"ועל המלחמות"?!

[מנדלי]

היום בשבת קודש שאל אותי בני הצעיר, מדוע אנו נוהגים להודות 'על המלחמות' ולא 'על הניצחון'?!
לא אכחד שלא היה לי במה להשיבו כיאות, אלתרתי לו ביאור, שהוא מפני שאנו מודים על כוח המסירות נפש שהיה לנו בשעת המלחמה ועל על הנפעל שהוא הניצחון.

לבטח כבר עמדו על שאלה פשוטה זו - מי יאתר זאת?

[צופר הנעמתי]

על המלחמות שעשית פירושו על המלחמות שנלחמת לאבותינו כמ"ש כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם.

[אמציה בארי]

על שאלה זו כבר עמד הרבי מחב"ד זצ"ל בליקוטי שיחות ח"י עמ' 315.

בפירושו של היעב"ץ בסידורו 'למלחמות' כתב: "וגם נודה לך על המלחמות שעשית בשביל אבותינו שנלחמת מלחמתם, כמו ה' ילחם לכם, וכדמסיים רבת את ריבם".
ובשמו של הרב מפונוביז' ראיתי כתוב (הרב מפונוביז', ח"ג עמ' עא) שאנו מודים 'על המלחמות' ולא 'על הניצחון', מפני שהמלחמות לא תמו ולא יתמו, ואין ההודאה אלא על הכח להמשיך ללחום. ודפח"ח.

[ציפורן]

א- בשפת אמת כתב שכל מלחמה על ה' ומשיחו נוסף כוח לנלחמים הבאים, זאת אומרת שזו בעצם מלחמה אחת גדולה ( מעין 'יוסף מחייב את הרשעים' למרות שאין שולטים ביצרם כיוסף. אלא ע"י מלחמתו של יוסף נוסף בהם כוח)
ב- בזמנים של שלווה, מעט נשכחים הגבולות והעמדות בין אנשים, משא"כ בזמן מלחמה מתחדדות העמדות ומתגבשות השיטות יותר ויותר .... (יהודים מול מתייונים)

[מבני עליה]

על המלחמות שעשית פירושו על המלחמות שנלחמת לאבותינו כמ"ש כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם.

וכמו שכתוב על מלחמת החשמונאים עצמה בנבואתו של זכריה ט' י"ג כי דרכתי לי יהודה קשת גו' ועוררתי בניך ציון על בניך יון, וברש"י ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו באנטיוכ' בימי חשמונאים .

[חושבי שמו]

נלענ"ד שבאותו הדור נתרבו המתייונים והרבה נטשו את דרך התורה.
וע"י המלחמה התחברו הרבה בחזרה לבני ישראל ועזבו את הרע.
ולכן אנו מודים לה' על המלחמה.

[אבא יודן]

היום בשבת קודש שאל אותי בני הצעיר, מדוע אנו נוהגים להודות 'על המלחמות' ולא 'על הניצחון'?!

בדרך אגב אצל הנרות הללו לא מצאתי באף אחד שגורס ועל המלחמות רק בנוסח הדפוס!
ב-ועל הניסים עדן לא בדקתי.

[בברכה המשולשת]

יעויין באזור אליהו שזה הבדל בין נוסח פולין לבין נוסח אשכנז לגבי הנרות הללו)
(בעל הניסים מופיע במחז"ו למשל)

[שברי לוחות]

גם בבני יששכר במאמרי לחנוכה עמד בענין זה

[נוטר הכרמים]

מהרשום עמדי בס"ד, רוב הדברים לא הובאו כאן עד הנה.

כתב בערוך השולחן (סי' תרפב), וז"ל,

ועל המלחמות. וי"א ועל הנפלאות, ולי נראה דבחנוכה י"ל ועל המלחמות, שהרי החשמונאים נלחמו באנטיוכס, אבל בפורים לא היה מלחמה, וי"ל ועל הנפלאות,

עכ"ל. וזה מחודש מאוד.

וע"ע בספר בני יששכר (מאמרי חודש כסלו טבת מאמר ד' הלל והודאה, ושם במאמרי חודש אדר מאמר ה' אות ט) שהזכרת 'ועל המלחמות' שייך טפי בפורים משום מחיית עמלק, וכן כתב בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' רצט) בשם סידור הר"ש מגרמייזא [סי' פ"ה] דשמא קאי על מלחמות של ישראל עם עמלקים דכתיב והרוג בשונאיהם חמשה ושבעים אלף, וכל אותם חמשה ושבעים אלף לא היו אלא עמלקים, ויעו"ש עוד בשם סידור דעת קדושים להגה"ק מבוטשאטש.

אולם באמת יש להעיר בעצם מטבע ההודאה על המלחמות אם היינו על כך שהיה להם אומץ וכח להלחם עם האויבים מבחינה חומרית ולא נתייראו מהם, וכן נראה בדברי לקוטי מהרי"ח (חנוכה) שכתב שהאלי' רבה מביא שהאבודרהם לא גרס בברכת על הניסים על המלחמות, ובמקום זה גרס על הנחמות, וביאר בלקוטי מהרי"ח טעמו של האבודרהם שאין להודות על המלחמות, כי הרי דרשינן בתענית (כב, א), וחרב לא תעבור בארצכם - אפילו חרב של שלום, וא"כ אין להודות עליהם.

[ויעו"ש עוד שבסידור היעב"ץ כתב שמטעם זה נוסחת הרז"ה על המלחמות בלא וא"ו, ופירושו שנודה על התשועות שנעשו על המלחמות, אך דעת היעב"ץ לאמרו בוא"ו ופירושו שנודה לך על המלחמות שעשית בשביל אבותינו כמו ה' ילחם לכם ע"ש, וכן הוא במחזור ויטרי, ועל המלחמות בוא"ו, והנה נוסח סידורו דידן ועל הנחמות ועל המלחמות הוא מורכב משני הנוסחאות, עכ"ד].

או דילמא שההודאה היא על כך שהיה להם העוז והתעצומות מבחינה רוחנית לחרף ולמסור הנפש על קדושת השם וקיום המצוות.

ובזה בודאי יש לחלק בין המלחמות של חנוכה שהיו מתוך מסירות נפש, ושלא בדרך הטבע שינצחו, למלחמות של פורים, שלא מצינו שהיה בזה מסי"נ להנקם מן האויבים, ולא שייך כאן הודאה בבחינה זו.

ועוד הצביעו בזה על השינוי בסדר התפילות להרמב"ם (לפי מהדור' ר"ש פרנקל), שבפורים מובא בזה"ל, על הנסים ועל הגבורות ועל התשועות שעשית עמנו ועם אבותינו בימים ההם בזמן הזה, ואילו בחנוכה מובא בזה"ל, על הנסים ועל הגבורות ועל המלחמות ועל התשועות ועל הפדות ועל הפורקן שעשית עמנו ועם אבותינו וכו'.

עוד בענין ההודאה גם על המלחמות, נראה להביא כאן לשון המדרש (שיר השירים רבה פרשה ב),

מהו יונתי בחגוי הסלע, אמר ר' יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא קורא אני לישראל יונה דכתיב (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, אצלי הם כיונה אבל אצל אומות העולם כמין חיות דכתיב (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה, נפתלי אילה שלוחה, יהי דן נחש עלי דרך, בנימין זאב יטרף, וכל י"ב שבטים משולים כחיות, לפי שהאומות נלחמים לישראל ואומרים לישראל מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה, והקב"ה מגבירן לישראל ונעשין בפני האומות כחיות להכניען לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל, אבל אצל הקדוש ברוך הוא נעשים כיונה תמה ושומעין לו, הה"ד (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'.

[פלתי]

8.jpg (88.27 KiB) נצפה 7937 פעמים

[חוקר ודורש]

לפי נוסח הספרדים "על הנחמות"

[קראקובער]

בפשטות הכוונה מלחמות שניצחו בהם ומתחרז עם נפלאות תשועות ונחמות.

[סיפרון]

מהגאון רי"ח סופר שליט"א

22222222222222222222222222222.PNG (117.42 KiB) נצפה 7857 פעמים

33333333333333333333333333333.PNG (140.52 KiB) נצפה 7857 פעמים

44444444444444444.PNG (129.36 KiB) נצפה 7857 פעמים

[אפשר]

כמדומה שיש מהקוצקער או מישהו אחר מהגזע זה, שתירץ דהעיקר המלחמה, לא הניצחון, והביא מישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל, ולא קוראים ליעקב 'תוכל' אלא ישראל על עצם המלחמה.

[עושה חדשות]

הוספה חשובה:

הר''ש מגרמייזא.png (52.61 KiB) נצפה 7622 פעמים

[הגיונות]

כמדומה שיש מהקוצקער או מישהו אחר מהגזע זה, שתירץ דהעיקר המלחמה, לא הניצחון, והביא מישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל, ולא קוראים ליעקב 'תוכל' אלא ישראל על עצם המלחמה.

בשמו של הרב מפונוביז' יש שאנו מודים 'על המלחמות' ולא 'על הניצחון' כיון שהמלחמות לא יגמרו וההודאה אינה אלא על הכוח להמשיך ללחום.

[איקטורין]

תשובה מעניינת - האם צודק הוא במקורותיו?

אז נדברו.pdf

(720.51 KiB) הורד 129 פעמים

[שקלאוו]

היום בשבת קודש שאל אותי בני הצעיר, מדוע אנו נוהגים להודות 'על המלחמות' ולא 'על הניצחון'?!
לא אכחד שלא היה לי במה להשיבו כיאות, אלתרתי לו ביאור, שהוא מפני שאנו מודים על כוח המסירות נפש שהיה לנו בשעת המלחמה ועל על הנפעל שהוא הניצחון.

לבטח כבר עמדו על שאלה פשוטה זו - מי יאתר זאת?

אם נעמיק מעט ברקע ההיסטורי, בפרט בידיעת כוחו של ההלניזם בארץ ובעולם בעת ההיא, ובעובדה שלחשמונאים לא היה צבא בשום מובן בתחילת המרד, ניתן לומר באופן ברור שעצם האומץ ביציאה למלחמה נגד הסלווקים היתה בלתי טבעית. בדרך משל רחוק: זה בערך כמו שסאטמר זלונים יצאו למלחמה נגד צבא ארה"ב.
על כך שהשי"ת נתן כח ואומץ בלב המורדים המעטים והחלשים להתחיל במרד יש להודות יותר מהנצחון עצמו, כי אכן הוא נס גדול מהנצחון עצמו.

[אוהב אוצר]

היום בשבת קודש שאל אותי בני הצעיר, מדוע אנו נוהגים להודות 'על המלחמות' ולא 'על הניצחון'?!
לא אכחד שלא היה לי במה להשיבו כיאות, אלתרתי לו ביאור, שהוא מפני שאנו מודים על כוח המסירות נפש שהיה לנו בשעת המלחמה ועל על הנפעל שהוא הניצחון.

לבטח כבר עמדו על שאלה פשוטה זו - מי יאתר זאת?

בעלון 'אז נדברו' של השבת האחרונה הסביר זאת בצורה יפה מאד - לא רק 'רעיונית' - אלא ע"פ המציאות שהיתה אז. ממש מחדש לכל מי שלא בקי בהסטוריה ההיא.
(ורובם דרובם לא.)

[צופה_ומביט]

מסתבר שהשאלה "מאי חנוכה" [רש"י: על איזה נס קבעוה] רלוונטית עד היום.


מצד שני, הגישה המקובלת [על יסוד מהר"ל ועוד] היא להתייחס למה שחז"ל ראו צורך לציין ולכוון ולהדגיש כיסוד המועד והמצוה, ולא בראי ה"היסטוריה". ובאופן דווקאי.

זה בדיוק ההבדל [שלענ"ד הוא חד משמעית ניכר בחוש] בין מי שיחליט בתשעה באב לקרוא ספרי היסטוריה על התקופה והמאורעות, לבין מי שיעסוק בגמרא בגיטין ומדרש איכה. [כדוגמה קיצונית: איש מההיסטוריונים לא יתלה את החורבן בקמצא ובר קמצא. ועזה"ד: איש מהם לא היה חושב לציין במיוחד את נס הנרות כסמל החג. הם היו עושים מצוה של זכר לניצחון, לא לנרות].

יש להאריך ולהעמיק בזה, אבל אין בידי כעת.

נ.ב.
קראתי את ה"אז נדברו" הנ"ל.

מה שכתב שם שאין סתירה בין ספרי המלחמות לדברי רבותינו, צ"ע לי, כי זה לשון הרמב"ם: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה".