צודק! (ומוזר שכולם מרבים לומר כך):
http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=61516שאלה:
יש כאלו שאומרים ששמן זית לחנוכיה צריך להיות שמן זית ראוי לאכילה. מה המקור לדעה זו? האם הוא חומרה או הידור? כך ראוי לעשות?
תשובה:
אין מקור לדעה זו. אדרבה, אם השמן למאכל יקר יותר עדיף לתת את העודף לצדקה.
http://www.din.org.il/2010/12/01/%D7%94 ... %95%D7%A8/הדלקת נ"ח בשמן זית למאכל או למאור
כ"ד כסלו ה'תשע"א
רבני בית ההוראה
השאלה:
הרב שליט"א
האם יש ענין לרכוש שמן זית הראוי למאכל שהוא יקר משמעותית, ראיתי שכך מפרסמים בשם הגרי"ש,
תודה רבה
תשובה:
כל שמן זית גם למאור שנמכר בחנות, הינו ראוי למאכל, ואף שמן זית הראוי לאכילה אם יאכלו ממנו הרבה הוא יזיק, אינני יודע מה מפורסם בשם הגרי"ש אלישיב, וכנראה הוראתו היתה בשמן זית שאינו ראוי לאכילה מחמת שמערבים בו נפט וכד', אך שמן זית למאור הרגיל אין שום בעיה באכילתו על ידי טיבול או הכנסה לסלט וכד'.
מקורות:
בגמ' במסכת ברכות (לה:) שנינו "רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: שמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ. היכי דמי? אילימא דקא שתי ליה (משתה) – אוזוקי מזיק ליה! דתניא: השותה שמן של תרומה – משלם את הקרן ואינו משלם את החומש" ומפרש שם רש"י שאכילת שמן מזיקה "לגופיה" ואין שמה אכילה, ובפשטות דברי רש"י הכוונה שזה מזיק את גוף האדם, אמנם במאירי מביא שם ב' ביאורים אם הכוונה שמזיק את האדם או שמזיק את השמן שהרי לא נהנה ממנו, ולהלכה הובא בפוסקים הטעם ששמן זית אין מברכים עליו משום שמזיק לגוף (עי' שו"ע הרב סי' רב ס"י, ומשנ"ב שם ס"ק כט).
מכל מקום מבואר בגמ' שאין הנאה כלל באכילת שמן ואין כזה מושג "שמן לאכילה", וכל ענינו של השמן הוא "וטובל בשמן" דהיינו בתור מטבל ולא בתור "אוכל", השמנים של דורות הקודמים היתה בהם חמיצות גבוהה שלא היו רגילים להוציא את החמיצות, וסתם שמן של פעם לא היה נחשב "שמן לאכילה" לפי תקני משרד הבריאותמשום כך השותה שמן זית אין לו לברך.
מה שמובא בשם הגרי"ש אלישיב, אינני יודע מה הוסבר לו מדוע השמן אינו ראוי לאכילה, ויתכן שאמרו לו שאינו ראוי אף לטיבול [כמו נפט וכד'] אולם למעשה אין השמן למאור שנמכר מזיק יותר משמן שהיה בזמן חז"ל, וראוי לטבל בו, ועל כן אין שום מניעה להדליק בשמן זית למאור
תוכן השאלה:יש דעה ששמן זית לחנוכיה צריך להיות ראוי לאכילה. מה המקור לדעה זו? ומי פוסק כך? והאם ראוי לנהוג כך?
תוכן התשובה:
בס"ד
שלום וברכת ד´
אין לכך מקור ברור, אלא שיש רצון להשוות דין חנוכה לבית מקדש, ובבית מקדש רק שמן אכיל היה כשר "מן המותר בפיך". על כן מי שהדלקת נרות חנוכה שלו היא כמנהג המקדש בודאי ראוי להקפיד על שמן שיהיה ראוי לאכילה בלבד, אולם מי שלא מקפיד בכך אין זה עיקר הדין.
ידוע הראשון לציון הגר"מ אליהו זצ"ל שהיה מקפיד מאד בנושא זה.
חנוכה של אורה ותורה
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון