'הרב האדום' - דער רויטער רב

[סוקר]

דער רויטער רב. ר' חיים פסחוביץ, נקרא כך מפני שהיה קומינסט, היה נרדף בירושלים, ודרשותיו היו מופרעות.

מי יכול להוסיף פרטים על האיש, מוצאו, וכו' וכו'.

תודה ושבוע טוב

[מבקש חכמה]

יש בעיתון עת-מול מלפני כמה שנים, כתבה עליו, תנסה להשיג (איני יודע להעלות קבצים, שאם לא כן הייתי סורק ומעלה לך).

[יגל]

http://www.aplaton.co.il/story_231

(כמעט הכל שם היא העתקה מ"סיפורים ירושלמיים" של גנחובסקי עמ' 159-162).

[לייבל]

V04_322.jpg (155.88 KiB) נצפה 13083 פעמים

[איש_ספר]

כתבה של יעקב אדלשטיין, מספר הזכרון לליפנשוק:

0110.gif (487.38 KiB) נצפה 13063 פעמים

0111.gif (487.38 KiB) נצפה 13063 פעמים

0112.gif (487.38 KiB) נצפה 13063 פעמים

0113.gif (487.38 KiB) נצפה 13063 פעמים

0114.gif (487.38 KiB) נצפה 13063 פעמים

----------
הוזכר אביו ר' יחזקאל, הוא היה מכונה המגיד מליפנשוק, בספר הזכרון על הקהילה אין מילה אודותיו זולת תמונה אחת שמחתיה הכיתוב, ר' יחזקאל המגיד. אכן הוא אביו: ר' יחזקאל פסחוביץ:

0103.JPG (24.79 KiB) נצפה 13063 פעמים

-----------
חתנו של ר' יחזקאל היה יהודי בעה"ב נכבד בעמיו, ומוקיר ורחים רבנן, ושמו ר' אליעזר גינזבורג. (כתבה קצרה עליו בספר הקהילה שם, ולא נזכר שם שייכותו למשפחת פסחוביץ).
בניו של ר' לייזר, הם ר' אפרים מרדכי גינזבורג, מגדולי מיר ואח"כ ראש ישבה בארה"ב, ר' ראובן גינזבורג משגיח בישיבת פוניבז'. ועוד אחים נוספים.
-----
יגל. הקישור חסום בפני. האם תוכל לעלות לכאן את הקובץ?

[סוקר]

מעניין מאד תודה רבה על כל החומר.
ספר דברי חפץ שלו נמצא באוצר החכמה.

[עורך-תורני-מתלבט]

V04_322.jpg

נאמן לסקרנותי בגדולי וגידולי ליטא - אשמח לקבל הפניה או הרחבה אפי' הסבר קל, מה בדיוק היה שם בדין תורה.
האם אכן הסכים ר"צ בן הגרי"א מקובנה להפוך את הישיבה למשכילית? והאם יש לכך קשר לעובדה שהישיבה יונברסיטי
קרויה גם היא ע"ש?

[גוראריה]

כנראה שמכינויו התגלגל הכינוי ל"דער רויטע רבי", רבי יהודה צבי מסטרטין זצ"ל, גיסו ותלמידו של בעל הסולם - ורבה של ההסתדרות.

[איש_ספר]

ר' אפרים (קיובער) בורדיאנסקי אמר פעם, אדם אינו יודע באיזה יחוס להתפאר. שכן מצינו בר' אפרים מרדכי גינזבורג שכשבא למיר ושאלוהו על מוצאו וכו', הרי שמאביו לא דיבר כלל, שכן היה 'בע"ב פשוט', ואילו את דודו, שהיה אז רב בליטא רוסיה, העלה על נס. לימים אביו היה לזקן ונשוא פנים ואילו את הדוד לא הזכירו כלל מפני הבושה....
----
גור, לפי המסופר גם הסולם עצמו היה רויטע...

[עורך-תורני-מתלבט]

גור, לפי המסופר גם הסולם עצמו היה רויטע...

ויש גם הסכמה מבן גוריון... כן, בספר המבולבל של גוטליב.

[תוך כדי דיבור]

V04_322.jpg

נאמן לסקרנותי בגדולי וגידולי ליטא - אשמח לקבל הפניה או הרחבה אפי' הסבר קל, מה בדיוק היה שם בדין תורה.
האם אכן הסכים ר"צ בן הגרי"א מקובנה להפוך את הישיבה למשכילית? והאם יש לכך קשר לעובדה שהישיבה יונברסיטי
קרויה גם היא ע"ש?

בוא נאמר כך: באשכול סמוך כתבתי לאחרונה, בהקשר לצרור סיפורים על ישיבת לידא וכדומה, שדמיונות כאלה כבר זמן רב לא יצא לי לראות. ובכן אני חוזר בי, המסופר כאן (מהאנציקלופדיה של תדהר) עולה על כולנה...
(בקישור שהובא למעלה, בשם דוב גנחובסקי שהרב פסחוביץ עצמו הוא מקור כמה מפרטים במסופר. איני יודע אם זה נכון [וראו שם ההערה על עובדות ודמיון. ואולי הכוונה דווקא לאותם רסיסים שיש בהם ממש], ועדיין אני מתפלא כיצד מעשיית סבתא משונה שכזו הצליחה להיכנס לאנציקלופדיה הנ"ל).

[איש_ספר]

רוב הערכים בתדהר (למעט על האישים המפורסמים ביותר, או אלו שמתו קודם צאת האנצי') נכתבו על ידי האישים עצמם.
המקור לבדיחה הלזו היא אאל"ט בתולדות חייו של הרב פסחוביץ שנכתבו על ידו בסו"ס דברי חפץ המצוי כאמור באוצר. יעו"ש.

[תולדות]

חתנו של ר' יחזקאל היה יהודי בעה"ב נכבד בעמיו, ומוקיר ורחים רבנן, ושמו ר' אליעזר גינזבורג. (כתבה קצרה עליו בספר הקהילה שם, ולא נזכר שם שייכותו למשפחת פסחוביץ).
בניו של ר' לייזר, הם ר' אפרים מרדכי גינזבורג, מגדולי מיר ואח"כ ראש ישבה בארה"ב, ר' ראובן גינזבורג משגיח בישיבת פוניבז'. ועוד אחים נוספים.

כנראה, שאת השם פסחוביץ, קבל ר' חיים מחותנו השני, ולא מבית אביו.

[איש_ספר]

חתנו של ר' יחזקאל היה יהודי בעה"ב נכבד בעמיו, ומוקיר ורחים רבנן, ושמו ר' אליעזר גינזבורג. (כתבה קצרה עליו בספר הקהילה שם, ולא נזכר שם שייכותו למשפחת פסחוביץ).
בניו של ר' לייזר, הם ר' אפרים מרדכי גינזבורג, מגדולי מיר ואח"כ ראש ישבה בארה"ב, ר' ראובן גינזבורג משגיח בישיבת פוניבז'. ועוד אחים נוספים.

כנראה, שאת השם פסחוביץ, קבל ר' חיים מחותנו השני, ולא מבית אביו.

ללא שם.JPG (11.43 KiB) נצפה 12987 פעמים

[יגל]

יגל. הקישור חסום בפני. האם תוכל לעלות לכאן את הקובץ?

בבקשה (כאמור, כמעט הכל העתקה של גנחובסקי, לכן לא ראיתי צורך לסרוק מספרו):

http://www.aplaton.co.il/story_231

הרב, הקומוניסט ומנהל הבנק

הכותרת הזו נשמעת אולי כמו תחילתה של בדיחה סטנדרטית, כזו שמככבים בה כמה גורמים בעלי מאפיינים מנוגדים בתכלית שעתידים לסיים את יחסיהם בשורת מחץ מחוייכת. אבל תאמינו או לא, מדובר בעצם באדם אחד. הרב חיים פסחוביץ', ליטאי לפי השתייכותו, ציוני במעשיו וקומוניסט בנטיותיו הפוליטיות, עלה ארצה כאדם אמיד למדי והקים בירושלים את ''בנק התחייה''. הבנק שלו, שהתמקם בדירת חדר וחצי ברחוב בן יהודה, העניק הלוואת קטנות לסטודנטים, לעניים ולסתם אנשים שהגיעו לסוף יכולתם לקנות מצרכים בהקפה. מתן ההלוואה היה כרוך תמיד על שיחות בנושאים שברומו של עולם , או ברומה של הלכה. דב גנחובסקי הנציח אותו בספרו ''סיפורים ירושלמיים''. ובכן, הנה ההנצחה האינטרנטית

עד לפני עשרים שנה בערך אפשר היה לראות במעלה רחוב בן יהודה את השלט הדהוי ''החברה להלוואות התחייה''. כיום נעלם גם השלט ועימו השריד האחרון לסיפורו של ''הרב האדום'', הרב חיים פסחוביץ'. ה''חברה להלוואת התחייה'' הייתה גלגולו האחרון של בנק התחייה בע''מ, שאותו ייסד והקים ''הרב האדום'' בירושלים בעלותו ארצה ב-‏1931. התאריך המדויק, כך נמסר לי מבנק ישראל, הוא 5.11.1931.

שמו של הרב פסחוביץ' אינו ידוע בימינו ואלמלא הפרק אודות ''הרב האדום'' בספרו של דב גנחובסקי, ''סיפורים ירושלמיים'', ספק אם מישהו היה מזכיר אותו בכלל. בחיפוש ברשת לא עולה הצירוף של שמו ושם משפחתו אפילו פעם אחת. לפיכך, יתכן בהחלט שמאמר זה הוא שיעלה אם וכאשר יחפש מישהו את הרב המיוחד הזה גם בעתיד.

רבי חיים כונה בפי רבים בשם ''הרב האדום'', ובניגוד ל''דני האדום'' למשל (אותו פעיל השמאל המהפכני ששמו יצא למרחוק במהלך מהומות הסטודנטים בצרפת ב-‏1968), לא היה זה בשל צבע שערו; כשהגיע ארצה כבר הלבין זקנו השחור של הרב לחלוטין. לכינוי זה זכה על שום דעותיו הפוליטיות דווקא. אף שהיה ''ליטאי'', חניך ''תנועת המוסר'', נהג בכמה מקומות כמנהג רבי של חסידים, ובית מדרשו, ''תורה ודעת'', נראה היה כ''שטיבל'' של חסידים, בייחוד בזמן ''הסעודה השלישית'' של שבת. אך לא כך נראו הדברים כשהחל לדרוש. הייתה לו תורה משלו, מעין פירוש רציונאליסטי-ריאליסטי לכתובים שנשען על השראה שמיימית לכינון חברה המבוססת על צדק חברתי. דרכו המיוחדת בפרשנות הפרידה בינו ובין המחנה הדתי בעיר הרבה יותר מדעותיו הפוליטיות, שאף הן לא חיבבוהו על הממסד, לרבות הממסד הרבני.

למי שלא גילה עניין בפוליטיקה ובפרשנות המקרא שלו היה ''הרב האדום'' מציל ומושיע. מי שנזקק להלוואה של כמה לירות – זה היה פחות או יותר גודל ההלוואה באותם ימים – ידע את הכתובת, ולפני הרב פסחוביץ' היו כולם שווים: קשי-יום מהשכונות, סטודנטים ''אדומים'' שבאו אליו בשל ''אדמימותו'', יושבי קפה ''ניצן'' הסמוך – הקושי לא היה בקבלת ההלוואה, אלא בכך שקבלתה הייתה כרוכה פחות בעניינים שבחומר ויותר בעניינים שברוח. על-פי טיבו של המקבל הייתה נערכת מעין שיחה, אם בפרשת השבוע ואם בפוליטיקה העולמית. במלים אחרות, השיחה הייתה תנאי הכרחי לביצוע ההלוואה. הרב היה חובב שיחה מושבע. ב''בנק התחייה'' היה תמיד זמן, וכשהעסקים היו חלשים אפשר היה לראות את ''הרב האדום'' עומד בפתח החצר שבה שכן הבנק ברחוב בן יהודה, ממתין ל''בן שיחה'' כלשהו.

הפירמה, אף שכל כולה שכנה בחדר וחצי באותה חצר עמוסה, נהגה כבנק לכל דבר ועניין. הציעו שם מניות ומניות בכורה, מניות יסוד ואגרות חוב. בפרוס כל שנה היה הרב פסחוביץ' כועס כעס רב, שכן מכרו אז בחנויות ובדוכנים מין כרטיס ''שנה טובה'' וצורתו צורת המחאה משוכה על שם ''בנק התחייה'' שהבטיח לבעליו ''חיים ארוכים עד מאה ועשרים'' ושאר נחמות וישועות, והדמיון המטעה בינו ובין ההמחאות של ''בנק התחייה בע''מ'' גרם הפסדים. לימים, כשהרב פסחוביץ' לא היה יכול עוד להתמודד עם דרישותיהם של פקידים ותביעותיהם של מפקחים צרי-עין למיניהם הפך הבנק ל''חברה להלוואות''.

חיים פסחוביץ' נולד בליפנישקי שבליטא בשנת 1877. הוא התחנך השורה של ישיבות, בהן אישישוק, לידא, סלבודקה ובריסק. מהפכן היה מאז ומתמיד. את המהפכה הראשונה שלו ארגן ביבישבת סלבודקה, ישיבת האם של ''תורת המוסר''. הוא שהכניס לישיבה ספרי השכלה, רחמנא ליצלן, מ''דור דור ודורשיו'' של וייס ועד ''חטאת נעורים'' של ליליינבלום. לימים נהג לייחס לעצמו את הפילוג הגדול שחל בסלבודקה (). הישיבה מנעה ממנו את התמיכה המקובלת בשל מעשיו. הוא תבע את הישיבה לדין תורה אצל רבה של קובנה (סלבודקה הייתה פרבר של קובנה), רבי הירש בן הגאון רבי יצחק-אלחנן ספקטור. לפי מה שסיפר ''הרב האדום'' לדב גנחובסקי (שפרסם את הדברים בספרו ''סיפורים ירושלמיים'') אמר לו רבי הירש שאם רוב התלמידים יתמוך בו ייטול הוא, הרב, את הישיבה תחת חסותו וידאג לכלכלת התלמידים. כאשר הלכו יותר ממאה וחמישים מבחורי הישיבה אחר ''הרב האדום'' להשכלה ולציונות ו''כבשו'' את הישיבה קיים רבי הירש את הבטחתו. לישיבה זו קראו בשם ''בית יצחק'' על שם רבי יצחק אלחנן, ואילו המיעוט ייסד ישיבה חדשה בשם ''בית ישראל'', על שם הרב ישראל סלנטר (או ישראל מסלנט).

דמיון ועובדות חברו יחד בסיפוריו של ''הרב האדום'' וקשה היה להבין מתי, במהלך דרכו הארוכה, הגיע אל הקומוניזם. ככל הנראה התרחש תהליך זה מייד לאחר המהפכה ברוסיה. כך או כך, הוא היה מחסידיה של ברית המועצות והרבה לספר בשבחיה בשיחותיו. אל דעותיו אלה הגיע בעיקר דרך פרשנותו למקרא.

הוא נהג לספר כיצד החל לדרוש את דרשותיו על פרשות השבוע בדרך הרציונאלית שפיתח לעצמו עוד בהיותו מתלמידי הרב חיים סולובייצ'יק בבריסק, בבית המדרש הישן של ה''הקדש'' שם. בימי מלחמת העולם הראשונה היה דרשן באחד מבתי המדרש של וילנה, ''ירושלים דליטא''. אי-שם במהלך דרכו, לפני עלייתו ארצה, הפך בחור הישיבה העני מסלבודקה, ששימש כרב בכמה עיירות קטנות בליטא, לבעל בעמיו, בעל נכסים לא מבוטלים. את רכושו הביא עימו ארצה ובאמצעותו הוקם ''בנק התחייה''.

את שנות מלחמת העולם השנייה עשה ''הרב האדום'' באמריקה דווקא. הוא נסע לשם כדי להפיץ את דעותיו וכדי לגייס בעלי מניות חדשים לבנק שלו. כספו אזל עוד לפני שפרצה המלחמה והוא נתקע שם עד תום המלחמה. שהותו שם לא תרמה לשינוי דעותיו; להיפך.

כשהוקמה המדינה היה הרב פסחוביץ' ל''אטרקציה'' במחנה הקומוניסטי, ולימים אף הופיע ברשימת המועמדים של מק''י בבחירות לכנסת הראשונה, כנציג הסקטור הדתי במפלגה. אולם בסופו של דבר לא רצו בו אלא לשם קישוט. תמימותו, כפי שבאה לידי ביטוי בחוברות שהוציא ובדרשות שנשא, הייתה משום קוריוז בלבד. הרב פסחוביץ' נפטר בירושלים ב-‏1956.

''בנק התחייה'' היה אחד מבנקים רבים שהוקמו בירושלים ובארץ כולה באותן שנים, בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים. למרות שמותיהם ה''מפוצצים'' ומכלול ''מניותיהם'' וכל שאר דימויי ''הבנקים האמיתיים'' שהשתמשו בהם, לא היו אלא מעין ''חנויות'' להלוואות בריבית, אך כמה מהם היו לסיפורים בפני עצמם, בזכותם או בזכות האנשים שהקימו אותם. הבנק של ''הרב האדום'', דווקא בזכות מערכת הניגודים הזו בדמותו של מייסדו ובעליו ומנהלו, בוודאי ראוי לציון מיוחד בין שאר ''המוסדות הפיננסיים'' של ירושלים שהייתה.


****


אם פותח האשכול מחפש את צאצאי הרב פסחוביץ', הרי שבתגובות באתר הנ"ל הגיבה לפני פחות משנה אשה שהזדהתה בשם "נעמי סחף" (כתובת המייל שלה [email protected]), וכתבה שהיא בתו של זבולון בן הרב חיים פסחוביץ', ואביה עודו בין החיים.

[איש_ספר]

ללא שם.JPG (77.04 KiB) נצפה 12956 פעמים

השם דומה (ויכול להיות שהמעתיק השתבש) ושנת עלייתו של הרב פסחוביץ - כמסופר על ידו בדברי חפץ - היא תרצ"א כאמור כאן !

[גוראריה]

גור, לפי המסופר גם הסולם עצמו היה רויטע...

בהשקפה הוא אכן דגל בכך שחיי קומונה הם עפ"י התורה. וכן עודד עמל כפיים. על חיי הקומונה כתב מאמר, כמדומני שמופיע בקונ' 'מתן תורה' ממאמריו.
אבל רחוק היה משאר הבליהם ולא היה לו שום קשר עמם. כמדומני שב"ג בא אליו לשמוע את שיטתו בענין אבל אח"כ כשרצה לבוא שוב לשוחח כי התפעל מאישיותו - סרב בעל הסולם.

גם בחיי קומונה לא היה קיצוני כ"כ. כמדומני שהדוגמא לכך היא היישוב אור הגנוז שהוקם בידי הרב שיינברגר שליט"א חתן גיסו הרבי מסטרטין.

הרבי מסטרטין עצמו לעומתו נטל חלק מעשי בענין, אם כי היו שטענו שאי"ז אלא מחמת דוחק הפרנסה.

[סוקר]

ללא שם.JPG

השם דומה (ויכול להיות שהמעתיק השתבש) ושנת עלייתו של הרב פסחוביץ - כמסופר על ידו בדברי חפץ - היא תרצ"א כאמור כאן !

מדהים!!!

[איש_ספר]

מצאתי אגרת של צבי הרכבי הידוע, לרנ"צ פרידמן בעל אוצר הרבנים, כתובה בסגננו המיוחד... בין הדברים הוא מתמרמר:

למה הכשיר את המוסר המפורסם "הרב האדום" חיים פסחוביץ. ראה מינסק עמ' 509

פניתי לעיין בספר מינסק עיר ואם ח"א, המצוי באוצר, ושם מצאתי זכרונות של הרבנית רחל חדש, בתו של המגיד ממינסק, לרב האדום היא מקדישה כמה שורות של גנאי, דברים שלא יאה להעתיקם במקום קדוש, והרוצה יעיין שם. בין היתר היא כותבת:

בימי הבולשביקים צידד ביאווסקים כמשומד גמור

[בר ששת]

[quote="איש_ספר"]מצאתי אגרת של צבי הרכבי הידוע, לרנ"צ פרידמן בעל אוצר הרבנים, כתובה בסגננו המיוחד... quote]e]

אדאתינן להכא, מי הוא היה? (חתנו של ר"ר כץ?),
מה סגנונו המיוחד שעליה רמז בג' ניקודין?...
והאם היה עוד הרכבי בין הכותבים? (אולי י.ד.?)

[חכם באשי]

אעיר, כי ר"ש אשכנזי פירסם מאמר בדאצ'ה, בו הביא מקורות ש'אדמוני' וכינויים נוספים היו כינויי גנאי לרמאי ושקרן.

[לייטנר]

אעיר, כי ר"ש אשכנזי פירסם מאמר בדאצ'ה, בו הביא מקורות ש'אדמוני' וכינויים נוספים היו כינויי גנאי לרמאי ושקרן.

בוודאי לא נעלם מר"ש אשכנזי התיאור החיובי מאוד על דוד: "אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי" (שמואל א טז יב).

[בעלזער]

אעיר, כי ר"ש אשכנזי פירסם מאמר בדאצ'ה, בו הביא מקורות ש'אדמוני' וכינויים נוספים היו כינויי גנאי לרמאי ושקרן.

בוודאי לא נעלם מר"ש אשכנזי התיאור החיובי מאוד על דוד: "אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי" (שמואל א טז יב).

דומני שגם על הבעש"ט הק' כתבו שהיה אדמוני.

ובכל אופן עלינו להבדיל בין 'אדמוני' של עשיו, אשר נקרא אדמוני על שם 'אדום' ועל שם זה שאמר 'האדום האדום' הזה, ובין מה שנאמר אדמוני אצל דוד המלך עליו השלום, ושם כפי הנראה הכוונה בזה, שהיה יפה תואר ושער אדמוני.

ויש עוד 'אדמוני', שזה ההסתדרות ז"ל והפנקס 'האדום'.

אגב, בזמנו ראיתי מאחד הרבנים שהוזכרו לעיל, מה שדרש באחד במאי, יום אידם, בסוגיא של מאי חנוכה, האם הוא מופיע בשום מקום.

[בברכה המשולשת]

יעויין בדברי מנרנא הנצי"ב שאדמוני של עשו הוא במהותו.
ועוד יעויין בדברי הגמ' המפורסמים ששמואל הנביא נרתע בתחילה מדהע"ה כי חשש שהוא אדמוני כעשו, והקב"ה אמר לו שדהע"ה קוטל ברשות סנהדרין.

[בעלזער]

על פניו אתה צודק, וגם רש"י במקום כתב 'סימן שיהיה שופך דמים', והארכתי בזה במקום אחר כי אפשר שהיה נקרא אדמוני ע"ש אדום, וכפי שכתוב על כן קרא שמו אדום, וקשה לומר שמקרה הוא, ומה שנאמר על כן קרא שמו אדום אינו קשור כלל בזה שיצא אדמוני.

ולא מעצמי אמרתי כן אלא ראיתי כן באחד המפרשים בזמנו.

[לייטנר]

יעויין בדברי מנרנא הנצי"ב שאדמוני של עשו הוא במהותו.
ועוד יעויין בדברי הגמ' המפורסמים ששמואל הנביא נרתע בתחילה מדהע"ה כי חשש שהוא אדמוני כעשו, והקב"ה אמר לו שדהע"ה קוטל ברשות סנהדרין.

אכן דברי חז"ל אינם פשט כאן. ולא בכדי הדגשתי בדברי לעיל 'תיאור חיובי מאוד'.

על פניו אתה צודק, וגם רש"י במקום כתב 'סימן שיהיה שופך דמים', והארכתי בזה במקום אחר כי אפשר שהיה נקרא אדמוני ע"ש אדום, וכפי שכתוב על כן קרא שמו אדום, וקשה לומר שמקרה הוא, ומה שנאמר על כן קרא שמו אדום אינו קשור כלל בזה שיצא אדמוני.

ולא מעצמי אמרתי כן אלא ראיתי כן באחד המפרשים בזמנו.

יש קשר לכל הדברים, כולל לכך שממלכת אדום נמצאת (ע"פ דעת רוב החוקרים) בהרים אדומים.

[חיי נר]

מסמך מעניין [מארכיון המדינה ] מר' חיים פסחוביץ לשר הדתות ובו הוא מגולל על תקופת השנים שעלה לארץ עד היותו לרב תורה ודעת , ושקמו עליו אנשי נטורי קרתא ואגודת ישראל נגד דרשותיו בעד הציונות וכינו אותו בשם רב האדום.

ר' חיים פסחוביץ.png (3.08 MiB) נצפה 10188 פעמים

[מה שנכון נכון]

כרזה מאת בית הדין בירושלים.jpg (161.94 KiB) נצפה 10147 פעמים

מקור.

http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=42DED628
http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=A9ED93C7
http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=388C1C41
http://web.nli.org.il/sites/NLI/English ... U700276036

ספרו מלא ברעיונות קומוניסטיים, אך גם בציוניים.

[חלמישצור]

עוד בעניין "הרב האדום"

לפני כמה שנים העלה כאן הרב אי"ס תגלית חשובה, והיא התכתבות בין ר' חיים עוזר גרודזינסקי והראי"ה קוק אודות נשוא האשכול (אגרות לראי"ה, סי' רפד; אגרות ר' חיים עוזר ב, תרצד). כך כותב ר' חיים עוזר ביום ח' בתמוז תרצ"א (בסוגריים נוסח המקור באגר"ל).

והנני מוצא לחובה להודיע לרומכעכ"ת כי הודיעוני מרוסי' כי נסע משם רב אחד מסטארי-דאראגי (עלנאגי) ה' פסחאוויץ (פויכעכאוויץ) והוא משלוחי הנע"פ לאה"ק. וראוי מאד לשמור בדברם אתו, וידעו כי הנהו שליח הסובייטים.

אמנם זאת יש לדעת כי הגעתו של הרב האדום ארצה לוותה ברעש ציבורי ותקשורתי יוצא מגדר הרגיל, ודברי האחיעזר לא חידשו הרבה לראי"ה.

כך אנו מוצאים בעיתון הירושלמי דואר היום (ט' תמוז תרצ"א, עמ' 4).

מעשה שלא שערוהו בירושלים: הדרשן בביהכנ"ס בשכונת אחוה
מזה שבועות אחדים נמצא בירושלים איש אחד הנקרא הרב פסחוביץ שהיה רב או מגיד בעיר סטרה-דרוגה על יד מינסק (רוסיה הבולשבית). הוא בא מרוסיה לפני זמן קצר ולו בן אכר בעפולה. בבואו לירושלים חזר על בתי כנסת אחדים בבקשה שירשו לו לדרוש אך סרבו. לבסוף פנה לשכונת "אחוה" ושם הרשו לו לנאום. ומאז הוא ממשיך את דרשותיו שמה מדי ערב בערב משעה שבע עד שמונה.

מיום ליום הולך ורב מספר קהל שומעיו, ומכל קצות העיר נוהרים המונים לשמוע את דרשותיו. ראשית, מפני שתכן דרשותיו מלא ענין ומושך את הלבבות כאחד ה"מגידים" המצוינים. גם אופן ההסברה ובקיאותו הרבה בכל הספרות היהודית העתיקה והחדשה ובהויות העולם ובספרי-מדע, מעמידים אותו בתור דרשן ממדרגה נעלה. שנית, מפני שבין הקהל מרננים אחריו שהוא שייך לרבנים האדומים של רוסיה הבולשבית, וזה מעורר אצל הקהל את התיאבון לתהות על קנקנו. בתוך ביהכנ"ס יושבים עסקנים אחדים עם קערה של צדקה ומאספים מבין הנאספים כסף עבור הדרשן, והוא עצמו תובע בע"פ בעצם דרשותיו ומעורר את הקהל לבסס את מעמדו כי אחרת לא יוכל להתקיים.

והנה כשהתחיל ביתר תוקף התחילו גדולי ירושלים להתענין בזה. ביום הראשון קבל הזמנה מהבד"צ של הועד האשכנזי לבוא אליהם לשם חקירה ודרישה. כשהתיצב לפניהם ביום השני הציעו לפניו לחתום על כתב התחייבות שלא לדרוש יותר עד שיתבררו הדברים. הוא לא רצה לחתום, ודרש מהבד"צ להוסיף עוד רב אחד שישתתף בחו"ד. הבד"צ הסכים גם לזה, ולבסוף בקש שיתנו לו שעה אחת כדי להוועץ בדבר. הוא יצא מאת הבד"צ ולא שב יותר.

בערב התחיל איש אחד מבין הקהל לצעוק בקול: "הבדצ אסר לשמוע את דרשותיו!". מהומה קמה בבית הכנסת, רבים דרשו בכל תוקף שהמגיד ימשיך, ומצד שני מנעו בעדו. כעבור רגעים אחדים התחיל להמשיך, אבל אז התחיל מטר אבנים לזרום לחלונות ביהכנ"ס ששברו את הזכוכיות והוכרח להפסיק. בינתיים באו שוטרים רבים, אספו את המפריעים אל תחנת המשטרה לשם חו"ד, ופזרו את הקהל.

בינתים ובכל העיר נהיה הענין לשיחת-היום, ובכל בתי התפלה התקוטטו אתמול המתפללים. אלה צועקים שהמפריעים הם הבחורים החצופים של ה"אגודה" שזה דרכם תמיד להפריע את הסדרים בכל מיני אמצעים, לעומתם עונים אחרים שאמנם טוב עשו הפעם.

מי שהוריד את הדרשן הטרי מהבימה אכן היו חברי "אגודת ישראל" הירושלמית. ספציפית היה זה, על פי עדותו שלו, עמרם בלוי, וזו הייתה "העסקנות הראשונה" שלו אחרי חתונתו (משנתו של רבי עמרם, עמ' 148).


הדברים הגיעו לכדי פרסום של הנהלת העיתון דואר היום בזה"ל (י"א תמוז תרצ"א, עמ' 4).

לענין הרב פסחוביץ. לכל אלה השולחים לנו מכתבים עם ענין זה, לשבח או לגנאי, הננו מודיעים בזה שאין אנו יכולים להפריש לענין זה מקום יותר ממה שהפרשנו. מהרב פסחוביץ קבלנו באור מפורט, שיודפס בגיליון הבא.

התגובה אכן פורסמה, תחת הכותרת "להסיר לזות שפתים: ביאורים מהרב פסחוביץ" (שם, ט"ז תמוז תרצ"א, עמ' 3). קישרה לעיל גם הרב משנ"נ, והמתעניין יוכל לקוראה על בוריה ולהתרשם בעצמו.


---
על כל פנים, תשובת הרב קוק אל ר' חיים עוזר, במספר נושאים שעל סדר יומה של היהדות, נשמרה בארכיון בית הרב במספר טיוטות. התשובה נשלחה כעבור מספר חודשים, מאוחר, עניין יוצא דופן בהתכתבות בין שני עמודי התורה. הראי"ה מזכיר איסור שפורסם בידי רבני העיר, ואפשר לשער שהוא הוא הכרוז שהביא לעיל הרב משנ"נ.

... שמעתי ג"כ רבות אדותיו, אך בכ"ז אמרתי לידידינו הרבנים הגאונים פעה"ק ת"ו, שע"פ הנסיון אני רואה, שאם יניחו אותו בלא הפרעה יתעכב כאן איזה זמן וילך לדרכו, אבל דוקא ע"י התנגדות גלוי' ימצא לו עוזרים ותומכים באופן קבוע. אנכי הייתי מחוץ לעיר בקיץ העבר, והרבנים נתאספו ופרסמו איסור על דרשותיו, ואין ספק שעשו כדין, אבל התוצאות מזה היו שנמצאו רבים מחזיקים בידו ... והשי"ת ירחם על עמו ועל נחלתו ויקים את סוכתו הנופלת ברב רחמיו (ארכיון בית הרב).

סדנא דארעא חד הוא.

[מעיין]

לא העירו פה מזה שבמכתבו אל משרד הדתות מזכיר שהרב קוק הוא שיעץ לו לדרוש באחוה.
וממכתבו של הרב קוק לא נראה כן
ואולי שיקר
או שמא הרב קוק בתחלה לא עמד כ"כ על הסכנה, וגם לבסוף לא נראה שנקט עמדה כך קיצונה של שאר הרבנים אף שבעצם הדברים מצדיק דעתם, ואף ששונה זאת מדעתו השני' שהיא רק להניח לו בדיעבד ושאח"כ ילך לו, מליעץ לו לכתחלה, מ"מ אפשר שמתחלה לא הי' יודע עד היכן הדברים מגיעים, ורצה לעזור לאיש מבוהל לפרנסתו.

[חלמישצור]

דעתי היא שדברי "הרב האדום" על הסכמה כביכול מהראי"ה אינם אמת.

ראשית, מצד הרב קוק, בשום טיוטא הוא לא מזכיר אף צל צילה של הסכמה מצדו, ולהפך באחת מהן מפורש אומר שהידיעות על עברו של פסחוביץ שהגיעו לידיו היו "בצורה איומה" (תוזכר כאן עדותה של הרבנית חדש הנז'), ומציין אחר כך ביובש "אמנם התחיל לנאום בבימ"ד אחד ורעשו עליו", כלומר המאורע שהתעורר ב"אחוה". הוא מדגיש גם שם: "אנכי הסכמתי לתלותו ברפיון", היינו לנהוג באותה מדיניות האמורה בסוף מכתבו הנ"ל, "בלא ריחוק ובלא קירוב". רק זאת ולא להמליץ לו להיכנס לאחד מבתי הכנסת.

שנית, מצדו של פסחוביץ יש כאן מה שמכנים המשפטנים "עדות כבושה", כלומר טענה שלא נשמעה בזמן אמת אלא רק לאחר זמן רב ובתנאים שונים. בזמן אמת ניתנה כאמור לפסחוביץ זכות תגובה מפורטת בעיתון ירושלמי נפוץ. אם היה כותב שם שהרב הראשי המחה אותו לדרשנות ב"אחוה" - היה עושה לו נפשות. הוא לא עשה כן, אלא רק כעבור י"ח שנים, באין מי שיוכל לאמת או לסתור את עדותו, הוא מספר את הדברים במכתב פרטי לאחד ממעריצי הראי"ה, ומצייר בפניו תמונה כביכול הראי"ה והציונים בעדו, והקנאים היו רודפיו. ובשביל מה? עסקי ממון יש כאן.

[חלמישצור]

אונזער עקספּרעס, י"ג סיון תרצ"ב, עמ' 5 (אין לי מושג מה כתוב כאן...)

1.jpg (2.28 MiB) נצפה 8028 פעמים

[איש_ספר]

הנה עוד על הרה"צ הנזכר. מזכרונות ר' חיים חייקל גרינברג

פסחוביץ.jpg (253.02 KiB) נצפה 6630 פעמים

[מוטוש]

אעיר, כי ר"ש אשכנזי פירסם מאמר בדאצ'ה, בו הביא מקורות ש'אדמוני' וכינויים נוספים היו כינויי גנאי לרמאי ושקרן.

בוודאי לא נעלם מר"ש אשכנזי התיאור החיובי מאוד על דוד: "אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי" (שמואל א טז יב).

דומני שגם על הבעש"ט הק' כתבו שהיה אדמוני.

ובכל אופן עלינו להבדיל בין 'אדמוני' של עשיו, אשר נקרא אדמוני על שם 'אדום' ועל שם זה שאמר 'האדום האדום' הזה, ובין מה שנאמר אדמוני אצל דוד המלך עליו השלום, ושם כפי הנראה הכוונה בזה, שהיה יפה תואר ושער אדמוני.

ויש עוד 'אדמוני', שזה ההסתדרות ז"ל והפנקס 'האדום'.

אגב, בזמנו ראיתי מאחד הרבנים שהוזכרו לעיל, מה שדרש באחד במאי, יום אידם, בסוגיא של מאי חנוכה, האם הוא מופיע בשום מקום.

קראתי סיפור, של חסיד שהגיע לאדמו"ר.
ואמר לו שהוא חולה!
שאל אותו. הרופא מה אומר?
ענה החסיד.
הרופא אמר, שאם היה עכשיו מזג אוויר של חודש מאי זה היה מרפא אותו!
אמר האדמו"ר, כתוב בגמרא מאי חנוכה..
(היה זה סמוך לחנוכה.)
ופטר את החסיד לביתו!
והנה הגיע חנוכה, והיה כזה מזג אוויר חם (בגליציה?) כל החנוכה. והחסיד התרפא!