פורום אוצר החכמה

יש שני דיני "שמש", אחד בסי' תרע"א ואחד בתרע"ג.
בתרע"א הוא חובה מדינא דגמרא, והוא שיהיה נר על השולחן מלבד נ"ח, כדי "לעשות היכר לדבר" שהנ"ח אינו לצורכו. (והביאוה"ל הביא שי' רש"י שנראה שדין זה רק בשעה שמדליקין בפנים, אבל כתב שהמאירי מביא מחמירים וכן פסקו רמ"א ופמ"ג).
בתרע"ג כתוב שנהגו לשים נר נוסף ליד החנוכייה (או את הנר שהדליקו עמו), והוא נר שנמצא ליד המנורה, וזה כתבו הראשונים שמא יבוא להשתמש לאור החנוכייה.

וכתוב במ"ב שאף שיש את הנר על שולחנו, עכ"ז נהגו להוסיף גם את הנר ליד החנוכייה, כנ"ל שמא ישתמש לאור החנוכייה.
ולאידך גיסא, למרות שיש את הנר שליד החנוכיה, עכ"ז "טוב" להשאיר גם את הנר על השולחן.

לפי"ז אמר אחד הרבנים שאין לכבות את אור החשמל אחר הדלקת נ"ח, דלדידן הוא הנר על שולחנו. (מן הסתם להשאיר נורה אחת טנה גם די). ויש שמכבים בשביל שהנרות ייראו מבחוץ בצורה טובה אבל להנ"ל אין זה טוב.

ולכאו' גם אם עוזב ביתו תוך הפלגא שעה עדיין הטעם קיים הדין היכר הנ"ל, עכ"פ ביחס למי שעובר בחוץ ואינו יודע שאין אנשים בבית.

וזה עכ"פ בתוך החצי שעה.

לעומקו של דבר כתב:יש שני דיני "שמש", אחד בסי' תרע"א ואחד בתרע"ג.
בתרע"א הוא חובה מדינא דגמרא, והוא שיהיה נר על השולחן מלבד נ"ח, כדי "לעשות היכר לדבר" שהנ"ח אינו לצורכו. (והביאוה"ל הביא שי' רש"י שנראה שדין זה רק בשעה שמדליקין בפנים, אבל כתב שהמאירי מביא מחמירים וכן פסקו רמ"א ופמ"ג).

המאירי מחמיר רק במדליק בתוך הבית סמוך לפתח, ולא במניחה מבחוץ. וגם במניחה בחלון כמדומני שאין מקור להחמיר, אלא רק באלו שמניחים כנגד החלון מבפנים.

יש"כ על הדיוק.
אבל בכ"א אם שמים בתוך החלון לכאו' הוא כמדליך סמוך לפתח. מה ההבדל.

סקירה יפה על תולדות התפתחות מנהג השמש, והמנהג לשים שני שמשים כנגד שני הטעמים
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155066&pageid=P0051

ישר. ודאי יש שם דברי טעם (אני רואה שם רק עובדה אחת שלמעשה ידועה לי מכבר, "אין לך מנוי" וכו')

אגב חנוכיות עם שני שמשים ותמונותיהם ודיונים יש כאן בפורום באשכולות שונים. לא חשבתי שיש קשר לנושא זה, כיוון שלכאו' העיקר הוא נר על שולחנו שידגיש שהמנורה היא למצווה בלבד.

הבעיה בזמנינו לכבות החשמל היא גם מצד תרע"א וגם מצד תרע"ג?

יש כמה עיונים בדין זה, ראשית הביה"ל סי' תרעא כתב דבתוך הבית צריך ובמדליק בחוץ לא צריך, והביא ע"ז מאירי, אז ראשית יש שו"ת רמ"א שמחייב גם בחוץ. שנית דבסי' תרעג פסק דצריך נר אחרת שמא ישתמש בנר חנוכה, אבל זה רק מנהג טוב, כי מיירי שם שיש לו נר אחרת על שלחנו, כך הביא שם המשנ"ב ס"ק יד בשם הפר"ח, מבואר דאם לית ליה נר אחרת על שלחנו אז השמש הוא מעיקר הדין, ובפשטות מיירי גם למדליק בחוץ, דסו"ס חיישינן דכיון שאין לו נר אחרת ילך לנ"ח להשתמש, ולכן באין נר אחרת מעיקר הדין צריך שמש, וכאן בסי' תרעא נקט דבחוץ לא צריך כלום, כי בחוץ אינו משתמש לאורה כלל, וזה דלא כמשמעות ריהטא דדבריו דסי' תרעג. [קושיתי השניה בקיצור דבסי' תרעא נקט הביה"ל דבחוץ אין חשש כלל, ובסי' תרעג לא חילק בזה, משמע דיש משכחת לעיקר הדין גם בחוץ].
[באמת דסוגיא זו רחבה הרבה יותר ותליא בטעם האיסור להשתמש לאורה, אי משום היכרא אי משום ביזוי מצוה אי משום דומיא דמקדש, ולפ"ז מה בא הנר הנוסף לתקן, ואי מותר להשתמש בנר חנוכה ונר שמש ביחד או דווקא לנר שמש, והאריכו בזה הראשונים ואחרונים ריש תרעג, והביה"ל עשה שם נפלאות].

עושה חדשות כתב:הבעיה בזמנינו לכבות החשמל היא גם מצד תרע"א וגם מצד תרע"ג?

באופן שיש שמש - ולמי אין - הבעיה היא רק מצד תרע"א, אלא שלמעשה בתרע"א זה מופיע כחובה כי אין מופיע שם שיש שמש. ובתרע"ג כתוב שמ"מ גם באופן שיש שמש, "טוב" שיהיה אור מלבד השמש.

אפשר כתב:יש כמה עיונים בדין זה, ראשית הביה"ל סי' תרעא כתב דבתוך הבית צריך ובמדליק בחוץ לא צריך, והביא ע"ז מאירי, אז ראשית יש שו"ת רמ"א שמחייב גם בחוץ.

הביאוה"ל מביא שרש"י פוטר בנרות בחוץ, והמאירי מחייב וכן פסק הפמ"ג בשם שו"ת רמ"א. עכת"ד. מה כוונתך להקשות.

אפשר כתב:שנית דבסי' תרעג פסק דצריך נר אחרת שמא ישתמש בנר חנוכה, אבל זה רק מנהג טוב, כי מיירי שם שיש לו נר אחרת על שלחנו, כך הביא שם המשנ"ב ס"ק יד בשם הפר"ח, מבואר דאם לית ליה נר אחרת על שלחנו אז השמש הוא מעיקר הדין, ובפשטות מיירי גם למדליק בחוץ, דסו"ס חיישינן דכיון שאין לו נר אחרת ילך לנ"ח להשתמש, ולכן באין נר אחרת מעיקר הדין צריך שמש, וכאן בסי' תרעא נקט דבחוץ לא צריך כלום, כי בחוץ אינו משתמש לאורה כלל, וזה דלא כמשמעות ריהטא דדבריו דסי' תרעג. [קושיתי השניה בקיצור דבסי' תרעא נקט הביה"ל דבחוץ אין חשש כלל, ובסי' תרעג לא חילק בזה, משמע דיש משכחת לעיקר הדין גם בחוץ].

כמדומני שברור שמש"כ בתרע"ג בתו"ד שאם אין נר אחר השמש הוא מעיקר הדין, איירי במדליק בפנים כפי המנהג בזמן המ"ב, ואם מדליק בחוץ חזר הדין למה שפירש בביאוה"ל. וכן הוא בעלמא בכל הספרים, במקום שסותם במ"א כוונתו לסמוך על המפורש במקום אחר ולענייננו הוא המפורש בביאוה"ל תרע"א.

המאירי לא מחייב, אדרבה פוטר, ורק מסתייג שיש מנהג דלא כן, ברמ"א הוא לחיובא.
א"א ליישב כן דברי המשנ"ב סי' תרעג, כי המשנ"ב בהל' חנוכה מאוד מבואר ומבורר לענין חוץ ופנים, וכן בכל הפוסקים, [למדתי הל' חנוכה עם כל הנו"כ כמה פעמים, וענין זה עמד לי בראש, וכמדומני שאין כמעט מקומות בהם ניתן לטעות בין מנהגם למנהגינו, הכל מבואר היטב. אפשר שאני טועה וכדרכי, אבל תירוץ זה אין בו כדי להניח דעתי].

האם ל"ש לדון ולומר שבזמן הזה כבר ל"ש טענת לצרכו הוא דאדלקה? ובפרט להמפרשים שזה ענין של חשד.

עושה חדשות כתב:האם ל"ש לדון ולומר שבזמן הזה כבר ל"ש טענת לצרכו הוא דאדלקה? ובפרט להמפרשים שזה ענין של חשד.

זהו ע"ד מה שכתב המאירי שבחוץ ל"צ כי אינו דרך, וע"ז השיב הרמ"א בתשו' שאי"ז היתר. ולדון על זה"ז הוא פשוט הרחבה לדברי המאירי, ובודאי ניתן לדון בזה. אם כי המציאות היא שאם האור כבוי בבית ויש נרות בחלון שזה מאיר במידת מה את הבית וממילא משתמשים לאורו.
אך ידועים דברי הפר"ח הובא בשע"ת ובשעה"צ השתמשות של ללכת לאורה. וע"ע מג"א סימן תרע"ח סק"ב.

אפשר כתב:א"א ליישב כן דברי המשנ"ב סי' תרעג, כי המשנ"ב בהל' חנוכה מאוד מבואר ומבורר לענין חוץ ופנים, וכן בכל הפוסקים, [למדתי הל' חנוכה עם כל הנו"כ כמה פעמים, וענין זה עמד לי בראש, וכמדומני שאין כמעט מקומות בהם ניתן לטעות בין מנהגם למנהגינו, הכל מבואר היטב. אפשר שאני טועה וכדרכי, אבל תירוץ זה אין בו כדי להניח דעתי].

לפ"ז עכ"פ תצטרך להסכים שהמאירי והרמ"א כן עולים בקנה אחד, ולא כמו שכתבת

אפשר כתב:המאירי לא מחייב, אדרבה פוטר, ורק מסתייג שיש מנהג דלא כן, ברמ"א הוא לחיובא.

כי זה לשון הביאוה"ל בהלכות חנוכה

אכן מנהג העולם וכן מנהג רבותינו דבכל נר חנוכה המודלקת בתוך הבית צריך נר אחרת אפילו לא היה צריך לתשמיש שלא יאמרו לצרכו הדליקה וכן אני נוהג למעשה כ''כ המאירי עי''ש ועיין בפמ''ג שכן משמע ג''כ מתשובת רמ''א.

בס' הליכות שלמה, כתוב שאם יש אור, אז פטורים גם משמש (היינו הדין השני של שמש, בתרע"ג), כי (תו"ד) "דאור החשמל הוי כמדורה ובמדורה א"צ להוסיף עליה מדורה, ככתוב בסימן תרע"א".

והיינו בשאופן זה אין את ה"נהגו לעשות שמש" שנהגו גם באופן שיש נר על שולחנו.

וזה צ"ע ולכאו' לא נמצא בפוסקים, אלא מדורה הוא כמו נר על השולחן, והדין המיוחד של מדורה הוא לגריעותא, רק שאם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש במדורה אז חייב מלבד המדורה עוד נר על השולחן, וחסרון זה הרי כמובן אין באור חשמל, אם כן מהו ש"חשמל הוא כמו מדורה".

רק זה נכון שאם יש אור כלשהו, בין חשמל בין נר בין מדורה, שתמיד השמש אינו "חובה" ממש, אבל מובא בשו"ע ש"נהגו" לשים שמש ככתוב בסימן תרע"ג וכש"ש המ"ב.

שאלתי על הביאה"ל, דבאמת בין המאירי והרמ"א מיירי בחוץ רק דבמאירי מבואר שהוא רק בתוקף מנהג, ולא מעיקר הדין, ואילו בשו"ת רמ"א מבואר שהוא מעיקר הדין.
שאלתי השניה, בסתירה מסימן תרעג, כמדומה שיש לי טעות, כי עיקר חילי ממה דמשמע בתרעג מהמשנ"ב בשם הפר"ח דאם אין נר על שלחנו הוא מעיקר הדין, וא"כ בחוץ דליכא נר צריך מעיקר הדין, דלא כהביה"ל בשם המאירי. אבל לכאו' המשנ"ב בשם פר"ח מתכוון לומר דדווקא בפנים יש חשש שמא ישתמש, אבל בחוץ גם אי ליכא שום נר נוסף אין חיסרון, כי אין הדרך להשתמש שם, וכוונתו גופא ע"פ המאירי.
[כששאלתי את השאלה כל הנתונים היו לפני, ולכן מבולבל אצלי מה סברתי בדיוק אז, כי עכשיו איני רואה סרך קושיא].

לא המאירי ולא הרמא כתבו בשום מקום שצריך שמש בחוץ.

השו״ע בתרעג ס׳ א סיים: ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה.
וכלה המשנה״ב: כדי שיהיה הכר כמה נרות מדליקין באותו יום ולא יחשבוהו עמהם. ובשעה״צ: (טו) לבוש וכן משמע מבאור הגרא. וברבינו ירוחם איתא עוד טעם כדי שאם יבוא לשמש יהי הכר שמשתמש לאורו בלבד.
וצ״ע דלתי תניא בדלא. תניא. רבינו ירוחם איננו עוד טעם. הוא מקור ההלכה. השו״ע הביא אותו בבית יוסף וכאן הוסיף אותו להלכה. אז א צריך היה לכתוב הפוך - הטעם הוא שלא יאמרו על כולם לצורכו אדלקן ואז להביא את הלבוש והגרא. אבל ב זה לא ״עוד״ אלא סתירה. מכח כך שהטעם היחיד שהביא רבינו ירוחם להרחקה הוא שלא יאמרו לצורכו הדליק משמע שלא הפריע לו כלל זיהויי מספר הימים. זה אמנם מפליא אבל רואים שחולק על הטעם הזה. בדיוק כמו אחיו של הטור שדן איזה מהנרות יהיה נר החול משמע שאין כל דאגה להכיר מספר הימים.