פורום אוצר החכמה

ברוך דיין האמת!!
חבל על דאבדין ולא משתכחין. כפשוטו!
איש גדול עם לב ענקי.
פיקח.
ממלכתי, מכובד, אך ללא שמץ גאווה וכבוד.
ויבואו ויוסיפו.

נפלה עטרת העיר רחובות. רב בעל הוד קדומים. ידע לדבר ללב של צאן מרעיתו. דאגותיו נתונות לכלל ישראל. יראת שמים עמוקה הוקרנה מאישיותו.

כתבת עטרת העיר רחובות.
באמת זה מעבר לכך, ממש תפארת ישראל.
אך הזכיר לי כותרת במקומון חילוני ברחובות (3+), לאחר ההפסד על הרבנות הראשית לישראל.
'ישראל הפסידה רחובות ניצחה'.
כך חילונים תפסו את זה.
איננו צריכים את ההסכמות שלהם. אבל חלק מהגדלות שלו היתה, להאבק על צביונה היהודי של העיר, ולהישאר אהוד על אלו שנאבק כנגדם!

בד"ה.
היה מסוג הרבנים בעלי הוד והדר מכבשונה של סלבודקה. בצעירותו השתייך מבחינה מפלגתית למזרחי (ראש ישיבת בנ"ע בנתניה, נציג בעיריית נתניה וכו') אך את בניו גידל במוסדות חרדיים לגמרי.
בהמשך הזדהה לגמרי עם המיינסטרים החרדי וכל המוסדות שהקים היו ברוח זו. יחד עם זאת הזדהה עמוקות עם אישיות מורשת דודו הראי"ה (אבל ללא ה"תיווך" של הרצי"ה).
בשנים מאוחרות יותר דבק בגאון ר' יצחק שלמה זילברמן זצ"ל וראה בו מקור להשראה.
סיפור נאה שמלמד על התייחסותו המאוחרת לדרך החרדית וזו הדלי"ת ששמעתי מאחד ממשפחתו: כשנערכו בחירות לרבנות הראשית ור' שמחה היה מועמד, הוא פעל רבות לשכנע שיצביעו עבורו. הוא נפגש עם אחד מחשובי רבני המזרחי (השם במערכת) ודבר על מצב העם והצורך לחזק את הדור. אותו רב השיב: מה אתה סח? יש לנו דור מפואר. תראה כמה תורה, תראה את ישיבות בנ"ע, ישיבות ההסדר, אולפנות לבנות. פאר של נוער. איך אתה יכול להטיל דופי בדור?
כשנפגש עם הרב שך כדי לקבל תמיכתו, אמר לו הרב שך: אנחנו החרדים לא צריכים את הרב הראשי, אנחנו מסתדרים היטיב בלעדיו. אבל אם תבחר אתה צריך לפעול לקרב ישראל לאבינו שבשמיים. קראתי, הוסיף הרב שך, שבראש השנה היו אלפי צעירים בחוף הים באילת. הם לא יודעים מה זה שבת, מה זה יו"ט, מה זה תפילין. אצלם אתה צריך לעבוד ולחזק היידישקייט. וכאן פרץ הרב שך בבכי.
סיים הרב קוק: צא ולמד מה בין אלו שרוממות אהבת ישראל בגרונם אבל הם מצומצמים מבחינה כיתתית לבין הרב שך שהוא "מצומצם, פנטי, ואין לו ראיה כלל ישראלית" שדואג לנוער שמבלה באילת.

האם היה לו קשר להגאון רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל?
בזכרוני שבספר תולדותיו מופיע תמונה שלהם יושבים יחד (הגר"ש זצ"ל בבחרותו) בבית הכנסת פרושים בגבעת שאול

בן ירושלים כתב:בד"ה.

כשנפגש עם הרב שך כדי לקבל תמיכתו, אמר לו הרב שך: אנחנו החרדים לא צריכים את הרב הראשי, אנחנו מסתדרים היטיב בלעדיו. אבל אם תבחר אתה צריך לפעול לקרב ישראל לאבינו שבשמיים.

ואף הוא היה מתגורר בשכונה חילונית, מהטעם הנ"ל.
ואמר, שהדתיים יש להם רבנים, אך הוא צריך להיות הרב של החילונים.
אע"פ שבאמת היה הרב של כולם, והיה מכתת רגליו בכל רחבי העיר, בשבתות ואף ביום הכיפורים.
רצה להתגורר בשכונתם, משום שהבין שכך ירגישו שייכות אליו.

עוד ייכתב וידובר. ואני הקטן משער, שכל מה שייאמר לא יהא אלא נגיעה בקצה גלימתו הטמירה.

זכורני שבשעתו דיבר בליל שבת באיצקביץ בב"ב, והיו שם מאות בחורים, והתענין בלבביות אצל כל אחד מהמאות שבאו ללחוץ ידו היכן לומד ומה לומדים.
עקבתי מהצד וממש דיבר עם כל אחד, ולא הסתפק בלחיצת יד גרידא

הגאון רבי שמחה הכהן קוק זצ"ל היה אחד מוותיקי הרבנים בארץ-ישראל. מאז פטירת אחיו הגדול הגאון רבי שלמה זצ"ל, הוא יושב על כסאו כרב העיר רחובות ואב בית הדין. שמו היה נישא בהערכה בפי יהודים בכל רחבי העולם.
נולד בי"ז אב תר"צ בבית מנדלבאום שהוקם על ידי סבו, הרב שמחה מנדלבאום זצ"ל והפך במרוצת השנים ל'שער מנדלבאום' המיתולוגי. אביו, הרב רפאל, בן אחיו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ומן התלמידים המקורבים אליו ביותר, ואמו, הרבנית בילא רחל [מנדלבוים] ע"ה, גידלו אותו בחרדת קודש.
הבית שהיה ממוקם על הגבול של ירדן וישראל, נבנה בכוונה תחילה על הגבול, על מנת שישמש רצף טריטוריאלי בין העיר העתיקה לבין העיר המתחדשת. בבית החרושת לטקסטיל בבעלות המשפחה הועסקו רבים מתושבי העיר שנאלצו להתמודד מדי יום עם סכנת הירדנים מחוץ וחרפת הרעב מבית. מידי שבת אכלו על שולחן המשפחה עשרות אנשים שראו בבני המשפחה האצילה מושיעים מקומיים.
כשהיה בן שבע בלבד, מונה אביו לכהן כרבה של טבריה. המשפחה עקרה לעיר טבריה ושמחה נשלח ללמוד בבית הספר המקומי. כשהיה בן שלוש עשרה בלבד, נשלח לירושלים ללמוד בישיבת חברון ששכנה באותם ימים בשכונת גאולה. ראש ישיבת חברון, הגר"י סרנא זצ"ל, קירב את הבחור אל ליבו.
בהגיעו לפרקו, בגיל צעיר יחסית, נישא לרעייתו בת הרב חיים קבלקין, מן המשפחות החשובות בירושלים ומנהל כולל אהל תורה. לאחר מספר שנים בהן השקיע עצמו באוהלה של תורה בישיבת כפר הרוא"ה, בישיבת חברון ובישיבת סלבודקה, נקרא לכהן בראשות ישיבת 'מרום מציון', לימים קריית נוער, בשכונת בית וגן בירושלים. לישיבה בה למדו נערים מבתים חלשים רוחנית, גייס הגר"ש צוות חרדי שעמל על חיזוק הבחורים ושליחתם לישיבות קדושות. רבים מהבחורים שלמדו בישיבה בתקופה בה כיהן כראש הישיבה, הפכו במרוצת השנים למרביצי תורה.
משם, נקרא לישיבת 'בני עקיבא' בנתניה. בתקופתו בנתניה נוצרו קשרים הדוקים בינו לבין חסידות צאנז. הגר"ש הפך לבן בית במעונו של הרבי בעל ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל.
כשהציבור הדתי נזקק לייצוג במסדרונות העירייה, לא היסס ראש הישיבה להתמודד ואף להיבחר למועצת העיר. במסגרת זו לחם את מלחמות הדת וכונן את צביונה התורני של העיר על תילה ללא חת וללא משוא פנים.
בשנת תשל"א נפטר אביו, רבה של טבריה. היה זה אך טבעי שהרב שמחה יישב על כסאו. אך לא חלפו אלא חודשים ספורים ואסון נוסף ניחת על המשפחה ועל היהדות הדתית כולה. אחיו הגדול של הגר"ש, הגאון רבי שלמה הכהן קוק זצ"ל, שכיהן כרבה של העיר רחובות וכולם ניבאו לו גדולות ונצורות, נספה בתאונת דרכים מזעזעת, בה קיפדו את חייהם גם רעייתו ושניים מילדיהם. ר' שלמה הותיר אחריו חלל אדיר. העיר רחובות עמדה בפני משבר הנהגה. אל החזית נקרא האח רבי שמחה שהתמנה לרב וביסס את יסודות הרבנות והכשרות שנטע אחיו הגדול זמן קצר קודם לכן.
מיד לאחר הכתרתו, הקים לזכר אחיו ישיבה בהמלצת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל. עבור הישיבה, 'מאור התלמוד', שבה לומדים כיום יותר מ-500 בחורים, כמה פעמים בשנה היה נוסע הרב לארצות הגולה כדי לגייס את המשאבים להמשך קיום הישיבה. מבחינתו, המשימה החשובה ביותר בחייו היא החזקת הישיבה שהקים לזכר אחיו, 'מאור התלמוד'. כנשיא הישיבה, היה מכתת רגליו בבתי נדיבים בכל רחבי תבל – וגם היה רואה הצלחות.
כל מי שהחל להתקרב ליהדות – ואפילו מי שטרם זכה לכך – יודע כי דלתו של רב העיר פתוחה בפניו. גם ראשי העיר לדורותיהם, כולל נציגי מפלגות שמאל חילוניות, הם אורחים רצויים בסעודות השבת בביתו.
מאבקי השבת של רבי שמחה ברחובות, המלווים בסיעתא דשמיא מיוחדת, היו לשם דבר.
במשך שנים רבות, בימי שישי, שעה קלה לפני כניסת השבת, נהג רב העיר להגיע למרכזי הקניות העירוניים ומבקש להזכיר לסוחרים כי כניסת השבת מתקרבת ועליהם להפסיק במסחר.
אך בכך לא תמו מאבקיו. לא אחת, ארגן תפילת מוסף של שבת ברחובה של עיר, בסמוך לחנות כזו או אחרת שהחליטה לפתוח שעריה בשבת-קודש. "אנחנו לא מפגינים נגד", היה נוהג לומר למאות המתפללים. "אנחנו מפגינים בעד. בעד השבת. בעד התורה. בעד הקב"ה".

ההערכה העצומה לה זכה הגר"ש בבתי גדולי ישראל, הנותנים לא אחת ביטוי פומבי להערכה זו, הביאו את הגר"ש לשמש לא אחת מוציא ומביא בבתי גדולי ישראל ולעיתים גם במסדרונות השלטון.
"במשך שנים הוא שימש בעל תפילה ב'ימים נוראים' בישיבת 'מאור התלמוד'. ניתן היה למלא את הכינרת בדמעות שהוא מזיל במהלך התפילה", מספר בוגר הישיבה.
כל חייו ערג הרב קוק לירושלים. חלומו הבלתי נסתר היה לעבור לגור בסמיכות למקום המקדש. בסמיכות לכותל המערבי. אולי לכן מעולם לא קנה דירה בעיר רחובות, שם הוא מתגורר עד היום בבית של העירייה. לפני כ-25 שנה הגשים את חלומו ורכש דירה ברובע היהודי בירושלים, דירה ששימשה אותו בשבתות המעטות בהן יכול היה לממש את כיסופיו לעיר הקודש. אבל את חלומו הגדול הגשים רק כאשר נבנה מחדש בית הכנסת 'החורבה' כאשר הוכתר לרבו על ידי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
במעמד חנוכת הבית להיכל ישיבת 'מאור התלמוד' המפואר ברחובות, ביטא הגר"ש את חלומו שהתגשם ואמר בדמעות: "לעתיד לבוא, בזמן גאולתנו עליה אנחנו מתפללים מדי יום, המשיח יגיע מצפון לדרום. הוא יראה את 'מכון ויצמן' ויגיד בהתלהבות: 'הו הא, איזו ישיבה יפה'... יגידו לו הפרופסורים: 'זאת לא ישיבה. זה מכון ויצמן, כאן לומדים מדע'. "המשיח יגיב: 'מכון מדע כל-כך יפה? בוודאי הישיבה כאן בעיר לא פחות יפה, כי הרי אין חשוב יותר מתורה'. המשיח יבקש: קחו אותי לישיבה. הוא יגיע לישיבה ויראה שאין אפילו בית מדרש מינימאלי. התלמידים לומדים במרתף. איך זה יכול להיות? הוא ישאל אותי. ואני אשיב לו בפנים כבושות: 'עליי אין טענה. לי אין את הכסף לבנות בניין יפה. הייתי בכל מיני קהילות יהודיות עשירות בעולם והם לא נתנו לי'. אני נוהג להגיד לתורמים: אם לא תתרמו, לא תהיה לי ברירה, אלא להגיד למשיח שאתם אשמים".
"השבוע, כשנכנסנו לבית המדרש החדש, אמר לי אחד הרבנים: עכשיו כבר לא תצטרך להתבייש בפני המשיח..." אמר אז רבי שמחה זצ"ל.
בחייו שיכל את חתנו הגאון רבי ישעיהו שיפמן זצ"ל, ראש כולל בשכונת רמת שלמה, שנפטר בגיל 57, לאחר שחלה במחלה קשה.
בשנים האחרונות נחלש, אך המשיך לעשות למען הרבנות ברחובות, בני משפחתו שימשו וסעדו אותו והתלמידים מ'מאור התלמוד' היו עולים אליו תדיר.
זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, בניו: הגאון רבי חיים ראש ישיבת 'תורת רפאל', הגאון רבי אריה מראשי ישיבת מאור התלמוד, הרב בן ציון מנהל סמינר עלי באר, הרב אברהם יצחק מבית חלקיה, הרב דב מנהל ת"ת חמדת התורה בירושלים, והרב עמנואל, מנהל ישיבת 'תורת רפאל' שסעד את אביו הגדול במסירות. חתנו: הגאון רבי יעקב ליזרוביץ ראש ישיבת 'חכמת שלמה' ברחובות.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

קווים לדמותו, רשמים וזיכרונות, משנת תשל"ז ועד לשנים האחרונות.

הגר"ש קוק. עומד לצדו הגרח"י גולדוויכט

הרב עמיחי כנרתי בקשני להכניס:

גדולה מאד האבידה, וכעת בשעת חימום קשה עלי עדיין הכתיבה.

רק רציתי להעיר, שהרב היה כולו "כלל ישראלי" והיתה לכך השפעה עצומה בעיר, על היחסים בין הציבורים הדת"ל והחרדי.

מצד אחד בית מרן הראי"ה זצ"ל, כולו לגמרי שם, לומד ומלמד "אורות", תמונה ענקית של מרן הראי"ה מעל מושבו,
ומצד שני לגמרי הרב שך זצ"ל והגריש"א זצ"ל, שחיבבוהו עד מאד.
ומצד שלישי...

ורק מי שלא הכיר שלמות כזאת יכול לתמוה.

ולראות את תלמידי ישיבת מאור התלמוד רוקדים אצלו בבית במוצאי שמחת תורה, מול תמונת מרן הראי"ה, היה מחזה משמח.

הזדרזתי לכתוב את זה, מפני שכבר מתחילים כאן בפורום בהסברים שהוא זצ"ל לא היה כולו שייך לזה, ובדיונים האם הוא היה יותר 'אורות' או יותר 'הרב שך', ועוד דקדוק מוזר האם הוא היה 'הרב קוק בלי תיווך של רבינו הרצי"ה'...

חבל חבל חבל. זה לגמרי לגמרי לא היה הוא.

היה בשלמות עם כולם. חבר אני לכל אשר יראוך.

מגיע לבית הכנסת הפועל המזרחי ביום העצמאות, למרכז הרב ביום ירושלים, לעטרת כהנים עם ספר אורות בידו [לדאבונו נאבד לו אז הספר, במהומות שהיו בכותל והיה צריך לברוח], ולפגישות עם כל האדמורי"ם וכל גדולי העולם הליטאי.

וכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו!!

עמיחי כנרתי

מה שנכון נכון כתב:הרב עמיחי כנרתי בקשני להכניס:

גדולה מאד האבידה, וכעת בשעת חימום קשה עלי עדיין הכתיבה.

רק רציתי להעיר, שהרב היה כולו "כלל ישראלי" והיתה לכך השפעה עצומה בעיר, על היחסים בין הציבורים הדת"ל והחרדי.

מצד אחד בית מרן הראי"ה זצ"ל, כולו לגמרי שם, לומד ומלמד "אורות", תמונה ענקית של מרן הראי"ה מעל מושבו,
ומצד שני לגמרי הרב שך זצ"ל והגריש"א זצ"ל, שחיבבוהו עד מאד.
ומצד שלישי...

ורק מי שלא הכיר שלמות כזאת יכול לתמוה.

ולראות את תלמידי ישיבת מאור התלמוד רוקדים אצלו בבית במוצאי שמחת תורה, מול תמונת מרן הראי"ה, היה מחזה משמח.

הזדרזתי לכתוב את זה, מפני שכבר מתחילים כאן בפורום בהסברים שהוא זצ"ל לא היה כולו שייך לזה, ובדיונים האם הוא היה יותר 'אורות' או יותר 'הרב שך', ועוד דקדוק מוזר האם הוא היה 'הרב קוק בלי תיווך של רבינו הרצי"ה'...

חבל חבל חבל. זה לגמרי לגמרי לא היה הוא.

היה בשלמות עם כולם. חבר אני לכל אשר יראוך.

מגיע לבית הכנסת הפועל המזרחי ביום העצמאות, למרכז הרב ביום ירושלים, לעטרת כהנים עם ספר אורות בידו [לדאבונו נאבד לו אז הספר, במהומות שהיו בכותל והיה צריך לברוח], ולפגישות עם כל האדמורי"ם וכל גדולי העולם הליטאי.

וכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו!!

עמיחי כנרתי

שעת בוקר לחוצה, קראתי במהירות את דברי הרב כינרתי (שהתפללנו יחד שנים רבות), ואחזיק בדבריו, למרות שאינני נמנה על הציבור הדתל"י.
מי שאינו רחובותי כנראה כלל לא יבין.
הוא פשוט היה שלם.
עם כולם!!
ואוסיף, הוא לא היה שלם רק עם הדתיים אלא עם החילונים.
וכלפי היחסים בגוני הציבור הדתי, נראה לי שברחובות יש עוד רבים שיש להם חלק בשפיות הזו.
הרב זצ"ל [-כמה קשה לכתוב את זה] היה שלם עם כולם וכולם שלמים איתו.
וזה לא משום שהוא היה 'מתווך' ו'מגשר' גדול.
הוא היה כל כך גבוה, שראו אותו מכל מקום.
אילן ענקי שנושאים עינים אליו מכל קצות העיר, ולכולם יש מקום בצילו.

דעו שאם נצליח לגעת בקצה הגלימה, יצטרך להודות לה'.
ולהתרומם אל צמרת נשמתו זה מעבר לגובה שאנו מסוגלים להמריא

בנחמת ציון וירושלים ננוחם

אישיות מיוחדת ואצילה.

זכיתי לכמה מפגשים מרוממים ומיוחדים עמו. על אחת מהם סיפרתי כאן בעבר, היה זה בשנת תשנ"ו בשיאו של מאבקו על קדושת השבת, שבת פרשת דברים - חזון.
אלפי אנשים מכל העדות והחוגים נקבצו ובאו לקבלת שבת המונית למול הקניון, והרב זצ"ל נעמד על מקום מוגבה ורוממות שיר ליום השבת 'כי אשמרה שבת' בפיו. היה מרגש ומעורר השראה.

מפגש נוסף בעת האזכרה לדודי זקני זצ"ל בבית הכנסת פא"י. חן הוצק בשפתותיו לתאר, לשבח ולפאר. כתבתי אז טור זכרון ב'מאורות הדף היומי', הוא הקריא באיטיות ובהטעמה,
בהרעיפו עין טובה על האחיין...

זאת מלבד עוד דרשות ומשאות ששמעתי במשך השנים.

בנוגע ל'שלם' עם כולם, יש לציין את מה שהיה ידוע בשנים קדמוניות כי לא הרשה לבחורים מ'מאור התלמוד' לבוא לבית הכנסת שלו ביום העצמאות,
ידע להפריד היטב בין תפקידיו השונים והמגוונים, ולקדש שם שמים בכל הליכותיו.

יהי זכרו ברוך.

מה היו טיב יחסיו עם הרב צבי יהודה

לדעתי היחס התקיף של הרב צבי יהודה נגד ההשקפה החרדית היתה . בגלל הפגיעות הקשות של הקנאים נגד הראיה . הוא לקח את זה קשה מאד

ש. ספראי כתב:זכורני שבשעתו דיבר בליל שבת באיצקביץ בב"ב, והיו שם מאות בחורים, והתענין בלבביות אצל כל אחד מהמאות שבאו ללחוץ ידו היכן לומד ומה לומדים.
עקבתי מהצד וממש דיבר עם כל אחד, ולא הסתפק בלחיצת יד גרידא

אצילותו ורגישותו לא ניתנים לתיאור למי שלא ראהו, אבל מי שראהו אין צורך לתאר לו כלום.

אגב בשעתו בענין המועמדות לר"ר, הגיעו אצל הרב שך שתי המועמדים (לא ביחד) הנבחר וזה שלא נבחר.
הרב שך שתה לחיים עם הנבחר, ועם מי שלא נבחר הוא שתה לחיים על זה שלא נבחר!

שומר כתב:מה היו טיב יחסיו עם הרב צבי יהודה

לדעתי היחס התקיף של הרב צבי יהודה נגד ההשקפה החרדית היתה . בגלל הפגיעות הקשות של הקנאים נגד הראיה . הוא לקח את זה קשה מאד

העריך אותו מאד, אמר לי שהיה אדם מיוחד. פעם שמעתי שבירושלים היו שבמשך שנים רבות ראו בו אחד מ'משוגעי ירושלים', ושאלתי אותו על זה, אמר לי שאכן בחוגים מסוימים היו שסברו כך אך לא היתה זו הדעה הכללית.

שאלתי אותו פעם [איני זוכר אם באותה הזדמנות או בהזדמנות אחרת] גם על ההבדלים בין משנת הראי"ה לזו של הרצי"ה, אמר לי שאינו בקיא דיו במשנת הרצי"ה אם כי כנראה ישנם הבדלים.

דבר אחד ברור לדעתי הרב צבי יהודה הכניס את תודעת הראיה אביו בעוצמה אדירה לתודעה של תלמידיו והיתה לו הצלחה מדהימה בזה . . אם לא הוא. הראיה היה נשכח לגמרי

יש חוברת גדול שמושה של הרב אברהם רמר על הרב צבי יהודה אני לא יודע אם היא באוצר . היא מאד חשובה

שם הוא כותב שישיבות ההסדר הם בחשיבות נמוכה מישיבות גבוהות שרק שם אפשר לגדול בשלמות

וכן יש שם התבטאות על בן גוריון שהיה אפיקורוס

דבר אחד צריך להדגיש. הוא נתן ביטוי רק לפן אחד במשנת אביו הפן החיובי לתנועה הציונית אבל משום מה את הפן הביקורתי הוא הסתיר

בן ירושלים כתב:בד"ה.
היה מסוג הרבנים בעלי הוד והדר מכבשונה של סלבודקה. בצעירותו השתייך מבחינה מפלגתית למזרחי (ראש ישיבת בנ"ע בנתניה, נציג בעיריית נתניה וכו') אך את בניו גידל במוסדות חרדיים לגמרי.

הרב זצ"ל השקיע הרבה בחינוך ילדיו. בתקופה מגוריו בנתניה, ילדיו למדו ב"חדר" בבני ברק, ולצורך כך היו מתאכסנים במשך כל השבוע בבית הדודים.
וזה לא פשוט לילדים בגיל הזה.

שומר כתב:דבר אחד ברור לדעתי הרב צבי יהודה הכניס את תודעת הראיה אביו בעוצמה אדירה לתודעה של תלמידיו והיתה לו הצלחה מדהימה בזה . . אם לא הוא. הראיה היה נשכח לגמרי

מעניין את מי לא היו מכירים בלי השני האם את הראי"ה בלי הרצ"י או את הרצ"י בלי הראי"ה

בעניין אחר יש עוד שני אנשים שלא הוזכרו בין צאצאיו אולי יעזרו לי לדעת את הקשר המשפחתי

הרב בן ציון קוק הפוסק לא המנהל של הסמינר שהוזכר
ויש הרב קוק (לא יודע את שמו הפרטי) שמנהל חיידר אבי עזרי בהר נוף

כולי האי כתב:בעניין אחר יש עוד שני אנשים שלא הוזכרו בין צאצאיו אולי יעזרו לי לדעת את הקשר המשפחתי
הרב בן ציון קוק הפוסק לא המנהל של הסמינר שהוזכר

כמדומה שהרב בן ציון קוק הפוסק, אינו בנו, אלא בן אחיו הרב שלמה זצ"ל

אכן גם הרב דב קוק מטבריה נכד אחד האחים של הראיה

יש לו תמונה של הראיה בביתו .

שומר כתב:אכן גם הרב דב קוק מטבריה נכד אחד האחים של הראיה

גם הוא אחיין של הרב שמחה קוק זצ"ל, [בן אחיו הרב נחום זצ"ל מרמת גן].

נראה לי שהראיה יש לו נחת בשמים ממשפחה של אחיו

היה מגיע בכל שנה לתפילת ותיקין בכותל בתשעה באב במנין של מרן הגרחפ"ש זצ"ל והגה"צ ר' זיידל אפשטיןן והגר"י גלינסקי זצ"ל

יש למישהו הספדים להעלות?
(*האם גיסו הרב יעקב כץ הספיד?)

שיף כתב:מיד לאחר הכתרתו, הקים לזכר אחיו ישיבה בהמלצת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל. עבור הישיבה, 'מאור התלמוד', שבה לומדים כיום יותר מ-500 בחורים, כמה פעמים בשנה היה נוסע הרב לארצות הגולה כדי לגייס את המשאבים להמשך קיום הישיבה. מבחינתו, המשימה החשובה ביותר בחייו היא החזקת הישיבה שהקים לזכר אחיו, 'מאור התלמוד'. כנשיא הישיבה, היה מכתת רגליו בבתי נדיבים בכל רחבי תבל – וגם היה רואה הצלחות.

רק לדייק את ישיבת מאור התלמוד הקימו הרב זליבנסקי זצ''ל ואחיו הראי''ה לא ברחובות ולא על שם אחיו
לאחר שנבחר לרבנות העיר רחובות הישיבה עברה לרח' פרץ בעיר
והוא נטל אט אט את מושכות הישיבה מבחינה כלכלית, בעיקר אחר פטירת הרב זלבנסקי

שילה צבי כתב:יש למישהו הספדים להעלות?
(*האם גיסו הרב יעקב כץ הספיד?)

ר' יעקב הספיד ראשון

יום-טוב-שני כתב:

שיף כתב:מיד לאחר הכתרתו, הקים לזכר אחיו ישיבה בהמלצת מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל. עבור הישיבה, 'מאור התלמוד', שבה לומדים כיום יותר מ-500 בחורים, כמה פעמים בשנה היה נוסע הרב לארצות הגולה כדי לגייס את המשאבים להמשך קיום הישיבה. מבחינתו, המשימה החשובה ביותר בחייו היא החזקת הישיבה שהקים לזכר אחיו, 'מאור התלמוד'. כנשיא הישיבה, היה מכתת רגליו בבתי נדיבים בכל רחבי תבל – וגם היה רואה הצלחות.

רק לדייק את ישיבת מאור התלמוד הקימו הרב זליבנסקי זצ''ל ואחיו הראי''ה לא ברחובות ולא על שם אחיו
לאחר שנבחר לרבנות העיר רחובות הישיבה עברה לרח' פרץ בעיר
והוא נטל אט אט את מושכות הישיבה מבחינה כלכלית, בעיקר אחר פטירת הרב זלבנסקי

כמדומה שאינך צודק. הישיבה הוקמה כמה שנים אחרי פטירת אחיו על ידו ועל יד אחיו והגר"ח זליבנסקי זצ"ל הובא לכהן כראש ישיבה עם ה'קיבוץ' שהיה לו בירושלים עד אז. וכבר מתחילת הישיבה ר' שמחה נשאה על כתפו כלכלית. הישיבה הוקמה ברחובות בבית בו התגורר אחיו המנוח ר' שלמה זצ"ל.

הרב שמחה הכהן קוק רוקד יחד עם הרב אליהו זילברמן בבית כנסת החורבה...

הרב מאיר אריק לא מבינים את ספר אורות

מתוך ספר זכרונות ר אברום צציק

סיפר לי מישהו שלפני שקיבל את רבנות רחובות היה אמור להיות רבה של טבריה . ואז נפטר אחיו והלך לרחובות אנשי טבריה כעסו למה עזב אותם

גלרשטיין כתב:הרב שמחה הכהן קוק רוקד יחד עם הרב אליהו זילברמן בבית כנסת החורבה...

הרב אליהו זילברמן והרב שמחה הכהן קוק.jpg

כמדומה שאינו ר' אליהו אלא אח אחר.

לר שמחה היו הרבה כתבי יד של דודו

וכן הוא היה צאצא ל ר נחמן

שומר כתב:לר שמחה היו הרבה כתבי יד של דודו

וכן הוא היה צאצא ל ר נחמן

כל צאצאי ר' שמחה מנדלבוים זצ''ל הם צאצאי רבי נחמן מברסלב (וממילא גם הבעש''ט זצ''ל).
ועל צבאם הרבה משפחות רבניות ליטאיות מוכרות (קוק, נוביק, סלומון, ר' דב כהן ובניו וחתנו יבל''ח הגר''י עדס ועוד ועוד).

אור עולם כתב:

גלרשטיין כתב:הרב שמחה הכהן קוק רוקד יחד עם הרב אליהו זילברמן בבית כנסת החורבה...

הרב אליהו זילברמן והרב שמחה הכהן קוק.jpg

כמדומה שאינו ר' אליהו אלא אח אחר.

זה אכן רבי אליהו ר"י אדרת אליהו.
אגב ר' שמחה קוק מחותן עם משפחת זילברמן שכן בנו הצעיר ר' רפאל הוא חתנו של ר' יו"ט זילברמן

בנו נשואי לבתו של הרב שלמה פישר זצל

עוד דברים מהרב עמיחי כנרתי:

בס"ד
על מורינו ורבינו הגר"ש הכהן קוק זצ"ל
מעט מילים לזכרו, בלי שום יומרה להקיף איזה משהו, רק מעט קווים לדמותו מהיכרות רבת שנים, בעיקר בשנות הילדות והנערות.
ב"ה ראיתי שרבים כותבים, דברים מצוינים ויפים. ואציין לשבח את הראיון עם ר' מתי דן נ"י, מיוחד ומרגש.
אפשר לומר עליו, תשעים שנה של מסירות נפש למען הקב"ה, למען התורה, למען העם, למען הארץ.

כדברי מרן הגרימ"ח זצ"ל על מרן הראי"ה זצ"ל, היסוד לכל המעשים והמפעלים הגדולים, ודאי שהוא "מקדשו הפנימי". ודאות האמונה, ולהט פנימי גדול, לקדש שם שמים בעולם, לחיות במוחש מושגים של עולם הבא, ימות המשיח, תחיית המתים. מתוך זה, מתוך הקדושה והטהרה של הרב, נבעו ריבוי המעשים.
מטען גדול של בית אבא, אביו, סבו, וכמובן דודו זקנו מרן הראי"ה, שהיה נוכח מאד בבית אביו הג"ר רפאל זצ"ל שהיה מקורב מאד, ובחיי ורבנות בנו הרב שמחה. קיבל גם הרבה מאנשי תנועת המוסר, משגיחים רוחניים בישיבות, צדיקים גדולים, וכגון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, הרב מרדכי צוקרמן זצ"ל, ועוד הרבה.
היה בעל רגש עצום. די להזכיר את הדברים הקבועים, שכל רחובותי צופן בליבו: דרשות שבת שובה ושבת הגדול בבית הכנסת הגדול בעיר, חצי בדברי עיון והלכה (דברים יפים מאד, נאספו חלקם בספרו שלמי שמחה, מנחם אב תשע"ו), וחצי בדברי התעוררות הבוקעים מהלב ונכנסים אל הלב. שיחת התעוררות בכולל בר שאול בליל תשעה באב, מנגינת שירת הים בבית הכנסת פא"י, בליל שביעי של פסח. תפילותיו כש"ץ במוסף יוכ"פ, ובתוכו סדר עבודת כהן גדול. כשהיה מספיד תלמידי חכמים, וגם אנשים רגילים. הכל היה מיוחד במינו, בהתעוררות גדולה של יראת שמים בקול רועד ובוכה, והיתה השפעה מוסרית גדולה על ציבור גדול.
היה מלא ציפיה גדולה לישועה ולגאולה. חי את זה, דיבר על זה, התפלל על זה, שר על זה. על בנה ביתך, על חכה לו, על גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה (היה רגיל להזכיר על זה את דברי היסוד ושורש העבודה, שכשמגיעים למילים אלו בתפילה יבכה עד כלות הכוחות), ועוד.
בכלל היתה דמות מרשימה, גבה קומה, פנים מאירות ושמחות, שקטות ואציליות. רוממות גדולה ניכרת. כולו אומר יראת שמים. קלסתר פניו מעין קלסתר פניו של דודו זקנו מרן הראי"ה.
היה איש נעים ונחמד, אוהב ומכבד את הבריות, וממילא אהוב מאד. הארת פנים. הגריש"א זצ"ל כתב לו תשובה בענין יין מפוסטר, האם נחשב כמבושל לגבי מגע עכו"ם, ובתחילתה כתב ביטוי יחודי: "ב"ה ח' תמוז תשל"ה, כבוד ידידי הרב הגאון נעים הליכות ונועם המידות ר' שמחה הכהן קוק שליט"א, הרב הראשי ואב"ד רחובות". נעים הליכות ונועם המידות!
אבל "עדינו העצני". מקשה עצמו כעץ, בתקיפות וקנאות קודש, מול חילולי קודש וחילולי שבת, בדאגה לצביונה של העיר. וזכורות הפגנות השבת, שגם הם היו מתוך אהבה ונחת.

כדברי הרב אברהם רובין שליט"א, היתה לרב שמחה סייעתא דשמיא מיוחדת, שדבריו היו נשמעים, לגדולים ולקטנים. ידעו הציבור שהוא איש אמת, איש של קדושה, וזה הדבר היחיד שענין אותו, להרבות כבוד שמים וקידוש השם בעולם.

היה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. הקפיד מאד ברבנותו על כל דברי העיר שיהיו באופן הכי מושלם, כשרות מהודרת ששמה מפורסם בארץ כראשונה במעלה (כמובן, דאג מאד גם לכשרות רגילה וטובה בעיר רחובות, היכן שלא יכלו ורצו לקבל את התנאים של המהודרת), מקוואות מהודרים, עירוב מהודר, וכו'. קל לכתוב, אבל בפועל כל זה הצריך הרבה הרבה עמל. רבינו הגר"א שפירא זצ"ל פעם התבטא בפני תלמיד בישיבה [יצחק ואזנה]: אם אתה רוצה להיות רב בישראל, תהיה כמו הרב שמחה!
רבנות שדואגת לכלל, וכולה עבור הפרט. "אין היחיד נטבע בים הכלל" (עולת ראיה). הגיע המון להשתתף בזמני שמחה ובזמני צער של היחידים, ורומם את כולם בעצם השתתפותו ובדבריו החשובים והיפים.

כדברי רבים, היתה בולטת בו היחס לכל הציבורים. הרב היה כולו "כלל ישראלי" והיתה לכך השפעה עצומה בעיר, על היחסים בין הציבורים הדת"ל והחרדי.
מצד אחד, היה שייך לבית מרן הראי"ה זצ"ל, כולו לגמרי שם, לומד ומלמד ספר "אורות", תמונה ענקית של מרן הראי"ה מעל מושבו.
ומצד שני, לגמרי קשור לרב שך זצ"ל והגריש"א זצ"ל, וכל גדולי הליטאים, שחיבבוהו עד מאד.
מצד שלישי...
ורק מי שלא הכיר שלמות כזאת יכול לתמוה...
לראות את תלמידי ישיבת מאור התלמוד רוקדים אצלו בבית במוצאי שמחת תורה, מול תמונת מרן הראי"ה, היה מחזה משמח.
היה בשלמות עם כולם. "חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך". בשמחת בית השואבה ברחובות, הולך לויזניץ ומדבר בידיש שלהם, אח"כ לחב"ד, שמח איתם ומדבר בהתלהבות על רבותיהם הגדולים, אח"כ לכולל בר שאול וישיבת מאור התלמוד, לבתי כנסיות של הספרדים והתימנים שגם מאד מאד אהבוהו (וויתרו על רב עיר שני. הרב שמחה אחז שזה לא לטובת העיר), ועוד ועוד.
הגיע לבית הכנסת הפועל המזרחי ביום העצמאות, ביום ירושלים לכינוס בישיבת מרכז הרב, לישיבת עטרת כהנים להעביר שיעור הגיע עם ספר "אורות בידו" [לדאבונו פעם נאבד לו אז הספר, במהומות שהיו בכותל והיה צריך לברוח], ולפגישות עם כל גדולי האדמורי"ם וכל גדולי העולם הליטאי.
וכדברי חז"ל על אסתר, כל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו!!
חיבת הארץ גדולה בנשמתו. כל מה שהיה יכול לדבר על שלמות הארץ וחיבת הארץ היה מדבר ופועל. שמח מאד לבקר במפעל ההתנחלויות, והגיע לכל מקום שהיה יכול לחזק. פעם הגיע אלינו לאיתמר, עשו לו סיור בגבעות, והיה נרגש מאד.
"לאחר אחת מנסיעותי אל יהודי חבר העמים, חזרתי ארצה עם רבה של רחובות הרב שמחה הכהן קוק. ראיתי שהוא לקח איתו מרוסיה כמה קלמנטינות – לטעמי דלות מראה – והכניסן לתיקו. הבנתי שיש דברים בגו, שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא השיב לי: אני לוקח אותן לארץ ישראל להראות לאנשים כמה יפים הפירות שלנו בארץ, לעומת אלו המצויים כאן..." (הרב מאיר שלזינגר, ר"י שעלבים, המעין גליון 234 עמ' 49).
אי אפשר לגמד במילים דמות ענקית, אבל לא יכולתי לפטור עצמי מבלי כלום, וכמאמר חז"ל על המתעצל בהספדו של חכם.
יהי זכרו ברוך, עד זמן בו יקיצו וירננו שוכני עפר.
הכותב בהערצה ובהכרת טובה גדולה לרב זצ"ל, שכולנו מאד אהבנו וקיבלנו ממנו הרבה
עמיחי כנרתי