(לקיים דברי המאירי, ולואי שישמע קולי בכך)
אוצר החכמה כתב:סברא מסתברת. וייצא מזה נפ"מ למעשה שאם הדליק כשלא היה מוקף פתילות ואח"כ שם את שאר הפתילות והדליקן באמת ייצא ידי חובתו.(לקיים דברי המאירי, ולואי שישמע קולי בכך)
??
אוצר החכמה כתב:סברא מסתברת. וייצא מזה נפ"מ למעשה שאם הדליק כשלא היה מוקף פתילות ואח"כ שם את שאר הפתילות והדליקן באמת ייצא ידי חובתו.
אכן, הוא בדיוק אשר אמרתי, שגם אם הדליק פתילה אחת לא יצא, ולכן גם לא יצא מדין כבתה אז"ל כשהדליק את השאר, כי הכלי הוא כלי של מדורה.צופר הנעמתי כתב:אוצר החכמה כתב:סברא מסתברת. וייצא מזה נפ"מ למעשה שאם הדליק כשלא היה מוקף פתילות ואח"כ שם את שאר הפתילות והדליקן באמת ייצא ידי חובתו.
סברא מחודשת מאד, ויצא מזה נפ"מ מחודשת למעשה שאם הדליק רק פתילה אחת בכלי שיש בו עוד פתילות לא יצא ידי חובתו.
מסכים שאינה מוכרחת, ואפשר גם לומר כדבריך, ובהחלט יש לחלק בין תפוש נר בידו לבין נידו"ד (כי אפילו אם נאמר שקערה עם פתילות היא כלי של מדורה, הלא מאידך גיסא זה שלא הדליק את שאר הפתילות הוא גילוי שאינו רוצה מדורה). ומ"מ אחר שלפנינו קושית ראמ"ה, זו נראית בעיני סברה פשוטה יותר מן התירוצים האלטרנטיביים.צופר הנעמתי כתב:וזו סברה מחודשת, שהרי בפועל כשמדליק יש כאן נר ולא מדורה ומה אכפ"ל בעוד פתילות שכמאן דלייתייהו. ואולי ניתן לומר ע"פ סברת המהר"ל שהכלי הוא חלק מדין נר וא"כ כשהכלי הוא כלי של מדורה אין כאן נר (כמדומני שהמהר"ל עצמו קושר את סברתו לענין מדורה).
גם זו אפשרות, ודומני שראיתי כעין זה באחד המחברים. אבל צריך לזכור שהנרות הנוספים אינם אלא מטעם הידור, וזה חידוש לומר שכיוון שהוא רוצה להדר זה מעכב שלא יצא בנר הראשון עד שישלים את ההידור. ראיה לדבר מגמ' סוכה - מדאגבהיה נפק ביה, ולמרות שהאדם מעוניין לנענע אחרי ההגבהה כדי לצאת מצוה בשלמותה, אין זה מעכב שלא יצא ידי חובת לולב בהגבהה, ולכאורה ה"ה כאן - גם אם מתכנן להדליק נרות נוספים מחמת ההידור, מדאדליק לשרגא קמא נפק ביה. ואולי יש לחלק בין נענועים להידור דחנוכה.ארפכשד כתב:הנני ואקיים בנפשי אם נבלת בהתנשא ואשאל קמיה מרנן למה אין דעתם הרחבה נוחה ליישב שכל עוד שהוא עוסק בהדלקתו חשוב מעשה אחד וכמו בציצין שאין מעכבין את המילה בשבת שאם פירש וסילק ידו אינו חוזר אך כל זמן שעוסק במילה יכול להסירם וה"ה הכא נימא שאם הדליק פתילות האחרות כל זמן שלא פירש מהדלקת הראשונה הרי זה פוסל.
נכון מאד! א"כ לכאורה אזל ליה תירוצו של ראמ"ה, וגם את דברי הגרש"ז צריך להעמיד באופן שונה קצת ממה שכתב, שאחר שידוע שחברו עומד להדליק, הוי כמקום שרוח מצויה שם. אבל עדיין קשה מזורק כלי מראש הגג וכדומה, שהרי במקום שידוע שחברו עתיד להסיר את הכרים, פשיטא שאין הזורק נחשב כמזיק, וצריך לומר כמ,ש הגרש"ז שבמצוות באופן כזה זה דומה למכוון שלא לצאת ואפילו כשרק ידוע שחברו עתיד להדליק שם. ולפי מה שהצענו, אין צורך בכל זה ובכל גווני לא יצא במדליק פתילה אחת מתוך קערה שהקיפה פתילות.מה שנכון נכון כתב:בפשטות מדובר בתלמוד על שתי נרות לשני בעלי בתים, וא"כ שלמה מצות הבעה"ב הראשון בנר הראשון.
והדלקת השני היא המבטלת את הדלקת הראשון, [דדוחק לאוקמיה דוקא בשנעשה גם שליח עבור האחר].
מ"ש דמיירי לב' בעלי בתים, הדבר שנוי בפלוגתת רש"י והתוס'. אבל אפילו להתוס' לא ידענא איך משמע דמ"ש אפילו לא' אינו עולה אזיל גם על מי שהדליק ראשון ובאו אחרים והדליקו אחריו אלא כוונת הש"ס דהדלקה כה"ג אינה כשרה ואה"נ שאם הוא לא הדליק כה"ג יהא כשר.מה שנכון נכון כתב:בפשטות מדובר בתלמוד על שתי נרות לשני בעלי בתים, וא"כ שלמה מצות הבעה"ב הראשון בנר הראשון.
וההדלקה העתידה של השני היא המבטלת את הדלקת הראשון, [דדוחק לאוקמיה דוקא בשנעשה גם שליח עבור האחר].
לי הפצפון היה נראה לחלק לו"ד כת"ר דהכא הוא דבר הפוסל.ברזילי כתב:אבל צריך לזכור שהנרות הנוספים אינם אלא מטעם הידור, וזה חידוש לומר שכיוון שהוא רוצה להדר זה מעכב שלא יצא בנר הראשון עד שישלים את ההידור. ראיה לדבר מגמ' סוכה - מדאגבהיה נפק ביה, ולמרות שהאדם מעוניין לנענע אחרי ההגבהה כדי לצאת מצוה בשלמותה, אין זה מעכב שלא יצא ידי חובת לולב בהגבהה, ולכאורה ה"ה כאן - גם אם מתכנן להדליק נרות נוספים מחמת ההידור, מדאדליק לשרגא קמא נפק ביה. ואולי יש לחלק בין נענועים להידור דחנוכה.
ארפכשד כתב:מ"ש דמיירי לב' בעלי בתים, הדבר שנוי בפלוגתת רש"י והתוס'. אבל אפילו להתוס' לא ידענא איך משמע דמ"ש אפילו לא' אינו עולה אזיל גם על מי שהדליק ראשון ובאו אחרים והדליקו אחריו אלא כוונת הש"ס דהדלקה כה"ג אינה כשרה ואה"נ שאם הוא לא הדליק כה"ג יהא כשר.מה שנכון נכון כתב:בפשטות מדובר בתלמוד על שתי נרות לשני בעלי בתים, וא"כ שלמה מצות הבעה"ב הראשון בנר הראשון.
וההדלקה העתידה של השני היא המבטלת את הדלקת הראשון, [דדוחק לאוקמיה דוקא בשנעשה גם שליח עבור האחר].
אם כן חזרת לסברת הגרש"ז, שכל שכיוון מלכתחילה לפסול המצוה, לא יצא (והוא מצדד שאולי אף אם אחר כך נמלך ולא קלקל את הנר הראשון לא יצא, כי הדלקה עושה מצוה). חשבתי שרצונך להוסיף תירוץ חדש, שכיוון שנר ההידור גם הוא חלק מן המצוה, אם כן כל ההדלקה נתפסת כמעשה אחד ארוך שאין לחלקו, ועל זה יש להוכיח מלולב, אם כי יש לחלק בין הידור דלולב להידור דנרותארפכשד כתב:לי הפצפון היה נראה לחלק לו"ד כת"ר דהכא הוא דבר הפוסל.ברזילי כתב:אבל צריך לזכור שהנרות הנוספים אינם אלא מטעם הידור, וזה חידוש לומר שכיוון שהוא רוצה להדר זה מעכב שלא יצא בנר הראשון עד שישלים את ההידור. ראיה לדבר מגמ' סוכה - מדאגבהיה נפק ביה, ולמרות שהאדם מעוניין לנענע אחרי ההגבהה כדי לצאת מצוה בשלמותה, אין זה מעכב שלא יצא ידי חובת לולב בהגבהה, ולכאורה ה"ה כאן - גם אם מתכנן להדליק נרות נוספים מחמת ההידור, מדאדליק לשרגא קמא נפק ביה. ואולי יש לחלק בין נענועים להידור דחנוכה.
ברזילי כתב:נכון מאד! א"כ לכאורה אזל ליה תירוצו של ראמ"ה, וגם את דברי הגרש"ז צריך להעמיד באופן שונה קצת ממה שכתב, שאחר שידוע שחברו עומד להדליק, הוי כמקום שרוח מצויה שם. אבל עדיין קשה מזורק כלי מראש הגג וכדומה, שהרי במקום שידוע שחברו עתיד להסיר את הכרים, פשיטא שאין הזורק נחשב כמזיק, וצריך לומר כמ,ש הגרש"ז שבמצוות באופן כזה זה דומה למכוון שלא לצאת ואפילו כשרק ידוע שחברו עתיד להדליק שם. ולפי מה שהצענו, אין צורך בכל זה ובכל גווני לא יצא במדליק פתילה אחת מתוך קערה שהקיפה פתילות.מה שנכון נכון כתב:בפשטות מדובר בתלמוד על שתי נרות לשני בעלי בתים, וא"כ שלמה מצות הבעה"ב הראשון בנר הראשון.
והדלקת השני היא המבטלת את הדלקת הראשון, [דדוחק לאוקמיה דוקא בשנעשה גם שליח עבור האחר].
ודאי אין לחכם כמותך לטרוח בדברי אבל אם תוכל ברחמיך הגדולים להשקיף בהם כמו רגע קטון ראה תראה שאין חילוק שלי משום הכוונה אלא משום שעושהו במעשה אחד ולא סילק ידיו כמו שהבאתי לעיל ממילה ואם כן על ידי המשך הדלקתו מוגדר מעיקרא שלא הדליק נר אלא מדורה.ברזילי כתב:אם כן חזרת לסברת הגרש"ז, שכל שכיוון מלכתחילה לפסול המצוה, לא יצא (והוא מצדד שאולי אף אם אחר כך נמלך ולא קלקל את הנר הראשון לא יצא, כי הדלקה עושה מצוה). חשבתי שרצונך להוסיף תירוץ חדש, שכיוון שנר ההידור גם הוא חלק מן המצוה, אם כן כל ההדלקה נתפסת כמעשה אחד ארוך שאין לחלקו, ועל זה יש להוכיח מלולב, אם כי יש לחלק בין הידור דלולב להידור דנרות
לענ"ד הסברה היא להפך. כאשר באים לדון אם שרשרת מעשים נתפסת כעשייה אחת ארוכה, נראה לי שדווקא כאשר כל העשיות ממשיכיות זו את זו יש לראות בהן עשייה אחת ארוכה, ואילו אם עושה מעשה אחד ואחריו מעשה המנוגד לו יש לראות בזה שתי עשיות נפרדות. אם כן, דווקא במילה ולולב, כשמעשיו ממשיכים זה את זה, מסתבר לראותם כעשייה אחת יותר מאשר בנידו"ד שעושה דבר והיפוכו. וממילא אם בלולב יוצא יד"ח מדאגבהיה, ק"ו שכך הוא בנידו"ד (לולא הסברות האחרות שנאמרו בזה).ארפכשד כתב:ודאי אין לחכם כמותך לטרוח בדברי אבל אם תוכל ברחמיך הגדולים להשקיף בהם כמו רגע קטון ראה תראה שאין חילוק שלי משום הכוונה אלא משום שעושהו במעשה אחד ולא סילק ידיו כמו שהבאתי לעיל ממילה ואם כן על ידי המשך הדלקתו מוגדר מעיקרא שלא הדליק נר אלא מדורה.ברזילי כתב:אם כן חזרת לסברת הגרש"ז, שכל שכיוון מלכתחילה לפסול המצוה, לא יצא (והוא מצדד שאולי אף אם אחר כך נמלך ולא קלקל את הנר הראשון לא יצא, כי הדלקה עושה מצוה). חשבתי שרצונך להוסיף תירוץ חדש, שכיוון שנר ההידור גם הוא חלק מן המצוה, אם כן כל ההדלקה נתפסת כמעשה אחד ארוך שאין לחלקו, ועל זה יש להוכיח מלולב, אם כי יש לחלק בין הידור דלולב להידור דנרות
וע"ז הקשה כת"ר קושיא של ברזל מלולב ואני השבתי לפוצץ עול הברזל מעל צוארי דהתם אין המשך נענועיו מבטל את מעשה הראשון שעשה משא"כ הכא ודו"ק כי נכון הוא.
לעיני העששות זה נראה ממש כדברי רוח בעלמא ודאי הוא לפי חולשת המשיג אך אעפ"כ לא אשים לפי מחסום וכו'ברזילי כתב:לענ"ד הסברה היא להפך. כאשר באים לדון אם שרשרת מעשים נתפסת כעשייה אחת ארוכה, נראה לי שדווקא כאשר כל העשיות ממשיכיות זו את זו יש לראות בהן עשייה אחת ארוכה, ואילו אם עושה מעשה אחד ואחריו מעשה המנוגד לו יש לראות בזה שתי עשיות נפרדות. אם כן, דווקא במילה ולולב, כשמעשיו ממשיכים זה את זה, מסתבר לראותם כעשייה אחת יותר מאשר בנידו"ד שעושה דבר והיפוכו. וממילא אם בלולב יוצא יד"ח מדאגבהיה, ק"ו שכך הוא בנידו"ד (לולא הסברות האחרות שנאמרו בזה).ארפכשד כתב:ודאי אין לחכם כמותך לטרוח בדברי אבל אם תוכל ברחמיך הגדולים להשקיף בהם כמו רגע קטון ראה תראה שאין חילוק שלי משום הכוונה אלא משום שעושהו במעשה אחד ולא סילק ידיו כמו שהבאתי לעיל ממילה ואם כן על ידי המשך הדלקתו מוגדר מעיקרא שלא הדליק נר אלא מדורה.ברזילי כתב:אם כן חזרת לסברת הגרש"ז, שכל שכיוון מלכתחילה לפסול המצוה, לא יצא (והוא מצדד שאולי אף אם אחר כך נמלך ולא קלקל את הנר הראשון לא יצא, כי הדלקה עושה מצוה). חשבתי שרצונך להוסיף תירוץ חדש, שכיוון שנר ההידור גם הוא חלק מן המצוה, אם כן כל ההדלקה נתפסת כמעשה אחד ארוך שאין לחלקו, ועל זה יש להוכיח מלולב, אם כי יש לחלק בין הידור דלולב להידור דנרות
וע"ז הקשה כת"ר קושיא של ברזל מלולב ואני השבתי לפוצץ עול הברזל מעל צוארי דהתם אין המשך נענועיו מבטל את מעשה הראשון שעשה משא"כ הכא ודו"ק כי נכון הוא.
כבר כתבתי להרב הנ"ל שאיני רואה שום משמעות בדברי הגמרא שגם בכמה בנ"א לא ייחשב לראשון. וודאי גם זה לקוצר המשיג וכו'ברזילי כתב:וכל זה למאי דס"ל שמדובר באדם אחד המדליק. אבל כבר העיר לעיל נכונה הרב משנ"נ שבגמרא מיירי בכמה בני אדם, ובפשטות כ"א מדליק למצוותו הוא ואין כאן שום צירוף.
ברזילי כתב:ואולי יש לומר באופן פשוט: היה תפוש נר חנוכה ועומד לא עשה ולא כלום, וביארו הראשונים שהרואה אומר לצורכו הוא עומד... אם כן, החסרון של מדורה הוא שאינו דומה לנר, כדברי רש"י (ולא מצאנו שיעור מה עובי הפתילה או רוחב השלהבת שכבר אינה דומה לנר, וצ"ע), אולי כי דווקא בכך יש פרסומי ניסא שאין דרך להדליק נרות בחוץ, או אולי כי דומה לנרות המקדש, ומכל מקום מי שמדליק אפילו פתילה אחת, בכלי המסודר באופן של מדורה - הרואה אומר מדורה הוא מדליק ואינו יוצא ידי חובה גם אם לא ידליק את שאר הפתילות.
בגמ' לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה כו' קשה מנ"ל דאין יוצאין במדורה וי"ל משום דנראה שהדליקו להשתמש בו [ולפ"ז לנר שבת ויו"ט דעשוין להשתמש יוצאין במדורה וכמ"ש לעיל (כ"א) אכן מדברי הרמ"א (סי' תרע"א) בשם האו"ז לא משמע כן]:
ברזילי כתב:ערבך ערבא צריך - המדליק נר חנוכה ותומ"י השתמש לאורה לא יצא? עד כאן לא נחלקו אלא אם מדליקין מנר לנר או לא, אבל לפסול בדיעבד לא שמענו
יש לדחות בתרתי. ראשית, יש הבדל בין מדליק על מנת להשתמש לבין מדליק ואז משתמש מייד, וכסברת הגרשז"א. שנית, מה שהנחת שגם קודם תקנה של שעת הסכנה יוצא עכ"פ בדיעבד במניחה על שולחנו אינו ברור כלל. ובר מן דין, לענ"ד לשונו של הרשב"א אינה לשאול דווקא בזמן התקנה של מניחה על שולחנו, אלא שיניח על שולחנו "כדרך שאמרו מניחה על שולחנו ודיו", והרי זה בדיוק מה שכתבת שלא יצא יד"ח באופן כזהסכינא חריפא כתב:ברזילי כתב:ערבך ערבא צריך - המדליק נר חנוכה ותומ"י השתמש לאורה לא יצא? עד כאן לא נחלקו אלא אם מדליקין מנר לנר או לא, אבל לפסול בדיעבד לא שמענו
המדליק ע"מ להשתמש לאורה לא יצא יד"ח נר חנוכה כך מבואר מד' הרשב"א שהקשה דוקא למי שמניחו על שולחנו דממילא משתמש בו למה נר שבת דוחה נר חנוכה ידליק לשם נר חנוכה וישתמש, אבל מי שסתם כך אינו מדליק על שולחנו ויכניס הנר לתוך הבית באפילו אם ידליקנו לשם נ"ח משמע שלא יצא יד"ח [דהא מי שאין לו נר דינו כשעת הסכנה ולמה לא ידליק עכ"פ על שולחנו].
ונראה דכיון דמתחילה נתכוונו לזה הוי ככיבה הראשון את נרו במזיד, או כמי שהדליקה במקום שהרוח מצויה לכבות. ובהג' ראמ"ה כ' דאיירי שהדליקו כולם בב"א. ועי' מקראי קודש בשם ר"ש סלנט דנקט מטעם אחר דהדלקה בקערה הו"ד בהדליקו כולם כא' עי"ש. עוד יש ליישב עיקר הקו' אי נימא דפסול אבוקה הוא משום דהרואה אומר לצורכו אדלקה, וא"כ י"ל דזה מעכב את ההדלקה גם למפרע, וכמבו' בהג' ר"ב פרנקל בסי' תרעד ובשע"ת סי' תרעה בשם הלק"ט. ועוד י"ל דבאמת רבא דאמר התם "לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה", הרי ס"ל בסוג' כבתה זקוק לה, ומה"ט ס"ל דל"מ גם הדלקת הראשון, כיון דמשום שהנר נעשה מדורה ה"ה זקוק לה, אבל באמת הר"מ דפסק דכבתה אין זקוק לה העתיק ד' רבא באופ"א, וז"ל "אם כפה עליה כלי כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד לא כפה עליה כלי נעשית כמדורה ואפילו כנר אחד אינה נחשבת", והיינו דאין הנידון כלפי המדליק הא' אלא כלפי נר א', דאחרי שהדליק האחרים והנר הראשון נעשה עי"ז למדורה ל"ח נר כלל, ונפ"מ אם יבוא השתא לקיים דין מהדרין ולהוסיף עוד נרות דל"מ כיון דהנר הא' כבה, וכמו שנקטו כמה אחרונים (עי' ביאור הלכה סי' תרעג) דל"ש להוסיף הידור כשנר החיוב כבה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים