פורום אוצר החכמה

אחותו של חבר הפורום הותיק הרב יואל קטן נפטרה בשבוע שעבר. איני יודע את שמה אך מאן דהו שלח לי את הפרטים הבאים עליה:
היתה מיילדת שנים, רוב ילדי נולדו בעזרתה.
היתה גם כתובת של הרבנים כמוסמכת לעשות בדיקה פנימית לפתור כל מיני בעיות של כתמים, וע"פ חוו"ד טיהרו.
צדקנית ובעלת חסד, אחות במקצועה, כיתתה רגליים לכל בית קשיש או חולה שנזקק לזריקה בביתו.
עיקר זכויותיה כלפי פנים הבית, בעלה היה משותק בגפיו התחתונות מלידה.
והיא טיפלה בו, וגידלה ילדיה לתורה ולחינוך למופת לבד...
הכרתי את בעלה מילדותי מבית הכנסת.
ואת הילדים הקטנים שלו דוחפים את כסא הגלגלים של אבא שלהם בעליה התלולה בדרך הביתה...

הגאון הרב יואל שליט"א,
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים
מן השמים תנוחמו

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

תנוחמו מן השמים

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
ר' משה קטן ז"ל בעל "אוצר לעזי רש"י", העמיד יחד עם נוו"ב משפחה גדולה מיוחדת מאד ומגוונת מאד.

תנוחנו מן השמים!
שמעתי לפני כמה שנים אחד מחכמי בני ברק שהאריך להתפעל מהרבנית ציונה ומסירותה לבעלה ולתורה, עוד בחייהם הם היו למופת

ג"א במנחמי ידידנו היקר, אציל הנפש איש אשר רוח בו הרה"ג ר' יואל שליט"א

פרנקל תאומים כתב:המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.
ר' משה קטן ז"ל בעל "אוצר לעזי רש"י", העמיד יחד עם נוו"ב משפחה גדולה מיוחדת מאד ומגוונת מאד.

מגילת שולמית

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים,
ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ירדפו אתכם תמיד כל הימים.

תנוחמו מן השמים, ורק בשורות טובות ישועות ונחמות לכל ישראל מעתה ועד עולם.

לרב יואל שליט"א
על פטירת אחותו הדגולה והמשכלת, מלאה ביראת אלוקים ומידות טובות, הרבנית ציונה גוטליב ('ציונה' בפי כל באי חדרי המשבר).
המקום ינחמם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

מן השמים תנוחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד.

הכרתי את הרבנית ציונה, אשה נדירה, הרבה הכירו אותה כמיילדת במעייני הישועה,אבל אשה זו צדקנית ומוכשרת באופן יצא מן הכלל הייתה נשואה לאדם ת"ח אבל נכה הרב דוד גוטליב זצ"ל זכתה לטפל בו ולגדל בנים ונכדים ת"ח צדיקים.

מן השמיים תנוחמו
רק בשורות טובות לכל עם ישראל

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

אמן ותודה לכל המנחמים. בשורות טובות לכלל ולפרט.
אחותי ע"ה הייתה באמת אשה גדולה, שהתייחסה לעצמה בפשטות טבעית לגמרי. תמיד גם בצעירותה הייתה מאוד יראת שמים ומקפידה במצוות, ובשנות לימודי האחיות בשערי צדק התקרבה מאוד למיילדת המפורסמת במבי שתח' ולאחותנו הגדולה הרבנית הורוביץ שתח' מאופקים והחליטה לנוע לכיוון החרדי, ובשידוכים רצתה דווקא בחור חרדי. תמיד הייתה בעלת חסד וטובת לב, וקרוב משפחה הכיר לה את בעלה ר' דוד זצ"ל שהיה כליל המעלות בדיוק כמו שהיא רצתה 'רק' שהיה נכה בעקבות מחלת פוליו בילדות, והם מצאו חן זה בעיני זה, והיא לקחה בטבעיות את זה שבעלה יהיה נכה בכיסא גלגלים כל החיים. אני זוכר שלפני החופה קרובת משפחה לחשה לה להתפלל לרפואתו של בעלה, והיא נענעה בראשה לשלילה ואמרה שאין מה להתפלל לנס. כשאחד הילדים שלה שאל אותה פעם איך זה הסכמת, בחורה בריאה לגמרי ובלי שום בעיות, להינשא לבחור נכה, השיבה לו 'נראה לך שזו הייתה טעות'?... בעלה פיתח את ה'מעלון', מכשיר שמעלה את כיסא הנכים מליד דלת הרכב על הגג בלחיצת כפתור ומאכסן אותו בקופסא מיוחדת, וגם מוריד אותו בלחיצת כפתור על יד דלת הנהג מוכן לשימוש, והקים בית מלאכה למכשירים כאלו, ומזה הייתה פרנסתם הרבה שנים. ר' דוד למד רוב שעות היום כל חייו בכולל 'בית דוד' בני ברק בראשות הרב רוט שליט"א וגם שימש כמזכיר הכולל. אחותי עשתה קורס מיילדות, ואחרי כמה שנים שלא עבדה כשהילדים היו קטנים היא התחילה לעבוד כמיילדת ב'מעייני הישועה' ועבדה שם הרבה שנים, עד ליציאתה לגימלאות לפני כמה שנים. היא גם הייתה מעין 'מרפאה שכונתית' בשיכון חזו"א בבני ברק, וכל ילד שנפל הריצו אותו אליה, וכל זקן שהיה צריך זריקה היו מבקשים ממנה לבוא אליו הבייתה, וכך ממש 7/24. היא גם הייתה מבודקות הטהרה הראשונות בבני ברק, והרבנים סמכו עליה מאוד. זכתה לראות את ששת בניה ושלושת בנותיה בונים בתים יפים של תורה, לכולם ילדים רבים ולחלקם כבר נכדים, זכתה שילדיה יכבדו אותה במאוד מאוד באופן יוצא מהכלל בבריאותה ואח"כ עוד יותר בימי מחלתה. תמיד כל בני משפחת קטן בקשרים מצויינים עם משפחת גוטליב כולל ביקורים הדדיים והגעה לשמחות וידידות גדולה וחמה. הם ראו עולמם בחייהם שכל ילדיהם הולכים בדרכם ובונים משפחות לתפארת, ויצאו בשם טוב מהעולם זו אחר זה בגיל צעיר יחסית, אבל זה כבר חשבונות שמים. דוד וציונה היקרים נעמתם לי מאוד, תנצב"ה.

יש"כ על הדברים המחזקים, ויהיה לעילוי נשמתם.

הקיק כתב:אמן ותודה לכל המנחמים. בשורות טובות לכלל ולפרט.
אחותי ע"ה הייתה באמת אשה גדולה, שהתייחסה לעצמה בפשטות טבעית לגמרי. תמיד גם בצעירותה הייתה מאוד יראת שמים ומקפידה במצוות, ובשנות לימודי האחיות בשערי צדק התקרבה מאוד למיילדת המפורסמת במבי שתח' ולאחותנו הגדולה הרבנית הורוביץ שתח' מאופקים והחליטה לנוע לכיוון החרדי, ובשידוכים רצתה דווקא בחור חרדי. תמיד הייתה בעלת חסד וטובת לב, וקרוב משפחה הכיר לה את בעלה ר' דוד זצ"ל שהיה כליל המעלות בדיוק כמו שהיא רצתה 'רק' שהיה נכה בעקבות מחלת פוליו בילדות, והם מצאו חן זה בעיני זה, והיא לקחה בטבעיות את זה שבעלה יהיה נכה בכיסא גלגלים כל החיים. אני זוכר שלפני החופה קרובת משפחה לחשה לה להתפלל לרפואתו של בעלה, והיא נענעה בראשה לשלילה ואמרה שאין מה להתפלל לנס. כשאחד הילדים שלה שאל אותה פעם איך זה הסכמת, בחורה בריאה לגמרי ובלי שום בעיות, להינשא לבחור נכה, השיבה לו 'נראה לך שזו הייתה טעות'?... בעלה פיתח את ה'מעלון', מכשיר שמעלה את כיסא הנכים מליד דלת הרכב על הגג בלחיצת כפתור ומאכסן אותו בקופסא מיוחדת, וגם מוריד אותו בלחיצת כפתור על יד דלת הנהג מוכן לשימוש, והקים בית מלאכה למכשירים כאלו, ומזה הייתה פרנסתם הרבה שנים. ר' דוד למד רוב שעות היום כל חייו בכולל 'בית דוד' בני ברק בראשות הרב רוט שליט"א וגם שימש כמזכיר הכולל. אחותי עשתה קורס מיילדות, ואחרי כמה שנים שלא עבדה כשהילדים היו קטנים היא התחילה לעבוד כמיילדת ב'מעייני הישועה' ועבדה שם הרבה שנים, עד ליציאתה לגימלאות לפני כמה שנים. היא גם הייתה מעין 'מרפאה שכונתית' בשיכון חזו"א בבני ברק, וכל ילד שנפל הריצו אותו אליה, וכל זקן שהיה צריך זריקה היו מבקשים ממנה לבוא אליו הבייתה, וכך ממש 7/24. היא גם הייתה מבודקות הטהרה הראשונות בבני ברק, והרבנים סמכו עליה מאוד. זכתה לראות את ששת בניה ושלושת בנותיה בונים בתים יפים של תורה, לכולם ילדים רבים ולחלקם כבר נכדים, זכתה שילדיה יכבדו אותה במאוד מאוד באופן יוצא מהכלל בבריאותה ואח"כ עוד יותר בימי מחלתה. תמיד כל בני משפחת קטן בקשרים מצויינים עם משפחת גוטליב כולל ביקורים הדדיים והגעה לשמחות וידידות גדולה וחמה. הם ראו עולמם בחייהם שכל ילדיהם הולכים בדרכם ובונים משפחות לתפארת, ויצאו בשם טוב מהעולם זו אחר זה בגיל צעיר יחסית, אבל זה כבר חשבונות שמים. דוד וציונה היקרים נעמתם לי מאוד, תנצב"ה.

פלאי פלאות, לא יאומן כי יסופר!
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.
תנצב"ה.

הקיק כתב:אמן ותודה לכל המנחמים. בשורות טובות לכלל ולפרט.
אחותי ע"ה הייתה באמת אשה גדולה, שהתייחסה לעצמה בפשטות טבעית לגמרי. תמיד גם בצעירותה הייתה מאוד יראת שמים ומקפידה במצוות, ובשנות לימודי האחיות בשערי צדק התקרבה מאוד למיילדת המפורסמת במבי שתח' ולאחותנו הגדולה הרבנית הורוביץ שתח' מאופקים והחליטה לנוע לכיוון החרדי, ובשידוכים רצתה דווקא בחור חרדי. תמיד הייתה בעלת חסד וטובת לב, וקרוב משפחה הכיר לה את בעלה ר' דוד זצ"ל שהיה כליל המעלות בדיוק כמו שהיא רצתה 'רק' שהיה נכה בעקבות מחלת פוליו בילדות, והם מצאו חן זה בעיני זה, והיא לקחה בטבעיות את זה שבעלה יהיה נכה בכיסא גלגלים כל החיים. אני זוכר שלפני החופה קרובת משפחה לחשה לה להתפלל לרפואתו של בעלה, והיא נענעה בראשה לשלילה ואמרה שאין מה להתפלל לנס. כשאחד הילדים שלה שאל אותה פעם איך זה הסכמת, בחורה בריאה לגמרי ובלי שום בעיות, להינשא לבחור נכה, השיבה לו 'נראה לך שזו הייתה טעות'?... בעלה פיתח את ה'מעלון', מכשיר שמעלה את כיסא הנכים מליד דלת הרכב על הגג בלחיצת כפתור ומאכסן אותו בקופסא מיוחדת, וגם מוריד אותו בלחיצת כפתור על יד דלת הנהג מוכן לשימוש, והקים בית מלאכה למכשירים כאלו, ומזה הייתה פרנסתם הרבה שנים. ר' דוד למד רוב שעות היום כל חייו בכולל 'בית דוד' בני ברק בראשות הרב רוט שליט"א וגם שימש כמזכיר הכולל. אחותי עשתה קורס מיילדות, ואחרי כמה שנים שלא עבדה כשהילדים היו קטנים היא התחילה לעבוד כמיילדת ב'מעייני הישועה' ועבדה שם הרבה שנים, עד ליציאתה לגימלאות לפני כמה שנים. היא גם הייתה מעין 'מרפאה שכונתית' בשיכון חזו"א בבני ברק, וכל ילד שנפל הריצו אותו אליה, וכל זקן שהיה צריך זריקה היו מבקשים ממנה לבוא אליו הבייתה, וכך ממש 7/24. היא גם הייתה מבודקות הטהרה הראשונות בבני ברק, והרבנים סמכו עליה מאוד. זכתה לראות את ששת בניה ושלושת בנותיה בונים בתים יפים של תורה, לכולם ילדים רבים ולחלקם כבר נכדים, זכתה שילדיה יכבדו אותה במאוד מאוד באופן יוצא מהכלל בבריאותה ואח"כ עוד יותר בימי מחלתה. תמיד כל בני משפחת קטן בקשרים מצויינים עם משפחת גוטליב כולל ביקורים הדדיים והגעה לשמחות וידידות גדולה וחמה. הם ראו עולמם בחייהם שכל ילדיהם הולכים בדרכם ובונים משפחות לתפארת, ויצאו בשם טוב מהעולם זו אחר זה בגיל צעיר יחסית, אבל זה כבר חשבונות שמים. דוד וציונה היקרים נעמתם לי מאוד, תנצב"ה.

מרגש מאד. תנ.נ.צ.ב.ה.