מהרשום עמדי בס"ד, רוב הדברים לא הובאו כאן עד הנה.
כתב בערוך השולחן (סי' תרפב), וז"ל,
ועל המלחמות. וי"א ועל הנפלאות, ולי נראה דבחנוכה י"ל ועל המלחמות, שהרי החשמונאים נלחמו באנטיוכס, אבל בפורים לא היה מלחמה, וי"ל ועל הנפלאות,
עכ"ל. וזה מחודש מאוד.
וע"ע בספר בני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד' הלל והודאה, ושם במאמרי חודש אדר מאמר ה' אות ט) שהזכרת 'ועל המלחמות' שייך טפי בפורים משום מחיית עמלק, וכן כתב בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רצט) בשם סידור הר"ש מגרמייזא [סי' פ"ה] דשמא קאי על מלחמות של ישראל עם עמלקים דכתיב והרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף, וכל אותם חמשה ושבעים אלף לא היו אלא עמלקים, ויעו"ש עוד בשם סידור דעת קדושים להגה"ק מבוטשאטש.
אולם באמת יש להעיר בעצם מטבע ההודאה על המלחמות אם היינו על כך שהיה להם אומץ וכח להלחם עם האויבים מבחינה חומרית ולא נתייראו מהם, וכן נראה בדברי לקוטי מהרי"ח (חנוכה) שכתב שהאלי' רבה מביא שהאבודרהם לא גרס בברכת על הניסים על המלחמות, ובמקום זה גרס על הנחמות, וביאר בלקוטי מהרי"ח טעמו של האבודרהם שאין להודות על המלחמות, כי הרי דרשינן בתענית (כב, א), וחרב לא תעבור בארצכם - אפילו חרב של שלום, וא"כ אין להודות עליהם.
[ויעו"ש עוד שבסידור היעב"ץ כתב שמטעם זה נוסחת הרז"ה על המלחמות בלא וא"ו, ופירושו שנודה על התשועות שנעשו על המלחמות, אך דעת היעב"ץ לאמרו בוא"ו ופירושו שנודה לך על המלחמות שעשית בשביל אבותינו כמו ה' ילחם לכם ע"ש, וכן הוא במחזור ויטרי, ועל המלחמות בוא"ו, והנה נוסח סידורו דידן ועל הנחמות ועל המלחמות הוא מורכב משני הנוסחאות, עכ"ד].
או דילמא שההודאה היא על כך שהיה להם העוז והתעצומות מבחינה רוחנית לחרף ולמסור הנפש על קדושת השם וקיום המצוות.
ובזה בודאי יש לחלק בין המלחמות של חנוכה שהיו מתוך מסירות נפש, ושלא בדרך הטבע שינצחו, למלחמות של פורים, שלא מצינו שהיה בזה מסי"נ להנקם מן האויבים, ולא שייך כאן הודאה בבחינה זו.
ועוד הצביעו בזה על השינוי בסדר התפילות להרמב"ם (לפי מהדור' ר"ש פרנקל), שבפורים מובא בזה"ל, על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות שעשית עמנו ועם אבותינו בימים ההם בזמן הזה, ואילו בחנוכה מובא בזה"ל, על הנסים ועל הגבורות
ועל המלחמות ועל התשועות ועל הפדות ועל הפורקן שעשית עמנו ועם אבותינו וכו'.
עוד בענין ההודאה גם על המלחמות, נראה להביא כאן לשון המדרש (שיר השירים רבה פרשה ב),
מהו יונתי בחגוי הסלע, אמר ר' יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא קורא אני לישראל יונה דכתיב (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אצלי הם כיונה אבל אצל אומות העולם כמין חיות דכתיב (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה, נפתלי אילה שלוחה, יהי דן נחש עלי דרך, בנימין זאב יטרף, וכל י"ב שבטים משולים כחיות, לפי שהאומות נלחמים לישראל ואומרים לישראל מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה, והקב"ה מגבירן לישראל ונעשין בפני האומות כחיות להכניען לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל, אבל אצל הקדוש ברוך הוא נעשים כיונה תמה ושומעין לו, הה"ד (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'.