פורום אוצר החכמה

קונטרס על חנוכה להורדה ביסודי גדרי קביעת הימים טובים וגדר נר חנוכה

בא לפתור את הקושיות היסודיות:
א. מדוע לא נזכר מצוות נר חנוכה בברייתא דמאי חנוכה
ב. מדוע בעל הניסים לא נזכר נס פך השמן
ג. מדוע בברייתא דמאי חנוכה אין נס המלחמה עיקר
ד. מדוע הרמב"ם מחלק בין תקנת הלל ותקנת הנרות
ה. מה מהותה וכוונתה של מצוות הדלקת הנרות
ובתשע"ח נוסף עוד נקודות
בנידון האם קשה קושיית הבית יוסף
והטעם שאומרים הלל בכל יום

ז"ל הקונטרס:
ובקושיית הבית יוסף, הנה בצורת הנס, בלאו הכי צריך לעיין איך אירע הדבר, אם נתבער שמינית מהנר, או שהפך התמלא. אבל עצם הקושיא כבר נודע אצל בעלי הפשט הישרים שאינו קשה כלל, כי עצם הדבר שדלק שמונת ימים קבעו על זה זכר של שמונת ימים, אף שהנס היה נצרך רק שבעת ימים. וכל התירוצים בעניין זה הוא כולו פטטיא דאורייתא טבין בעולם הדרוש, ובפשט אין צורך לזה.


ואחר בקשת המחילה, (ואחר נתינת הודאה על הקונט' היפה הנ"ל),
הנני עומד ותמה האם זה עדיין לא מושרש אצל יהודי טבעי להבין שאם הראשונים והאחרו' עסקו בשאילה, אז לא מורחים תשובה קלושה ועוד ביהירות של "בעלי הפשט הישרים"? "פטטיא"?
הרי הב"י אינו יחידאה, קדמו לו תורא"ש מאירי נמוק"י ארחו"ח המאורות צרור החיים ועוד, ראה באשכול הזה.
והבאים אחריו נשאו ונתנו בעמל רב בקו' זו ובתי' האפשריים, עוד לפני מה שהאריכו בה בדרך דרוש.
והנה בא לנו יהודי טבעי להתל בנו ויקרא בקול גדול: אין צורך לזה!

לענ"ד, בטקס חלוקת התואר "בעלי הפשט הישרים" ראוי להתבונן מי באמת צועד בדרך הסלולה, ומי מעקם דרכו.

ברצוני לתקן לא "בעלי הפשט" אלא "אוהבי הפשט". מי שאוהב סגנון זה של הבנה פשוטה מתחבר לזה, הדרך הסלולה היא פשוט ישרה, ואינה תלויה במספר ההולכים בה.
התשובה אינה קלושה אלא פשוטה מדי, כלומר שבעצם זו לא שאלה, לפי האמת. מי ששכלו הישר לא עוות, ויודע להבדיל בין דברים נכוחים לרעיונות מבריקים, משוכנע בזה בכל מאודו. ומי שלא אוהב אי אפשר לשכנע אותו, יהי לו אשר לו.
פטטיא דאורייתא ודרוש אינו ביטוי זלזול אלא אחד מחלקי התורה שלפעמים הראשונים עסקו בו.

קונטרס יפה מאד. (לא קראתי את כולו, ולא ראיתי את מה שעליו נסבה ביקורתו של הרב עו"ח).

הערה לי:
טענתו היא שקביעת ההלל בחנוכה היא מכוח האמור בפסחים (קיז.): נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. וכדברי רש"י ורשב"ם שם.

דא עקא שבהמשך מביאה הגמ' ברייתא:
תנו רבנן: הלל זה מי אמרו? רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים, הם אמרו לא לנו ה' לא לנו, משיבה רוח הקודש ואמרה להן למעני למעני אעשה. רבי יהודה אומר: יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען, הם אמרו, לא לנו ומשיבה וכו'. רבי אלעזר המודעי אומר: דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא. הם אמרו: לא לנו ורוח הקודש משיבה ואומרת להם למעני למעני אעשה. רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו, בשעה שעמד עליהם סנחריב. הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו', רבי עקיבא אומר: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע, הם אמרו לא לנו ומשיבה וכו'. רבי יוסי הגלילי אומר: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע, הם אמרו: לא לנו ומשיבה וכו'. וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.

מברייתא זו משמע שכל חיוב אמירת ההלל מתקנת הנביאים אינה אלא פעם אחת בלבד, לאחר שנגאלו מהצרה. לא בכל שנה ביום בו נגאלו.
לענ"ד זו כוונת הגמ' בשבת (כא:) ששואלת 'מאי חנוכה' ועונה - נס פך השמן. שנס זה היה אות לחכמים שעליהם לקבוע את ימי החנוכה לדורות, ולהלל בהם על הניצחון וההצלה מיד היוונים. וכדברי הרמב"ן ריש בהעלותך.
(וכתבתי על כך כאן viewtopic.php?f=24&t=24709).

יהודי טבעי כתב:ברצוני לתקן לא "בעלי הפשט" אלא "אוהבי הפשט". מי שאוהב סגנון זה של הבנה פשוטה מתחבר לזה, הדרך הסלולה היא פשוט ישרה, ואינה תלויה במספר ההולכים בה.
התשובה אינה קלושה אלא פשוטה מדי, כלומר שבעצם זו לא שאלה, לפי האמת. מי ששכלו הישר לא עוות, ויודע להבדיל בין דברים נכוחים לרעיונות מבריקים, משוכנע בזה בכל מאודו. ומי שלא אוהב אי אפשר לשכנע אותו, יהי לו אשר לו.
פטטיא דאורייתא ודרוש אינו ביטוי זלזול אלא אחד מחלקי התורה שלפעמים הראשונים עסקו בו.

ספר בית יוסף ושאר ספרי ראשונים הנ"ל אינם עוסקים בדרוש.
ובטח לא המציאו שאלה על דרך הדרוש הפלפולי חסר הבסיס.

ושחצן שבמקום לכתוב "ונ"ל לומר" וכו', או לבאר זאת בדעת הראשונים שלא הקשו את קושיית הב"י, כותב "מי ששכלו לא עוות" וכו', אין הוא קובע אלא את עצמו לא רק כחצוף אלא גם כטיפש מטופש, שכן מהותה של החכמה היא להבין מעבר לשטחיות, והשטחיות והטפשות הגדולה ביותר היא לחשוב שאין חכם ונבון כמוני, כפי שסבור כל אידיוט שימושי.

ואגב נזכרתי שענווה מזוקקת זו ניכרה גם בקונטרס שכתב אותו מחבר על תקיע"ש:



לאמר: כל מה שכתבו תנאים ("מדרשים"!) אמוראים גאונים ראשונים אחרונים אדמורים מקובלים הכל הוא "פנינים ואמרות לחיזוק והתעוררות לפי שעה", חוץ ממה שיסכים עליו שכלו הבהיר של המחבר. כמה "טבעית" היא ענווה כזו ליהודי.

יהודי טבעי כתב:ברצוני לתקן לא "בעלי הפשט" אלא "אוהבי הפשט". מי שאוהב סגנון זה של הבנה פשוטה מתחבר לזה, הדרך הסלולה היא פשוט ישרה, ואינה תלויה במספר ההולכים בה.
התשובה אינה קלושה אלא פשוטה מדי, כלומר שבעצם זו לא שאלה, לפי האמת. מי ששכלו הישר לא עוות, ויודע להבדיל בין דברים נכוחים לרעיונות מבריקים, משוכנע בזה בכל מאודו. ומי שלא אוהב אי אפשר לשכנע אותו, יהי לו אשר לו.
פטטיא דאורייתא ודרוש אינו ביטוי זלזול אלא אחד מחלקי התורה שלפעמים הראשונים עסקו בו.

לענ"ד עדיין צודק הרב עו"ח. במקום שכ"כ הרבה עסקו בזה והציגו את זה כקושיה הסגנון אינו ראוי.

אוצר החכמה כתב:

יהודי טבעי כתב:ברצוני לתקן לא "בעלי הפשט" אלא "אוהבי הפשט". מי שאוהב סגנון זה של הבנה פשוטה מתחבר לזה, הדרך הסלולה היא פשוט ישרה, ואינה תלויה במספר ההולכים בה.
התשובה אינה קלושה אלא פשוטה מדי, כלומר שבעצם זו לא שאלה, לפי האמת. מי ששכלו הישר לא עוות, ויודע להבדיל בין דברים נכוחים לרעיונות מבריקים, משוכנע בזה בכל מאודו. ומי שלא אוהב אי אפשר לשכנע אותו, יהי לו אשר לו.
פטטיא דאורייתא ודרוש אינו ביטוי זלזול אלא אחד מחלקי התורה שלפעמים הראשונים עסקו בו.

לענ"ד עדיין צודק הרב עו"ח. במקום שכ"כ הרבה עסקו בזה והציגו את זה כקושיה הסגנון אינו ראוי.

ר' אוצ"ח מה תרצה, הלא כשכתבו לו את כל שמות הראשונים, ורמזו לכל האחרונים העוסקים במלוא כובד הראש בשאלה זו, כתב

שהדרך הסלולה היא פשוט ישרה, ואינה תלויה במספר ההולכים בה.

למה שמישהו עם שכל ישר יתייחס בצורה מכבדת לאלו שאינם הולכים בדרכו הישרה. תמהני עליך.

יהודי טבעי כתב:הדרך הסלולה היא פשוט ישרה, ואינה תלויה במספר ההולכים בה. התשובה אינה קלושה אלא פשוטה מדי, כלומר שבעצם זו לא שאלה, לפי האמת. מי ששכלו הישר לא עוות, ויודע להבדיל בין דברים נכוחים לרעיונות מבריקים, משוכנע בזה בכל מאודו. ומי שלא אוהב אי אפשר לשכנע אותו, יהי לו אשר לו. פטטיא דאורייתא ודרוש אינו ביטוי זלזול אלא אחד מחלקי התורה שלפעמים הראשונים עסקו בו.

רבינו אשר, רבינו יוסף חביבא, רבינו מנחם המאירי, רבינו אהרן מלוניל, רבינו יוסף קארו וכו', לא עסקו כאן בדרוש, אלא בקושיא ברורה ותירוצים נכוחים בדרך הפשט, כדרכם בכל סוג' הש"ס. סברתם ודרך לימודם מכריעים אצלנו גם בשאילות של חיוב מיתה. מי שלא הבין את דבריהם, על כרחך שעוות את שכלו הישר. לחלוטין.

בלי להיכנס לעצם הנושא.
אני מכיר את המחבר הדגול באופן אישי, מדובר בתלמיד חכם מופלג מאוד, יהודי אציל נפש, ש'מכור' לפשט ובזה מצאה נפשו מנוח.
מותר להתקיף גם תלמידי חכמים, אלא שמול עיניך יעמוד דמות של ת"ח חשוב שיהודים רבים נהנים מתורתו, האם בפניו היית מדבר כך? (אולי זה מבחן נכון לגבי הרבה התקפות כאן בפורום.)

בינוני כתב:בלי להיכנס לעצם הנושא.
אני מכיר את המחבר הדגול באופן אישי, מדובר בתלמיד חכם מופלג מאוד, יהודי אציל נפש, ש'מכור' לפשט ובזה מצאה נפשו מנוח.
מותר להתקיף גם תלמידי חכמים, אלא שמול עיניך יעמוד דמות של ת"ח חשוב שיהודים רבים נהנים מתורתו, האם בפניו היית מדבר כך? (אולי זה מבחן נכון לגבי הרבה התקפות כאן בפורום.)

אם המחבר הדגול היה משים מול עיניו את דבריך, קודם שכותב על גדולי תורה אשר מפיהם אנו חיים, היה חוסך לו את כל ההתקפות.

עקביה כתב:קונטרס יפה מאד. (לא קראתי את כולו, ולא ראיתי את מה שעליו נסבה ביקורתו של הרב עו"ח).

הערה לי:
טענתו היא שקביעת ההלל בחנוכה היא מכוח האמור בפסחים (קיז.): נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. וכדברי רש"י ורשב"ם שם.

מברייתא זו משמע שכל חיוב אמירת ההלל מתקנת הנביאים אינה אלא פעם אחת בלבד, לאחר שנגאלו מהצרה. לא בכל שנה ביום בו נגאלו.
לענ"ד זו כוונת הגמ' בשבת (כא:) ששואלת 'מאי חנוכה' ועונה - נס פך השמן. שנס זה היה אות לחכמים שעליהם לקבוע את ימי החנוכה לדורות, ולהלל בהם על הניצחון וההצלה מיד היוונים. וכדברי הרמב"ן ריש בהעלותך.
(וכתבתי על כך כאן viewtopic.php?f=24&t=24709).

איני מבין את ההוכחה מהברייתא, 'מי אמרו' הכוונה מי ייסדו, אחרי שייסדו אותו כבר נקבע לאמרו תמיד במועדים ובימים שנעשה בהם נס, הן באותו הזמן והן בכל שנה ושנה. ורבנן סברי שלכתחילה תוקן למטרה זו, ולא במאורע מסויים. ועכ"פ יתכן שרבנן נחלקו על הקודמים להם וס"ל שתיקנו אותו לומר בכל צרה כשנגאלו גם בכל שנה ושנה, וכמו שפירש רש"י ורשב"ם. וכן רש"י בתענית.
תודה על ההפנייה לדיון באשכול הנ"ל, נוכחתי לראות שביסוד דבריי בהמשך הקונטרס כיוונתי למה שכתבתם שם בקוצר אמרים, ויש שם בתגובות כמה מראי מקומות והוכחות כמו הפר"ח, רק חסרה שם ההדגשה על המהר"ל בנר מצוה, שהוא העמוד האיתן שכתב מסברא שלא יתכן שתיקנו הלל והודאה על נס פך השמן. והוא למעשה מייסד את השילוב שהלל והודאה היא על ההצלה והמלחמה, ונס השמן הוא רק הסיבה לקביעת שמונת ימים והדלקת הנר.

יהודי טבעי כתב:איני מבין את ההוכחה מהברייתא, 'מי אמרו' הכוונה מי ייסדו, אחרי שייסדו אותו כבר נקבע לאמרו תמיד במועדים ובימים שנעשה בהם נס, הן באותו הזמן והן בכל שנה ושנה. ורבנן סברי שלכתחילה תוקן למטרה זו, ולא במאורע מסויים. ועכ"פ יתכן שרבנן נחלקו על הקודמים להם וס"ל שתיקנו אותו לומר בכל צרה כשנגאלו גם בכל שנה ושנה, וכמו שפירש רש"י ורשב"ם. וכן רש"י בתענית.

א. ההוכחה היא מכך שכל אלה שיסדו אותו (לפי דעות התנאים השונות) לא אמרו אותו אלא פעם אחת בלבד, ולא תקנו לנו אמירת הלל לדורות על נס ההצלה שנעשה להם, אע"פ שהייתה זו הצלת כלל ישראל.
ב. אין כל הכרח שחכמים חולקים על דעת התנאים שלפניהם, וע"כ איננו צריכים לחדש מחלוקת כזו. ואף רש"י ורשב"ם לא אמרו דבר כזה.

האם יש ענין או מקור לעשות כעין אסרו חג בחנוכה????
מה דין תחנון והספד וכדו' ביום שלמחרת יום החנוכה????

יש על זה דיון נרחב בפוסקים הקדמונים. למיטב זכרוני המסקנה היא שזה יום רגיל לכל דבר.

בסוף שולחן ערוך הרב, בחלק ד ע' תפו (במהדורה הנפוצה כיום), יש אריכות מהגאון בעל 'דברי נחמיה' (תלמידו של בעל התניא וחברו של ה'צמח צדק') בענין זה, ומסכם שם: "וביום שלאחר חנוכה הכל שרי מדינא, ומ"מ טוב למנוע מלגזור בו תענית ציבור .. ". ומסיימים בטוב.

דרומי כתב:בסוף שולחן ערוך הרב, בחלק ד ע' תפו (במהדורה הנפוצה כיום), יש אריכות מהגאון בעל 'דברי נחמיה' (תלמידו של בעל התניא וחברו של ה'צמח צדק') בענין זה, ומסכם שם: "וביום שלאחר חנוכה הכל שרי מדינא, ומ"מ טוב למנוע מלגזור בו תענית ציבור .. ". ומסיימים בטוב.

תודה רבה על ההפניה.

יהודי טבעי כתב:קונטרס על חנוכה להורדה ביסודי גדרי קביעת הימים טובים וגדר נר חנוכה

בא לפתור את הקושיות היסודיות:
א. מדוע לא נזכר מצוות נר חנוכה בברייתא דמאי חנוכה
ב. מדוע בעל הניסים לא נזכר נס פך השמן
ג. מדוע בברייתא דמאי חנוכה אין נס המלחמה עיקר
ד. מדוע הרמב"ם מחלק בין תקנת הלל ותקנת הנרות
ה. מה מהותה וכוונתה של מצוות הדלקת הנרות
ובתשע"ח נוסף עוד נקודות
בנידון האם קשה קושיית הבית יוסף
והטעם שאומרים הלל בכל יום

הפניה למהדורה מתוקנת של הקונטרס: viewtopic.php?f=24&p=735762#p735762
ושם הוכחתי (מאמר ג) שהרבה ראשונים ס"ל שאין להקשות כלל את קושיית הב"י, ופלוגתא דרבוותי היא.

עקביה כתב:קונטרס יפה מאד. (לא קראתי את כולו, ולא ראיתי את מה שעליו נסבה ביקורתו של הרב עו"ח).

הערה לי:
טענתו היא שקביעת ההלל בחנוכה היא מכוח האמור בפסחים (קיז.): נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן. וכדברי רש"י ורשב"ם שם.

כך סובר הגרש"ז במנחת שלמה ח"ב סימן נד בענין חיוב הודאה והלל בחנוכה.