מה האיסור להדליק בשמן טמא?

[גימפעל]

מי חששו? היונים?

תוס'

[כדכד]

לא הבנתי הראיה

[יוסף חיים אוהב ציון]

במתיבתא פסחים הביאו את כל הרייד בזה.
וידיד אחד אמר לי שעמד בזה הגר"ח קרליישטין זצ"ל בקונטרס חנוכה.

[עזריאל ברגר]

השאלה:
בסוגיא דחנוכה (שבת כ"א ע"ב) איתא כשנכנסו היונים להכל טמאו כל השמנים שבהיכל, ולכאורה קשה דהא קיי"ל (ולומדי הדף היומי זכו ללמוד זאת השבוע) "משקה בי מטבחיא דכן", ואם כן אינם מקבלים טומאה, ולמה היה צריך את כל הנס חנוכה?

1. כמה תשובות יש על שאלה זו, 2. ומי הראשון ששאל שאלה זו?

ומי אמר ששמן טמא אסור בהדלקה?

שאלה טובה!
חשבתי לומר שמדרבנן יש מקום לומר שהשמן מטמא את המנורה, וכתיב "על המנורה הטהורה יערוך את הנרות", אבל כמדומני שגזירה זו - היא מי"ח דבר שנגזרו בימי ב"ה וב"ש שהיו אחרי נס חנוכה.

[עליך עיננו]

שאלה טובה!
חשבתי לומר שמדרבנן יש מקום לומר שהשמן מטמא את המנורה, וכתיב "על המנורה הטהורה יערוך את הנרות", אבל כמדומני שגזירה זו - היא מי"ח דבר שנגזרו בימי ב"ה וב"ש שהיו אחרי נס חנוכה.

כעת ראיתי שכבר נכתב ע"ז בעבר והביאו בזה ב' תי'
א. משום שאסור מדרבנן להכניס דבר טמא למקדש ואפי' שכבר היה שם יש חיוב להוציא את זה מיד.
ב.שאסור לעשות שום עבודה בטומאה במקדש משום ונשא אהרן את עון הקדשים.
מצו"ב

[עזריאל ברגר]

אוחדו ג אשכולות, ואין בית המדרש בלא חידוש, אז אוסיף כאן שאלה:
תמהו רבים מגדול"י מדוע הוצרכו לנס, והלא טומאה דחויה בציבור.
וצע"ג דהא לא כל טומאה הותרה בציבור אלא טומאת המת בלבד, והשמנים היו יכולים להיות טמאים בטומאת זב וכיו"ב!

ואולי י"ל שמה שלא הותר בציבור זה רק "מי שטומאה יוצאה עליו מגופו" כגון זב עצמו, או טמאי שרץ ונבלה שיכולים לעלות מטומאתם בו ביום, אבל שמן שנטמא - אין בו הבדל בין אם נטמא בזב או במת או בשרץ, כי בכל מקרה הוא "ראשון לטומאה" (מדאורייתא), ואין לו טהרה.

[אור עולם]

אוחדו ג אשכולות, ואין בית המדרש בלא חידוש, אז אוסיף כאן שאלה:
תמהו רבים מגדול"י מדוע הוצרכו לנס, והלא טומאה דחויה בציבור.
וצע"ג דהא לא כל טומאה הותרה בציבור אלא טומאת המת בלבד, והשמנים היו יכולים להיות טמאים בטומאת זב וכיו"ב!

ואולי י"ל שמה שלא הותר בציבור זה רק "מי שטומאה יוצאה עליו מגופו" כגון זב עצמו, או טמאי שרץ ונבלה שיכולים לעלות מטומאתם בו ביום, אבל שמן שנטמא - אין בו הבדל בין אם נטמא בזב או במת או בשרץ, כי בכל מקרה הוא "ראשון לטומאה" (מדאורייתא), ואין לו טהרה.

כבר גזרו אז הל נכרים לטמא כזבים? נראה לי שבפר"ח מדבר ע"ז.

[עזריאל ברגר]

כבר גזרו אז על נכרים לטמא כזבים?

כמדומני שבתוס' מתלבטים על זה.
ועכ"פ היו עמם נשים יהודיות (כגון מרים בת בלגה) שמסתמא לא טבלו כהלכה לנידתן, ומטמאות כזב.

[אור עולם]

תוס' כותבים "אם כבר גזרו..."

[פי האתון]

ואולי י"ל שמה שלא הותר בציבור זה רק "מי שטומאה יוצאה עליו מגופו" כגון זב עצמו, או טמאי שרץ ונבלה שיכולים לעלות מטומאתם בו ביום, אבל שמן שנטמא - אין בו הבדל בין אם נטמא בזב או במת או בשרץ, כי בכל מקרה הוא "ראשון לטומאה" (מדאורייתא), ואין לו טהרה.

אכן, האחרונים דנים (ראה העמק שאלה לנצי"ב - וישלח, ועוד) שרק טומאת זב לא הותרה, אבל טומאת מגע זב הותרה בציבור.

[אור עולם]

מהרשום אצלי, דיש ע"ז במהרש"א על התוס' בשבת, וכן בסוגיא דעבודה זרה ל: ובתוס' שם, ובפרי חדש תר"ע דן בכ"ז.

עוד, דב'זית רענן' תי' דנטמאו בטומאת תקרובת ע"ז, וב'צפנת פענח' דנטמאו בטומאת לגיון עובר.
אך בקו' הפנ"י דטומאה הותרה בציבור נראה דדן מצד טומאת מת, וכן בכל דברי רבותינו הדנים בקו' זו (רא"ם, חכ"צ, ועוד).
ולהעיר מלשון הרמב"ם ד"טמאו הטהרות" דיתכן דטמאו עוד טהרות ובכמה סוגי טומאה.

וכדרך אגב, שמעתי, דהנה יש שתרצו על קו' הפנ"י דעשיית השמן היא מכשירי מצווה ואינה דוחה טומאה, וצ"ב טובא דאין בעייה בעשיית שמן בטומאה? אמנם עפ"ד הגר"ח והחזו"א דהמצווה היא לא להדליק אלא שתדלק המנורה, א"כ גם ההדלקה היא מכשירי מצווה.
והנה לכאו' אפשר לתרץ בפשיטות על קו' הפנ"י, דהנה איתא בירושלמי ובתוספתא דהמזבחות מעכבות את המנורה, ואם נשתקץ המזבח והרסוהו כדי לבנותו שוב, מה הועילו החשמונאים בהדלקת המנורה?
והנה נחלקו רבותינו הראשונים בהדלקת המנורה, דלרמב"ם הדליקו גם ביום וגם בלילה, ולרשב"א איתא שהטיבו בבוקר והדליקו רק בערב.
ונראה לומר בדעת הרמב"ם דיש ב' דיני הדלקה, חד מדין הקרבנות וחד מדין המנורה להראות חביבות ישראל "וכי לאורה הוא צריך...". וא"כ המזבח מעכב רק את הדלקת היום שהיא חלק מסדר הקרבנות, ובאמת עד שנבנה המזבח לא הדליקו בבוקר, ולכן אנו לא עושים לזה זכר.
אם כנים דברינו, נבין דלהדלקת הערב אין דין קרבן ציבור ואינה דוחה טומאה. ולדוג' דהדלקת היום דוחה שבת, אבל הדלקת הערב צריכה להיות בערב שבת ובמוצאי שבת.
ונראה ליתן בזה טעם, עפ"ד החינוך (צח) דהדלקת המנורה היא לתת לביהמ"ק שם וצורת בית – שיש בו אור. ושיטת הרמב"ם דביהמ"ק עניינו מקום להקרבת הקרבנות (ודלא כהרמב"ן דעניינו מקום להשראת השכינה), וא"כ עניין המנורה חלוק מעניין הקרבנות.
ולכן באמת הדליקו ב"חצרות קדשך" ולא בהיכל, דאי"ז מדין הקרבנות.
ולכן הדליקו בשמן אע"פ שהוא שמן נס, דאין כאן דין קרבנות אלא רק עניין להראות חביבותם של ישראל, וזה מתקיים שפיר ע"י שמן נס.
ובהדלקה זו שאינה מדין הקרבנות אלא יתירה עליהם – בה נתפייס אהרן.
ואכן לדורות עסקנו במצווה זו בחביבות מיוחדת ובהידור מצווה יתר על שאר המצוות וכדברי הרמב"ם המפורסמים, דכל שורש המצווה מגיע מהתאמצות הכהנים להראות את חיבוב המצוות שלנו ואת חיבוב הקב"ה אלינו.

הדברים אינם ערוכים כ"צ, ושייכים לכמה אשכולות נוספים.

ובדרך הלצה, שמעתי לתרץ על קו' הב"י למה קבעו ח' ימים, דהשנה יש תי' חדש "קורונה", ואע"פ שזה לא קשור, מ"מ זה תי' טוב לכל דבר.

[אור עולם]

ובעניין היסט הפך, סמכו ע"ז מה שיסד הפייט "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים", דמאחר וראו הרבה שברי קנקנים, ופך אחד שנשאר שלם, הבינו שלא ראוהו היונים כלל.

[יתר10]

.