קונטרס חנוכה מאת הגאון רבי אברהם שפירא זצ"ל להורדה
פורסם: ג' דצמבר 20, 2011 11:25 am
לשמחת לב הלומדים.
הערות יתקבלו כאן בברכה.
הערות יתקבלו כאן בברכה.
גל גל כתב:(בוורד ופי די אף)
בימי יונים בכ"ה ימים של כסלו נכנסו להיכל וטמאו כל שמן שבהיכל ורחם השי"ת למען חסדיו על ישראל וגברו בני חשמונאי הוא מתתיה כהן גדול ונצחום ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה זולתי פך אחד שהיה חתום בחותם כהן גדול ולא היה בו כדי להדליק יום א' ונעשה להם נס והדליקו בו שמונה ימים עד שעשו שמן זית זך כמו שצותה התורה וקבעום לדורות להיותם ימים טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם ולהודות עליו והם שמונה ימי חנוכה כך פשוט בשבת.
נוטר הכרמים כתב:ועוד ענין שנכתב בעקבות הארה מחכימה בתחילת הגליון. חמרא למריה.
'ולהזכיר דינם'
כתב רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ט ח"א):בימי יונים בכ"ה ימים של כסלו נכנסו להיכל וטמאו כל שמן שבהיכל ורחם השי"ת למען חסדיו על ישראל וגברו בני חשמונאי הוא מתתיה כהן גדול ונצחום ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה זולתי פך אחד שהיה חתום בחותם כהן גדול ולא היה בו כדי להדליק יום א' ונעשה להם נס והדליקו בו שמונה ימים עד שעשו שמן זית זך כמו שצותה התורה וקבעום לדורות להיותם ימים טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם ולהודות עליו והם שמונה ימי חנוכה כך פשוט בשבת.
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן א) כתב לבאר, וז"ל, הנה למדנו מדברי רבינו ירוחם שפירש דזה שקבעום לדורות להיותם ימים טובים הוא גם לענין "להזכיר דינם" ומהו זה להזכיר דינם, בודאי הכוונה לדרוש בהם מענינו של יום כמו בשאר ימים טובים, וא"כ למדנו מזה שגם בחנוכה ישנו חיוב דרישה בענינו של יום דקבעוה לענין זה כמו שאר ימים טובים.
גם זו לטובה כתב:
עושה חדשות כתב:להבנת סעיף טו על חידושו של חכם אחד להדליק באמצע החלון ולא בימינו, עי' בקובץ המצו"ב בד' הגר"ל מינצברג.
האם יש מקורות וראיות לנידון המקורי הזה?
ברוז כתב:"עמק הסופגנים"
אכילת סופגניות בחנוכה. מקור המנהג, טעמיה, נימוקיה והלכותיה.
תלא עמודים.
אמר מהר"ם שרבוי הסעודה שמרבים בחנוכה הם סעודות הרשות, שלא קבעוה אלא להלל ולהודות לא למשתה ושמחה (תשב"ץ קטן סי' ק"ע). ומורי הגאון ז"ל (שו"ת מהרש"ל סי' פה) כתב דמצוה לשמוח, ומשום הכי קראו יום טוב והם ימי שמחה, וכן פסק הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ג) והמרדכי ארוך, ואנו נוהגין לזמר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, והוי סעודת מצוה לדעת כולם. וכן מצאתי בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים פ"ה ע"ט ע"א) שיש קצת מצוה וז"ל, אני יום טוב הכותב קבלתי סימן אחר בפרשת ויהי מקץ, וטבוח טבח והכן (בראשית מג, טז) והחי"ת מטבח והתיבה והכ"ן הם אותיות חנוכה. וסמך לסעודות שעושים בחנוכה, ואותיות טבוח טבח בגימטריא מ"ד כמו הנרות ע"כ.
[וכן הוא בבראשית רבה פר' מקץ ובבמדבר רבה פר' נשא יד, ב ובתנא דבי אליהו אליהו רבה פרשה כד].קיים זה מה שכתוב בזה - אגדה זו מפורשת במכילתא בפרשת ויהי בשלח פרעה. כתיב בזה אנכי וכתיב בזה התחת אלהים אנכי. כתיב בזה לא יהיה לך וכתיב בזה האלהים אני ירא. לא תשא חי פרעה. זכור את יום השבת וטבוח טבח והכן ואין זה אלא יום השבת, וכן הוא אומר והכינו את אשר יביאו. וכן כל עשרת הדברות לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור וחי אחיך עמך.
ויש לפרש עוד בזה מה שאמר ישעיה הנביא [נה ב] למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלי לשבעה והוכיח בזה מעלת התורה המשביע את האדם כמו שאמרו חז"ל [ברכות יד א] בפסוק ושבע ילין וגו' המשביע עצמו מדברי תורה וכו' על כן ידמהו הכתוב ללחם המשביע. ופרשנו בזה מה שתקנו בתפלת שבת כולם ישבעו ויתענגו מטובך שהיא מעלה נפלאה בתורת ה' ובמצותיו שבמדת בשר ודם יתהפכו הענינים יש שביעה בלא עונג ויש עונג בלא שביעה כגון במרבית אוכל ימצאו בו שביעה גמורה, אבל כשישבע ימאס בעיניו, כמו שכתוב [משלי כז ז] ונפש שבעה תבוס נופת. וברבות הכסף תתהפך ענינו כי לא ימאס במלא ביתו כסף וזהב. אבל אין לו שביעה, כמו שאמר הכתוב [קהלת ה ט] אוהב כסף לא ישבע כסף. אבל במדת הקדוש ברוך הוא כלי מלא מקבל (כדאיתא בברכות דף מ"ב) בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא וכו' וכמו שאמרו במשנה [אבות פ"ה משנה כב] מינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה. רצ"ל שלא כמדת בשר ודם אלא שיותר שירבה למודו וישבע מאוד יותר יערב ויתענג בה תענוג נפלא. וזהו כולם ישבעו ויתענגו שלאחר השביעה יתענגו בה ולא יזוע ממנה ואין לך מדה טובה מזה .
תא חזי לקבל אינון שבעה זכאין (היינו אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד) פקיד קוב"ה באורייתיה לקרבא קרבן מוסף בשבעה זמנין בשתא, בגין לאוספא להו תפנוקין ועידונין מבי מלכא, אבהן ישבעון בקדמייתא ולבתר כן בנין, והם שבעה זמנין ולא יתיר, בשבתא לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כל, ואיקרי מוסף שבת לאוספא ליה עידונין ממוחא סתימא.
ובשבת תפלת מוסף על נשמה יתירה. לכן נק' מוסף. וכמו כן הקרבנות במקדש שהיו מעלין הכל להשורש. ובשבת קרבן מוסף שהיא למעלה מעולת התמיד בחי' יוסף למעלה מסדר הטבע כנ"ל.
במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול.
בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא], דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו בך. כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי. אמר להם: למה באתם אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך גויים להחריבו אמר להם מי הללו. אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך. אמר להם הרי הם מסורים בידיכם.
ואת הארנבת זו יון כי מעלה גרה היא שמגדלת הצדיקים אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה אמרין ליה מינאי מן קדם יהודאי את קאים אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח.
ושוב מעשה בשמעון הצדיק, ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו.
.הפי' בנר מערבי עדות היא שהשכינה שורה בישראל הגם שהנס הי' רק בפנים. רק זה העדות שאין השראת השכינה רק בהבדלת בנ"י מן העמים עעכו"ם שם בתוכם יש התגלות השכינה ולכן כשנתקרבו הרשעים ופרצו פרצות בחומה נסתלקה הקדושה. וחנוכה נתקן בהלל והודאה. נראה לפרש ג"כ כנ"ל. דאחר שמעון הצדיק כבה נר מערבי. ונראה שהיונים גרמו זה במה שאמרו כתבו לכם על קרן השור כו'. וכפו לפרש להם התורה יונית ואמרו שהמה שייכים לתורה וע"י זה ההתקרבות נסתלק הקדושה