ארבע מלכויות .
שני מקורות ושני פיוטים.
א.
ארבע מלכויות [וגלויות] מוזכרות פעמים רבות במקורותינו.
אולם המקור העיקרי הוא בספר דניאל בשתי מקומות בהם הראו לו משלים\ דימויים לזהותם.
מקור עיקרי שני הוא בחזל במסכת מגילה כט,א. בו מתוארים חסדי השם עם ישראל בגלויות אלו.
וכאן מגיעים הפיוטים הרבים שגם הם באותו נושא , ובהם בולטים שניים מפורסמים ומיוחדים במליצותיהם ובמנגינות שחוברו להם
וכמובן בכך ששובצו בסידורים שלנו.
ב.
הדמויות במראה.
ארבע החיות בדניאל. בתרגום: ב. ענה דניאל ואמר רואה הייתי בחזיוני.... וארבע חיות גדולות עולות מן הים שונות זו מזו. ד. הראשונה כאריה .. ה. והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב ... אחר זה רואה הייתי והנה [חיה] אחרת כנמר,.. רואה הייתי במראות הלילה,ובנבואה אחרת ההשוואה היא לראש פסל הזהב או לאיל ולעז ...
בנבואה לדניאל בשני מראות נבואיים: פתרון חלום הצלם של נבוכדנצר, וחלום ארבע החיות הנמשל הוא
ארבע מלכויות שעל פי נבואות תשלוטנה על ישראל מזמנו ועד ביאת המשיח. , גלויות ישראל נחלקו לארבע תקופות.
מקובל ששלושת הראשונות הנן גלות בבל, גלות פרס, וגלות יון(אלכסנדר מוקדון ויורשיו). לגבי המלכות הרביעית, נחלקו המפרשים אם הכוונה לגלות ישמעאל (- אבן עזרא) ,לגלות אדום (- רמב"ן ורש"י על פי חז"ל, ועוד מפרשים) או שלאחר זמן שתשלוט מלכות אדום לבד יהיה זמן שבו תשתתף עמה מלכות ישמעאל בשלטון(רס"ג).
ג. בלי צנזורה.
מגילה כט. א : הנוסח המלא עם השמטות הצנזורה.
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶן גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר הַנִּגְלֹה נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם וְגוֹ' גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַנְכֶם שֻׁלַּחְתִּי בָבֶלָה. גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר וְשַׂמְתִּי כִּסְאִי בְּעֵילָם. גָּלוּ לְאָדֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר:
מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבׇּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ. וְאַף כְּשֶׁהֵן עֲתִידִין לִיגָּאֵל שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ.
וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְשָׁב מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶן מִבֵּין הַגָּלִיּוֹת.
-----------------------------------------------------
ד. הפיוטים .
1.
בָּרוּךְ השם יוֹם יוֹם.. לסעודת השבת.
שִׁבְטֵי יָהּ לְיִשְׂרָאֵל עֵדוּת
בְּצָרָתָם לוֹ צָר, בְּסִבְלוֹת וּבְעַבְדוּת
וּבְלִבְנַת הַסַּפִּיר הֶרְאָם עֹז יְדִידוּת
וְהוּא נִגְלָה לְהַעֲלוֹתָם מֵעֹמֶק בּוֹר וָדוּת
כִּי עִם ה' הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת
מַה־יָּקָר חַסְדּוֹ בְּצִלּוֹ לְגֹנְנֵמוֹ
בְּגָלוּת בָּבֶלָה שֻׁלַּח לְמַעֲנֵימוֹ
לְהוֹרִיד בָּרִיחִים נִמְנָה בֵינֵימוֹ
וַיִּתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵימוֹ
כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ, בַּעֲבוּר הַגָּדוֹל שְׁמוֹ
עֵילָם שָׁת כִּסְאוֹ לְהַצִּיל יְדִידָיו
לְהַעֲבִיר מִשָּׁם מָעֻזְנֵי מֹרְדָיו
מֵעֲבֹר בַּשֶּׁלַח פָּדָה אֶת עֲבָדָיו
קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו
כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו
וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עֲצוּמָיו
וְגַם חָזוּת אַרְבַּע עָלוּ לִמְרוֹמָיו
וּבְלִבָּם דִּמּוּ לְהַשְׁחִית אֶת רְחוּמָיו
עַל־יְדֵי כֹהֲנָיו מִגֵּר מִתְקוֹמְמָיו
חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו
נִסְגַּרְתִּי לֶאֱדוֹם בְּיַד רֵעַי מְדָנַי
שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם מְמַלְּאִים כְּרֵסָם מֵעֲדָנַי
עֶזְרָתוֹ עִמִּי לִסְמֹך אֶת אֲדָנַי
וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי כָּל יְמֵי עִדָּנַי
כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם, אֲ-דֹנָי
בְּבֹאוֹ מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים
זֶבַח לוֹ בְּבָצְרָה וְטֶבַח לוֹ בְּבוֹגְדִים
וְיֵז נִצְחָם מַלְבּוּשָׁיו לְהַאְדִּים
בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים
הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים
רְאוֹתוֹ כִי־כֵן אֲדוֹמִי הָעוֹצֵר
יַחֲשׁוֹב לוֹ בָּצְרָה תִּקְלוֹט לוֹ כְּבֶצֶר
וּמַלְאָךְ כְּאָדָם בְּתוֹכָהּ יִנָּצֵר
וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג בְּמִקְלָט יֵעָצֵר
אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו, אֱמוּנִים נֹצֵר
---------------------------------------
פיוט 2
מָעוֹז צוּר
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ.
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי:
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה:
ולאן נעלמה גלות ישמעאל ?
ואכן הרמא הוסיף בית לגלות זו - אם כי לא נתקבלה בקהילות ישראל.
מֵעוֹלָם הָיִיתָ יִשְׁעִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי
שְׁמַע נָא קוֹל שַֹוְעִי, מַלְכִּי אֱ-לֹ-הַ-י קְדוֹשִׁי
הַעֲבֵר חֶטְאִי וּפִשְׁעִי, גַּם בְּגָלוּת הָרְבִיעִי
חַזֵּק יִשְׂרָאֵל, וְתַכְנִיעַ יִשְׁמָעֵאל, וּמֵאֱדוֹם תִּפְדֶה נַפְשִׁי.
[באקרוסטיכון בבית האחרון יש את 'משה חזק' "],
------------------------------------
ה.
מקורות הפיוטים.
הפייטנים הביאו ציטטות של פסוקים ודימויים מהתנך ומחזל. אבל מתוכנם עולה שההשראה העיקרית למבנה ולחלוקה היא מהגמרא: וכמעט כלום מנבואת דניאל שבעצם היא יסודה של 'ארבעת הגלויות'.
מגילה כט. א : הנוסח המלא עם השמטות הצנזורה.
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ שְׁכִינָה עִמָּהֶן גָּלוּ לְמִצְרַיִם שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר הַנִּגְלֹה נִגְלֵיתִי לְבֵית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם וְגוֹ' גָּלוּ לְבָבֶל שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַנְכֶם שֻׁלַּחְתִּי בָבֶלָה. גָּלוּ לְעֵילָם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר וְשַׂמְתִּי כִּסְאִי בְּעֵילָם. גָּלוּ לְאָדֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר מִי־זֶ֣ה ׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבׇּצְרָ֔ה זֶ֚ה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ. וְאַף כְּשֶׁהֵן עֲתִידִין לִיגָּאֵל שְׁכִינָה עִמָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ. וְהֵשִׁיב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְשָׁב מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁב עִמָּהֶן מִבֵּין הַגָּלִיּוֹת.
ו.
העז הוכנסה.
* בדומה למדרש שני הפיוטים מתחילים בגלות מצרים , מה שחסר בדניאל.
* ואמנם במעוז צור למרות שיש ציטוטים רבים מהתנך אבל אין אף ציטטה מדניאל .
* אבל בברוך השם יום - יש מעט מנבואת דניאל - 'צפיר העיזים', = יון, ו'עילם' כשהכוונה לפרס - כמו בדניאל.
כמה בתים.
* בברוך השם וכ"ו יוחדו לכל גלות בית אחד. ואילו במעוז צור לגלות אדום הוקדשו שלושה בתים.
* בברוך השם ההתייחסות והאיזכורים הם שמות של עמים \ארצות בלבד. ואילו במעוז צור יש גם שמות והתייחסות לאישים: מלכים או מנהיגים.
[ זרובבל ,חשמונאים . ולהבדיל- פרעה , האגגי, ]
ז.
תוספת וחיסרון.
* אולם בשונה מדניאל ומהמדרש בהם יש ארבע מלכויות \גלויות .הרי בשני הפיוטים יש חמש גלויות ולא ארבע. שכן הם פותחים בגלות הראשונה של בנ"י במצרים שהיא מעין אבי הגלויות וגם היתה שורש הגלויות והגאולות מהם. ורק אח"כ ממשיכים בפירוט עוד ארבעה :
בבל, פרס, יון, ואדום.
* בדניאל חסרה גלות מצרים , מפני שכבר עברה מהעולם בימיו,
* אבל ב'מעוז צור' ובפיוט ברוך השם הוקדש למצרים בית מיוחד.
* ומה שכן נעדר מהמדרש זו מלכות יון. (חנוכה חשמונאים).
* ובכולם בולטת היעדרה של הגלות הנוספת 'גלות ישמעאל' גלות משמעותית ורבת שנים לחלק ניכר מעם ישראל,
ואכן לפי האב"ע אליו מכוונת החיה הרביעית בספר דניאל. וראה ע"כ לעיל .
*דילוג או צנזורה.
אגב הנחנו שבברוך השם ובמעוז צור הזוכרו כולם [חוץ מישמעאל -כנל], לא בטוח ! שכן - הבית הרביעי במעוז צור על גלות אדום - חסר בחלק מהספרים, וי"א שכבר במקור היתה חסרה ונוספה במאוחר.
וי"א ששייכת למקור אולם בהמשך הושמטה מחמת המציק הנוצרי. [ צנזורה עצמית ?!].
ח.
מי מתי ולמה ?
* שני פיוטים שנושאם הגלויות והגאולה מהם,
אחד מעוז צור מלפני כשמונה מאות שנה מגרמניה - נירנברג ומחברו מרדכי ,ונוצר תחת הרושם של מסעי הצלב.,
והשני ברוך השם יום יום -- מלפני מעל אלף שנה על ידי ר שמעון הגדול [ ר שמעון בר יצחק ממגנצא],גם הוא מתבטא ומעלה
את הגזירות שבימיו . וקרובים הם בתוכנם ובמשמעותם.
** שניהם בספק [מסתבר שלא] אם במקור נועדו לאמרם בשבת \חנוכה. ומניחים שלזמן או מאורע אחר נועדו - אבל נקבעו לאמרם \לשוררם בזמנים מיוחדים אלה, כיון שקשרים ורמזים בתוכנם מתחברים לימים הנועדים.
*** בגלל היוונים.
במעוז צור - אף שהפיוט לא קשור דווקא לחג החנוכה אלא מקפל בתוכו אירועי הצלה רבים מההיסטוריה היהודית, ייתכן והונהג לשיר אותו בחנוכה מכיוון שהוא פותח באזכור ל"חנוכת המזבח" ומסתיים ב 'יוונים' בניצחון החשמונאים על היוונים ובכך הפך לשיר\ המנון של חנוכה.
ט.
משלושה יצא אחד.
* ובברוך השם וכו - כאן הפיתרון מסובך יותר . שכן לפי הנראה יש כאן הרכבה של שלושה פיוטים שונים.
מהשנים עשר בתים שבפיוט הרי רק שמונה - ב - ט, המרכיבים את שם המחבר ר 'שמעון בר יצחק [ בלי חזק] היוו פיוט נפרד ועצמאי ,
ותוכנם מוסב על הגלויות.
* הבתים: א,י,יא, פותחים בברוך וכ"ו שתוכנם הודאה לקבה ומקורם בפיוט אחר. וכנראה ששלושת בתיו אלו היו ברצף אחד.
* ואילו הבית האחרון 'שהשלום שלו' שייך לפיוט שלישי העוסק בשלום ונועד לאמרו בסמוך לתפילה -
שבה פסוק המדבר על שלום, אולי בסיום ברכת המזון.
י. מחזור ויטרי.
וכך אכן מופיעים הבתים במחזור ויטרי : א, י, יא, ולאחריהם הבתים ב-ט, והבית האחרון חסר שם לחלוטין.
ולגבי זמן אמירתו קיימות מספר הצעות : לפסח או לשבת או אולי טוב לאמרו בכל יום
שכן אין בתוכו דבר המקשרו לשבת.