כיבוי נרות חנוכה

[מתפעל]

בספר ארח לדוד מביאים הנכדים מנהגי הסבא הגאון ר' דוד בהר"ן זצ"ל.
בהל' חנוכה נכתב שהיה נוהג לכבות נרות חנוכה לאחר זמן החיוב כשלושים וחמש דקות לאחר ההדלקה.

בהערות למטה נכתב שגם החזון איש נהג כך וגם הערוך השולחן כתב: 'נהגו אצלינו לכבות'.
ומביא שהבאר היטב מביא ב"ח שאסור לכבות נרות חנוכה אף שעבר הזמן.

נשאלת השאלה, מה הסיבה לכבות? מה הענין בזה?
ראיתי שהדיון הוא האם כל השמן הוקצה למצותו ואסור בשימוש או שרק הכמות של החיוב של חצי שעה, זה השמן שהוקצה למצוותו והשאר לא. אבל גם אם אכן אין בעיה לכבות מצד הדין, מה הענין לכבות בדוקא?
ולמה אין ענין להמשיך עוד את הפירסומי ניסא?

ועוד שאלה על מנהג של הגאון ר' דוד הנ"ל, היה מחמיר בכל שבת שלא לעשות מלאכה עד זמן ר"ת.
חוץ משבת חנוכה שהדליק מיד בצאת שבת הרגיל.
האם לא היה צריך אם כן לעשות התרת נדרים? לא מוזכר שהיה עושה.

[אוצר החכמה]

את השאלה האחרונה לא הבנתי בכלל, אם מראש כך היה בדעתו או שהתנה בפירוש למה צריך לעשות התרת נדרים?

[מתפעל]

כך אתה משער שקיבל על עצמו ואז אמר בפירוש שמקבל ע"ע חוץ מבשבת חנוכה?
בפשטות יותר מסתבר שנהג כך כבר מקטנות, ולא עמד וקיבל על עצמו קבלה בפה עם תנאים ויוצאים מן הכלל.

ובדרך כלל אמרינן שבג' פעמים כשעושה דבר טוב הוי חזקה וצריך להתיר נדרו.

[אוצר החכמה]

למה נהג כך מקטנות, ולמה לחשוב שלא ידע שיהיה שבת חנוכה, ואולי כשגדל נתקל בשבת חנוכה הראשון והתיר את נדרו שמקטנות אבל בכל שנה ושנה ואח"כ לא היה צריך להתיר, כך שאיך אתה מצפה שתדע על כך?

[מתפעל]

עיינת בספר הנ"ל? נראה לי שאם היה נכון מה שאתה משער, מסתמא היו הנכדים מכניסים שם להערות. הם מרחיבים מאד שם. אבל בהחלט יתכן שאתה צודק.

לגבי כיבוי הנרות, אמר לי מישהו שזה מצד בל תשחית של השמן. אם כבר עברה המצוה, למה לבזבז שמן.
אבל קשה קצת לומר שהשארת נרות חנוכה דולקים זה בל תשחית, הרי הרואה יכול לברך עליהם ובודאי יש בזה עדיין קדושת המצוה גם אם עבר הזמן, ומלבד, הרי ידוע שהרב מבריסק אחז שהזמן התאחר בזמנינו עד חצות בגלל שאנשים נמצאים עדיין ברחובות.

[מאיר סובל]

ר' מתפעל, שכחת את העוני שהיה? והמחסור בשמן... וכי נשכחו הלילות שלמדו לאור ירח כי לא היו נרות (ושמן)?
ודאי ש"בל תשחית" חל על זה, כמובן באופן יחסי למצב. ואם להשאיר דולק זה הידור מצווה (והשקיעו ממון להדר, ולכן היה צריך להשאיר דולק למרות ההפסד) - אז עד שליש במצווה, ויתכן שבזיכי החנוכיה הכילו יותר משליש.

[הכהן]

הרי הרואה יכול לברך עליהם ובודאי יש בזה עדיין קדושת המצוה גם אם עבר הזמן,

מנא ליה למר הא?

[למאי_נמ?]

ועוד שאלה על מנהג של הגאון ר' דוד הנ"ל, היה מחמיר בכל שבת שלא לעשות מלאכה עד זמן ר"ת, חוץ משבת חנוכה שהדליק מיד בצאת שבת הרגיל. - האם לא היה צריך אם כן לעשות התרת נדרים? לא מוזכר שהיה עושה.

כנראה אחז שמעיקר הדין אנו פוסקים כהגאונים והגר"א, והחומרא כדעת ר"ת איננו יכול לבטל את עיקר הדין שלא הדלקה בזמנה (וכן מובא משם הגרשז"א).

[ציבור]

ראוי גם לזכור שלעתים ראוי 'להחמיר' ולכבות, כגון במקרים שמשאירים את הנרות בלא השגחה ויכול להיות סכנה. בכהאי גוונא דומני שברור שהמכבה עושה כראוי

[שפה ברורה]

הרי הרואה יכול לברך עליהם ובודאי יש בזה עדיין קדושת המצוה גם אם עבר הזמן,

מנא ליה למר הא?

www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=5 ... 60&hilite=

[סורגים]

הרי הרואה יכול לברך עליהם ובודאי יש בזה עדיין קדושת המצוה גם אם עבר הזמן,

מנא ליה למר הא?

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 60&hilite=

יכול לברך עליהם מפני שראה נר שהדליקו בו נר חנוכה אך לא משום שיש בו קדושה.

[סורגים]

.
נשאלת השאלה, מה הסיבה לכבות? מה הענין בזה?
ראיתי שהדיון הוא האם כל השמן הוקצה למצותו ואסור בשימוש או שרק הכמות של החיוב של חצי שעה, זה השמן שהוקצה למצוותו והשאר לא. אבל גם אם אכן אין בעיה לכבות מצד הדין, מה הענין לכבות בדוקא?
ולמה אין ענין להמשיך עוד את הפירסומי ניסא?

במידה ונאמר שאת כל השמן הוקצה למצוותה לכאו' מוטל עליו להשתמש עם השמן רק לצורך מצוות נר חנוכה ואסור לו לשרוף את השמן לריק. אלא אם כן נאמר שיש פרסומי ניסא גם לאחר חצי שעה כפי שסבר מרן הגרי"ז ז"ל.

והרי זה כמו השורף את דפנות הסוכה בסוכות שאסור משום שהוקצה למצוותה.
ועדיין יש להאריך בזה הרבה.