ונראה לדון בכאן מכמה צדדים, ראשית, בשו"ע (או"ח סימן רסג סעיף א),
יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות ב' פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
וברמ"א,
ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות, וכן נהגו.
ובביאור הגר"א ובמחצית השקל שם ציינו את מקור דברי הרמ"א במה שכתב הרא"ש בראש השנה (פרק ד סי' ג) לגבי אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות, וז"ל,
אבל אם בא להוסיף הרשות בידו, ואין לומר כיון שיצא ידי חובתו בעשרה התוספת הוי כמו הפסק באמצע הברכות דהכי איתקין דאם רצה יוסיף והוי הכל בכלל הברכה. ויש שמקשין כיון שמפרש בגמרא כנגד מי הני עשרה פסוקים אלמא דוקא נינהו וכשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן. וכתב ר' אבי"ה ז"ל דאין לחוש לזה דהא שבעה שקורין בשבת וששה ביום הכפורים דמפרש במגילה (כג א) כנגד מה תקנום ואפ"ה תני (שם כא א) אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן הכא נמי לא שנא. ואף על גב דהכא לא תנא אבל מוסיפין עליהן כי התם מ"מ חזינן דאין קפידא בתוספת. אף על פי שמפרש בגמרא כנגד מה נתקן וה"ה נמי הכא.
וכן מפורש בדרכי משה שם, וז"ל,
כתב מהרי"ל אשה ששכחה ולא הדליקה נר בשבת שצריכה כל ימיה להוסיף על נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה להדליק עד עתה וצריכה תענית וידוי וכו', וכל זה אינן אלא חומרות רחוקות, ואדרבה נראה דכל המוסיף על הנרות גורע ומפסיד הכוונה של זכור ושמור, אבל הנשים נוהגות כדברי מהרי"ל שכל ששכחה פעם אחת מדלקת כל ימיה ג' נרות, ונראה דסמכו אדברי מרדכי דכתב במסכת ראש השנה ר"פ י"ט דיכולין להוסיף על דבר המכוון, וכ"כ שם האשרי.
אולם באמת בדברי הרמ"א נרא
ה שאין זה לכתחילה כ"כ להוסיף, וישנו צד של כל המוסיף גורע בזה, ומהני רק בדיעבד, ועי' בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סי' כו.
ועוד יש לדון טובא לפי דברי החת"ס בתשובותיו (או"ח סימן עה), וז"ל,
והנה בהא דאמרינן בש"ס שם [ק"ג ע"ב] לא יפחות משלשה ולא יוסיף על ז', כתבו תוס' [ק"ד ע"א ד"ה ומה] משום דנתקן נגד דבר מה כמו בחוליות שבציצית לא יפחות מז' ולא יוסיף על י"ג. וצל"ע מהא דתנן ר"פ הקורא עומד [מגילה כ"א ע"א] בשבת קורין ז' לא יפחות אבל מוסיפין והוא נגד ז' רואי פני המלך [שם כ"ג ע"א], ומזה הוכיח הרא"ש שלהי ר"ה [פ"ד ס"ג] דמותר להוסיף על פסוקי מלכיות אף על גב שנתקנו נגד עשרה מאמרות כי אין הפסד בהוספה, ומזה למד מהרי"ל להוסיף על ב' נרות אף על פי שהם נגד זכור ושמור ופסקו רמ"א א"ח סי' רס"ג וצ"ע לכאורה.
והנלע"ד בזה דודאי בסדר הבדלות לולי תיקון חז"ל מהיכי תיתי לעשות חוליות כלל, ואפילו היו עושים שליש גדיל מ"מ חוליות לא היו עושים והם אמרו והם אמרו ואין לשנות, משא"כ בהדלקת נר שבת דמצוה להרבות בנרות כדכתיב [ישעי' כ"ד - ט"ו] באורים כבדו ה' ואמרו במדרש [ילקוט שם] בפנסים, ואיך יבואו חז"ל ויאסרו להוסיף על ב' נרות משום רמז דידהו, וכן בקריאת התורה בשבת שאין בו בטול מלאכה לעם היו יכולים לקרות כל היום ולהזמין גברי טובא הלא בימיהם לא היה תוספת ברכה שאינה צריכה כי הראשון מברך [לפניו, והאחרון] לאחריו ואיך יבואו חכמים לאסור שלא יקרא יותר משבעה משום רמז דידהו, ע"כ די להם שלא יפחתו אבל המוסיף שפיר קא מוסיף, וכן בפסוקי דר"ה דמלכיות שהוא בתוך התפלה וספור שבחיו של מקום אין לתת קצבה להוסיף בשבחים כי הכל מענין התפלה ע"כ אמרו לא יפחות אבל מותר להוסיף, וא"כ בנידון דידן נמי נאמר דוקא בברכת הבדלה דקדקו לומר והא מר לא ג' אמר ולא ז' אמר אבל בתפלה לית לן מספר לסדור שבחים וכל המוסיף מוסיפים לו.
ולפי"ז יש לעיין בתקנה מיוחדת של מנהג לומר פסוקים מסוימים מנין קצוב של פעמים אם זה נחשב לתקנה מיוחדת של חכמים שבזה יש להיות המנין מכוון או לאו.