פורום אוצר החכמה

היום ז' ניסן הילולת הגאון המקובל ציס"ע ר' ששון מזרחי זצוק"ל זיע"א
נולד בשנת ה'תרע"ד בצעירותו למד ב"מדרש בית זילכה" בעירק. משחר נעוריו ניכר שנועד לגדולות, גאון בנגלה ובנסתר. בהיותו כבן 13 שנים החל בלימודי תורת הקבלה. לאחר נישואיו נהג כמנהג בני עירו ללכת וללמוד ברצף מצאת השבת ועד לערב שבת קודש, ורק לכבוד שבת היה מגיע לביתו, כאשר בכל לילות השבוע היה ישן על מחצלאות בבית המדרש.
בשנת ה'תשי"ב בהיותו בן 38 ,עלה לא"י וקבע מקום מושבו בירושלים.ענוותן מופלג. אפילו שכניו לא הכירו בערכו וחשבו שמדובר באדם פשוט שאינו יודע כלום בתורה. נהג לשבת באחת מפינות בית המדרש שבישיבת "פורת יוסף" בלבושפשוט כאחד העם, ולעסוק בתורה בעיון רב ובהתמדה מיוחדת. מידי פעם פנה בענווה למרן ראש הישיבה הגאון ר' יהודה צדקה זצ"ל והביע בפניו את קושיותיו. כך הכיר ראש הישיבה בגדלותו, ולאחר זמן קצר ביקש ממנו שילמד עמו בחברותא. בסוף לימודו עסק במזכירות כדי שיהנה מיגיע כפו.
במשך שמונה שנים התגורר רבינו עם אשתו בלונדון, הוא נסע לשם בכדי ללמד את בניו של הנדיב ר' סלימאן דוד ששון זצ"ל, שהיה ידיד אמת לישיבת 'פורת יוסף' (עפ"י בקשתו ר"י ר' יהודה צדקה זצ"ל).לאחר שובו לארץ נשאר בה עד יומו האחרון. בעל רוח-הקודש. רבים פנו אליו ונושעו. בעל אהבת ישראל עצומה. הצדיק לא זכה לזרע של קיימא. תלמידיו הקימו כולל אברכים 'ברכת ששון', כולל 'אשמורת הבוקר' וכולל 'יום שישי'. נפטר בערב שבת הגדול, ז' ניסן ה'תשנ"ח חי כ-78 שנים. ציונו בבית העלמין סנהדריה שבירושלים.
אביו: ר' בנימין ציון. אמו: מרת צ'חלה. אשתו: מרת סעידה ע"ה.
מרבותיו: המקובל ר' יהודה פתיה זצ"ל. חכם ר' משה יהושע זצ"ל.
מתלמידיו: המקובל הרב שמואל דרזי זצוק"ל. המקובל הרב יעקב הלל שליט"א הרב ראובן דנגור שליט"א הרב מנשה שוע שליט"א כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרון שליט"א
חברותא: ר' יהודה צדקה במשך כ-30 שנים למדו יחד
ספריו:באתי לגני ה"ח בקבלה
ספר ארי במסתרים תולדות חייו
ברכות הצדיק עשו רושם בשמיים. פעם נכנס לרבינו אדם, שהיה צריך לעבור ניתוח להוצאת
אבנים מהכליות וביקש מרבינו ברכה, שהניתוח יעבור בשלום. להפתעתו המרובה אמר לו הצדיק
בזו הלשון: "ויגל את האבן", וראה זה פלא, כשהלך לבצע את הניתוח ערכו הרופאים בדיקה
נוספת טרם הניתוח, ולפליאתם הרבה גילו, שהאבן נעלמה כלא הייתה והלה חזר לביתו שמח
וטוב לבב.
על העובדה שהרב ניחן ברוח-הקודש, יעידו הסיפורים הבאים: פעם באו לבקש מרבינו ברכה
עבור אדם חולה מסוכן. בד"כ כאשר היה שומע זאת, היה רושם את שמו, ושם אימו ומתחיל להעתיר ולהתפלל עבור החולים. אולם הפעם שלא כדרכו התחמק ואמר: "בשביל מה נברך?". כל הפצרותיהם עלו בתוהו. כשיצאו מעם פניו נודע להם, שכבר בשעה שבאו לבקש את הברכה - לא היה החולה בין החיים. רק עכשיו הבינו למפרע כוונת רבינו באומרו: "בשביל מה נברך?".
בפעם אחרת, כאשר הגיע אברך חשוב לרבינו וביקש ברכה לזכות בזרע של קיימא, בירכו הצדיק בחום: "תזכה לזרע של קיימא", כך חזר הדבר פעמים מספר. פעם אחת כשבא אליו שינה רבינו את לשונו ואמר לו: "תזכה לבנים זכרים". ואכן ברכתו נתקיימה במלואה, לאחר זמן קצר נפקדה אשתו בתאומים 'בנים זכרים' בריאים ושלמים.
אהבת הזולת אצלו הייתה מופלאה ביותר. בעת שפקדו את ביתו אנשים לקבלת עצה וברכה, ישב ושמע בנחת והיה חש בצערו של היושב מולו, כאילו מדובר בצערו האישי. בחור ישיבה חשוב ניגש פעם לרבינו בבקשה, שיתפלל עבורו לזיווג הגון, שאלו לשמו ולשם אימו, ברכו ופטרו לשלום. לאחר מספר שנים הבחור עדיין לא התחתן ופגש שוב ברבינו וביקש ברכה לזיווג הגון, בהזכירו את שמו ושם אמו. תוך כדי דיבור הוציא רבינו דף מכיסו והראה לו, ששמו מופיע בדף, ואמר לו: "לפני מספר שנים היית אצלי וביקשת שאתפלל עליך לזיווג הגון, מאז אני עדיין מתפלל בעדך".
אברך תלמיד חכם הגיע לבית רבינו, וביקש ממנו שיתפלל עבור בנו החולה זמן רב במחלה מסוימת. לאחר מספר שנים פגש הבן ברבינו וביקשו שיתפלל בעבורו, נענה רבינו והשיב לו: "מאז שאביך היה פה, אני מתפלל בעדך ומזכירך בתפילתי".
ניצל כל רגע פנוי ללימוד התורה. נמנע מלהשתתף בשמחות אפילו של מקורביו, בגלל ביטול תורה. אפילו לא הסכים לשמש כסנדק,משום שזמנו היה יקר וחשוב. נהג במשך כל ימי חייו, ואפילו בימים שסבל מייסורים קשים, ללמוד במשך כל הלילה בשני לילות בשבוע: בליל שישי ובליל מוצאי שבת.
פעם אחת בבית-הכנסת התחולל ויכוח בין מספר ת"ח לגבי הלכה מסוימת. רבינו ישב בהצנע ולא התערב בויכוח כלל. כשיצא מבית הכנסת בגמר התפילה, שאלו אחד מתלמידי חכמים: "מה כבודו אומר לגבי הלכה זו?", השיבו רבינו את ההלכה עם המקורות בספרי הראשונים והאחרונים בבקיאות עצומה, וציטוט מורחב של כל דבריהם. כששמע זאת הלה, פתח את כל הספרים שהזכיר רבינו ומצא ממש כדבריו. עיקר התפעלותו הייתה, שרבנו ציטט מילה במילה את לשון ספרי הפוסקים.
זיע"א לעוד תולדות חייו עיין בהקדמת המקובל הגר"י הלל לספריו באתי לגני .

https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... agenum=192
תפילה שחיבר לאומרה בעת צרה.

בס' דרש בחכמה ח"א (להגר"ר שראבני זצ"ל שהיום היא"צ שלו, פ"ח עמוד רלז) כתב בזה"ל:

אמר לי חכם יהודה צדקה על חכם ששון מזרחי, כי ידוע שספריו של חכם ששון התפשטו בכל העולם, וכל לומדי תורת הסוד משתמשים בספריו הנפלאים, עד שממש נחשבים לאחד מאבני היסוד בתורת הקבלה, וחכם יהודה אמר לי שזכה לכך בגלל רוב חסידותו בענייני קדושה, ומשכך הרי תורתו חשובה בעיני ה' יתברך וזכה למה שזכה.
וכבר ידועים דברי הגרח"ק נר"ו שמחברי הספרים אשר הקפידו על טב"ע זכו שספרם התפשט ברבים, וקנו נחלה בקרב תופסי התורה, והם הם תוכן הדברים שאמר חכם יהודה צדקה על חכם ששון מזרחי.

עכ"ל.

וע"ע במש"כ כאן viewtopic.php?f=19&t=6279&p=536333&hilit#p536333

וכעי"ז אמר הגאון הקדוש חכם ראובן שרבני זצוק"ל בשם חכם בן ציון אבא שאול זיע"א ש"באתי לגני" זה המהר"ם שיף בקבלה.

הקפצה לרגל היארצייט - ז ניסן תשנ"ח
חכם ששון בן צ'חלה [=רחל].
הגה"ק זיע"א לא הותיר זרע אחריו, דבריהם הם זכרונם.
לבד ממה שנכתב כאן לעיל, ראה עוד בספר ישיבות בגדאד, הרבה פרטים נוספים עליו זצ"ל.

היה ידוע בקפידה הגדולה שלו לא להיעזר בשום אדם, לא במתן כספי ואפילו לא כשהגישו לו כוס תה.
בזכרוני שהנהגה זו אינה המצאה שלו אלא נהגו כך עוד כמה מחכמי בבל. האם מופיע בכתובים על עניין זה?

האם כוונתך לגמ' סוטה דף י' ע"א "אמר שמשון לפני הקב"ה: רבש"ע זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום".

מחולת המחנים כתב:האם כוונתך לגמ' סוטה דף י' ע"א "אמר שמשון לפני הקב"ה: רבש"ע זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום".

מעניין לציין שבחיבור המיוחד ’איה שוקל’ שערך נכד הגה’’צ רבי שרי’ דבליצקי זצ’’ל מדברי תורתו והליכותיו,
כתב שלמרות שבכל השנה כולה השתדל כמה שיותר לא להטריח אדם בגינו,
עכ’’פ, בליל הסדר, בהנהגת מלכות,
השתדל ככל האפשר להתנהג דרך חרות ושררה.
אבל גם אז, מתוך זהירות ב’לא תרדה בו בפרך’ ובן על אביו כש’’כ, וודאי אם האב תלמיד חכם.

פלוריש כתב:היה ידוע בקפידה הגדולה שלו לא להיעזר בשום אדם, לא במתן כספי ואפילו לא כשהגישו לו כוס תה.
בזכרוני שהנהגה זו אינה המצאה שלו אלא נהגו כך עוד כמה מחכמי בבל. האם מופיע בכתובים על עניין זה?

אכן, בישיבות בגדאד כתב שהרבה מתלמידי רבי שמעון אגסי ותלמידי תלמידיו נהגו כך, אך חכם ששון נהג בכך באופן קיצוני.
יתכן שאחת הסיבות לכך היא, שאם יהנו מהאחר בדבר מה, לעולם יהיו משוחדים כלפיו ולא יוכלו לשופטו נכונה.

מסופר על אחד מתלמידי רה"י רבי יהודה צדקה (חברותא כשלושים שנה עם חכם ששון), שהגיש פעם לשניהם כוסות תה באמצע לימודם. רגע לפני הגשת התה רה"י רמז לו לגשת אליו; אמר לו, אפילו אם תמלא את כוס התה בזהב, חכם ששון לא יהנה ממנו.
אפילו כשהלך לרכוש מצרכים במכולת הביא עמו שקית מהבית, כי לא רצה ליהנות מהשקית שהמכולת מציעה חינם ללקוחותיה.
פעם תלמיד הביא לו כיסא לשבת, הרב החזיר את הכיסא למקומו הראשון, והחזיר אותו חזרה למקום הנצרך לו, כדי שלא ליהנות מהאחר.

דרופתקי דאורייתא כתב:

פלוריש כתב:היה ידוע בקפידה הגדולה שלו לא להיעזר בשום אדם, לא במתן כספי ואפילו לא כשהגישו לו כוס תה.
בזכרוני שהנהגה זו אינה המצאה שלו אלא נהגו כך עוד כמה מחכמי בבל. האם מופיע בכתובים על עניין זה?

אכן, בישיבות בגדאד כתב שהרבה מתלמידי רבי שמעון אגסי ותלמידי תלמידיו נהגו כך, אך חכם ששון נהג בכך באופן קיצוני.
יתכן שאחת הסיבות לכך היא, שאם יהנו מהאחר בדבר מה, לעולם יהיו משוחדים כלפיו ולא יוכלו לשופטו נכונה.

מסופ לךר על אחד מתלמידי רה"י רבי יהודה צדקה (חברותא כשלושים שנה עם חכם ששון), שהגיש פעם לשניהם כוסות תה באמצע לימודם. רגע לפני הגשת התה רה"י רמז לו לגשת אליו; אמר לו, אפילו אם תמלא את כוס התה בזהב, חכם ששון לא יהנה ממנו.
אפילו כשהלך לרכוש מצרכים במכולת הביא עמו שקית מהבית, כי לא רצה ליהנות מהשקית שהמכולת מציעה חינם ללקוחותיה.
פעם תלמיד הביא לו כיסא לשבת, הרב החזיר את הכיסא למקומו הראשון, והחזיר אותו חזרה למקום הנצרך לו, כדי שלא ליהנות מהאחר.

תודה, כמו תמיד, הודעותיך מחכימות ומעשירות