גנוזות הגר״א. ד״א: אשמח אפ מישהו יוכל את העמודים בהם כתוב כן מספרים אלו לכאן]

אני מזדרז לפני חנוכה, מאחר שראיתי שר' גדליה אייזמן אמר בשם ר' אייזיק שר שלא ראוי לעסוק בחטאי החשמונאים. אז אני כותב לפני...

הנה כתב הרמב"ן בראשית פרק מט: "ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'. והנה כתב הב"ח אורח חיים סימן תרע אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שהתרשלו בעבודה ועל כן היתה הגזירה לבטל מהם העבודה כדתניא בברייתא (אוצר מדרשים [אייזנשטיין] עמ' 193 ד"ה דור) שגזר עליהן אותו הרשע לבטל התמיד ועוד אמר להם מצוה אחת יש בידם אם אתם מבטלין אותה מידם כבר הם אבודין ואיזה זה הדלקת מנורה שכתוב בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד כל זמן שמדליקין אותן תמיד הם עומדין כו' עמדו וטימאו כל השמנים וכשחזרו בתשובה למסור נפשם על העבודה הושיעם יי' על ידי כהנים עובדי העבודה בבית יי' ע"כ נעשה הנס גם כן בנרות תחת אשר הערו נפשם למות על קיום העבודה ולפיכך לא קבעום אלא להלל ולהודות שהיא העבודה שבלב" ומובן אם כן שכל כוחם היה מחמת מסירות נפשם על העבודה, וכשעשו דבר שהוא גורם להתרשלות בה, ובאופן של קבע שכזה, ממילא נענשו כל כך.

כתב הרמ''א (תר''ע ב) ''יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב''
א. גבינה למה? למה לא חלב כעיקר המעשה? ואמנם יש שכתבו שהאכילתו גבינה או תבשיל של גבינה, אבל הרמ''א שמזכיר חלב למה לא חלב?
ב. למה לא יין, הרי לפי המסופר השקתו חלב וכשצמא נתנה לו יין ונרדם, אם כן היין זכה להיות הגומר במצווה?
ג. הנס נעשה גם בשמן, ולמה לא מזכיר הרמ''א שמן?

ראה אצל ח' סיימונס, 'אכילת גבינה ולביבות בחנוכה', סיני, קטו (א-ב), תשרי-חשון תשנ"ה, עמ' נז-סד.

אדם בודד (לא נשוי) שגר לבדו בבית הכנסת. היכן מדליק?
זה ודאי שכשנמצא בבית הכנסת בשעת הדלקה הוא יוצא יד"ח בהדלקה. (דזה כל התקנה להדליק בבית הכנסת.
השאלה היא כשהוא לא היה בהדלקה של בית הכנסת והוא הגיע כשכבו הנרות, האם י"ל שהוא כבר יצא בהדלקה שהדליקו בבית הכנסת? או שלא, דנכון אמנם שהוא יושן בבית הכנסת אבל מכיון שהבית כנסת לא שייך לו, אין לו שום שייכות למקום?

מדוע לא נהוג שהנשים יקראו הלל בברכה בחנוכה

אליעזר בלוי כתב:מדוע לא נהוג שהנשים יקראו הלל בברכה בחנוכה

איפה לא נהוג?
אצלנו הנשים אומרות הלל בברכה בכל יום שאומרים בו הלל.

מתוך יתד המאיר תמוז תש"פ סימן לז אות ח

ברוך00 כתב:אדם בודד (לא נשוי) שגר לבדו בבית הכנסת. היכן מדליק?
זה ודאי שכשנמצא בבית הכנסת בשעת הדלקה הוא יוצא יד"ח בהדלקה. (דזה כל התקנה להדליק בבית הכנסת.
השאלה היא כשהוא לא היה בהדלקה של בית הכנסת והוא הגיע כשכבו הנרות, האם י"ל שהוא כבר יצא בהדלקה שהדליקו בבית הכנסת? או שלא, דנכון אמנם שהוא יושן בבית הכנסת אבל מכיון שהבית כנסת לא שייך לו, אין לו שום שייכות למקום?

איפכא מסתברא. בהדלקת ביה"כ לא יוצא, משום שההדלקה היא משום מנהג ולא משום תקנת המצוה וע"כ יש חסרון בכוונה ובמקום ההדלקה הראוי (ואף אם נאמר מניחו על שולחנו שם זה בכל הראוי לבילה וק"ל דאף אם הוא מהנוהגים להדליק בפנים חייב להדליק שוב).
ומאידך מחיובי מזוזה (יומא יא., טושו"ע רפ"ו) למדנו שיש דיורין בביה"כ ואם דר שם נחשב ביתו, ולכן חייב להדליק בזמנו ובמקומו בברכה.

מצינו שהתקינו קידוש בביהכ"נ מפני אורחים שישנים שם
ולא מצינו שתיקנו עבורם הדלקת נ"ח
לכן נראה שאו שפטורים כי אין להם בית או שיוצאים בהדלקה בבית כנסת

כדכד כתב:מצינו שהתקינו קידוש בביהכ"נ מפני אורחים שישנים שם
ולא מצינו שתיקנו עבורם הדלקת נ"ח
לכן נראה שאו שפטורים כי אין להם בית או שיוצאים בהדלקה בבית כנסת

הקשר בין ההתחלה לסיום - רופף.

אם מר יפרש דבריו ולא יכתוב בחידות אולי אוכל להתייחס

צודק. ארחיב:
מדוע כת"ר מניח שהיו צריכים לתקן תקנת הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת?
אולי היה פשוט לכולם שכל אחד מדליק במקום לינתו ואכילתו, כפי שמדליק לעצמו נר להאיר?

ומאידך: הרי מצינו שתיקנו תקנת נ"ח בביה"כ!

ויעוין https://www.hamichlol.org.il/%D7%9B%D7% ... 7.91.D7.9F

האורחים שאוכלים ושותים בבית הכנסת .

תיקנו להם קידוש בבית הכנסת כי זה מקום אכילתם.
לפי זה לאורחים הישנים בית הכנסת היה צריך לתקן שידליקו שם נרות (ול"ד שאכילה קובעת אז לאלה שאוכלים שם).

מכך שחכמים התייחסו לקידוש ולא התיחסו להדלקת נרות - הנחתי מה שכתבתי לעיל שאו שיצאו ידי חובה בהדלקה בבית הכנסת או שהם פטורים

לא הבנתי מה ענין הקשור שהפנה אליו כת"ר לכאן

תניא רבתי (סימן לה). כל בו (סימן מד). בית יוסף (סימן תרעא). כתבו שהטעם להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת זה משום האורחים. אולם יש טעמים אחרים בראשונים.

הטעם משום האורחים זה כדי שהאורחים יצאו ידי חובתם או כדי שלא תשתכח מהם תורת הדלקת נ"ח או טעם אחר?

לשון הבית יוסף (סימן תרעא, סעיף ז, ד"ה ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת): נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת שום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן כתב הכל בו.

כאן הובא לקט מ"מ בטעם ההדלקה בביהכ"נ.

רציני כתב:לשון הבית יוסף (סימן תרעא, סעיף ז, ד"ה ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת): נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת שום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן כתב הכל בו.

אם כך לכאורה הדר בבית הכנסת יצא ידי חובה בהדלקה שבבית הכנסת גם אם לא היה שם בפועל

כדכד כתב:

רציני כתב:לשון הבית יוסף (סימן תרעא, סעיף ז, ד"ה ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת): נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת שום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן כתב הכל בו.

אם כך לכאורה הדר בבית הכנסת יצא ידי חובה בהדלקה שבבית הכנסת גם אם לא היה שם בפועל

אפשר להתחיל ככה. לולי תקנת חכמים האם האורחים היו חייבים להדליק בבית הכנסת, ומה שנגיד נשאל אם כן מדוע חכמים תיקנו?

חכמים לא תיקנו להדליק נרות בבית הכנסת.
זהו מנהג.
השאלה איפוא היא ממתי התחיל המנהג או מה היה בלעדיו.

כדכד כתב:חכמים לא תיקנו להדליק נרות בבית הכנסת.
זהו מנהג.
השאלה איפוא היא ממתי התחיל המנהג או מה היה בלעדיו.

לשון הבית יוסף ציטטתי אותו למעלה: נראה "שתיקנו" כן. ע"כ. ואולי אין כוונתו לתקנת חז"ל אלא לתקנה יותר מאוחרת.

רציני כתב:תניא רבתי (סימן לה). כל בו (סימן מד). בית יוסף (סימן תרעא). כתבו שהטעם להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת זה משום האורחים. אולם יש טעמים אחרים בראשונים.

לשון הבית יוסף (סימן תרעא, סעיף ז, ד"ה ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת): נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת שום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן כתב הכל בו.

אורחים אוכלים ושותים בביה"כ ולכן תקנו לקדש שם דהוא מקום סעודתם. אין פה שינוי ממצוות הקידוש המקורית, הרי העני הדר בביה"כ כבר חייב בקידוש. חידוש התקנה היא על שמשי בתי הכנסיות שיקפידו לקדש תמיד בין אם יש עני ובין אם אין ע"מ שלא יתרופף הדבר וישאר עני ללא קידוש.

לעומת זאת, מה המכריח לדוק בב"י שמדובר בלנים בביה"כ?
אם זו מצות הדר בביה"כ, ומוכח ממזוזה שכן הוא - המצוה המקורית כבר חלה, ויש לו להדליק בטפח הסמוך לפתח לרה"ר של ביה"כ, בזמנה, והדר הוא המדליק.
ההדלקה בביה"כ גדרה ואופיה שונים בתכלית. למה לבטל מצוות חז"ל מקורית מפני תקנה שמקורה ובסיסה לוט בערפל? אי לכך, דעת נוטה שמדובר באורחים בסתמא, כגון בלנים אצל בעלי בתים ואינם משתתפים בפריטי, ואולי אין זה מוציא אותם י"ח נר איש וביתו אלא י"ח פרסומי ניסא גרידא.

רציני כתב:

כדכד כתב:חכמים לא תיקנו להדליק נרות בבית הכנסת.
זהו מנהג.
השאלה איפוא היא ממתי התחיל המנהג או מה היה בלעדיו.

לשון הבית יוסף ציטטתי אותו למעלה: נראה "שתיקנו" כן. ע"כ. ואולי אין כוונתו לתקנת חז"ל אלא לתקנה יותר מאוחרת.

הבית יוסף לא כותב שמברכים על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת משום שמברכים על המנהג?

כדכד כתב:

רציני כתב:

כדכד כתב:חכמים לא תיקנו להדליק נרות בבית הכנסת.
זהו מנהג.
השאלה איפוא היא ממתי התחיל המנהג או מה היה בלעדיו.

לשון הבית יוסף ציטטתי אותו למעלה: נראה "שתיקנו" כן. ע"כ. ואולי אין כוונתו לתקנת חז"ל אלא לתקנה יותר מאוחרת.

הבית יוסף לא כותב שמברכים על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת משום שמברכים על המנהג?

את זה הוא כתב בשם הריב"ש. אבל אתה צודק שעדיף לא לעשות מחלוקת בזה.

שקלאוו כתב:

רציני כתב:תניא רבתי (סימן לה). כל בו (סימן מד). בית יוסף (סימן תרעא). כתבו שהטעם להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת זה משום האורחים. אולם יש טעמים אחרים בראשונים.

לשון הבית יוסף (סימן תרעא, סעיף ז, ד"ה ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת): נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת שום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא. וכן כתב הכל בו.

אורחים אוכלים ושותים בביה"כ ולכן תקנו לקדש שם דהוא מקום סעודתם. אין פה שינוי ממצוות הקידוש המקורית, הרי העני הדר בביה"כ כבר חייב בקידוש. חידוש התקנה היא על שמשי בתי הכנסיות שיקפידו לקדש תמיד בין אם יש עני ובין אם אין ע"מ שלא יתרופף הדבר וישאר עני ללא קידוש.

לעומת זאת, מה המכריח לדוק בב"י שמדובר בלנים בביה"כ?
אם זו מצות הדר בביה"כ, ומוכח ממזוזה שכן הוא - המצוה המקורית כבר חלה, ויש לו להדליק בטפח הסמוך לפתח לרה"ר של ביה"כ, בזמנה, והדר הוא המדליק.
ההדלקה בביה"כ גדרה ואופיה שונים בתכלית. למה לבטל מצוות חז"ל מקורית מפני תקנה שמקורה ובסיסה לוט בערפל? אי לכך, דעת נוטה שמדובר באורחים בסתמא, כגון בלנים אצל בעלי בתים ואינם משתתפים בפריטי, ואולי אין זה מוציא אותם י"ח נר איש וביתו אלא י"ח פרסומי ניסא גרידא.

ז"ל התניא: כתב בעל הריברות נהגו להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ויש מקומות שנהגו להניחה על הפתח ויש שמניחיי אותה באמצע בית הכנמת ומנהגינו להדליקה בבית הכנמת ושמא נהגו להדליקה עבור האורחים ועבור מי שלא יהיה לו שמן להדליק נר חנוכה אבל מורי הרב חביבי ז"ל היה נמנע מלהדליקה בבית הכנמת כדי שלא לברך עליה אבל אם היו אורחים ישנים בבית הכנסת היו האורחים עצמן צריכין להדליקה דקיימא לן אכסנאי חייב בנר הנוכה. עכ"ל.
ולכאורה מסופו משמע שבהתחלה לא דיבר על אורחים שישנים בבית הכנסת. וכמו שכתבת שאין הכוונה באורחים הישנים בבית הכנסת.
מה שכתבתי שגם את הטעם הזה כתב הכלבו. נמשכתי אחרי הבית יוסף. אולם כבר הקשו האחרונים שבכלבו לא מופיע הטעם הזה.

בדוכנים של בלוי בבתי-הכנסת נמכר כעת ספר 'סוכת חיים' ובו הרבה נידונים קצרים על חנוכה עם תשובות הפוסקים. מומלץ לענ"ד.
https://bloy.co.il/product/%D7%A1%D7%95 ... %9B%D7%94/

לי יש את ספרו על סוכות, וכעשור שלא מש משולחני בסוכות.

בני זוג האוכלים אצל ההורים המתגוררים בעיר אחרת, וישנים בדירה של שכנים שאינם נמצאים בביתם, האם חייבים בהדלקת נרות חנוכה, והאם צריכים לברך?

בברכת התורה.

בחור שהוריו גרים בחו"ל ומתארח אצל בני משפחה בא"י כל ימי החנוכה, האם מדליק שם מדין בעה"ב (וכמו שהיה מדליק בישיבה) או מדין מהדרין (וכמו שהיה מדליק בבית הוריו), והאם יש בזה נפק"מ למעשה, ולדוג' - אם המארח מדליק בצאה"כ והבחור בשקיעה - האם הדלקת הבחור פוטרת את בעה"ב?

בענין האורחים, לפלא שלא העירו עדיין מדברי המשנה ברורה הדן בזה להדיא

לי יש שאלה במקום הדלקת נר חנוכה.
בביתי יש שתי חלונות, ואחת מהם מתחלת בפחות מי"ט, שאוכל להדליק בהידור למטה מי' טפחים. אמנם לפני החלון הזה יש אילן קטן המסתרת את ראיית החלון מרה"ר, ולמעשה לא נראה שאפשר לראות את הנרות מבחוץ. האם יש איזה פסק שאם מדליק על יד החלון, המפריע מבחוץ אינו חוסם בעד ההידור של הדלקה לבני רה"ר, ואין זה אלא 'אריא הוא דרביעא עליה'? בשעה"צ הרי הכריע דמעלת סמוך לרה"ר עדיף ממעלת למטה מי"ט, ע"כ אולי מן הראוי להדליק על יד החלון השני.

לא חיפשתי בספרי הליקוטים למיניהם, רק במ"ב

והתחלתי לחפש, וראיתי שדברי השעה"צ במחלוקת הם שרויים.
כתב המג"א (תרע"ו סק"ו) "נראה לי דאם דר בעליה, מניחה בחלון אפילו הוא למעלה מעשרה". וע"ז כ' השעה"צ מש"כ, דמעלת חלון הסמוך לרה"ר עדיף ממעלת פחות מי"ט, שזה מדינא דגמרא וזה אינו. ועיי"ש בפמ"ג

אמנם בעייני בערוך השלחן ביאר את דברי המג"א באופן אחר

ולפי דבריו בחלון מעולם לא נאמר דינא די"ט, ולכן אין שום דחייה בדבר כלל, ואפשר לבחור באיזה חלון שארצה.

הנוהגים בזמן מוצ"ש כשי' ר"ת לחומרא, אבל בחנוכה מזדרזים להבדיל ולהדליק עוד לפני זמן ר"ת. האם עדיין ראוי להם (או אפילו מחוייבים כמו 'נדר') להקפיד לא לעשות שאר מלאכות עד הזמן הקבוע כמנהגם, או שאין בזה ענין כ"כ.

עושה חדשות כתב:הנוהגים בזמן מוצ"ש כשי' ר"ת לחומרא, אבל בחנוכה מזדרזים להבדיל ולהדליק עוד לפני זמן ר"ת. האם עדיין ראוי להם (או אפילו מחוייבים כמו 'נדר') להקפיד לא לעשות שאר מלאכות עד הזמן הקבוע כמנהגם, או שאין בזה ענין כ"כ.

לכאורה יש ענין. כי לדעת ר"ת אמנם הם חטאו בהדלקת הנר, אבל זה לא אומר ששבת יצאה...

או כלך לדרך זו
אמנם בהתנגשות בין הרצון לקיים מצות הלקה בזמנה לבין הרצון להחמיר כשיטה מסויימת בהלכות שבת הכרענו להחמיר בזמן ההדלקה אבל עדיין אין סיבה לא להחמיר כשיטה ההיא בהלכות שבת בכל שאר הענינים

ברמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"ג "להראות ולגלות הנס", וציינו במהדורת פרנקל שבכתבי היד של הרמב"ם ליתא מילים אלו (וכן ב"דפוס קדמון", שזה דפוס מלפני גירוש ספרד).
ומעניין מאוד שבחיפוש באוצה"ח של מילים אלו יש למעלה מאלף תוצאות, ואמנם רוב התוצאות זה כמדומני שמעתיקים את כל דברי הרמב"ם בהלכה זו (ללא הדגשה של מילים אלו או דיוק מהם), אבל יש הרבה מהספרים שדנים ומפלפלים במילים אלו. וכן במשנ"ב ריש הלכות חנוכה כשהביא את דברי הרמב"ם, ציין במיוחד בשעה"צ על מילים אלו שוב שהמקור הוא מהרמב"ם. ומעניין מהיכן נולדה הוספה זו בדברי הרמב"ם, והאם אולי יש לזה איזה מקור בראשונים אחרים ?

לגבי הדין של מסובב במצוות
האם זה אומר גם להשתדל לעבור באותו הפתח ולא להשתמש בפתחים האחרים ליציאה מהבית?

עושה חדשות כתב:לגבי הדין של מסובב במצוות
האם זה אומר גם להשתדל לעבור באותו הפתח ולא להשתמש בפתחים האחרים ליציאה מהבית?

"מסובב במצוות" זה לא רק מעליותא בהדלקה עצמה?

לש' הפוס' הוא שבשעה שיעבור ביניהם יהיה מסובב במצוות, לכן שאלתי כנ"ל, האם ראוי להעדיף את המעבר בפתח זה על פני שאר הפתחים.

-

שאלה נוספת; האם הדין של 'חשד' נאמר רק בב' פתחים או גם במי שיש לו חלונות לכמה רוחות שיצטרך להדליק בכולם מפני החשד?

עושה חדשות כתב:שאלה נוספת; האם הדין של 'חשד' נאמר רק בב' פתחים או גם במי שיש לו חלונות לכמה רוחות שיצטרך להדליק בכולם מפני החשד?

ראה הגהות רב"פ.