פורום אוצר החכמה

היום מלאו עשור שנים לסילוקו של האי גאון וצדיק, חסידא ופרישא, רבי חיים ברים זצ"ל, ראש ישיבות אהל יעקב ומשכן יוסף. איש חמודות, משפירי דשפירי דירושלים שנטל כל יופיה והדרה מזה שנות דור.

דבק והתאבק בעפר גדולי החכמים שבדור, מרן החזו"א, מרן הגרי"ז, מרן בעל אבן האזל, ושאר גדולי התורה, והיה מלקט מרגליות מתורתם, ומחזר אחר כל מדה טובה או הנהגה שנתגלגלה תחת שולחנם, ועם זאת צמא לדברי מוסר והדרכה ממרן המשגיח בעל אור יחזקאל, וכרוך בכל לב ונפש אחר רבו כ"ק האדמו"ר מהרמ"ש מבויאן זי"ע, וגדולי אדמור"י התקופה.

מלא מזן אל זן מכל מחמדי בתי המדרשות שבארץ ישראל, והיו לאחדים בידו, במיזוג נפלא ונדיר של תורה וחסידות, מוסר ודקדוק הלכה. ולכל לראש, ענוה ושפלות ברך ומאור פנים לכל אדם, קטן כגדול. גדל ברוך ובנועם עדרים עדרים של מבקשי דעת וכמהי עליה, והיה כסמל ודמות של גדול וקדוש מימי קדם.

ידע לפלס נתיב ולהלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד מכל העדות והחוגים. זכורני שיעורו המתוק מדבש בשנתו האחרונה, ביום הזכרון למרן הגרח"ע זי"ע בישיבה הנקראת על שמו בבני ברק, שפתותיו שושנים! ואחר השיעור שעה ארוכה טייל ארוכות וקצרות עם קהל הצורבים שהקיפוהו בהערצה יתירה.

מחזה שכיח בחתונות בירושלים עיה"ק לראותו מפזז ומכרכר בכל עוז לשמח חתן וכלה, בפשטות יתירה.

אעלה כאן אימרה אחת ששמעתי משמו על הגש"פ הרשומה אצלי.

רבי יוסי הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים... ועל הים לקו חמישים מכות, במצרים מה הוא אומר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוקים הוא ועל הים... את היד הגדולה.

שמעתי מהגאון ר' אשר אריאלי שליט"א ששמע מפי הגאון מהר"ח ברים זצ"ל משמו של הגאון ר' אייזיק שר זצ"ל, דהריבוי של ניסי קריעת ים סוף לעומת הניסים במצרים אינו רק ריבוי בכמות המכות כפול חמשה, אלא היה המכות באיכות פי חמשה, ובאמת היו אותם המכות של יציאת מצרים רק היה בגילוי שכינה ובאופן של 'יד החזקה' לעומת הגילוי המצומצם של אצבע במצרים, וזה חידוש

.

והנה סיפור המעשה ב'אחד המופלגים' כפי שסופר ע"י הג"ר זאב דוב (וועלע'ל) צ'צ'יק זצוק"ל, והובא בספר תורת זאב ע"י בנו.

והשווה עם המסופר ע"י חתנו הגרמ"ש שטיינמץ שליט"א, רב דחסידי ויז'ניץ בהר נוף, בשיחה ב'מרוה לצמא' השבוע.

יצא לאור לא מזמן שני כרכים נפלאים עי המשפחה על הגאון זצל מומלץ מאד

מעשה מעניין שקראתי לאחרונה אודות הגה"ח רבי חיים ברים זצ"ל.
לאחרונה י"ל ספר "ברכת אליהו" עה"ת מאת הראש"ל רבי שלמה משה עמאר שליט"א. בראש הספר מופיע מאמר ארוך בשם "זכור אלה ליעקב" דברי קינה והספד על רבו המובהק הג"ר יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל. בין הדברים מופיע הסיפור הבא:
"ועוד אספר עובדא שלפני הרבה שנים בחתונה של אחד מבניו הצעירים באולם בבני ברק וישבתי לפני מו"ר ע"ה. ותוך כדי כך ניגש אחד מבניו של מו"ר ואמר לו. ר' חיים ברים הגיע(ואני לא הכרתי ולא שמעתי עליו מעולם) ומו"ר עמד בהתרגשות גדולה ורץ לקבל פניו עד מחוץ לאולם,והיה הדבר פלא בעיני והלכתי אחריו, וכשנפגשו התחבקו ונשקו זל"ז ברגש עצום ובדמעות ממש, ואחר זמן נכנסו יחד וישבו לאולם, והיתה הפרידה ביניהם בהתרגשות גדולה.
ואחר שנרגע מו"ר שאלתיו מי זה רבי חיים ברים, ותמה עלי שאני לא מכירו, ואז סיפר לי כך, שרבי חיים מבוגר ממנו בכמה שנים ואמר (זה פעם ראשונה) כשהייתי בן שש עשרה שנים הייתי יודע נשים נזיקין בע"פ עם הראשונים אך עדיין לא ידעתי ללמוד, והייתי יושב ולומד בבית הכנסת,וניגש אלי ר' חיים ברים והציע לי ללמוד יחד והסכמתי, ולמדו כמה ימים והספיקו דף וחצי ממסכת ב"מ, והיה מקשה לי בכל ענין, והיינו צריכים לעיין הרבה עד שמבינים, וסיים בזה הלשון: ומאז אני יודע ללמוד.
ויהי אחרי איזה חדשים כשבאתי לקבל פני הרב בחג והיו עמי חלק מהבנים וגם מהחתנים, וביקשתי שיחזור על המעשה הזה שילמדו ממנו, ונענה לי ע"ה, וחזר על המעשה כולו, וביקש שיביאו בבא מציעא לסוכה, והראה לנו איך למדו, ואיך רבי חיים הקשה קושיות, שאותם זכר אחרי שנים רבות, ואיך נגשו להבין עומקם של דברים, וגם בפעם ההיא אמר שהיה יודע נשים ונזיקין בע"פ ועדיין לא ידע ללמוד."

ייש"כ, ידידי הנוטר, על העלאת זכרו של דו"ז הגר"ח ברים.

זכורני שפגשתיו בשמחה משפחתית בבין הזמנים דחודש אב, לפני כניסתי לישי"ג פוניבז'. אבי הגישני אליו, וכתמיד דיבר בחביבות רבה ובענוותנות מופלאה. כששמע שאני עומד להיכנס לפוניבז' אמר שיצייד אותי בוורט שינחה את דרכי. וכה אמר, על הפסוק בתהלים "והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך", שיש ענוה של צדק ויש ענוה שאינה של צדק. ענוה שאינה של צדק היא ענוה של רפיסות רוח, שאינה מקדמת לדבר. ענוה-צדק היא זו ההולכת בד-בבד עם "צלח רכב" במלחמתה של תורה (שבת סג.), והיא המביאה ל"ותורך נוראות ימינך". זכורני שהביא כמו כן מדברי המאירי על משה רבינו, שהיה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה ועם זאת היה במידת "יקוב הדין את ההר" (סנהדרין ו:). (אינני מוצא לעת עתה את דברי המאירי במקורן).

כמו כן אי אפשר לשכוח איך היה מרקד ומפזז על שולחנו הטהור של האדמו"ר מבאיאן שליט"א בסוף הטיש בפורים, יחד עם ידידו הגאון ר' לייזר רבינוביץ, כשהקהל שרים את הניגון שהיה חביב עליו.

ובקובץ בית הלל (יא) כתבו עליו: בבחרותו למד בישיבת "עץ חיים" והיה חביבו של ראש הישיבה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, ושל חתנו הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד. רבי חיים זצוק"ל היה הודה והדרה של ירושלים התורנית והחסידית, ומשעה שיצא טיבו בעולם - על אף צניעותו וענוותנותו היתירה - הרביץ תורה לעדרים כל ימיו, לחם מלחמות השבת, פעל רבות לקירוב רחוקים, עסק בצרכי צדקה בסתר. סיגל לעצמו חיי פרישות וקדושה יתירה.
צהלתו תמיד בפניו, הקרין חכמה ומוסר, נשא על לבו את צער הכלל ואת גלות השכינה, וכל נפשו נתן באהבתו לישראל. היה מקורב מאד למרן החזו"א אשר קרבו מאוד וכן התחבב לגאב"ד בריסק זי"ע אשר התחדד תמיד בתורתו וחכמתו, בנוסף היה קרוב לכל גדולי הדור ההוא וקודמו, והיה מבאי ביתם של האדמו"ר מהוסיאטין ורבי אהרן מבעלז וגאב"ד טשעבין אשר חיבבוהו ביותר ועמדו על טיבו בהליכות קודשו. כמו"כ היה קשור בכל לבו ונפשו לאדמורי בית רוזין, והיה מחסידיו הקרובים ביותר של האדמו"ר מבויאן זצ"ל. תפילותיו היו חדורות עבודה תמה, היה בעל תפילה בעל רגש אדיר, ורבים ביקשו להזכירם בתפילותיו, וברוב אהבתו לכל יחיד מישראל קיבל בקשתם בחיבה והתפלל עבורם.
בצעירותו הקים יחד עם אחיו, הגאון רבי יהושע ברים זצ"ל את הכולל של בויאן בירושלים, ולימים היה לישיבת "תפארת ישראל" בראשה עמד הגר"י זצ"ל עד לפטירתו. כמה שנים נמנה עם רמ"י ישיבות מיר בירושלים וסלבודקה בבני ברק, ואחר כך ייסד את ישיבת "אהל יעקב" בשכונת זכרון מאיר בבני ברק. שנים מספר כיהן כראש ישיבת סקוויר בארה"ב, ובשנים ההן היה אורח תורני נכבד ביותר בישיבת ליקווד, אמר בה שיעורים ובעשי"ת הגיד שיחה מוסרית לבני הישיבה הגדולה. כן הקים את כולל משכן יוסף בירושלים ועמד בראשו.

ר' חיים ואחיו ר' יהושע עם הגאון ר' משה פיינשטיין

מעניין מה היה כאן הארוע

מתפעל כתב:ר' חיים ואחיו ר' יהושע עם הגאון ר' משה פיינשטיין

מעניין מה היה כאן הארוע

שיעור שמסר הגר"מ פיינשטיין בישיבת רוז'ין.

יישר כח

ידועה לך השנה?

מוזר שהשומעים עומדים עליו צפוף.

לא היה שם מקומות ישיבה?

מתפעל כתב:יישר כח

ידועה לך השנה?

מוזר שהשומעים עומדים עליו צפוף.

לא היה שם מקומות ישיבה?

מקומות ישיבה היו, אבל רמקול לא היה...

יחד עם גדולי ישראל באסיפת מפעל הש"ס [שני מהקרן זוית- בין הגר"ז אפשטיין להגרב"ש סלומון]

יישר כח שיף

חבל שהתמונה האחרונה חשוכה.

נראה לידו הגאון הרב גולדוויכט ז"ל מכרם ביבנה. ומי זה הנראה מימין? הגר"ש אוירבך? יבדל לחיים ארוכים.

הגר"ש אוירבך? האדם הנראה מימין הוא בעל זקן לבן. החתונה המדוברת התקיימה לפני 20 שנה לפחות. זקנו של הגר"ש אוירבך עוד היה שחור.

הנראה משמאל הוא ר' משה אלישיב חתנו של הגר"ח ברים.

צולניק כתב:הנראה מימין הוא ר' משה אלישיב חתנו של הגר"ח ברים.

אתה יודע בוודאות? כי תווי הפנים לא מספיק דומים.

כמדומני שהכוונה לנראה משמאל

מתפעל כתב:נראה לידו הגאון הרב גולדוויכט ז"ל מכרם ביבנה.

הם אכן היו בני-דודים ראשונים.

ארזי ביתר כתב:

צולניק כתב:הנראה מימין הוא ר' משה אלישיב חתנו של הגר"ח ברים.

אתה יודע בוודאות? כי תווי הפנים לא מספיק דומים.

אולי זה אחיו רבי שלמה אלישיב
קצת מוזר שהסבים והחתן יהיו עם שטריימל [נראה בתמונות אחרות] ואבי החתן עם כובע!!!

הוגה ומעיין כתב:

מתפעל כתב:נראה לידו הגאון הרב גולדוויכט ז"ל מכרם ביבנה.

הם אכן היו בני-דודים ראשונים.

איך היו הקשרים?

האמהות של ר' חיים ברים ושל הרח"י גולדוויכט אחיות. פעוטות שערי חסד היו משתעשעים בשינון השמות בלוח ההנצחה על שמה של אם הרב גולדוויכט, שהיתה נעוצה בשטיבל ב"הגר"א שול" ששימש גם כיתת לימוד לילדי סניף עץ-חיים בשערי חסד: מ' חנה דבורה גולדא גולדוויכט בת ר' משה אהרן חיים דוד רוקח. אגב, בזיוו"ר היא היתה נשואה לר' פנחס אליאך, אבי ר' אברהם אשר, אבי הג' ר' דוד צבי זצ"ל ולהבל"ח ר' פנחס שיחי' לאוי"ט.

האם גם אחיו הגדול של ר' חיים, ר' יהושע, היה מקושר לחזון איש ולשאר גדולי ליטא, או רק ר' חיים?

היה גם אח שלישי, שלא התפרסם. שכחתי שמו.

בעיקר ר' חיים. ר' שיע התעסק בעיקר עם ישיבת רוז'ין.
האח השלישי, הבכור, הוא זקני ר' משה. צנוע ומעלי. הייתי מפרסם מקצת שבחו אלא שכל חייו לא חפץ בזה.

מה קשרו המשפחתי של הגאון הצנוע ר' יהושע העשיל שליט"א, ראש ישיבת בוהוש? ומה מקור מחצבתו?

ראש ישיבת בוהוש הוא בנו של ר' משה הנזכר. אכן ג"כ גאון ולמדן, ועם זאת פשטן בהליכותיו וצנוע.

בשכון סקווירא יש לו מאות תלמידים והרבה סיפורים נפלאים עליו

זכורני מעשה שסופר בעיתונות, בתקופת הפיגועים בירושלים תשס"א - תשס"ד.
בעת הלויתו של הגאון ר' חיים ברים, מישהו סגר מכסה של פח בקול רעש גדול, הציבור היה מפוחד (זה היה לאחר הפיגוע בבית ישראל) ומאן דהוא צעק 'מחבל'!.
כולם ברחו והיה רמיסות ופצועים וכו', כשהתברר שזה היה סרק, חזרו כולם ומצאו את מרן הגרש"א העומד לבדו! ע"י המיטה ולא נע ולא זע.
ויהי לפלא!
זה מה שזכור לי במעורפל, ומסתמא יש כאן היודעים יותר ויוסיפו!
(איני לוקח אחריות לאמיתות המעשה!).

לא נכון. הייתי שם, ואף ראיתי אותו בעיניי בורח לבית הכנסת "ישועות יעקב", וזה חלק מההיסטריה החרוטה אצלי בזיכרון, כאשר גדולי עולם נסו מנוסת חרב (ראיתי כמה שפשוט נפלו וכל חליפתם היתה לבנה מאבק דרכים)י.
יש גדול אחר זצ"ל, אחד ויחיד, שראיתיו במו עיני עומד כמו ניצב זקוף ליד המיטה, ולא קם ולא זע - הוא מרן הגר"ח גריינימן.

האירוע המדובר קרה לפני 16 שנה מדויק - אדר תשס"ב. התקיים לעינינו הפסוק "ורדף אותם קול עלה נדף, ונסתם ואין רודף אתכם". זר לא יבין זאת, היה תקופה עמוסה של פיגועים, כולל באותו ערב ממש, באיזור עמק רפאים. כך שהפחד היה טבוע וטבעי בכל אחד ואחד.

מה שכן זכורה לי אפיזודה שסיפרו, על הרה"ח שלמה אליעזר מרגלית ז"ל (ב"ר אשר זליג) שהתיישב על הארץ וזעק בקולי קולות "אני מנטורי קרתא! אני מנטורי קרתא" (כדי שהמחבלים המדומים יוותרו עליו...)

דודי צח כתב:לא נכון. הייתי שם, ואף ראיתי אותו בעיניי בורח לבית הכנסת "ישועות יעקב", וזה חלק מההיסטריה החרוטה אצלי בזיכרון, כאשר גדולי עולם נסו מנוסת חרב (ראיתי כמה שפשוט נפלו וכל חליפתם היתה לבנה מאבק דרכים)י.
יש גדול אחר זצ"ל, אחד ויחיד, שראיתיו במו עיני עומד כמו ניצב זקוף ליד המיטה, ולא קם ולא זע - הוא מרן הגר"ח גריינימן.

האירוע המדובר קרה לפני 16 שנה מדויק - אדר תשס"ב. התקיים לעינינו הפסוק "ורדף אותם קול עלה נדף, ונסתם ואין רודף אתכם". זר לא יבין זאת, היה תקופה עמוסה של פיגועים, כולל באותו ערב ממש, באיזור עמק רפאים. כך שהפחד היה טבוע וטבעי בכל אחד ואחד.

מה שכן זכורה לי אפיזודה שסיפרו, על הרה"ח שלמה אליעזר מרגלית ז"ל (ב"ר אשר זליג) שהתיישב על הארץ וזעק בקולי קולות "אני מנטורי קרתא! אני מנטורי קרתא" (כדי שהמחבלים המדומים יוותרו עליו...)

אני הייתי אז בירושלים בישיבה, ונדמה לי שהרב מרגלית נפטר כמה חודשים לפני הרב חיים ברים, בקיץ תשס"א.

הרב מאיר ברנסדרופר, אמרו אז, נשאר שם וצעק ווידוי בקול גדול.

חבר אחד מחו"ל היה שם וראה את הבהלה ולא ידע לאן ללכת. ראה את הרא"י סולובייציק שם ושאל אותו מה קורה, וענה לו "איך ווייס נישט, אבער דא בלייבט מען נישט", או משהו כזה.

מה הגדלות של לא לברוח
אם עפ התורה
צריך לברןח

מנין לך שעפ"י תורה צריך לברוח?
ליד המקש enter יש מקש "

אליעזר בלוי כתב:מה הגדלות של לא לברוח
אם עפ התורה
צריך לברןח

תלוי במדריגת הבטחון של האדם.
(ויתכן גם ששקלו בדעתם, שהיתה מיושבת עליהם, שלא ירוויחו כלום אם ינוסו, צריך לברר המציאות שהיתה שם...)

רבי חיים ברים נלב"ע ביום כ"ו אדר תשס"ב וההלויה היתה במוצאי שבת החודש.
סיפרו אז שהגר"ח גריינמן לא נע ממקומו, ואמר לאלו שרצו: "וכי מי אמר לכם שהמחבל נמצא כאן, שמא הוא שם?!", עכ"פ זה מלמד על שליטה מופלגת בשעה שכולם רצו בבהלה.

ר' שלמה אליעזר מרגליות נלב"ע חודש לאחר מכן ביום כ"ו ניסן תשס"ב.

כיוצא בזה,
שמעתי מעד ראיה.
באזעקה הראשונה במלחמת המפרץ,
היו בישיבת סלבודקא, באמצע ק"ש של ליל שבת.
כולם רצו ודחפו, אחד על גבי השני, וכמעט נדרסו...
היה אחד, שנשאר במקומו במזרח, המשיך במתינות, וסיים ק"ש.
ורק לאחר שהדרך התפנתה, אץ בזריזות לפנות את עצמו...
היה זה הגרמ"ה הירש שליט"א.
יישוב הדעת!

מדובר על האזעקה הראשונה של הלילה השני.
ליל האזעקות הראשון היה ביום ה.

הגה"צ ר' חיים זצ"ל היה מהיחידים שהשכילו לקחת מב' האסכולות החשובות ביהדות, חסידים וליטאים ועמד כעבדא קמיה מרא גם לפני גדולי הליטאים וגם אצל גדולי האדמורים. השיטה המקצינה מב' הצדדים, האומרת על גדולי ליטא, 'לא נגה עליהם אור הבעש"ט', מצד אחד, ו'אין האדמו"ר גדול בתורה', מהעבר השני, לא דיברה אליו כלל. האמונה שלו היתה שאין גדול בתורה ללא צדקות ואין צדקות ללא תורה.
לכשתמצי לומר, זו היתה גדולתו בעצמו, צדיק נשגב ההולך בדרך הבעש"ט, וגאון מופלג השקוע בנגלות התורה.

מתפעל כתב:הגה"צ ר' חיים זצ"ל היה מהיחידים שהשכילו לקחת מב' האסכולות החשובות ביהדות, חסידים וליטאים ועמד כעבדא קמיה מרא גם לפני גדולי הליטאים וגם אצל גדולי האדמורים. השיטה המקצינה מב' הצדדים, האומרת על גדולי ליטא, 'לא נגה עליהם אור הבעש"ט', מצד אחד, ו'אין האדמו"ר גדול בתורה', מהעבר השני, לא דיברה אליו כלל. האמונה שלו היתה שאין גדול בתורה ללא צדקות ואין צדקות ללא תורה.
לכשתמצי לומר, זו היתה גדולתו בעצמו, צדיק נשגב ההולך בדרך הבעש"ט, וגאון מופלג השקוע בנגלות התורה.

שמעתי מעד ראיה שכשהביאו לפני הגר"ח קנייבסקי שליט"א את ספרי מרבה חיים שיחות מהגר"ח ברים זצ"ל הפטיר: לא ידעתי שהיה קשור לרביים.
כי הגר"ח זצ"ל השכיל לינוק מכל מקום את הדברים הטובים והמועילים.

מתפעל כתב:הגה"צ ר' חיים זצ"ל היה מהיחידים שהשכילו לקחת מב' האסכולות החשובות ביהדות, חסידים וליטאים ועמד כעבדא קמיה מרא גם לפני גדולי הליטאים וגם אצל גדולי האדמורים. השיטה המקצינה מב' הצדדים, האומרת על גדולי ליטא, 'לא נגה עליהם אור הבעש"ט', מצד אחד, ו'אין האדמו"ר גדול בתורה', מהעבר השני, לא דיברה אליו כלל. האמונה שלו היתה שאין גדול בתורה ללא צדקות ואין צדקות ללא תורה.
לכשתמצי לומר, זו היתה גדולתו בעצמו, צדיק נשגב ההולך בדרך הבעש"ט, וגאון מופלג השקוע בנגלות התורה.

שמעתי פעם מפיו שבתשמ"ט כאשר היה הפילוג הנורא בין אגודה לדגל הפצירו בו גדולי ישראל משני הצדדים שיצטרף למועצת שלהם, והוא ענה להם, הרי יבוא היום וירצו להשלים בין הצדדים, ויצטרכו מישהו שיתווך ויגשר בין הצדדים, אחד שאינו נמצא באף אחד מהמועצות, אז אני שומר לעצמי תפקיד זה, לכן לא כדאי שאצטרף לאחת מהמועצות.

ועד"ז אמר הגרש"ז אוירבאך להגרא"מ שך

ניגון רבי חיים ברים זצ"ל
https://soundcloud.com/zenashe_use/pyh0yjzbapuu

שיר נפלא, מי הלחינו?