פורום אוצר החכמה

דנו הפוסקים בדעת השו"ע האם בחורי ישיבות צריכים להדליק בישיבה או שהם כלולים בהדלקה של אביהם בבית.
כידוע, אין זו מחלוקת אשכנזים וספרדים (והעיר על זה הגר"א שפירא במכתבו שבסוף מקראי קודש לר"מ הררי), ובכל זאת, הפוסקים הספרדים שהתרגלו שרק האב מדליק וכדי שהבן ידליק צריך 'חידוש', נדמה כי ידם פחות קלה על ההדק מחבריהם הפוסקים האשכנזים לקבל סברא כזו.
מי מבין הפוסקים הספרדים נקט שבחורי ישיבות ידליקו?
זכור לי כעת הגר"ש משאש, מי עוד?

איפה הגר"ש משאש כתב בזה?
ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.

כמדומה שהרב יהודה עדס סובר כך.

יוסף בניהו כתב:ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.

עיקר הסברא הוא שהבן שגר בפנימיה בישיבה נחשב כדר בביתו שבישיבה ולא כדר בבית אביו ולכן הדלקת אביו בבית האב אינה מוציאה אותו ידי חובה

יוסף בניהו כתב:איפה הגר"ש משאש כתב בזה?
ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.

במקראי קודש שם (ט, הערה צג [מהד' תשע"ז]) הביא שכך שמע מהרב משאש ושכך כתב במאמר באור תורה. אולם לא כתוב שם באיזה כרך המאמר.
והסיבות הם כפי שהביא הרב כדכד.

[אגב, לרב משאש יש סברא נוספת הקשורה לענין (נתבארה בכמה סימנים בתבואות שמש ובשמש ומגן), שגם בתוך הבית עצמו יכולים בני הבית להדר ולהדליק בעצמם ולא לצאת בהדלקת אביהם]

האריך בזה מכל הצדדים מהר"א בחבוט שליט"א ראש כולל ברכת אברהם בקובץ בתורתו חנוכה נמצא באוצר.

ישראל אליהו כתב:כמדומה שהרב יהודה עדס סובר כך.

ודאי לא כמדומה וכן סובר ר' חנוך כהן.

אכן, ראיתי כעת בשערי יהודה חנוכה (סי' יז) שהרב עדס כותב להדליק, אבל לא לברך, מסב"ל.
מיהו הרב חנוך כהן?

ראש ישיבת באר התלמוד.

הרב יהודה עדס חזר בו ממש"כ בספרו והורה לברך בשיעור כללי.

אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!

(מתוך קובץ גליונות)

יוצא פוניבז' כתב:אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!

רוה"ק??????

איך אתה מסביר איך אפשר להכריע בלי להביא שום ראיות ענייניות, ומבלי להתייחס לראיות שכבר הובאו לכאן ולכאן.
אין אלו אלא דברי נביאות, ומכח רוח הקודש שנזרקה בו!
ומכאן חילו לכתוב בראש כל עמוד ועמוד "ניתן לסמוך ע"ז הלכה למעשה", כי אין כאן שום מקום ליראת ההוראה, אחר שמן השמים הסכימו עמו!

יוצא פוניבז' כתב:אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!

(מתוך קובץ גליונות)

חנוכה 1.JPG

חנוכה 2.JPG

חנוכה 3.JPG

מי הכותב?

דנו קמיה רבינו הגר''ד הכהן קוק שליט''א בבן ישיבה היכא מקרי דירתו לגבי הדלקת נ''ח, ורצה רבינו לדמותו להא דאי' (כלים יז,יג,) כל שבים טהור, חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה, דברי רבי עקיבא. וברע''ב פי' לפי שכל שאר בריות שבים אין אחד מהם בורח ליבשה כשבאים לצוד אותם, אלא כלב הים בלבד, הלכך הוי בכלל עורות היבשה, ואם עשה כלי מעורו מקבל טומאה. היינו שנמדד מקום מגורו וחיותו לפי שעת הדחק שאז בורח ליבשה אפי' שנמצא בים. א''כ גם בבן ישיבה השוהה בישיבה בכל זמן אבל זיקתו הפנימית קשור לבית הוריו א''כ סו''ס מקרי דר שם. ואמר רבינו שאין לדמותו דבכלים דנים אנו לגבי ''שם בריה'' ובזה תלוי היכן קשור בשעת הדחק שאז אכן זה סימן ומורה על זיקתו הפנימית ליבשה. משא''כ כאן אנו דנים על ''מציאות דירתו'' ולזה אין שייך זיקה הפנימית כ''א בפועל היכן דיוריו.

בדומה לכך פסק מרן הראש"ל הגר"מ אליהו זצ"ל שמקומו בבית הוריו כי לשם הוא הולך כשהוא לא חש בטוב.
ולמיטב זכרוני, מרן הגרא"א כהנא שפירא זצ"ל דחה סברא זו.

וכן מרן הגרב"צ א"ש הביא ראיה לזה מב"מ יעויין אורל"צ ח"ד.
ובס' נר ציון.

פלוריש כתב:

יוסף בניהו כתב:איפה הגר"ש משאש כתב בזה?
ואולי תאמר את עיקרי הסברות לחייב את הבן,
שלכאורה נראה פשוט לפוטרו.

במקראי קודש שם (ט, הערה צג [מהד' תשע"ז]) הביא שכך שמע מהרב משאש ושכך כתב במאמר באור תורה. אולם לא כתוב שם באיזה כרך המאמר.
והסיבות הם כפי שהביא הרב כדכד.

[אגב, לרב משאש יש סברא נוספת הקשורה לענין (נתבארה בכמה סימנים בתבואות שמש ובשמש ומגן), שגם בתוך הבית עצמו יכולים בני הבית להדר ולהדליק בעצמם ולא לצאת בהדלקת אביהם]

מצאתי כעת בשו"ת חבל נחלתו שציין למקור דברי הגר"ש משאש באור תורה: https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D ... 7%9B%D7%92

פלוריש כתב:דנו הפוסקים בדעת השו"ע האם בחורי ישיבות צריכים להדלעק בישיבה או שהם כלולים בהדלקה של אביהם בבית.
כידוע, אין זו מחלוקת אשכנזים וספרדים (והעיר על זה הגר"א שפירא במכתבו שבסוף מקראי קודש לר"מ הררי), ובכל זאת, הפוסקים הספרדים שהתרגלו שרק האב מדליק וכדי שהבן ידליק צריך 'חידוש', נדמה כי ידם פחות קלה על ההדק מחבריהם הפוסקים האשכנזים לקבל סברא כזו.
מי מבין הפוסקים הספרדים נקט שבחורי ישיבות ידליקו?
זכור לי כעת הגר"ש משאש, מי עוד?

אתמהה, גם בהו"א שאינם סמוכים ע"ש אביהם - למה שידליקו בחדרם?
כולם אוכלים בחדר אוכל אחד, ויש להם דין אכסנאי.
לדעת השו"ע נר איש וביתו ואכסנאי משתתף בפריטי ולא מדליק בחדרו.
לפיכך, בכל הבנין יהיה מדליק אחד וכולם ישתתפו בפריטי ויכוונו לברכותיו.

כי החדר מיוחד לכ"א לשימושיו בעוד שחדר האוכל הוא חדר מרכזי לכולם לפיכך אם הישיבה היא הבית אז הבית הוא החדר ולא חדר האוכל

כמעיין המתגבר כתב:

יוצא פוניבז' כתב:אחר עשרות שנים של מחלוקות ודיונים, הוכחות מהראשונים לכאן ולכאן, העלאת סברות ודחייתם, שוב הופיעה רוח הקודש בבית מדרשינו, והכריעה את ההלכה, בחדות ובבהירות!
אשרי העם שככה לו!

(מתוך קובץ גליונות)

חנוכה 1.JPG

חנוכה 2.JPG

חנוכה 3.JPG

מי הכותב?

הרב שמואל כהן בשם הגרש"ז דרוק שליט"א
ברוב מוחלט הגרש"ז מסכים עם הנכתב שם כולל שורת הכותרת,
בנוסף, הגרש"ז ידוע מאד בכח חידושו,
ובכח ההוראה החד שלו, בלי לחשוש מחידושים,
ולעיתים נראה כרוה"ק... ואכמ"ל.

בעניין מקום ההדלקה בישיבה כתבתי בעבר (לעצמי):
לכאו' ע"פ הפשטות דקיי"ל כתוס', וכמנהג חכמי ירושלים (וי"א דכן דעת החזו"א גבי חנוכה) דגם חצרות שלנו חשיבי חצר, א"כ לכאו' יש להדליק בפתח חדר המדרגות (ואפי' כשפונה לרחבה המשותפת לכמה מבנייני הישיבה, ואפי' כשהרחבה מגודרת, דגם מי שאינו מבני הישיבה יכול לעבור בה, וכן מצוי), ולכאו' פנימית ישיבה היא עוד יותר טובה משאר חצרות שלנו, דמצויים שם מיני תשמישי חצר כגון כביסה ואכילה, ויש מקומות שאף מסתובבים שם לבושים בבגדי שינה וכדו'. ומאידך אין כ"כ שייכות לבחור שידליק בפתח הישיבה לרה"ר ואין ניכר שם מי המדליק. (ומיהו לכאו' יש לחוש להדליק שם)

ולכאו' ראוי להדליק אף בחלון (אם אינו גבוה מעל כ' אמה), למיחש להדעות שאין יוצאים בהדלקה בפתח חצרות שלנו, ובצירוף דעת רש"י ועוד ראשונים דכלל אין יוצאים בהדלקה בפתח חצר. ולכאו' בזה יש להעדיף חלון הפונה לרה"ר ממש מחלון הפונה לרחבת הישיבה. [ובחלון הגבוה מעל כ' אמה יל"ע אי יש צד לסמוך על הבניינים שממול]

עד כאן אם נאמר שקומת הפנימיה הוי בית לכל הדרים בה וחדר המדרגות הוי החצר, אך באמת עוד יל"ע להגדיר את החדר כבית ואת הפנימיה כחצר (עם תשמישי חצר מהודרים וכנ"ל), ואי חדר המדרגות הוי רה"ר או שחצר זו אינה פונה כלל לרה"ר.

עוד יש לדון להדליק בפתח החדר הפונה לפנימיה, וכדאמרן שיתכן שהחדר הוא הבית והפנימיה היא החצר. וכן יל"ע אי מפני שהפנימיה (המסדרון וחדר המדרגות) מקורה אי הוי בית השותפין שאין יוצאים בהדלקה בפתחו.

עוד יש לדון בדברי רבינו האגרות משה זצוק"ל דהמקום היחיד שיש לבחור בישיבה היא המיטה שלו, וא"כ היה צריך להדליק ע"י המיטה.
אלא שאי"ז מקום מוגדר כ"כ. ושמא מועילה לזה הדלקה בחלון.


כ"ז כתבתי בעבר, ולא עיינתי כעת כלל.

כדכד כתב:כי החדר מיוחד לכ"א לשימושיו בעוד שחדר האוכל הוא חדר מרכזי לכולם לפיכך אם הישיבה היא הבית אז הבית הוא החדר ולא חדר האוכל

זו בדיוק הנקודה של אכסנאי והשתתפות בפריטי, שאחד מדליק במקום משותף לכולם ולא כל אחד במקום תשמישו. (כמובן לא בחדר אוכל עצמו אלא בפתח הבנין)
יתרה מכך - חדר אינו בית, וכי מה בכך שהוא עושה שם תשמישיו? הוא לא בעה"ב שנדרש כלל לסוגיה של אם מקום תשמישו צ"ל להיות מקום הדלקתו.
הוא אכסנאי, ואם כל אכסנאי היה מדליק בחדרו, ודין השתתפות בפריטי לא היה בא לעולם.

ואם דנים במהלך השו"ע, הרי שאחת הסיבות לכך שאינו פוסק כהמהרי"ל ורמ"א אלא כהתוספות, היא כיון שישנו רק מקום הדלקה ראוי אחד לכל בית שפוטר את הבית ואת בני הבית.
מסיבה זו בעה"ב מוציא את בני ביתו ולא מדליק כמספר בני הבית כי אין בכך היכר, וגם לא ידליקו בני הבית באותו מקום. ומסיבה זו יש השתתפות בפריטי ולא יכול כל אכסנאי להדליק בחדרו - כי אין זה מקום ראוי להדלקה.
אכן אם מפרידים את החבילה ואומרים שאין בימינו מקום ראוי אחד לפי דיני הקדימות בגמ', אזי גם לשו"ע אין מניעה לבני הבית להדליק כל אחד היכן שירצה (כהשמועה בשם הרב משאש לעיל), וגם אין דין פריטי והאכסנאי יכול להדליק בחדרו.
וכן אם נאמר שיש מקום ראוי אחד בלבד, אבל לא נסבור את התוס' ונאמר שמס' אנשים יכולים להדליק בפתח הבית או החלון, אין חובה שבעה"ב יוציא יד"ח דווקא אלא יוכלו בני הבית להוסיף ולהדליק באותו מקום.
אבל מה לעשות שהשו"ע סובר את שניהם, ואם כנים אנחנו שאת דעת השו"ע באנו לברר, הרי ברירא לן שאחד ידליק בפתח הבנין והיתר ישתתפו בפריטי עה"ש ועל הפתילות.

א. בהרבה ישיבות היום חדר האוכל נמצא בבנין אחר מהפנימייה. כדאי לתת ע"כ הדעת.
ב. אכסנאי הוא אורח, בחור ישיבה לא מתארח בישיבה אלא שוכר את חלקו (או ע"י אביו, ובהסתברות גבוהה מצד עצם השתייכותו לבני הישיבה, וכמצוי מאד שבד"כ לא מסלקים בחור מהפנימייה כי אביו לא משלם שכר לימוד) וזו דירתו.
ג. בלומדי בישיבה אכן השתדלתי להיות הראשון שמדליק בפתח הפנימייה שלנו...

כב' ספרדי?

לא

אור עולם כתב:ב. אכסנאי הוא אורח, בחור ישיבה לא מתארח בישיבה אלא שוכר את חלקו (או ע"י אביו, ובהסתברות גבוהה מצד עצם השתייכותו לבני הישיבה, וכמצוי מאד שבד"כ לא מסלקים בחור מהפנימייה כי אביו לא משלם שכר לימוד) וזו דירתו.

אכסנאי אינו מתארח בחינם אלא מתארח בשכר. אלא שהוא אינו שוכר כי בעה"ב אינו מקנה לו זכות בקרקע באופן שאינו יכול להוציאו עד תום תקופת השכירות, אלא מקנה לו זכות ללון ולאכול כפי שמפ' בפוסקים.
בחור ישיבה לא שייך לדיני שוכר בשו"א כי אין בידו שום קרקע (גם המיטה שלו אינה שכורה לו, כי ניתן להחליף לו מיטה או חדר בכל עת).
וכי מה בכך שלא מסלקים אותו אם לא משלם שכ"ל? זו טענה קלישא. גם לחיידר או ישיבה בלי פנימיה הוא משלם, וגם שם לא יוציאו אותו במהרה אם לא משלם.

שקלאוו כתב:

כדכד כתב:כי החדר מיוחד לכ"א לשימושיו בעוד שחדר האוכל הוא חדר מרכזי לכולם לפיכך אם הישיבה היא הבית אז הבית הוא החדר ולא חדר האוכל

זו בדיוק הנקודה של אכסנאי והשתתפות בפריטי, שאחד מדליק במקום משותף לכולם ולא כל אחד במקום תשמישו. (כמובן לא בחדר אוכל עצמו אלא בפתח הבנין)
יתרה מכך - חדר אינו בית, וכי מה בכך שהוא עושה שם תשמישיו? הוא לא בעה"ב שנדרש כלל לסוגיה של אם מקום תשמישו צ"ל להיות מקום הדלקתו.
הוא אכסנאי, ואם כל אכסנאי היה מדליק בחדרו, ודין השתתפות בפריטי לא היה בא לעולם.

בחורי הישיבה אינם אכסנאים בישיבה אלא גרים בישיבה.
נכון שרוב שעות היום אינם בחדר כי אם בבית המדרש אבל מקום מגוריהם המיוחד להם הוא בישיבה.
אכסנאי הוא אגדם המתארח אצל מישהו אחר לעתים בחדר נפרד ולעתים לא ועליו דווקא אמרו שישתתף בפרוטה

כדכד כתב:בחורי הישיבה אינם אכסנאים בישיבה אלא גרים בישיבה.
נכון שרוב שעות היום אינם בחדר כי אם בבית המדרש אבל מקום מגוריהם המיוחד להם הוא בישיבה.
אכסנאי הוא אגדם המתארח אצל מישהו אחר לעתים בחדר נפרד ולעתים לא ועליו דווקא אמרו שישתתף בפרוטה

לא מוכר לי מונח הלכתי בשם "גרים".
המתגורר בבית שאינו שייך לו ממונית (לא בעלים ולא שוכר), בתשלום, הוא לעולם אכסנאי. כנ"ל אך ללא תשלום - הוא אורח, דינו כבן בית, ולשו"ע יוצא יד"ח בהדלקת בעה"ב ללא פריטי.
מציאות אחרת ההלכה אינה מכירה. וכן הדין לשוהים בבתי רפואה או להבדיל בבית האסורים, דלשו"ע הם יוצאים יד"ח בהדלקה האחת בפתח הבניין ובוודאי שאסור להם להדליק בחדרם.

המונח גרים הוא לא מונח הלכתי כי אם מונח מציאותי
כפי שהמונח אכסנאי אינו מונח הלכתי אלא מונח מציאותי
מי שמגיע לפרק זמן קצר לאיזה שהוא מקום ונזקק לשרותי הארחה או פונדקאות הוא אכסנאי ועליו נאמר סי' תרע"ז
מי שגר באיזה מקום באופן קבוע ואין זה משנה אם שכר את המקום קנה אותו או קבל רשות מהממונים על המקום לגור שם באופן קבוע והוא כן גר שם באופן קבוע דינו כבעל הבית לענין הדלקת נרות חנוכה ואינו צריך להשתתף בפרוטה אלא להדליק בחדרו

כדכד כתב:המונח גרים הוא לא מונח הלכתי כי אם מונח מציאותי

אכן, ולפיכך כל סברא הלכתית שמבוססת על הגדרה שאינה הלכתית, הינה סברת כרס.

כדכד כתב:כפי שהמונח אכסנאי אינו מונח הלכתי אלא מונח מציאותי

אכסנאי זו בהחלט הגדרה הלכתית.
חוסר קביעותו של האכסנאי וטפלותו לבעה"ב, אינו תלוי בזמן התאכסנותו אלא בגריעות זכויותיו בקרקע ובאי-חילוק עיסתו - סמיכותו על שולחן אחרים. וממילא, דינו לא יכול להיות כשוכר גם אם נמצא שם שנים ע"ג שנים.

יתר על כן אומר, דמסתבר לומר דלהשו"ע גם במצב בו יושבי החדרים הם שוכרים או בעלי בתים, לא שייך שידליקו בתוך חדרם - מכיון שחייבים בכ"א להדליק בפתח הבנין או החצר, ובאין אפשרות ליותר מהדלקה אחת בפתח הבנין או החצר, הרי שגם הם ישתתפו בפריטי.
וכן כתב האורחות חיים (חנוכה א) בשם המאורות:

וכתב הבעל המאורות בשם ה"ר יצחק בר' אבא מארי דשמעינן מהכא דאנשים הרבה הדרין בחצר משתתפין בשמן כלן בנר אחד ע"כ.

וכן הביא הברכ"י בשם רש"י בס' תרעא ד' וכן פסק להלכה.

ההלכה אין תפקידה להגדיר דברים כי אם לקבוע את ההלכה למקרים כפי שהמציאות מגדירה אותם
המונח אכסנאי אינו הגדרה הלכתית אלא מצב מציאותי נתון שההלכה מדברת עליו
יש בהלכה הבדל בין אכסנאי לבין בעל הבית
ההלכה אומרת שאכסנאי יכול (אולי צריך) להשתתף בפריטיו ואילו בעל הבית צריך להדליק בעצמו.
בימי פוסקי ההלכה עד אחר זמנו של השלחן ערוך לא היה קיים מושג של בחור ישיבה שגר בישיבה עם פנימיה ואשר על כן לא דן בזה השלחן ערוך
כעת נדון בהלכה לגבי המציאות המוגדרת כבחור ישיבה שדר בפנימיה אם הגדרתו המציאותית כבעל הבית והוא צריך להדליק בעצמו או שהגדרתו המציאותית כאכסנאי והוא יכול או צריך להשתתף בפריטי
אתה קובע שההגדרה ההלכתית של בעל הבית זה שהוא גר בדירה ששייכת לו או שהוא שוכר אותה ואילו אכסנאי הוא אדם שמתגורר בדירה ששיייכת לאדם אחר והאכסנאי אינו שוכר אותה.
אני אומר שההגדרה הלכתית של בעל הבית היא שהוא תושב קבוע בדירה ואילו ההגדרה ההלכתית של אכסנאי היא שהוא תושב זמני והוא רק אורח אףאם הוא משלם על הארוח.
לא זכיתי להבין מדוע ההגדרה שלי מכונה אצלך סברת כרס בעוד שהפוסקים עד הדורות האחרונים לא עסקו בכך
והפוסקים בדורות האחרונים יש שאמרו כדברי (כלומר אני אומר כדבריהם) ויש לשער שגם כדבריך אמרו אבל לא ראיתי.
לגבי ההדלקה בחדר עצמו - יש אריכות דברים בזה. יתכן שידליקו בחלון החדר הפונה לרה"ר ויתכן שידליקו בפתח הבנין של הפנימיה ויש שחידשו עוד יותר מזה

מישהו מכיר פוסק לבני אשכנז בדורות האחרונים שהורה שבחורי ישיבה דינם כאכסנאי?

אני לא מבין לענין הגדרת אכסנאי מה ההבדל בין בני אשכנז לבני עדות המזרח
הבדל יכול להיות אם נגדיר את בחור הישיבה כסמוך על שולחן אביו ואז אם הוא מעדות המזרח יוצא בהדלקת אביו ואם הוא אשכנזי ידליק בישיבה כמו שהיה מדליק בית עם אביו
אבל אם נגדיר כאכסנאי - מה זה משנה אם הוא אשכזי או לא?

אין הכי נמי,
ובאתי לסייע לדבריך רבינו כדכד,
שהיה פשוט לגדולי ההוראה שבחור ישיבה אינו אכסנאי אלא בעה"ב.
דיברתי על אשכנזים כי ספרדים זה הנידון לעיל האם יוצאים בהדלקת האבא, ולכן פחות התייחסו לזה.
אבל לפי דברי השקלוואי - גם האשכנזים היו צריכים לפסוק שבחור א' ידליק וכולם ישתתפו (אם זה שייך להוסיף לכ"כ הרבה בחורים...)

ואעיר, שכשלמדתי בישיבה והדלקתי בכמה מקומות להידור, היו בחורים שרצו להשתתף עמי בפרוטה,
ומעודי לא הבנתי מה שייך להשתתף כדי לצאת מספק או להדר,
האין השתתפות דין מיוחד לאכסנאי?

יכול להיות שזה תלוי בעוד נדון - האם אכסנאי צריך להשתתף בפריטי או יכול להשתמש בפריטי אך אם רוצה להדליק בפנ"ע יכול

אור עולם כתב:האין השתתפות דין מיוחד לאכסנאי?

לא. מובא בראשונים (עיטור, א"ח, מאורות וכו') דין זה גם לגבי בעלי בתים החלוקים בעיסתם שדרים בבית אחד או בחצר אחת, וכך היא אכן הלכה רווחת לפוסקי עה"מ החל מהחיד"א וכלה בבא"ח ובכה"ח (ס' תרע"א ס"ק יב).
נ"ל שיסוד ההשתתפות בפריטי הוא הקמת שייכות להדלקה, לאפוקי הקמת שייכות לבית - כי זו השייכות כבר קיימת, לכל מי שאין לו פתח פתוח משלו ואין לו דרך להדליק בטפח הסמוך לפתח משלו. ולכן דין זה יהיה דחוי לדעות שבימינו מותר להדליק בחלון גם אם יש אפשרות לשייך פתח וקובבשק"ו למי שמתיר להדליק בפנים לכתחילה, וביותר יש לומר שדין ההדלקה לכ"א למהרי"ל ורמ"א, שלפי חילוק הגר"ח המפ' הוא מעין פשרה בין רמב"ם לתוס' שהתאפשרה עקב דיחוי צורת המצוה בפשט הגמ' והפוס' והשו"ע דצורתה להדליק בטפח דווקא, מבטל לגמרי כל סיבה להשתתף בפריטי דבבית יכול להדליק, כי נר איש וביתו לא בא מדין בעלות על הבית אלא מדין שייכות לבית, ואכסנאי שייך לבית ממילא כי יש לו רשות להיות בו, רק חסר ההשתפות בשמן ופתילות.

ברם, לגבי בחורי ישיבה נראה במחשבה שניה שזו טעות לומר שישתתפו בפריטי, כי מבו' באח' דהמשתתף בפריטי הוא אכסנאי הנותן הוצאות ואילו אכנסאי בקבלנות לזמן א"צ פריטי, כדין מתארח בחינם דמזכין לו ממילא והוא כבני הבית. לכן הדין לשו"ע שאחד ידליק בטפח והשאר יכוונו לברכותיו ויוצאים גם בלי להשתתף בפריטי, וכן יהיה הדין לבתי מלון, בתי רפואה וכו'.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:האריך בזה מכל הצדדים מהר"א בחבוט שליט"א ראש כולל ברכת אברהם בקובץ בתורתו חנוכה נמצא באוצר.

כעת מצאתי את מאמרו של הגר"א בחבוט, גדוש ומקיף כדרכו: https://meshiv.co.il/%d7%a0%d7%a8%d7%95 ... %91%d7%94/