בספר "בשבילי ראדין" מסופר שהרב שך הסביר מדוע מזכיר הח"ח שמו של "ר' מאיר שמחה" במ"ב (סי' תקפ"ה בה"ל) ואין הוא מזכיר יתר הרבנים בני דורו, כי בועידת פטרבורג (תר"ע) נחלק הח"ח על ר' מאיר שמחה אודות השאלה אם הרבנים ילמדו שפת המדינה, וחשש שאולי פגע בכבודו, וע"כ חרג ממנהגו להביא דבר בשמו. ומסיים שם שר' מנדל זקס אישר שאכן זוהי הטעם שמזכיר הח"ח שמו של האור שמח.
ואני בעניי לא הבנתי איך זה מסתדר במציאות, שהרי עריכת כרך האחרונה של המ"ב הסתיימה בשנת תרס"ז, כמו שלש שנים(!) לפני ועידת פטרבורג, בו נחלקו גדולי הדור קשות. א"כ הסיפור תמוה לכאורה.