פורום אוצר החכמה

נשמח לשמוע מי האיש ומה פעלו, לא לחינם אשכול זה במשפחות סופרים.

יוסףלוי כתב:נשמח לשמוע מי האיש ומה פעלו.

כיהן כרבם של חסידי גור בחצור הגלילית עד לפטירתו בי"ג אדר א' תשס"ח. חיבר ספר "טעם הצבי" 8 כרכים, עה"ת ועל ברכות יבמות ושו"ת. (נמצא באוצר).
היה בנו של הח"כ לשעבר הרב יהודה מאיר אברמוביץ, עליו יצא לאחרונה ספר "איש חי רב פעלים".

ואכתוב ביאור קצר ונחמד מספרו הנ"ל, על פרשת ויקהל הבעל"ט. ויהיו הדברים לע"נ זצ"ל:
שמות (ל"ה כ"ב): "כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז, כל כלי זהב".
ואיתא במד"ר (פרשה מ"ח): "אמר משה לפני הקב"ה כתבת 'כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור' - הרי הביאו חמשה חח ונזם טבעת עגיל וכומז".
והקשה הרד"ל, וכמובן, מהו שהביאו חמשה, הרי "עגיל" לא נזכר בפסוק. ותי' מה שתי'.
והג"ר צבי יצחק הנ"ל תירץ (וערוך כהבנתי), ש"עגיל" דהכא היינו העגילים שנתנו ישראל לעגל, ומכיון שישראל עשו עתה תשובה מאהבה וכמ"ש בזה האמרי האמת, ועי"ז הזדונות נעשות כזכויות, נחשב להם עתה כאילו נתנום לגבוה, וזהו שאמר במדרש שהביאו חמשה ומכללם "עגיל".
וא"כ מדוע לא נזכר להדיא בפסוק עגיל? - משום שכיון שלא היתה הבאה זו בפועל, וכנ"ל, לכן לא נזכר בפסוק להדיא, אלא רק נתרבה מדכתיב "כל כלי זהב" כולל עגילים.
ודפח"ח.

פרוזבול כתב:נזדמן לי פעם לפגוש את הגאון הנ"ל באיזה אירוע ולשוחח עמו שעה ארוכה, מה אומר ומה אדבר, גאונות מבהילה בכל חדרי תורה, מזרעים ועד טהרות מתיקוני זוהר ועד כתבי האר"י והשל"ה, כמעט לא היה חידוש בשם אחד מהראשונים או מגדולי האחרונים שהוזכר שלא ידע כבר הימנו ושלא היה לו מה להוסיף ולחדש עליו בדברי טעם ערבים. חבל חבל על דאבדין.

הוא היה אומר שאינו מבין איך אפשר להיות רב מורה הוראה בישראל בו בזמן שלא יודעים איזה משנה במסכת עוקצין למשל

לו היו הבריות מכירות את שיגו ושיחו, כי אז היה האשכול שוקק חיים. דומה היה בחייו לגאונים כדו' איש האשכולות הגרד"צ וסייעתם. ענקי רוח שדעתם לא סבלה רדידות ועם הארציות. (ולא בנקל ניתן היה לצאת מגדר עם הארץ אליבא דידם).

לאחרונה הוצאה המשפחה ספר זיכרון נפלא, מלא מזן אל זן בחידושי תורה, הגיגים והליכות, של הגאון הגדול הזה שלא נספד כהלכה (גם בספר הזכרון). הספר - כדרך הספרים הטובים? - אינו נפוץ בהמון, אלא שחובב תורה ושוקקי הטשיקאוו יידעו להשיגו.

בר ששת כתב:דומה היה בחייו לגאונים כדו' איש האשכולות הגרד"צ וסייעתם. ענקי רוח שדעתם לא סבלה רדידות ועם הארציות. (ולא בנקל ניתן היה לצאת מגדר עם הארץ אליבא דידם).

.

אינני יודע אם מי שעושה כזו השוואה הכירו בכלל... והדברים מאלצים לצאת בכמה שורות על דמותו המפוארת.
הרב דחצור היה אכן דמות מפוארת לדוגמא של דור אחר השואה שקיים בעצמו לידמות לדור דעה שנכחד בשנות הזעם.
לבאים במחיצתו היתה תמיד הרגשה של 'קדמוניות'. הרגשה ולא הרגשה כי תמיד לימד איך כל אדם יכול לבוא לקדמוניות זו ולא ליתפס לענוה מעושה ומאוסה של הערכת-דמה ל'גדולי הדור' שכל ענינה אינה אלא תירוץ לא לגדול וק"ל.
דרך לימודו היתה ממש כדרך רבותינו הקדמונים עיון עמוק ויסודי בש"ס ובמקורי הדין בשו"ע ונו"כ דווקא. הוא סלד עמוקות מהגישה הזולה שרווחת כיום על הסתמכות על המלקטים והמאספים. היה בז לאלו שידיעתם בסוגיא נשאבת ממה שכתבו אחרוני הזמן בענין ולא מהעיון בש"ס. דעתו בהלכה אחר שעיין בסוגיא היתה תקיפה ואמיצה ולא חת מלהביע דעתו גם כנגד גדולים ורמים על אף שכמובן הובעה מתוך צניעות וענוה מופלגה. דוגמא לזה אפשר לראות בתשובתו שנדפסה בשו"ת ובה השגות על שו"ת שבט הלוי שפורסמו עוד בהיות צעיר בימים ותחת שם בדוי. ואם באנו לידי הזכרת השו"ת אי אפשר שלא להביע את ההשתוממות מהמראה כמראה הקדמונים הולך ומשייט הרב בכל מרחבי התלמוד בשווה וכחד מן גוברין ללא מורא וללא חית, ללא הצטמצמות דייקנית וקטנונית בפרט אלמוני או פלוני. אכן היה רב מורה ודאין בכל חלק מחלקי התורה ואפילו בחמורות שבחמורות וללא פיק ברכיים המתנצל ואומר "אינני מצוי בהאי עניינא".. והיתה כסתו מונחת בין היושבים ראשונה במלכות מאן מלכי רבנן.
הרב מאס בכל מיני הנחות שדופות של 'גדולי ו'פוסקי' וקנצי למילין.
הרב היה סמל אמיתי לאיך ת"ח אמור ליראות, מהו עיון אמיתי בתורה ומה רב כוחו אחר שזוכים אליו. ללא ספק נאמר שהדור איבד בפטירתו אחד מהפוסקים האמיתיים בהווה (ולא בעתיד...) והמ"י.
בנוסף לכל זה והאמת שהיא העיקר היה חסיד גור אמיתי עם כל המשמעות המחשבתית שבדבר. כמובן שהיה גאה בדרכים החסידיות ועמד כנגד כל הכסילים או שוגגים המתפרצים מדי פעם בפעם, אך העיקר הוא מה שניתן לומר עליו שכל גדלותו וכל מהותו טבועה היתה ברבה"ק כל גדילתו וכל צמיחתו היתה מעשה ידי רבה"ק והיה קשור בהם כגחלת בשלהבת וכשלשלת של קודש. גודל הערצתו ודביקותו בכ"ק הלב שמחה זי"ע אין לתאר בכל תוקף גאונותו העמוקה ידע להבין מילותיו הקצרות והנוקבות וידע לפרשם לאורך ולרוחב כידו הטובה. יתירה מזו שגם מילות שלא עמד עליהם הרי היה נוצרם בזכרונו ומפליא היה לראות איך אחר כמה שנים כשהאירו לו לפתע היה צוהל משמש ומוצא בהם טעם באופן המפליא כל רואהו.
אי אפשר גם ללא להזכיר מה שנכתב בספר הזכרון אודות מעשה סמיכתו ע"י רשכבה"ג הבית ישראל זי"ע והרואה יראה גודל הקשר המחשבתי. יעו"ש.

קושיא נפלאה מהרב הנ"ל בענייני דיומא - ר"ח ניסן:

אחד מי' העטרות שנטל ר"ח ניסן הוא היותו 'ראשון למעשה בראשית', כמובא בברייתא.
והנה בגמ' בשבת פז,א רצו להוכיח דר"ח ניסן היה ביום א' בשבת והביאו ראייה מברייתא זו, וכמו שפי' שם רש"י ד'ראשון למעשה בראשית', היינו שחל באותה שנה ביום א' בשבוע.

אמנם בחי' הריטב"א שם אי' דבר פלא, וז"ל: ראשון למעשה בראשית, פי' וסבר לה כמ"ד בניסן נברא העולם. ע"כ. והיינו שיום זה של ר"ח ניסן הוא יום ראשון לבריאה ממש, ועל כן נקרא 'ראשון למעשה בראשית'.
ולכאו' דברי הריטב"א צ"ע מפשטות הגמ' שפירשה 'ראשון למעשה בראשית' היינו שחל ביום א' בשבוע.

וצ"ל שהבין הריטב"א ששתי המשמעויות כלולות בראשון למעשה בראשית.
ואכן ברש"י על המדרש איתא בזה"ל: ראשון למעשה בראשית, שיום ראשון בשבת היה וראש חודש ניסן, ובניסן נברא העולם וביום ראשון. ע"כ. ומשמע כנ"ל ששני העניינים כלולים בזה.

אמנם תמה הרב ז"ל שהרי שתי המשמעויות הללו אינן עולות בקנה אחד, שהרי אם נפרש 'ראשון למעשה בראשית' על יום ראשון בשבוע, אם כן הכוונה שהוא ראשון לכל מעשה בראשית כולו, ואילו 'ראשון למעשה בראשית' לענין ר"ח ניסן הוא רק כלפי בריאת האדם, שהרי תחילת בריאת העולם היתה בכ"ה באדר כמבואר בחז"ל אליבא דהאי מ"ד.

"אי אפשר גם ללא להזכיר מה שנכתב בספר הזכרון אודות מעשה סמיכתו ע"י רשכבה"ג הבית ישראל זי"ע והרואה יראה גודל הקשר המחשבתי. יעו"ש."

מה היה המעשה?

יישר כח

ראיתי מביאים על הרב זצ"ל, שבספר לב שמחה הקשה על רש"י בפר' שמיני : "הודה ולא בוש לו' לא שמעתי". ולכאורה איך יתכן שאהרן שמע ומשה רבינו לא שמע.
ורצו המגיהים להשמיט קושיא זו שהרי הגמרא בזבחים ממשיכה ואומרת ששמע ושכח ובחומשים חדשים הכניסו את התוספת הזו בסוגריים.
ואמר הרב אברמוביץ שבחומשים הישנים לא היה את זה והרבי לב שמחה הלך לפי גירסא דינקותא, אמנם איך יתכן שלא זכר את הגמרא בזבחים, רק שבספר הזכרון באמת כתב על רש"י זה שבאמת הגירסא בגמרא מיותרת. ולכן השאירו את הקטע הזה בספר לב שמחה.

מי זה בעל ספר הזכרון?

לכאורה, היה אפשר לומר בפשטות שרש"י ציטט את התורת כהנים ושם באמת אין את התוספת ששמע ושכח.

מתפעל כתב:מי זה בעל ספר הזכרון?

ספר הזכרון
ביאור על רש"י על התורה לאחד מחכמי קדם
הוא הרב הגדול כמוהר"ר אברהם בקראט הלוי זלה"ה מגולי ספרד,
חברו בעוב"י תונס יע"א בשנת הרס"ז לפ"ג
נוסח השער דפוס ליוורנו שנת ה'תר"ה

http://www.hebrewbooks.org/37257

יישר כח

השאלה רק האם התלבט בפני עצמו והחליט לא ללכת לרב גורן, בלי לשאול את הרבי בענין?
דאם כן, מנין ידע הרבי שהתלבט והחליט שלא לקבל ההסמכה?
האם נכנס לרבי וסיפר לו על החלטתו?
משהו חסר בסיפור.

עוד משהו מעניין לגבי נוסח התפילה בשבת ר"ח שהיה נוהג להתפלל בשבת ר"ח בסידור 'תהילת ה' ', כי שם לא משמיטים את מה שאומרים כל שבת ויו"ט 'קדשינו במצוותיך ותן חלקינו בתורתך' ואילו בנוסח הרגיל לא אומרים זאת אלא 'רצה נא במנוחתינו וחדש עלינו את החדש הזה' וכולי.

לא הבנתי למה היה צריך בשביל כמה מילים אלו לקחת דוקא סידור תהלת ה', וכי לא היה יכול להוסיפם לבד גם אם התפלל בסידור רגיל?

מתפעל כתב:עוד משהו מעניין לגבי נוסח התפילה בשבת ר"ח שהיה נוהג להתפלל בשבת ר"ח בסידור 'תהילת ה' ', כי שם לא משמיטים את מה שאומרים כל שבת ויו"ט 'קדשינו במצוותיך ותן חלקינו בתורתך' ואילו בנוסח הרגיל לא אומרים זאת אלא 'רצה נא במנוחתינו וחדש עלינו את החדש הזה' וכולי.

לא הבנתי למה היה צריך בשביל כמה מילים אלו לקחת דוקא סידור תהלת ה', וכי לא היה יכול להוסיפם לבד גם אם התפלל בסידור רגיל?

גם בערוך השולחן כותב לומר הנוסח של שבת בשבת ר"ח. וכן נוהג הגרש"ד שליט"א (לפני שנים רבות התפללתי במנין שלו וחילקו שם דף עם הנוסח).

מי זה הגרש"ד?

לגבי בקיאותו בדברי התורה של האמרי אמת נכתב:
" כל כך גדלה בקיאותו בכתבי האדמו"ר זצ"ל, עד שיכול היה להעיד שלא מצא בכל מכתביו אלא פעם אחת (!) מקרה של שיכול אותיות".

מה זה שיכול אותיות?
הכוונה בכתב ידו של הרבי שלא טעה בכתיבתו?

מתפעל כתב:מי זה הגרש"ד?

הגאון ר' שריה דבליצקי שליט"א

יישר כח

.

לא ראיתי שנכתב כאן על ספרו טעם הצבי

הכהן כתב:גם בערוך השולחן כותב לומר הנוסח של שבת בשבת ר"ח. וכן נוהג הגרש"ד שליט"א (לפני שנים רבות התפללתי במנין שלו וחילקו שם דף עם הנוסח).

הנני מצרף מאמרו של הגרש"ד שליט"א במורי' (וכמדומני שהי' בעבר בפורום ואיני זוכר היכן)
ובדרך אגב אצרף עוד מאמר בענין זה מקובץ באו"י
ועי' viewtopic.php?f=7&t=25420&p=256751#p256751 בנספח

תמונתו

בבר מצוה שלו עומד על כסא ואומר את הדרשה, לידו החזון איש והרב אונטרמן

אישנמ כתב:בבר מצוה שלו עומד על כסא ואומר את הדרשה, לידו החזון איש והרב אונטרמן

מימינו הרב טולידאנו מתל אביב?

בספר השו"ת שלו יש תשובה ארוכה ומפורסמת בנשוא,
'גרגר של רימון'- מי יודע במה מדובר?

במעינה של תורה פר' שמיני נדפס רעיון בשם הרא"ם מגור על מה דאי' ויו דגחון חצי התורה שבא לומר שמי שלמד חצי התורה לא יתגאה וילך על גחון הרב צבי אברמוביץ כשראה רעיון זה אמר שאינו מתאים לאמרי אמת, בהמשך נמצא שהאמרי אמת כתב להרב פרידמן שרעיון זה לא נאמר על ידו. תלמיד העומד על דעת רבו.

פשיסחא כתב: בהמשך נמצא שהאמרי אמת כתב להרב פרידמן שרעיון זה לא נאמר על ידו.

רק בעותק באידיש
השאלה היא למה מתרגם הספר ללה"ק לא שת לבו לזאת

בקרו טלה כתב:השאלה היא למה מתרגם הספר ללה"ק לא שת לבו לזאת

וכן בעל הפרדס יוסף,
ובספר 'ליקוטי יהודה' של נכד הא"א,
ועוד.

פשיסחא כתב:במעינה של תורה פר' שמיני נדפס רעיון בשם הרא"ם מגור על מה דאי' ויו דגחון חצי התורה שבא לומר שמי שלמד חצי התורה לא יתגאה וילך על גחון הרב צבי אברמוביץ כשראה רעיון זה אמר שאינו מתאים לאמרי אמת, בהמשך נמצא שהאמרי אמת כתב להרב פרידמן שרעיון זה לא נאמר על ידו. תלמיד העומד על דעת רבו.

דברים אלו הם מהרבי מקאצק

לא מצאתי בשום ספר בשם הרבי מקאצק

ציפורן כתב:
ובספר 'ליקוטי יהודה' של נכד הא"א

אכן נשמט במהדורה החדשה

פשיסחא כתב:לא מצאתי בשום ספר בשם הרבי מקאצק

כן הוא בפון אונזער אלטען אוצר, ובהרבי מקוצק ב

בהקשר הרב גורן הנז' לעיל, יש לציין לאגרת מהרצ"י אברמוביץ אל "כבוד מעלת הרב הגאון הגדול... מוהר"ר שלמה גורן שליט"א" מיום י' כסלו תשל"ב. בפתח דבריו כותב: "בימים האחרונים עיינתי בספרו "תורת המועדים" [יצ"ל בתשכ"ד] ונפעמתי למראה שפע הרעיונות המבריקים שפורס מעכ"ת לעומק ולרוחב. והיות שבאיזה מקומות יש לי מה להעיר אמרתי להעלות הדברים על הכתב". המכתב בתוך אחד מתיקי הרב גורן בארכיון המדינה (http://www.archives.gov.il/archives/#/A ... 0685459e85), עמ' 360 והלאה.

יישר כח חלמיש

אולי הסיפור שהובא לעיל שלא רצה להיכנס אליו, היה אחרי תשל"ג, פרשת האח והאחות, שרק מאז היה ענין שלא לכבדו. והמכתב כאן שנה לפני כן.

מה שם ספר הזכרון שיצא לזכרו של הרב צבי יצחק אברמוביץ ז"ל, והיכן אפשר להשיגו. תודה.

ידוע ומפורסם תשובתו בעניין שתיית קפה ב'הפסקה' הנהוגה בחסידות גור בין שחרית למוסף, והרב כתב על כך תשובה ארוכה ומיוחדת.
ומסופר שכאשר עבר הגרש"ז אויערבאך על שו"ת 'טעם הצבי' וראה את התשובה הנ"ל שגם הוא נזקק לה, אמר ש'דברי טעם' הם, על משקל שם הספר 'טעם הצבי'...
(המעשה מפורסם, ושמעתי אותו גם מהרבנית של הרב).

אימתי נולד הג"ר צבי יצחק אברמוביץ?
במערכות הספריה הלאומית כתוב 1939, ואנחנו לא נדע אם הכונה תרצ"ט או אפילו תחילת ת"ש.
ייש"כ

לאחר פטירתו הוציאה עליו משפחתו ספר ביוגרפיה תחת השם 'תפארת צבי', הספר נסרק בגוגל בוקס.