הודעהעל ידי לעיקוואד » ד' דצמבר 12, 2012 2:08 pm
זה תלוי בשאלה עתיקה וקשה מה נכלל בגדר תלמוד תורה, ולמה הקורא סיפורים היסטוריים בגמרא מקיים מצוות ת"ת לכו"ע [?], ואילו הקורא סיפורים סתם אפילו באותו ענין ועל חיי אותם אנשים אינו מקיים המצווה. וקשה לחלק שזה מפני שיש סודות ועמקים בתלמוד שאין בסיפורים אחרים שהרי הקורא אינו מודע לאותם סודות ואיך זה הופך את החפצא של הסיפור לתלמוד תורה.
וצ"ע אם יש בכלל גדר ברור בזה.
ועכ"פ אם קורא כדי להכיר יותר את הנסים וכו'' וודאי שזה דבר ראוי, והרי הראשונים כולם קראו ביוסיפין ודומיו בשביל הכרת ההיסטוריה. ואין בעצם כ"כ נפק"מ אם יש לברך ע"ז ברכת התורה או לא והוי רק אלה עיונית מופשטת.