בדברי הגמ' מבואר שיש שלושה דרגות בקיום מצוות נר חנוכה, נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד מבני הבית, והמהדרין מן המהדרין נחלקו ב"ש וב"ה אי מוסיף והולך או פוחת והולך, ובגמ' שני טעמים, הא' כנגד ימים הנכנסים או כנגד ימים היוצאים. הטעם הב' כנגד פרי החג, ולב"ה משום שמעלין בקודש ואין מורידין.
ובתוס' שם מבואר שקיום מהדרין מן המהדרין, הוי רק באופן שלא ידליקו בני הבית, משום שאם מדליקים ממילא כאשר יוסיף נרות במספר הימים יחשבו שכך יש בני הבית. וממילא לא יקיים את ענין מהדרין מן המהדרין.
ומה שיש להבין בזה, מדוע בגמ' מובא ההוספה במספר הנרות בהגדרה של מהדרין מן המהדרין, דהמשמעות בזה שההידור הוא בעדיפות יותר מהמהדרין הרגיל, ולא נאמר כעוד הידור רגיל. ומאי שנא הידור זה מההידור של כל אחד מבני הבית שמדליק, במה הוא נחשב ליותר ממנו. והתוס' שהביא שהמהדרין מן המהדרין עדיף על מהדרין למד זאת מעצם משכ בגמ' שהוא מהדרין והוא מהדרין מן המהדרין, אכן יל"ע מדוע נקראו כך.
וע"ק בדברי הגמ' שמביאה טעמים למחלוקת ב"ש וב"ה, דהסיבות המובאות בגמ' אינם מדוע מדליקים מספר נרות מסוים, אלא מדוע יש להעדיף את צורת ההדלקה של הוספה ביחס לצורת הדלקה של פוחת והולך, שכלפי זה נאמרו הסיבות של ימים הנכנסים שבצורת ההדלקה הזאת מתקיים עוד ייצוג לענין מספר הימים, אמנם אין מספר הימים הנכנסים או היוצאים סיבה להדלקת הנרות באופן זה. וכן לפי הסיבה השניה בגמ' של פרי החג ומעלין בקודש, שאין אלו סיבות להדלקת נרות בהוספה או בהפחתה – אלא רק סיבות להעדיף את ההוספה או הפחתה מתוך ב' אפשרויות. דהמשמעות שהגמ' ידעה בשלב שלפני שאלת מאי טעמא שיש שינוי בהדלקת הנרות, אלא שנחלקו ב"ש וב"ה באופן השינוי. (ובפנ"י נחית להסביר שימים הנכנסים והיוצאים יש בהם תוכן של סיפור הנס והדלקת השמן מחולק לפי ימים, ובתירוץ השני בגמ' היינו למה להעדיף את ימים הנכנסים או היוצאים אבל אין זה סיבה בפנ"ע, וכן בשפ"א עיי"ש).
וע"ק בתוס' מדוע העדיף את מהדרין מן המהדרין על פני מהדרין, לומר שבעל בית עדיף שידליק מהדרין מן המהדרין מאשר מהדרין רגיל שכל בני הבית מדליקים, מאי עדיף.
והנה בש"ע סתרע'ו מבואר שיתחיל להדליק הנרות מהנר הנוסף ואז יפנה לכיוון ימין, משום ב' סיבות – הא משום כל פניות שאתה פונה יהיו לימין, שד"ז תובע מהאדם לכוון הדלקתו באופן שיפנה לימין. הב' משום שעדיף להתחיל ההדלקה מהנר שמייצג את הוספת הנס, שיש לו חשיבות יתירה וע"כ נדרש להתחיל ההדלקה ממנו.
ובפשטות מקור הש"ע לענין זה של הנר הנוסף שמייצג את הוספת הנס הוא משיטת הרבינו יונה שמובאת בב"י סתרע'ו, שבהמשך הימים מברך להדליק נר של חנוכה, ומתחיל להדליק, וכאשר מגיע לנר שהוסיף באותו יום מברך שעשה ניסים. ומבואר ענין זה שנר נוסף שמוסיפים כל יום ויום – הוא מביע הוספת נס.
והנה חוץ ממה שיש לברר ענין הוספת נס הנאמרת פה, שלא מצינו בנס חנוכה הגדרה של "הוספת נס", רק הנס נמשך שמונה ימים וכנגדם נתקן מספר נרות ההדלקה, ומה ענין הוספה של נס. דהרי מבואר שהנס היה אחיד רק נמשך משך זמן מסוים. ואמנם יש לברר עוד, מהי"ת בדברי הגמ' שנר נוסף לפי היום יש לו חשיבות יתירה על פני שאר הנרות. ואם נאמר שאכן יש חשיבות מסוימת, מה יהיה לפי ב"ש שפוחת והולך, איפה נזכר ענין זה של "הוספת נס", האם לפי ב"ה הדלקת הנרות באופן דמוסיף והולך יש בה תוכן שאינו מוזכר לפי ב"ש. ואין נראה משמעות הגמ' לומר דהוא עוד ענין במחלוקתם – שלפי ב"ה נזכר ענין הוספת נס בהדלקת הנרות ולפי ב"ש אין נזכר הוספת הנס.
עוד מבואר בדרכי משה שיטה בפוסקים שאם שכח ביום הראשון להדליק, ידליק ביום השני נר אחד וכך ימשיך הספירה עד לסיום ימי חנוכה לשבעה נרות. וברמ"א כתב שמי ששכח ביום הראשון ידליק ביום השני שני נרות, ומבואר שבא לאפוקי משיטה זו וכ"כ במשנ"ב דבא לאפוקי מהדר"מ. אשר ד"ז צ"ע, וכי הדלקת נרות חנוכה הוא כספירת העומר שכל אדם סופר בפנ"ע, ומהי"ת לומר שאם שכח ביום הראשון ידליק נר אחד ביום השני.
ואשר י"ל בכ"ז, דהנה יש לשאול בכל הגדרת המושג "נס", דכל התנהלות הטבע והעולם הכל ניסים, וכמו סיום ברכת אשר יצר "מפליא לעשות". וא"כ מה נבדל המושג נס משאר הילוך הטבע הרגיל.
והמבואר שבאמת אין הבדל אמיתי בין מה שאנו מכנים טבע לבין מה שאנו מכנים "נס", וכל מושג נס הוא רק ביחס להתפעלות שלנו מהמקרה. שכאשר יש חריגה מגבולות הטבע, ממילא ההתפעלות שלנו מגבורות ה' גוברת וד"ז מחזק באמונה ומשליך על ההסתכלות גם כלפי כוחות הטבע שנראים אצלינו כרגילים. יוצא שכל ענינו של נס הוא כביאור המילולי שלו – נס להתנוסס, דהיינו מקרה לספר ולהתחזק באמונה במציאות ה' וברחמיו עלינו. וכל הגדרת שם נס על פני מציאות רגילה הוא רק ביחס להסתכלות בני אדם, שיותר שמים ליבם על מקרה של נס, אכן בעצם הדבר אין כל הבדל.
וכאשר נדרשנו לקיים פרסומי ניסא, היינו להתחזק בכל הנ"ל, ולספר את הנס באופן שיוביל לקיום מטרתו ומהותו – שהוא לעורר את כח ההתפעלות ולחזק בעבודת ה'.
ולפי"ז י"ל שסיפור הנס באופן רציף לשמונה ימים – יכול להביא להתייחסות של שגרה מסוימת ואינו מקיים את ההגדרה של "נס", ורק שינוי בסיפור הנס לאורך תקופה הוא מפקיע את הנס מכלל טבע ומעמיד כדבר שמעורר התפעלות לקיים את מטרתו ומהותו כנס להתנוסס.
ומעתה י"ל שכאשר למדה הגמ' את המושג מהדרין נאמר בזה התקדמות מנר איש וביתו לומר שכל אחד מדליק בפנ"ע, והיינו פרסום של הנס שיותר אנשים מציינים ומספרים את הנס שהיה. ואמנם מהדרין מן המהדרין הוא סיפור של הנס באופן היותר מעורר התפעלות, שיש כאן איזה שינוי בסיפור, שנס ההדלקה לקח שמונה ימים, וככל שהאדם מספר את העובדה הזאת באופן יותר מעורר התפעלות ממילא יש כאן יותר קיום הידור. וממילא כאשר הגמ' העמידה את המושג של מהדרין מן המהדרין, בזה נאמר שינוי בהדלקת הנרות, והשינוי הזה נקרא "תוספת נס", שמתווסף בזה סיפור הנס באופן מעורר התפעלות ויותר מקיים בצורה זו את ציווי פרסומי ניסא.
והתבאר בזה שאין תוספת נס נאמר על הנר שהוסיף, אלא על עצם השינוי בהדלקת הנרות לפי מספר הימים, ששינוי זה הוא מעיקר מצוות חנוכה של פרסומי ניסא, ומעיקר הגדרת "מהדרין מן המהדרין", אלא שנחלקו ב"ש וב"ה באופן השינוי האם מוסיף והולך או שפוחת והולך, ובזה נאמרו הטעמים בגמ' את מה להעדיף. ועצם הסיבה להעמיד שינוי בהדלקת הנרות כתובה בהעמדת המצווה כמהדרין מן המהדרין, וכמש"נ.
ומבואר שמהדרין מן המהדרין הוא יותר חשוב מן המהדרין לבד, משום שיש בהדלקה כזאת סיפור נס בצורה שיותר מעוררת התפעלות בלב הרואה ע"י שינוי מספר הימים, וממילא נאמר בתוס' שעדיף לאדם להדליק מהדרין מן המהדרין מאשר מהדרין לבד.
ןמבואר לפי"ז השיטה שהובאה בדרכי משה שאם שכח ביום הראשון מדליק ביום השני נר אחד, משום שאין ענין אמיתי בשני הנרות לולא שהיה ביום הראשון מדליק נר אחד, שכל ענין שני נרות הוא בשינוי מנר אחד, וכש"נ, ובזה בא לאפוקי הרמ"א שלאחר שנקבע ענין ימים הנכנסים וימים היוצאין ממילא עדיף שיקיים גם ענין זה, אמנם מעיקר הדין מקיים את דין מהדרין מן המהדרין שהוא ענין השינוי, בהדלקה כל יום מספר נרות אחר, ולפי"ז יכול להתחיל ביום השני עם נר אחד ולהיות מוסיף והולך עד שבעה נרות, אלא שנאמר ברמ"א שאחר שנקבע מספר הנרות לפי ימים מחויב במספר קבוע, אכן אי"ז מעיקר המצוה של מוסיף והולך, וכמש"נ.